|
אלינור רוזוולט
 אנה אלינור רוזוולט (באנגלית: Anna Eleanor Roosevelt; 11 באוקטובר 1884 – 7 בנובמבר 1962) הייתה פוליטיקאית, דיפלומטית, שגרירה באומות המאוחדות, אקטיביסטית וסרגנית תמידית[1] וכן אשתו של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט. היא עסקה בפעילות הומניטרית נרחבת ובקידום זכויות אדם. הייתה לגברת הראשונה של ארצות הברית ששימשה בתפקיד לאורך הזמן הרב ביותר, ממרץ 1933 עד לאפריל 1945 בכהונתו הרביעית של בעלה.[2] בתקופתה, נחשבה לאחת הנשים המוערכות והמשפיעות ביותר בעולם[3] ולפוליטיקאית בזכות עצמה.[4] ביוגרפיה אלינור רוזוולט נולדה בשנת 1884 בעיר ניו יורק שבארצות הברית, בתם של אנה האל (Hall), בת למשפחה מבוססת[5] ואליוט רוזוולט אחיו הצעיר של הנשיא תיאודור רוזוולט. אביה סבל מדיכאון ואלכוהוליזם.[6] שני הוריה נפטרו לפני שהגיעה לגיל 10. כשאמה מתה בשנת 1892 מדיפתריה, היא ושני אחיה, אליוט והל, עברו לגור אצל סבתם מצד אמם. שנתיים לאחר מכן מת גם אביה מהתקף אפליפטי אחרי שניסה לקפוץ מחלון בביתו. רוזוולט הייתה קשורה מאוד לאביה והוא החשיב אותה לילדתו המועדפת.[7] אליוט רוזוולט נפטר גם הוא מדיפתריה. רוזוולט נולדה לתוך עושר רב וזכויות יתר, שכן משפחתה הייתה חלק מהחברה הגבוהה של ניו-יורק.[8] עד גיל 14, רוזוולט קיבלה חינוך פרטי בבית סבתה, שם היא גדלה ללא גינוני חיבה.[9] היא נשלחה ללמוד בבית הספר הפרטי אלנסווד (Allenswood) שבאנגליה בגיל 15. מנהלת בית הספר, מארי סובסטרה (Souvestre), זיהתה את יכולותיה האינטלקטואליות של רוזוולט וטיפחה אותה. רוזוולט החשיבה את סובסטרה כדמות המשפיעה ביותר עליה, בנעוריה, אחרי אביה.[2][10] בשנת 1902 חזרה לניו יורק ונערך לכבודה אירוע בו הוצגה לפני החברה הגבוהה של העיר במלון וולדורף אסטוריה.[11] היא סיפרה בהמשך שהייתה מאוד לא מאושרת באירוע זה, משום שאיבדה קשר עם החברה הגבוהה בניו יורק בזמן לימודיה באנגליה.[3] היא הצטרפה ל"ליגת הנוער" (ארגון אשר פועל למען נוער במצוקה) ולימדה בבית ההתיישבות של רחוב ריווינגטון. בשנת 1903 התארסה לפרנקלין דלאנו רוזוולט שהיה בן דודה מדרגה שישית וחלק מהמעגל החברתי שלה. אמו של רוזוולט, שרה רוזוולט, התנגדה לאירוסין אך הוא הודיע לה שאלינור רוזוולט היא בחירת ליבו.[12] הזוג נישא ב-17 בדצמבר 1905. בגלל נוכחותו של הנשיא, תיאודור רוזוולט, בטקס הנישואין, הופיעה ידיעה על החתונה בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס.[13] הזוג עבר לגור בדירה הצמודה לדירתה של אמו של רוזוולט בסמוך להייד פארק ניו יורק. היחסים בין אלינור רוזוולט וחמותה היו מתוחים, והאחרונה התערבה בניהול הבית וחינוך הילדים.