אקרה

אקרה
Accra

דגל אקרה
מרכז העיר אקרה
מדינה	גאנה גאנה
ראש העיר	Elizabeth K.T. Sackey
שפה רשמית	אנגלית
תאריך ייסוד	המאה ה-15
שטח	185 קמ"ר
גובה	61 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,782,150 (2021)
‑ במטרופולין	2,029,143 (2006)
‑ צפיפות	10,613 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות	5°33′N 0°12′W / 5.55°N 0.2°W / 5.55; -0.2
אזור זמן	UTC
http://www.ama.ghanadistricts.gov.gh
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת גאנה מוגדלת)   סקונדי-טקורדי קומאסי טאמאלה טוגו בנין בורקינה פאסו חוף השנהב מפרץ גינאה אקרה (למפת גאנה רגילה)   סקונדי-טקורדי קומאסי טאמאלה טוגו בנין בורקינה פאסו חוף השנהב מפרץ גינאה אקרה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

אַקְרָה (באנגלית: Accra) היא בירת גאנה והגדולה שבעריה. העיר משמשת מרכז מנהלי, תקשורתי וכלכלי של המדינה ומתגוררים בה כ-2,269,000 תושבים (נכון לשנת 2012).

אקרה היא בירת אזור אקרה הגדולה ובירת מטרופולין אקרה, שבו מתגוררים כ-4 מיליון איש ב-8 מחוזות והוא המטרופולין הגדול במדינה מבחינת גודל האוכלוסייה.

אקרה נוסדה במאה ה-15 והתפתחה לאורך השנים הודות להיותה עיר נמל. האירופאים הראשונים שהגיעו אל אקרה היו הפורטוגזים ומטרתם הייתה חיפוש זהב. עד מהרה הם גילו את סחר העבדים שהתפתח לעסק רווחי ולכן גם ענף כלכלי עיקרי. שגשוג ענף סחר העבדים הביא להגעתם של הבריטים, ההולנדים, הדנים והגרמנים לאקרה. במאה ה-17 שימש נמל אקרה כמרכז אזורי לסחר עבדים. עידן העבדות נמשך קרוב ל-250 שנה ובשנים אלו ממוצע הסחר בעבדים היה כ-10,000 לשנה. עד סוף תקופת העבדות בסוף המאה ה-19 בנו האירופאים מצודות ונמלים לאורך חוף הזהב. בנוסף לסחר עבדים שימש הנמל לייצוא סחורות כמו קקאו, שמן דקלים, עצים ואגוזי קולה.

מרבית העיר נהרסה ברעידות אדמה בשנת 1862 ו-1939^[1] אולם היא נבנתה מחדש.

בשנים 1884–1885 בעקבות בקשת פורטוגל, התקיימה ועידת ברלין שנועדה להסדיר את הקולוניאליזם האירופאי והמסחר ביבשת אפריקה. הוועידה נערכה ואורגנה על ידי הקנצלר הראשון של קיסרות גרמניה אוטו פון ביסמרק. בוועידה הוחלט על חלוקת יבשת אפריקה בין המעצמות האירופאיות, וגאנה הועברה לידי הבריטים.

במאה ה-19 הייתה אקרה לבירת המושבה הבריטית חוף הזהב. שם זה ניתן לה על ידי הפורטוגזים במאה ה-15 במהלך מסעות החיפושים שלהם אחרי זהב ביבשת אפריקה.

הודות לפיתוח מואץ בשנים האחרונות, הלכה אקרה והתפתחה למטרופולין מודרני. הוקמו בה גורדי שחקים, מלונות יוקרה, אתרי בילוי ומסעדות. התפתחות חיי התרבות בעיר כללה הקמת מוזיאונים, אנדרטאות ותיאטרון לאומי מרשים. בשל היותה המרכז הכלכלי של גאנה נמצאים בעיר סניפי הבנקים הראשיים, חנויות כלבו גדולות וריכוז של כלל משרדי הממשלה.

מקור המילה אקרה הוא מן המילה Nkran שמשמעותה נמלים בשפת אקאן (Akan). השם ניתן לעיר על שם קני הנמלים הרבים הנמצאים בכל סביבותיה. העיר יושבה לראשונה במאה ה-15 על ידי שבט הגא (ga) שהיגר לאזור מהכפר ayawaso, כ-16 ק"מ צפונית לאקרה, עקב היריבות עם שבט ה-akwamu שהיה יריבם.

