ארקיע

ארקיע

נתונים כלליים
מוטו	זאת הדרך
תקופת הפעילות	1949–הווה (כ־75 שנים)
חברת אם	ג'ורדאש ישראל
מיקום המטה	בני ברק
בעלות	ג'ורדאש ישראל (70%) עובדי חברת ארקיע (30%)
מנכ"ל	עוז ברלוביץ'
נתוני חברת תעופה
יאט"א IZ ICAO AIZ אות קריאה ARKIA
בסיס פעולה מרכזי נמל התעופה בן-גוריון בסיס פעולה משני נמל התעופה רמון צי מטוסים 5 מספר יעדים 32
www.arkia.co.il

ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ היא חברת תעופה ישראלית המפעילה טיסות פנים-ארציות ובינלאומיות. היא חברת התעופה הישראלית עם פעילות הבינלאומית השלישית בגודלה אחרי אל על וישראייר. משרדי החברה ממוקמים בבית ארקיע ברחוב הלח"י 19 בבני ברק. החברה בבעלות חברת ג'ורדאש ישראל של האחים נקש (70% מהמניות) ועובדי החברה (30%).

בעקבות כיבוש אום רשרש, שהייתה לאילת, החליט שר התחבורה דוד רמז, בסוף שנת 1949, להקים חברת תעופה פנים ארצית כדי לאפשר קשר אווירי ליישוב המרוחק. החברה הוקמה בשותפות בין אל על^[1] וחברת העובדים, אשר הקימה חברת החזקות בשם כנפות לצורך החזקת מניותיה בארקיע.^[2] החברה התחילה בטיסות ניסיון בפברואר 1950 וחנכה את קו השירות שלה ב-28 בפברואר 1950 ביום ציון שנה לכיבוש אילת.^[3]

מכיוון שייעוד החברה היה טיסות לאילת, היא נקראה בתחילה בשם "אילתה".^[4] את החברה החדשה ניהל יעקב הוזמן, עד לפטירתו בשנת 1965. במחצית השנייה של 1950 שינתה החברה את שמה ל"ארקיע".^[5]

החברה הפעילה טיסות יומיות מנמל התעופה לוד לאילת ובשנת 1951 ביצעה סך הכל 685 טיסות.^[6] מחיר טיסה הלוך ושוב נקבע ל-10 לירות כולל ארוחת צהריים וסיור באילת.^[7] החברה גם ביקשה לבצע טיסות שבועיות מחיפה לאילת.^[8]

הטיסות בוצעו באמצעות שני מטוסי C-46 קומנדו בעלי 36 מושבים שהועברו מחיל האוויר. צוות האוויר ב"ארקיע" אויש על ידי עובדי "אל-על". הכנסות החברה בשנה זו הסתכמו בכ-80,000 לירות ומספר הנוסעים שהטיסה החברה הגיע ל-13,485. בשנת 1953 נכנסו לשירות מטוסים מסוג "de Havilland DH.89 Dragon Rapide" בעלי שישה מושבי נוסעים, מעודפי חיל האוויר. מספר הטיסות גדל לשתי טיסות יומיות במטוסי "Rapide" ושלוש טיסות שבועיות במטוסי "קומנדו". מספר הנוסעים בשנה זו עמד על כ-20,000. בשנת 1955 נמכר מטוס ה"ראפיד" וארקיע רכשה שני מטוסי DC-3 דקוטה בעלי 32 מושבים מעודפי חיל האוויר. לאחר מבצע קדש ב-1956, עם עליית מספר התיירים בעיר, החלה ארקיע למכור חבילות נופש בנוסף לטיסות שקיימה. בשנת 1958 כלל צי המטוסים של החברה ארבעה מטוסי "DC-3" ושני מטוסי "Beechcraft" קטנים בעלי עשרה מושבים. ארקיע העסיקה 53 עובדים, מתוכם 12 אנשי צוות אוויר. בשנת 1959 הועברו הטיסות משדה התעופה לוד לשדה דב בתל אביב, ונפתח קו טיסה נוסף למחניים סמוך לראש פינה.