[14] אלינור רוזוולט ילדה שישה ילדים ואחד מהם נפטר בינקותו. בספטמבר 1918 גילתה רוזוולט צרור מכתבי אהבה ממזכירתו של פרנקלין רוזוולט, לוסי מרסר (Mercer). מן המכתבים עלה שהוא שקל לעזוב אותה עבור מזכירתו. אולם, בעקבות לחץ של היועץ הפוליטי שלו, לואי האו, ואמו, שאיימה לנשל את רוזוולט מהירושה אם יתגרש, בני הזוג נשארו נשואים. מאז, הנישואים שלהם היו שותפות פוליטית בלבד.[15] רוזוולט עצמה ניהלה רומן עם העיתונאית לורנה היקוק, האישה הראשונה שקיבלה תואר "כתב" בניו יורק טיימס. חילופי המכתבים כללו 2,336 מכתבי אהבה והיו בעלי אופי מיני.[16] אלינור רוזוולט החלה את הקריירה הפוליטית וההומניטרית באולבני, בשנת 1910, שם כיהן בעלה בסנאט של ניו יורק (1910-1913). כמו אזרחים אמריקאים רבים היא קיוותה שארצות הברית לא תצטרף למלחמה, אך הבינה שהבחירה של וודרו וילסון לשמור על נייטרליות אינה ריאלית. לאחר שארצות הברית הצטרפה למלחמה, רוזוולט הייתה פעילה למען חיילים, פצועים ובני משפחותיהם. רווזלט התנגדה למלחמה, אך לא הייתה פציפיסטית.[17] בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1920, בחר המועמד לנשיאות הדמוקרטי, ג'יימס מידלטון קוקס, את רוזוולט כסגנו. אלינור הצטרפה לפרנקלין במסע הבחירות ברחבי ארצות הברית. זו הייתה הופעתה הציבורית הראשונה בקמפיין בחירות. באוגוסט 1921 פרנקלין אובחן כסובל ממחלה משתקת,[18] אז האמינו כי חלה בפוליו. כאשר המחלה פגעה בשתי רגליו אמו הציעה שיפרוש מהחיים הפוליטיים ואילו רעייתו נלחמה על כך שימשיך להיות פעיל. רופאו של פרנקלין תמך בעמדתה של אלינור.[19] בתחילת שנות ה-20, רוזוולט החלה בפעילות בליגת איגודי העובדות (Women's Trade Union League), ארגון שפעל בקרב נשים פועלות ועובדות מקצועיות במטרה לאגד נשים ולשפר את תנאי העבודה שלהן. בתקופת פעילותה בארגון, רוזוולט סייעה בתחום החקיקה ודאגה שהצרכים של נשים עובדות יילקחו בחשבון בעת גיבוש מדיניות התעסוקה בוושינגטון.[20] מעבר לפעילותה למען נשים, רוזוולט הייתה דמות משפיעה במפלגה הדמוקרטית במדינת ניו יורק. פרנקלין רוזוולט השתמש בקשריה של אשתו בקרב נשים דמוקרטיות כדי לחזק את מעמדו אצלן ולזכות בתמיכתם המחויבת לעתיד.[21] במסגרת פעילותה בקרב נשים דמוקרטיות התחברה רוזוולט עם מריון דיקרמן וננסי קוק, שתיהן פעילות פוליטיות ונשות חינוך. ב-1927 דיקרמן, שהייתה סגנית נשיאת בית ספר פרטי על יסודי לבנות בניו יורק (בית הספר טודהטר), סיפרה לרוזוולט שהוא עומד להיסגר ושלוש הנשים קנו את בית הספר ודאגו להמשך הפעלתו. רוזוולט לימדה שם מספר שיעורים בספרות והיסטוריה אמריקאית.[22] באותה השנה שלוש הנשים ייסדו את ואל-קיל תעשיות (Val-Kill Industries) שייצרו ריהוט, כלים מבדיל ואריגים בשיטות מלאכה מסורתיות. המפעל נועד לספק הכנסה נוספת למשפחות חקלאיות שהתגוררו באזור. המפעל היה בשטח אחוזת משפחת רוזוולט.[23] הגברת הראשונה (1933–1945)עם השבעתו לנשיא של פרנקלין רוזוולט ב-4 במרץ 1933, אלינור הייתה מוטרדת בתפקידה כגברת הראשונה. שלא כמו קודמותיה לתפקיד היא רצתה להמשיך לקדם את הנושאים הקרובים לליבה[24] ובתמיכתו של בעלה, היא המשיכה בפעילות העסקית והמשיכה לקדם נושאים הקרובים לליבה. רוזוולט הייתה הגברת הראשונה שקיימה מסיבות עיתונאים באופן קבוע ובשנת 1940 הייתה אשת הנשיא הראשונה שנאמה בכינוס המדינתי של המפלגה הדמוקרטית.[25] רוזוולט כתבה טור אישי שנקרא "My Day" ("היום שלי") בין השנים 1935 ל-1961, שפורסם ב-135 עיתונים ברחבי ארצות הברית.[26] במהלך 12 השנים בהן הייתה הגברת הראשונה, הקפידה רוזוולט לנסוע ברחבי ארצות הברית, להופיע בעצרות ובכינוסים ולהבטיח כי הבית הלבן קשוב לרחשי העובדים בתקופת השפל הגדול.[27][17] ב-3 ביוני 1933, הופיע במגזין הניו יורקר קריקטורה בעקבות ביקורה במכרה, בו נראים שני כורים, שהאחד אומר לחברו: "למען השם, הנה מגיעה גברת רוזוולט!".[28] בתחילת 1933 צעדו בוושינגטון "חיל משלוח המענקים" (Bonus Army), משוחררי מלחמת העולם הראשונה ובני משפחותיהם שדרשו לקבל בהקדם את המענקים שהובטחו להם כדי להקל על הקשיים הכלכליים בזמן השפל הגדול. זו הייתה הפעם השנייה שהם עלו לוושינגטון. המצעד הראשון, היה בתקופת נשיאותו של הרברט הובר והצעדה פוזרה באלימות על ידי חיל הפרשים של הצבא האמריקאי ואילו במצעד השני, רוזוולט פגשה את המפגינים ושוחחה איתם על מצוקותיהם. הפגישה עם רוזוולט הפיגה את המתח בין החיילים המשוחררים וממשל ארצות הברית.[29][30] פרויקט מרכזי שאלינור רוזוולט הובילה במהלך כהונתו של בעלה, היה בניית קהילות חדשות לכורים ופועלים עניים כחלק מהניו דיל. היישוב הראשון היה בארתורדייל, מערב וירג'יניה (Arthurdale, West Virginia) והיה הראשון מבין מספר יישובים חדשים, שנבנו עבור פועלים עניים ובמטרה להוציא אותם מהעוני. בעוד שאלינור רוזוולט ראתה בארתורדייל הזדמנות חדשה ומלהיבה של הממשלה להעניק לאזרחים חסרי כל את הבסיס לחיים מוצלחים ועצמאיים, הפרויקט נעצר במהרה על רקע בעיות תקציביות ומחלוקות פוליטיות. רוזוולט המשיכה לגייס כספים לפרויקט במשך מספר שנים ואף תמכה בו מכיסה הפרטי.[31] הפרויקט נחשב כישלון והותקף על ידי דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. רוזוולט אמרה על הפרויקט: "אני לא יודעת אם אתה חושב שזה שווה חצי מיליון דולר, אבל אני חושבת שכן. פרויקט היישובים החדשים הותקף בקונגרס, בעיקר על ידי גברים שלא ראו בעצמם את המצוקה של הכורים ואת מה שניסינו לעשות עבורם...".[32] פעילותה לקידום זכויות אדם במהלך שנות נשיאותו של פרנקלין רוזוולט, אלינור רוזוולט הייתה אשת קשר מרכזית לקהילה האפרו-אמריקאית ולתנועה לזכויות האזרח. פעילותה למען עניים והיכרותה עם תוכניות הניו דיל, הובילו אותה למסקנה שהתוכנית מפלה אפרו-אמריקאים, שרק חלק קטן, ולא פרופורציונלי מכספי הסיוע מגיע אליהם. רוזוולט הפכה לאחד הקולות הבודדים בבית הלבן שדרשו שמשאבים יחולקו בין כלל אזרחי ארצות הברית.[33][34] בעידודה של אלינור רוזוולט, הוקם הקבינט השחור. גוף לא רשמי של אפרו-אמריקאים ששימשו כיועצי מדיניות ציבורית לנשיא ורעייתו לנושאים הקשורים לניו דיל ולמלחמת העולם השנייה.[35][36] רוזוולט אירחה בבית הלבן מאות אפרו-אמריקאים, דבר שהיה נדיר לפני כן. במלחמת העולם השנייהעם כניסת ארצות הברית למלחמה, פעלה רוזוולט לאפשר לפליטים ילדים להגר לארצות הברית. היא הקימה ביוני 1940 את הוועדה לתיאום מאמצי ההצלה לילדים שכללה ארגונים אמריקאים שונים שפעלו למען פליטים.[37] כן, היא ניסתה לשכנע את פרנקלין להגדיל את מכסות ההגירה של קבוצות נרדפות על ידי הנאצים, כולל יהודים.[38] באוגוסט 1940, רוזוולט הביאה לכניסתם של 82 פליטים שהיו על הספינה הפורטוגזית SS Quanza, לאחר שבקשותיהם להיכנס לארצות הברית נדחו.[39] רוזוולט הייתה פעילה גם בהכנת העורף למלחמה. לתקופה קצרה ב-1941, כיהנה בתפקיד כיושבת ראש שותפה של לשכת ההגנה האזרחית ביחד עם ראש עיריית ניו יורק, פיורלו לה גוארדיה, ופעלה על מנת להעניק למתנדבים תפקידים מגוונים בהכנות למלחמה. היא פרשה מהתפקיד בעקבות חילוקי דעות עם לה גוארדיה וביקורת של בית הנבחרים על השכר הגבוה שקיבלו עובדי הלשכה.[40][41] רוזוולט עודדה את השתלבותן של נשים בעבודות החיוניות למאמץ המלחמתי בתפקידים שנחשבו עד אז לגבריים.[42] היא התבטאה בנושא כשנה לפני שהדרישה הועלתה מהמעסיקים הגדולים בארצות הברית. רוזוולט גם תמכה בשילובם של טייסים אפרו-אמריקאים, טייסי טסקיגי, בחיל האוויר האמריקאי וביקרה בבית הספר לטיסה להכשרת טייסים שחורים באלבמה[43] ואף טסה עם מדריך הטיסה האזרחי האפרו-אמריקני אלפרד "צ'יף" אנדרסון.[44] בהזמנתה של מלכת אנגליה,[45] נסעה רוזוולט לבקר באנגליה, באוקטובר 1942. היא פגשה חיילים אמריקאים וכן סיירה באנגליה ולמדה על חיי האזרחים לאחר שלוש שנות מלחמה.[46] ביקוריה זכו לעניין רב וקיבלו חשיפה עיתונאית אוהדת הן באנגליה והן בארצות הברית.[47] באוגוסט 1943 היא ביקרה את הכוחות האמריקאים בדרום האוקיינוס השקט בליווי אדמירל ויליאם הולסי שאמר לאחר ביקורה, "היא לבדה עשתה טוב יותר מכל אדם אחר, או כל קבוצת אזרחים, שעברה באזור".[48] לאחר המלחמה, רוזוולט תמכה בתוכנית מורגנטאו שביקשה לפגוע ביכולות הכלכליות והצבאיות של גרמניה אחרי המלחמה. במרץ 1947 היא ארגנה יחד עם העיתונאי אדגר אנסל מורר (אנ') ועידה ארצית בנושא הבעיה הגרמנית בשיתוף עם האגודה למניעת מלחמת העולם השלישית. בסוף הוועידה פורסמה הודעה: "כל תוכנית להחיות את הכוח הכלכלי והפוליטי של גרמניה תהיה מסוכנת לביטחון הבינלאומי".[49] פעילותה באומות המאוחדות פרנקלין רוזוולט נפטר ב-1945 בעת שכיהן כנשיא. הוא השאיר הוראות ברורות בנוגע להקמת הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם פרנקלין דלאנו רוזוולט בהייד פארק, ניו יורק. אלינור רוזוולט השקיעה את החודשים לאחר מותו להקמת הספרייה והמוזיאון. לאחר מותה גם כתביה הועברו לספרייה.