בתחילת דרכה לא שמשה העיר כאזור מסחר מרכזי, אולם היא הלכה ותפסה תפקיד מרכזי במסחר בשל היותה עיר נמל, עובדה שהקנתה לה יתרון על הערים השכנות לה.

הנמל באקרה שימש כמרכז לסוחרי העבדים הפורטוגזים, בשל קרבתו למבצרים שנבנו בעיר: מצודת ג'יימס (James Fort) הנמצאת כיום בג'יימסטאון (Jamestown) ומצודת אשר (Ussher Fort) הנמצאת באזור אשרטאון (Ussherstown), שנבנו בזמן השלטון הדני. הסחר בעבדים נמשך עד שנת 1807.

בשנת 1850 מכרו הדנים את המבצרים לבריטים, ובשנת 1873, לאחר עשרות שנים של סכסוכים עם עם ה-אסאנאט (Asante) שישב באזור גאנה המרכזית, כבשו הבריטים את שטחי המחיה שלהם והכריזו על גאנה כמושבת כתר. בהמשך כבשו הבריטים את אקרה פעמיים בשנת 1874 וב-1877 ואקרה תפסה את מקומה של קייפ קוסט (Cape Coast) כבירת החוף של המושבה הבריטית וזאת בשל תנאי מזג אוויר הנוחים יותר שלה.

אחת ההחלטות החשובות בהיסטוריה של העיר הייתה סלילת קו הרכבת מאקרה לקומאסי (Kumasi) בשנת 1908. הקו נסלל על מנת לייעל את תהליך שינוע הקקאו ממרכז המדינה אל הנמל באקרה. בשנת 1923 הושלמה בניית המסילה, ובשנת 1924 הפך ענף ייצוא הקקאו לענף הייצוא המרכזי של גאנה. אקרה הייתה ליצואנית הראשית של הקקאו בעולם, מה שהוביל לצמיחה מהירה של העיר. עקב קיומה של אספקה סדירה של מים זורמים בעיר, אוכלוסייה גדולה מהכפרים שסביב העיר היגרה אליה.

לאחר הכיבוש הבריטי של האזור, הפכה אקרה לבירת המושבה הבריטית חוף הזהב. אקרה שגשגה במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 הודות להשפעתו של המושל, סר פרדריק גורדון גוגיסברג (Sir Frederick Gordon Guggisberg), אשר פיתח רבות את העיר והיה אחראי בין היתר לבניית גשר על פני הקורל לגונה (Korle Lagoon), אישר מכירת קרקעות לבניית בתים, בנה בית חולים ובתי ספר. פעולות אלה הביאו לגידול באוכלוסיית העיר, הן כתוצאה מהגירת תושבים מהאזורים הכפריים שסביב העיר אליה, והן כתוצאה מהגירה של אנשי עסקים ומנהלים מאזור אירופה.

מהומות אקרה בשנת 1948 הובילו לפרוץ המהפכה הגאנית - מלחמת העצמאות של גאנה. בסופה, ב-6 במרץ 1957, זכתה גאנה בעצמאות, ואקרה הפכה לבירתה. גאנה הייתה המדינה השחורה הראשונה באפריקה שהשתחררה מהקולוניאליזם האירופי, ויומיים לאחר שחרורה הצטרפה לאו"ם כחברה ה-81.

שטח העיר אקרה הוא 200 קמ"ר והיא עיר העוגן של המטרופולין אקרה רבתי אשר מורכבת מ-8 מחוזות. אקרה נוסדה בצורה קומפקטית בשל שליטה קולוניאלית. פיתוח העיר לאורך השנים בוצע ללא תכנון אזורי נכון עובדה שהרעה את מצב העיר.

ההצטלבות של נחל לאפה וצומת מלאם (Lafa stream and Mallam junction) מהווים את הגבול המערבי של העיר, באוניברסיטה עובר הגבול הצפוני של העיר, המכללה הימית מהווה את הגבול המזרחי ומפרץ גאנה מהווה את הגבול הדרומי של העיר.