בשנת 1961 מספר הנוסעים שהטיסה החברה עבר את גבול 100,000, והחברה רכשה מטוס דקוטה "DC-3" נוסף. היא החלה לבצע גם טיסות בינלאומיות עבור חברת "אל על", שהופסקו לאחר זמן קצר בגלל איכות המטוסים. בשנה זו הוכשר אחד ממטוסי ה"DC-3" בחברה לעסוק בניסויי זריעת עננים. ב-1964 רכשה ארקיע שני מטוסי "הראלד" עם 50 מושבים וכעבור שנה מטוס נוסף במקום מטוס ה"דקוטה". בשנה זו גדל מספר הנוסעים ל-154,000 ובשנת 1965 ל-180,000.^[9] באמצע 1966 הוציאה ארקיע משורותיה שני מטוסי "דקוטה" נוספים.

לאחר מלחמת ששת הימים, ב-1967 החלה ארקיע להפעיל טיסות לשדה התעופה עטרות סמוך לירושלים ונמל התעופה חיפה, וכן אל שדה אופיר הסמוך לשארם א-שייח' שבחצי האי סיני ואל סנטה קתרינה.^[10] עם הפעלת שדה הנפט באבו רודס החלה החברה להפעיל טיסות אף ליעד זה. חברת אל על, שהחליפה בינתיים את צי המטוסים שלה למטוסי סילון העבירה את הנתיבים הקצרים לארקיע. ב-1969 רכשה ארקיע שלושה מטוסי "Viscount" (אנ') בעלי 80 מושבים. מאחר שמטוסים אלה לא יכלו לטוס משדה דב, פתחה ארקיע בסיס פעילות נוסף, בנמל התעופה בן-גוריון, שאז נקרא עדיין "נמל תעופה לוד". מספר הנוסעים בשנה זו עמד על כ-280,000 איש ב-6,411 טיסות. עובדי החברה מנו 188 איש, מהם 54 אנשי צוות אוויר, והמחזור העסקי הגיע לכ-18 מיליון לירות.

בשנת 1971 ידעה החברה שיא בפעילותה עם 625,000 נוסעים בכ-7,370 טיסות.^[11] ב-1972 היה בבעלות החברה צי מטוסים שכלל חמישה מטוסי "הראלד" ושלושה מטוסי "Viscount" שהטיסו 580,000 נוסעים בכ-6,800 טיסות. מכיוון שהמטוסים אלה לא התאימו למנחתים ביעדים הקצרים (שדה תימן ליד באר שבע, מנחת בר-יהודה ליד מצדה, סדום, מנחת ספיר ליד עין יהב, מנחת מצפה רמון, קריית שמונה וחיפה), הקימה החברה בשותפות עם חברת "כנף" את "כנף-ארקיע" שהפעילה מטוסי "איילנדר" דו מנועיים בעלי 10 מושבים לצורך אותן טיסות.^[12] מלחמת יום הכיפורים גרמה לירידת תנועת הנוסעים הפנים ארצית לכ-630,000 ב-1976, ולצורך הרחבת הפעילות מחוץ למדינה נרכשו שני מטוסי 1–11 BAC בעלי 114 מושבים, שהחליפו את שני מטוסי ה"הראלד". ההפסדים המצטברים הביאו למכירת ארקיע לבעלים פרטיים בפברואר 1980. עד לאותה עת הייתה החברה בבעלות משותפת של חברת העובדים, ממשלת ישראל, וחברת אל על. את עיקר הרכישה ביצעה משפחת בורוביץ' שגם הובילה את הקמת קבוצת כנפיים - אחזקות ארקיע בע"מ בחודש מאי 1980, ואשר החזיקה במניות ארקיע עד 2006.