[50] בין השנים 1946 ל-1952 רוזוולט הייתה חברה במשלחת האמריקאית לאספה הכללית של האומות המאוחדות. היא שימשה כראש המשלחת האמריקאית בוועדה ההומניטארית, החברתית והתרבותית של האספה הכללית, כיושבת ראש המשלחת של ארצות הברית באספה הכללית השישית שהתקיימה בפריז בשנת 1952. באותה תקופה, היא הייתה גם נציגה במועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות. אך, התפקיד המרכזי ביותר שהיא החזיקה באו"ם היה בוועדה לזכויות האדם שהייתה אחראית על ניסוח ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. היא הייתה יושבת ראש הוועדה בין השנים 1946 ל-1951.[51] הארי טרומן התמנה לנשיא עם מותו של רוזוולט. הוא ידע שהוא זקוק לתמיכתה של אלינור רוזוולט ואילו היא רצתה שטרומן ימשיך את מורשתו של בעלה. רוזוולט יעצה לטרומן בנושאים שונים והוא ביקש לשלב אותה בצוות שלו. ג'יימס פרנסיס ברנס, שכיהן אז כמזכיר המדינה, הציע לטרומן למנות את רוזוולט למשלחת הראשונה של ארצות הברית לאומות המאוחדות.[52] בדצמבר 1945 מינה הנשיא הארי טרומן את רוזוולט כנציגה לעצרת הכללית של האומות המאוחדות.[53][51] בתחילה מונתה רווזולט לוועדה בנושא נשק גרעיני, אולם טריגווה לי, המזכיר הכללי התקשר אליה וביקש שתקים את הוועדה לזכויות אדם.[54] באפריל 1946 היא התמנתה ליושבת הראש הראשונה של ועדת ההקמה של ועדת האו"ם לזכויות האדם. רוזוולט המשיכה בתפקיד יושבת ראש כאשר הוקמה הוועדה באופן קבוע בינואר 1947. רוזוולט, רנה קאסין, ג'סי סטריט, ג'ון פיטרס המפרי (אנ') ואחרים ניסחו את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. ההכרזה נוסחה בתחילתה של המלחמה הקרה והיו ניסיונות של מדינות שונות להשפיע על ההכרזה, אולם, רוזוולט פעלה שההצהרה תהיה מסמך המתייחס לזוועות שנחשפו במלחמת העולם השנייה. היא עמדה על כך שההצהרה תיכתב בשפה ברורה על מנת שאנשים מתרבויות שונות יוכלו לאמץ אותה.[54] תפקידה של רוזוולט בניסוח ההצהרה היה משמעותי ביותר. כאשר אייזנהאואר נבחר לנשיא ארצות הברית, רווזולט סיימה את תפקידה באו"ם.[51] כמה שנים מאוחר יותר, כשקנדי נבחר לנשיא הוא מינה את רוזוולט, בשנית, למשלחת ארצות הברית לאו"ם בין השנים 1961 - ל-1962 וכן לוועדה הלאומית המייעצת של חיל השלום.[55] רוזוולט ותנועת הנשים_in_Hyde_Park_-_NARA_-_196593.jpg) רוזוולט לא הגדירה את עצמה כפמיניסטית ופעילותה למען נשים, לפחות עד ליום שהנשיא קנדי מינה אותה לעמוד בראש הוועדה הנשיאותית למעמד האישה (Presidential Commission on the Status of Women), הייתה חלק מפעילותה למען שוויון לכלל אזרחי ארצות הברית.[56] בעוד שפרנקלין רוזוולט תמך בזכות הבחירה לנשים, לאשתו לא הייתה כל מודעות לנושא, וכשנשים קיבלו את זכות הבחירה בניו יורק ב-1918, היא אפילו לא הלכה להצביע.[57] בתחילת תקופת הניו דיל, רווזלט הייתה שחקנית מפתח בקידומן של נשים בתוכניות הכלכליות שממשל רוזוולט קידם[58] ובקידום נשים לעמדות ניהול במסגרת הניו דיל.[4] במקביל, כשמפלגת הנשים הלאומית פעלה לקדם את התיקון לשוויון זכויות (ERA),[59] אלינור רוזוולנט, לא תמכה בתיקון ואף התנגדה לו. לטענתה, התיקון יפגע בנשים חלשות ועניות שרק עתה מקבלות הגנה בחוק, וכן היא הסתייגה מהסגנון הלעומתי של אליס פול וחברות מפלגה נוספות.[60] בשנות החמישים, תפקידה הבינלאומי של רוזוולט באו"ם בוועדה לזכויות האדם, הוביל אותה להפסיק לבקר בפומבי את תיקון שוויון זכויות, אף על פי שמעולם לא תמכה בו. בתחילת שנות השישים, היא הודיעה כי בשל התמיכה הרחבה בתיקון, ה-ERA כבר אינו מהווה איום על נשים כבעבר.[4] הנשיא קנדי ייסד את הוועדה הנשיאותית למעמד האישה ב-14 בדצמבר 1961 ומינה את רוזוולט ליושבת ראש הוועדה בזכות מעמדה כאחת הנשים המשפיעות ביותר בארצות הברית באותה התקופה וכהוקרה על תמיכתה בו במרוץ לנשיאות. הנשיא ביקש מהוועדה לנתח את המדיניות התעסוקתית המשפיעה על נשים, כגון חוקים ותקנות הנוגעים לשעות עבודה, שכר, זמינות ואיכות המשרות המוצעות לנשים, ייצוג משפטי לנשים, זמינות ואיכות הכשרה וייעוץ לנשים עובדות.[61][61] דמותה בתקשורתרוזוולט השתמשה באמצעי התקשורת יותר מכל קודמותיה; היא קיימה 348 מסיבות עיתונאים, ב-12 שנות הנשיאות של בעלה.[62] רוזוולט אסרה על כתבים גברים לקחת חלק במסיבות העיתונאים שלה וכך אילצה את העיתונים להעסיק עיתונאיות.[63] במהלך כל כהונתו הראשונה של רוזוולט, ענתה על שאלות של קוראות בירחון הנשים האמריקאי Woman's Home Companion. היא המשיכה לפרסם מאמרים בעיתונים שונים, ופרסמה יותר משישים מאמרים בכתבי עת לאומיים בתקופת כהונת בעלה כנשיא.[64] רוזוולט פרסמה גם טור יומי, בשם "היום שלי", שהופיע שישה ימים בשבוע מ-1936 ועד מותה ב-1962. בטור כתבה על פעולותיה היומיומיות, אך גם על נושאים חברתיים והומניטריים שהטרידו אותה.[65][64] ב־1933 פרסמה רוזוולט את הספר It's Up to the Women (זה תלוי רק בנשים) שעסק במתן עצות לנשים במהלך השפל הגדול. בספר היא מביעה תמיכה בחינוך ציבורי, תפישתה בנושא גידול ילדים ואת מחשבותיה בנושא איזון בית-עבודה.[66] רוזוולט שידרה כ-300 משדרי רדיו - מספר דומה למספר השידורים של בעלה כנשיא. היא דיברה על חינוך ילדים, חייהן של נשים בארצות הברית ואף התייחסה לנושאי השעה. התוכניות היו בחסות חברות מסחריות שונות[67] וחלק מהכספים שהרוויחה היא תרמה לארגוני צדקה שונים.[68] השידור המפורסם ביותר שלה היה ב-7 בדצמבר 1941 בשעות בערב ברשת NBC, שהתייחסה לתקיפה היפנית בפרל הארבור: ”אנחנו האנשים החופשיים של ארצות הברית של אמריקה שלא ניתן לנצח אותם”. התוכנית שלה שודרה לפני הנאום של פרנקלין רוזוולט על המתקפה ולמעשה היא זו שהתייחסה ראשונה למתקפה.[69]  בחג המולד 1941, יצא לאקרנים סרט תעמולה שרווזולט כתבה, "נשים בהגנה" (Women in Defense). הסרט הציג את מקומן החשוב של נשים בהיסטוריה האמריקאית ועודד נשים להתגייס למאמץ המלחמתי.[70] רוזוולט ביקרה מספר פעמים בישראל (בשנים 1952, 1955, 1959, 1962) ללא בעלה הנשיא ושמשה כנשיאה העולמית של עליית הנוער.[71] מורשתב־7 בנובמבר 1962, נפטרה אלינור רוזוולט בניו יורק כתוצאה מאי-ספיקת לב אשר נבעה ממחלת השחפת.[72] הנשיא קנדי הורה להוריד את הדגל האמריקאי למחצית התורן ברחבי העולם, כמחווה לרוזוולט.[73] לאחר מותה, ב-1973, נכללה רוזוולט בהיכל התהילה הלאומי לנשים[74] ובשנת 1989 הוקמה קרן לפרס על שם אלינור רוזוולט הניתן לאדם, פרויקט, ארגון או מוסד התורם לשוויון וחינוך של נשים וילדות.[75] ב־1998 הכריז הנשיא ביל קלינטון על פרס אלינור רוזוולט לזכויות אדם שניתן לאמריקאים שפועלים למען זכויות בארצות הברית. הפרס הוענק לראשונה לרגל יום השנה ה-50 להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, ולהוקיר את תפקידה של אלינור רוזוולט כ"כוח המניע" בניסוח ההצהרה. הפרס הוענק מ-1998 עד לסוף ממשל קלינטון ב-2001.[76] הילרי קלינטון, חידשה את פרס אלינור רוזוולט לזכויות האדם. ב-1996, נחכה אנדרטת אלינור רוזוולט בפארק ריוורסייד בעיר ניו יורק. האנדרטה היא האנדרטה הראשונה שהוקמה לזכרה של אשת נשיא ארצות הברית. אחת מאמרותיה המפורסמות היא:
(אתה מקבל יותר שמחה מנתינה לאחרים, ועליך להקדיש מחשבה רבה לאושר אשר ביכולתך להעניק). רוזוולט וסריגתהרק לעיתים רחוקות, נראתה רוזוולט בלי תיק הסריגה שלה,[77] היא יצרה בגדי תינוקות, סוודרים, 'סריגת מלחמה' (גרביים וכובעים לחיילים). היא סרגה בוועידות פוליטיות ובנסיעות, אחרי ארוחות ערב רשמיות, בזמן ישיבות באו"ם ובמסיבות משפחתיות בלתי רשמיות. אף בקריקטורות פוליטיות היא הופיעה סורגת. בצילומים ממהלך מחייה, מסוף שנות העשרה ועד קרוב למותה בגיל 78, היא נראית סורגת. רוזוולט גם רקמה ריקמה משוכלת ותפרה. היא תפרה וסרגה מגיל 6. האומנת שלה לימדה אותה לתקן גרביים. בבית סבתה, לא סבלו 'ידיים בטלות', אלינור גודלה להאמין שסדר ומשמעת ריסנו את הרגשות וכך גם מנעו מחלות. במלחמת העולם הראשונה, עזרה בארגון נשות אנשי הצי לסרוג עבור הימאים. בשנת 1941[78] כגברת הראשונה של ארצות הברית היא התחילה את 'הסריגה למען הלוחמים' ואנשים קראו לה בחיבה 'הסורגת הראשונה של המדינה (the first knitter of the land). בכל מקום אליו הלכה היא סרגה, סמל לאשה המסורתית שליווה את הגברת הראשונה המיוחדת במינה.[79] ג'רלד סמית [Gerald Smith] האנטי קומיניסט שעלב בה רבות על פעילותה הציבורית, כתב עליה שיר לגלגני בנוסח 'העורב' של אדגר אלן פו [80]"Never Sitting, never quitting, (n)ever knitting".  לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
