|
אפיפניוס מסלמיס
אפיפניוס (ביוונית: Ἐπιφάνιος; 310 לערך – 402) היה אחד מאבות הכנסייה הנוצרית ואחד ממגניה הנוקשים של האורתודוקסיה הנוצרית, הידוע ברדיפתו חסרת הפשרות אחרי תורות כפירה ומינות בעת ביקורו בארץ ישראל. תולדות חייואפיפניוס נולד בבסנדוק שבמחוז אלאוטרופוליס (בית גוברין) ביהודה למשפחה יהודית,[1] בשנת 310 או מאוחר יותר. בצעירותו פנה לחיי נזיר במצרים, שם התקרב לוולנטיניזם. עם שובו ליהודה ב-333 ייסד מנזר בבסנדוק, הוסמך ככומר ושימש כאב המנזר במשך קרוב ל-30 שנה. בשנת 367, בזכות שמו כמתנזר ולמדן, מונה לבישוף קונסטנסיה (סלמיס), העיר הראשית בקפריסין ושימש שם כבישוף עד מותו.[2] אפיפניוס שלט במספר שפות, כולל עברית, סורית, מצרית, יוונית ולטינית ובצירוף עם ידיעותיו הרבות וקנאותו האורתודוקסית הפך לאדם בו הרבו להיוועץ בשאלות של כפירה ואי כפירה והתערבותו נדרשה בענייני דת חשובים. הוא נסע לאנטיוכיה, ככל הנראה בשנת 376 כדי לחקור חשד לאפולינריאניות ולהתערב בקרע בכנסייה שם. הוא הכריע לטובת הבישוף פאולינוס, שנתמך על–ידי האפיפיורות וכנגד מלטיוס, שנתמך על ידי פטריארכי המזרח. בשנת 382 התערב לטובת פאולינוס מאנטיוכיה (שוב, בתמיכה ברומא), ובשנת 394 לספירה נסע לירושלים והיה זה שתקף את חסידי אוריגנס, אחד המכובדים שבמלומדים הנוצרים, ככפירה כביכול, ודחק בבישוף ירושלים יוחנן לגנות את כתביו ואת פרשנותו של אוריגנס למקרא.[3] לדעת אפיפניוס זו הייתה גישה אינטלקטואלית מדי ופגעה בטוהר האמונה.[4] בשנת 402, בהיותו כבן תשעים, נסע לקונסטנטינופול כדי להילחם בכפירה מדומה דומה של יוחנן כריסוסטומוס, שהואשם על–ידו גם כן בנטייה אחר אוריגנס. סוזומנוס מספר[5] כי אפיפניוס נהג מספר פעמים זלזול וגסות בכריסוסטומוס וחסידיו שם, כשהוא מבצע הסמכות לכהונה בכנסיותיהם ומסרב לפגוש, להתפלל או לדבר עם כריסוסטומוס. אמוניוס, מאנשי כריסוסטומוס, פנה אליו בהרשאת הקיסרית ושאל אותו האם קרא את ספרי אוריגנס או אלו של מי מחסידיו. אפיפנויוס השיב כי לא קרא כלל את הכתבים שאת כותביהם וחסידיהם רדף במשך עשרות שנים כ"כפירה" ולמד את כל שידע עליהם מ"סיפורים ששמע בנושא". אפיפניוס מת בספינה בדרכו חזרה לקפריסין מקונסטנטינופול.[6] עבודתו המוכרת ביותר של אפיפניוס היא תיבת התרופות (Panarion), ספר לעזרה להתמודדות עם כפירות, המונה שמונים תורות כפירה שחלקן אינן מתוארות באף אחד מהמסמכים ששרדו מאותה תקופה. בין השאר משמר אפיפניוס כאן פרטים ואף מתעתק כתבים ומכתבים שאבדו מאז, והשתמרו לפיכך בזכות ציטוטו אותם. עבודה אחרת שלו, על מידות ומשקלות (אנ'), כוללת למרות כותרתה המטעה מעין מבוא לתנ"ך ותיעוד של מקורותיו. כתביותיבת התרופות - פנריוןאת הספר פנריון (תיבה) שכתב בין השנים 374–377, בעת שכיהן כבישוף קפריסין, מתאר אפיפניוס כתיבת תרופות כנגד הרעל המופץ על ידי כל סוגי המינות. אפיפניוס סקר כשמונים תנועות שהיו קיימות עד ימיו, שהוכרזו כמינות, ככפירה או ספק מינות וכפירה. עם חלקן התווכח בספרו ונתן לקורא תשובות כנגד הרעיונות של אותן כתות. ספר זה מהווה מקור בלעדי לחלק מהכתות וכן מהווה מקור בלעדי לסיפורו של יוסף הקומס. בין השאר, מבקר אפיפניוס את הגנוסטים, המבצעים טקסים קניבליים של אכילת בשר אדם. זאת, כחלק מגישתו השלילית של הגנוסיס כנגד הגוף והחומריות. כך מספר אפיפניוס, שאם במהלך קיום יחסי המין "מישהו מהם מקדים את פליטת זרעו הטבעית, והאישה מתעברת [...] הם מוציאים את העובר ברגע שזה אפשרי, לוקחים את הוולד הנפול, כותשים אותו באמצעות עלי אל תוך מכתשה, מערבבים זאת עם דבש, פלפל שמנים מתוקים ותבלינים אחרים כדי לא להבחיל את עצמם, וכך מתאספת לה כל החבורה ההוללת הזאת [...], וכל אחד לוקח לו למאכל באצבעו מן הילד הכתוש".[7] דווקא בגלל שטקסים כגון אלה מתיישבים עם החזון הגנוסטי השולל את החיים בעולם הזה כתוצאה של בריאה שבוצעה בידי אל רע, אין סיבה מהותית לפקפק באמינות תיאורו של אפיפניוס. על מידות ומשקולותלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||