בשנת 2000 קיבלה החברה שני מטוסי בואינג 757 בעלות של 120 מיליון דולר והחלה להתמקד בשוק הטיסות הבינלאומי. באותה שנה הופסקו הטיסות לירושלים עקב סגירת שדה התעופה בעטרות לאחר פריצת האינתיפאדה השנייה. בשנת 2004 רכשה קבוצת כנפיים (אשר החזיקה ברוב מניות ארקיע) את רוב מניות חברת "אל על" מהמדינה, ובעקבות החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, למניעת שליטת שוק התעופה בידי חברה אחת, מכרה כנפיים בינואר 2006 את החזקותיה בחברת ארקיע לאחים נקש ולעובדי החברה. בשנת 2006 בוטלו טיסות ארקיע למצדה, מצפה רמון, באר שבע וראש פינה.

החברה הטיסה בעבר למעלה ממיליון נוסעים בשנה בטיסות פנים ארציות ובינלאומיות.^[13] בנוסף לטיסות הפנים מפעילה החברה טיסות שכר וטיסות סדירות למגוון יעדים באירופה ומבצעת טיסות לבסיסי חיל האוויר הישראלי עבור צה"ל. ב-18 במרץ 2019 נסגר נמל התעופה אילת ונמל התעופה עובדה האזרחי ובכך ארקיע סיימה את פעילותה בנמלים אלה. ב-1 ביולי 2019 נסגר נמל התעופה דב הוז ובכך ארקיע סיימה את פעילותה בשדה דב.^[14] בעקבות זאת הודיע היו"ר אבי נקש על כוונת ארקיע למכור את חמשת מטוסי האמבראר ולפטר כ-250 עובדים.

בעקבות מגפת הקורונה, הפסיקה החברה לטוס באופן סדיר ב-15 במרץ 2020, וביצעה רק טיסות מיוחדות. מאמצע אפריל 2020 הושבתה החברה לחלוטין וכל עובדיה הוצאו לחופשה ללא תשלום.

במהלך חודש יוני, תוך כדי משברי החברה, החליף ירון אמזלג את ניר דגן בתפקיד מנכ"ל החברה. אמזלג פרש מהתפקיד ארבעה חודשים לאחר מכן.^[15]

ניסיונות חוזרים ונשנים מטעם ההסתדרות והמדינה להפעיל את ארקיע לא צלחו. התקיים משא ומתן בין ההסתדרות, מועצת העובדים והנהלת החברה. במהלך ניסיונות אלו התקיימו הפגנות עובדים מול ביתו של אבי חורמרו יו"ר הדירקטוריון ומול משרדי ומלונות האחים נקש (שמחזיקים 70% מהבעלות על ארקיע, 30% הנותרים מוחזקים על ידי עובדי החברה דרך חברת תו"ת).

בחודש אוגוסט 2020 התמנה ליו"ר הדירקטוריון גדי טפר, במקום אבי חורמרו. עם כניסתו לתפקיד, החל טפר לנהל משא ומתן עם העובדים להחזרת ארקיע למסלול טיסות ופעילות. ב-17 בספטמבר 2020 נחתם הסכם חזרה לעבודה בין הנהלת ארקיע והעובדים. במסגרת ההסכם, העובדים הסכימו להורדה בשכרם.

בשנת 2020, מהלך מגפת הקורונה, הוחזרו שני מטוסים חדשים לחברת האם בארצות הברית, ובכך הפכה ארקיע לחברה עם הצי הקטן ביותר בישראל.

בתקופה זו מונה עוז ברלוביץ', שכיהן כמנכ"ל ארקיע אינטרנשיונל, למשנה למנכ"ל ארקיע ובעל האחריות הכוללת בחברה מול הרשויות.

במהלך מגפת הקורונה פתחה החברה מחלקה שעוסקת בהטסת קבוצות ונבחרות ספורט. במהלך 2021 הפכה למוביל הרשמי של הוועד האולימפי הישראלי למשחקי אולימפיאדת פריז 2024.

בשנת 2023 חתמה ארקיע על הסכם עם ההתאחדות לכדורגל והפכה למוביל הרשמי של נבחרת ישראל לקראת יורו 2024, שנערך בגרמניה.

