|
מישור המילקה מישור המִילְקֶה (מלשון ליקוי; בלועזית: אֶקְלִיפְּטִיקָה מלטינית, מאקליפטיקוס ביוונית; באנגלית: Ecliptic plane) הוא המישור הגאומטרי המכיל את מסלולו של כדור הארץ סביב השמש. מסלוליהם של כוכבי הלכת ומרבית גרמי השמיים האחרים במערכת השמש נמצאים קרוב מאוד למישור המילקה וגם הם מקיפים את השמש באותו הכיוון. הסברה המקובלת היא שכוכבי לכת של מערכת השמש נוצרו מדיסקה קדם־פלנטרית והם שומרים על כיוון הסיבוב המקורי.[1] הניצבים למישור המילקה הם קוטבי המילקה. כל אחד מהם נקרא "צפוני" או "דרומי" בהתאם לקוטב הארצי הקרוב לו. מבט מכדור הארץבמבט מכדור הארץ, מישור המילקה הוא מעגל גדול החוצה את כיפת השמיים. הוא מכיל את נקודות הציון השונות של "מסלול השמש", נקודות הנמדדות ביחס לכוכבי הרקע, במשך השנה. מכיוון שבשנה יש כ־365 ורבע יממות ובמעגל יש 360 מעלות, נראה כי השמש נעה על מישור המילקה בקצב של כמעלה אחת ביום. תנועה זו היא ממערב למזרח, בניגוד לתנועה המדומה ממזרח למערב של כיפת השמיים. כתוצאה מנטיית הציר של כדור הארץ נמצא מישור המילקה בזווית (משתנה) של 23.439279 מעלות ביחס לקו המשווה השמימי. מישור מסלולו של הירח נמצא בזווית של כ־5 מעלות ביחס למישור המילקה. גלגל המזלות נח גם הוא על מישור המילקה. נקודות השוויון וההיפוךבגלל הבדלי הזוויות, מישור המילקה וקו המשווה השמימי נפגשים רק בשתי נקודות, המנוגדות זו לזו בדיוק. אלה הן נקודות השוויון, וכאשר השמש מופיעה בנקודות אלה אורך היום והלילה בכל המקומות על פני כדור־הארץ הוא כ־12 שעות. הנקודות הקיצוניות, בהן ההבדלים בין אורך היום לאורך הלילה הם מקסימליים, נקראות נקודות היפוך. הבדלי הזוויות יוצרים ארבע נקודות חשובות:
ליקוייםכאשר הירח חוצה את מישור המילקה בזמן מולד הירח, מתרחש ליקוי חמה. כאשר הירח חוצה את מישור המילקה בזמן ירח מלא, מתרחש ליקוי ירח. גם נוגה מסוגל להתיישר אל מול השמש, אך זהו מחזה נדיר ביותר. למעשה רק מעט מקרים כאלו נחזו מאז המצאת הטלסקופ – 1631, 1639, 1761, 1769, 1874, 1882, 8 ביוני 2004, ולאחרונה ב־6 ביוני 2012. מעבר כוכב חמה על פני השמש, בו כוכב חמה חוצה את מישור המילקה, מתרחש בממוצע כ־13 פעמים במאה שנים. התצפית הראשונה המתועדת הייתה בשנת 1631. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים |
