|
סדום סדום היא עיר מקראית, שהייתה ממוקמת בכיכר הירדן, בסמוך לים המלח. העיר מפורסמת בעיקר בשל סיפור חורבנה ("מהפכת סדום ועמורה"), שאירע בגלל חטאי אנשיה. על שם העיר נקראו הר סדום ומלחת סדום (בה הוקם מפעל המלח בסדום) בדרום-מערב ים המלח, אם כי הזיהוי של סדום במקום זה שנוי במחלוקת. בתנ"ךמרד ערי הכיכר
על פי המסופר במקרא[1], היו חמש ערים גדולות בכיכר הירדן בתחילת תקופת האבות: סדום, עמורה, אַדְמָה, צבויים וצוער. מלכי ערים אלו מרדו נגד כדרלעומר, מלך עילם. בשל כך, בא עליהם כדרלעומר למלחמה יחד עם שלושה מלכים נוספים, וניצחם. חשיבותו של מעשה זה בסיפור המקראי נובעת מהעובדה שלוט, בן אחיו של אברהם, שכן באותה העת בסדום, והוא נפל בשבי במלחמה. בשל כך, נלחם אברהם במלכים וחילץ מידם את לוט. אגב כך, מתוארת הצעתו של בֶּרַע מלך סדום לאברהם לקחת את הרכוש שהציל במלחמה בתמורה לשבויים שהציל, ומודגשת צדקתו של אברהם על כך שסירב לקחת דבר, "מחוט ועד שרוך נעל". הפיכת ערי הכיכר
לאחר מכן, מוזכרת העיר בתור אחת מהערים שאותן החריב ("הפך") אלוהים, כעונש על היותה מרכז של חטא. לפי הסיפור המקראי גר לוט בעיר, והוצל משם עם אשתו ובנותיו ערב החורבן. אשת לוט הסתכלה לכיוון העיר סדום בזמן שברחה עם משפחתה בעת הפיכת העיר, למרות הוראתו המפורשת של האל כי אין להתבונן בה[2], והפכה לנציב מלח[3]. זיהויקיומה ומיקומה של סדום מתבססים על המקרא ועל המסורת, בהיעדר ממצאים ארכאולוגיים או היסטוריוגרפיים ברורים. הפרשנות המקובלת, הידועה עוד מהתקופה הביזנטית ומשתקפת במפת מידבא, ממקמת את "ערי הכיכר" מדרום לים המלח. על פי זיהוי זה, יש המזהים את צוער, העיר החמישית שלא חרבה, עם א-צאפי שבירדן[4]. יש משערים שהערים האחרות הוצפו במי ים המלח ומשקעים שכיסו אותן מנעו את גילויים גם לאחר ירידת מפלס המים[4]. חוקרים אחדים קישרו לערי הכיכר את בית הקברות הגדול שבבאב א-דרע שבחוף המזרחי, מסוף האלף השלישי לפנה"ס, ולא נודעו יישובים משמעותיים בני זמנו בקרבתו, או יישובים מבוצרים ששכנו בדרום מזרח ים המלח וחרבו סביב שנת 2300 לפנה"ס[4]. ממצאים אלו קדומים לתיארוך המקראי המקובל של חורבן סדום. וכן האתרים הארכאולוגיים באב א-דרע ונומיירה סמוכים למאגרי גז וגופרית ולבקע הסורי-אפריקני, ויש המשערים שאחד המצבורים השתחרר כתוצאה מרעידת אדמה והתפוצץ במה שתואר כגשם של אש. כסיוע לכך שהתרחש באזור אירוע וולקני, הם מציינים שיש דמיון וקשר בין המבנה של הר סדום לבין המבנה באזור הלשון[5]. בספטמבר 2021 פורסם מחקר בו נטען כי במאה ה-17 לפנה"ס התרחש פיצוץ אווירי של אסטרואיד צפונית מזרחית לים המלח, באזור תל אל-חמאם, וכי ייתכן שאירוע זה הווה את ההשראה לסיפור המקראי על מהפכת סדום ועמורה,[6] אולם מחקר זה ספג ביקורת נרחבת ומפרסמיו הואשמו בזיוף תצלומים ובפרשנות חסרת בסיס מדעי של הממצאים בשטח, שלפי ארכאולוגים ומומחים לאסטרואידים אינם מצביעים על פיצוץ אווירי של אסטרואיד.[7][8][9][10] חטאי סדוםכבר בספרי הנביאים[11] שימשה סדום כדוגמה להתנהגות בלתי מוסרית וחטאי הדור נמשלו לחטאי סדום ועמורה. לפי ספרות המדרש היוותה התנהגות זו לא רק נורמה חברתית אלא חוק מקומי שהמפרים אותו בגילויי חמלה היו נענשים באכזריות. לפיכך, עד ימינו משמשת המילה "סדום" כמטפורה לחברה קיצונית באכזריותה. בתלמוד נטבע הביטוי "מידת סדום" ככינוי למצב בו אדם מסרב לתת לחברו ליהנות מרכושו, אף על פי שלו עצמו לא יהיה שום נזק מכך. במצב זה נפסק כי בית הדין מכריח את האדם לתת לחברו ליהנות מרכושו ("כופין על מידת סדום"). במסכת אבות[12] מובאת דעה הסוברת כי אדם האומר "שלי שלי ושלך שלך" מידתו היא מידת סדום. מהמקרא עולה כי החטאים שהובילו לחורבנה של העיר היו חטאים מן התחום החברתי - אנשי סדום נמנעו מהכנסת אורחים ועזרה לחלש ובמקום זאת הפגינו שנאת זרים. המקרא כולל בחטאי סדום גם אלימות מינית. פרשנויות אלה מבוססות בעיקר על הפסוק "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם"[13], המתאר את פניית אנשי העיר אל לוט אשר אירח מלאכים שהגיעו לעיר. בתלמוד הבבלי מתוארת בפירוט מערכת המשפט הרקובה בסדום, עד כדי שהשופטים נקראו: "שקרן" ו"מטה דין". עוד מתוארת הוצאה להורג של נערה שהאכילה עני בחשאי ונתפסה: הפשיטוה, שפכו עליה דבש דבורים וזרקו אותה לתוך כוורת דבורים. הדבורים עקצוה עד שהיא מתה בייסורים. מהמאה החמישית נקשרה שמה של סדום לתיאור התנהגות מינית שאינה משגל וגינלי, ובפרט ליחסים הומוסקסואליים, באמצעות הביטוי "מעשה סדום". יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, התייחס למונח בספר החוקים שלו, ופירש כי מעשי סדום היו יחסי מין בין גברים או התשוקה להם, וכי הם מביאים לרעב, לרעידות אדמה ולמגפות. הקישור בין העיר סדום התנ"כית לבין יחסי מין הומוסקסואליים הפך רווח בחברה האירופית - הן הנוצרית והן היהודית.[דרוש מקור] אקליםאקלימה של סדום הוא מדברי-צחיח בכל ימות השנה. טמפרטורות המינימום בקיץ (הטמפרטורות הנמוכות ביום, הנמדדות בדרך כלל בשעת בוקר מוקדמת, בסמוך לזריחה) נשארות ב-30 מעלות ומעלה. בגלי חום אף ייתכנו טמפרטורות מינימום של כ-37 מעלות (דוגמת גל החום הקיצוני בתחילת אוגוסט 2015, אז נמדדה טמפרטורת מינימום של 37 מעלות באזור). טמפרטורות המקסימום נשארות מעל ל-40 מעלות ואף מגיעות לכ-50 מעלות בגלי חום. החורף גם הוא חם ויבש עם טמפרטורות מקסימום של 23 מעלות ומינימום של 14 מעלות. לעיתים הטמפרטורה ביום עולה אל מעל ל-30 מעלות. האזור מתאפיין במיעוט משקעים. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