נכון לשנת 2023, מפעילה החברה 5 מטוסים בבעלותה ועוד שלושה מטוסי איירבוס ובואינג חכורים.

בדצמבר 2023, מונה עוז ברלוביץ' למנכ"ל החברה החדש, במקום גדי טפר, שפרש. מכניסתו לתפקיד, החל ברלוביץ' להניע מהלכים לריענון שדרת ההנהלה והכניס חידושים במערכות השונות בחברה. מלחמת חרבות ברזל היוותה אתגר גדול לחברה, הן ניהולית והן תפעוליות. במרץ 2024 הפכה החברה למוביל השני בהיקף הטסת נוסעים לחו"ל ולפנים הארץ, לאחר אל על. בחברה בוחנים כעת רכישת מטוסי איירבוס נוספים לצי המטוסים הקיימים.

עקב מצוקת מטוסים, במרץ 2024 ביטלה ארקיע את מכירתו המתוכננת של אחד ממטוסי האמבראייר ׁׁ(EMA). למטוס הוחלף מנוע, והוא הוחזר לשירות בחברה.

בינואר 2024, תוך מלחמת חרבות ברזל, החלה החברה לטוס לסרי לנקה. בתחילה, המסלול היה אמור להיות מסלול מקוצר שעובר מעל סעודיה ועומאן, אך בגין המלחמה עומאן ביטלה את אישורה. למרות זאת, החברה טסה ליעד זה בנתיב הארוך, דרך אפריקה וסיישל (חניית ביניים). עד כה, הקו מהווה הצלחה.

לקראת יורו 2024, פתחה החברה קוים למינכן, ברלין וקלן, לטובת אוהדי הכדורגל. הקווים ליעדים אלו היו לחודש היורו בלבד.

ב-28 בנובמבר 2002 נורו טילי נ"מ לעבר מטוס בואינג 757 של ארקיע לאחר שהמריא בטיסה IZ582 מנמל התעופה של מומבסה בקניה. הטילים לא פגע במטוס, והוא נחת בשלום ביעדו בנמל התעופה בן-גוריון.^[16] בעקבות האירוע הופסקו טיסות מטוסים ישראליים לקניה. האירוע הוביל בסופו של דבר לפיתוחה של מערכת הגנה מטילים מגן רקיע.^[17]

בחודש יולי 2009 נחת קברניט החברה על מסלול לא נכון בנמל התעופה עובדה במטוס דאש 7. בטיסה לא היו נוסעים.

בחודש אפריל 2010 כמעט התנגשו 2 מטוסי ארקיע מעל ים המלח בקו תל אביב – אילת.

ב-18 ביוני 2015 מטוס ארקיע כמעט נחת על מטוס אחר בנמל התעופה בן-גוריון. המטוס הועבר למסלול נחיתה אחר ונחת בשלום.

בחודש אפריל 2019 מטוס חכור של ארקיע שהמריא מברצלונה חזר על עקבותיו לאחר שאחד ממנועיו התפוצץ. המטוס הצליח לנחות בשלום.^[18]

• ישראל ישראל

• נתב"ג – נמל התעופה רמון

(המידע נכון לאוקטובר 2024, לפי אתר ארקיע):

• אוסטריה אוסטריה: וינה
• איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות: דובאי
• איטליה איטליה: רומא, מילאנו
• בולגריה בולגריה: סופיה, פלובדיב
• בוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה: סרייבו
• בריטניה בריטניה: מנצסטר
• גאורגיה גאורגיה: טביליסי, בתומי
• הולנד הולנד: אמסטרדם
• טנזניה טנזניה: זנזיבר
• יוון יוון: אתונה, רודוס, מיקונוס, הרקליון, קורפו
• מולדובה מולדובה: קישיניב
• מונטנגרו מונטנגרו: פודגוריצה, טיווט
• ספרד ספרד: ברצלונה
• סרביה סרביה: בלגרד
• צ'כיה צ'כיה: פראג
• קפריסין קפריסין: לרנקה, פאפוס
• רומניה רומניה: בוקרשט
• מולדובה מולדובה: קישינב

כל צי מטוסי ארקיע בבעלות ארקיע.

ארקיע חוכרת בשבתות ובחגים מטוסים מחברת אל על.

לחברה 5 מטוסי נוסעים הטסים בקווי החברה. להלן פירוט המטוסים, נכון לספטמבר 2022:^[19]

• איירבוס A320 – ארקיע הפעילה מטוס אחד מדגם זה בחכירה רטובה מחברת התעופה הלטבית סמארט לינקס בשנים 2011–2012.
• ATR 72 – בשנת 2016, ארקיע הוציאה מהשירות ארבעה מתוך חמשת מטוסי ה־ATR שמופעלים בקו לאילת. המטוס האחרון הוצא משירות בסוף שנת 2017.
• דאש 7 – חברת ארקיע הפעילה מתחילת שנות השמונים ועד שנת 2010, 13 מטוסים מסוג זה.
• שני מטוסי C-46 קומנדו בעלי 36 מושבים.
• DC-3 דקוטה – שניים נרכשו ב-1955, ב-1957 גדל מספרם ל-4 וב-1961 נרכש נוסף. בעלי 32 מושבים.
• 11 מטוסי בריטן נורמן איילנדר בעלי 10 מושבים.
• אמבראר פנום 100 – מטוס אחד ששימש לטיסות עסקים.
• אמבראר E-190-100LR – הוחכר לארקיע בשנת 2014 ונרשם 4X-EMD. המטוס אוחסן בדנמרק מאז שנת 2017 ובדצמבר 2019 הועבר לחברת South African Airlink.^[23] היה קרוי ע"ש נעמי שמר. מטוס נוסף הוחכר לארקיע בשנת 2017, נרשם 4X-EME ונקרא ע"ש אריק איינשטיין. בינואר 2019 הוצא משירות ואוחסן בנאפולי.
• בואינג 707 – ארקיע הפעילה שבעה מטוסים מדגם זה לתקופות שונות.
• בואינג 737-200
• בואינג 757-200 – ארקיע הפעילה שלושה מטוסים מדגם זה בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים.^[24]
• בואינג 300–757 – ארקיע הפעילה שני מטוסים מסוג זה משנת 2000. הראשון, 4X-BAW, יצא משירות בשנת 2018 ונמכר לאיסלנדאייר,^[25] והשני, שרישומו 4X-BAU, יצא משירות בשנת 2019 והועבר לחברת Azur Air Ukraine האוקראינית.^[26]
• בואינג 767-300 – בין השנים 2018–2019 החברה הפעילה מטוס חכור (רישום I-NDDL) מהחברה האיטלקית נאוס ששימש לטיסות לאירופה ולתאילנד. המטוס הוחלף במטוס נוסף מסוג זה (I-NDOF) ששימש עד שהחברה הפסיקה את טיסותיה לתאילנד ב-2019.
• איירבוס A321neo LR – 4X-AGN "עפרה חזה" הגיע ב-12 ביוני 2019, וחזר למחכיר ב-26 במאי 2020.^[27]

במרכז מורשת תעופה וחלל בראשון לציון מוצגים מדי צוות האוויר ההיסטוריים של חברת ארקיע.

• 
  מדי צוות האוויר ההיסטוריים של החברה

• ראשית התעופה העברית בארץ ישראל
• חברות תעופה עבריות ביישוב

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ארקיע
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארקיע

• אתר האינטרנט הרשמי של ארקיע

• ארקיע, ברשת החברתית פייסבוק
• פרופיל החברה וצי המטוסים
• היסטוריית הבטיחות של ארקיע, באתר Aviation Safety Network (באנגלית)
• מטוסי ה-A320 של החברה, באתר Airliners.net
• גידי ליפקין, כאן הקברניט מדבר, באתר nrg‏, 27 ביולי 2012
• בניית המטוס האיירבוס A321neoLR של החברה, סרטון באתר יוטיוב