בשל התרחבותה של אקרה, כאמור ללא תכנון אזורי נכון, בעיר יש מספר רב של שכונות. הגידול המואץ של העיר ואוכלוסייתה בניגוד ליכולת הגידול באספקת השירותים המוניציפליים כגוון איסוף פסולת, אספקת מים, וחשמל שהביא להיווצרות שכונות עוני. לפי נתוני האו"ם באקרה 25 שכונות עוני אשר החלו בתהליכים לשיקומן.

מרכז העיר נחשב לאזור משגשג ופורח יחסית ליתר חלקי העיר. באזור זה נמצא כיכר הכוכב השחור. מרכז העיר מוקף בכביש טבעת המפריד אותו מיתר חלקי העיר.

צפון העיר הוא מרכז מגורים ועסקים. בצפון העיר נמצאים בית החולים הצבאי, בית יובל הזהב, שגרירויות מרחבי העולם, בתי ספר, פארק גולף והאוניברסיטה של גאנה. צפון העיר הוא האזור שמצפון לכביש הטבעת הסובב את אקרה המרכזית ותחום באוניברסיטה.

מזרח העיר הוא ברובו אזור מגורים. האזור נמצא צפונית לכביש הטבעת של אקרה המרכזית וגבולה ממערב עובר בדרך השחרור.

מערב העיר הוא אזור מגורים ועסקים אולם הוא נחשב לנחות יותר מאשר צפון העיר. האזור נמצא ממערב לכביש הטבעת התוחם את האזור המרכזי של העיר.

אקרה שוכנת באזור הסוואנה ולכן אקלימה הוא טרופי. כמות המשקעים הממוצעת השנתית היא כ-730 מ"מ גשם, ומתחלקת לשתי עונות גשמים: עונת הגשמים הראשונה מתחילה בחודש מאי ומסתיימת באמצע יולי ועונת הגשמים השנייה מתחילה באמצע אוגוסט ומסתיימת באוקטובר.

הטמפרטורה הממוצעת היא 26.8 מעלות צלזיוס, וכמעט ואינה משתנה עם עונות השנה (הטמפרטורה נעה מ-24.7 מעלות צלזיוס באוגוסט ל-28 מעלות צלזיוס במרץ), עם זאת החודשים ה"קרירים" נוטים להיות לחים יותר מאשר החודשים החמים.

עקב קרבתה של אקרה לקו המשווה מספר שעות האור ביום כמעט אחיד לאורך כל השנה, הלחות היחסית היא גבוהה בדרך כלל ועומדת על 65% לחות בשעות אחר הצהריים ומגיעה עד 95% לחות בלילה. מהירות הרוח נעה בין 8–16 קמ"ש.

עם אוכלוסייה של כ-1,960,000 תושבים (נתוני מפקד אוכלוסין 2000) אקרה היא בין המטרופולינים הגדולים באפריקה, עם שיעור צמיחה שנתי של 3.36%.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 התפתחה אקרה בעקבות התפתחות התעשייה והמסחר וחל גידול חד באוכלוסיית העיר. ההאטה בכלכלה החל משנת 1970 הביאה להאטה בקצב גידול העיר, אך בהמשך בשל פיתוח מטרופולין אקרה כמרכז מינהלי תרבותי ומסחרי, משכה העיר כפריים רבים לסביבתה ואוכלוסייה גדלה ב-35%. הצפיפות הממוצעת של מטרופולין אקרה בשנת 2000 הייתה כאדם לדונם, לעומת 0.6 אדם לדונם בשנת 1970.

אוכלוסיית אקרה צעירה מאוד וכ-56% מתושביה הם צעירים מתחת לגיל 24. שיעור זה אינו צפוי לרדת בשנים הקרובות. 51% מן האוכלוסייה הן נשים ו49% הם גברים.

בגלל שהיא עיר מפותחת ומרכז תרבותי, כלכלי ומסחרי מושכת אקרה אליה תושבים מהכפרים והיישובים שסביבה. על פי הערכות קרוב ל-44% מתושבי אקרה הם מהגרים.

ראש עיריית אקרה ממונה לתפקידו על ידי נשיא הרפובליקה של גאנה והמינוי עובר גם את אישורה של מועצת העיר. כ-104 בעלי תפקידים מכהנים בממשל העירוני כאשר 70% מהם נבחרי ציבור והיתר הם נציגי ממשלה. כבירת גאנה, לאקרה תפקיד מרכזי גם בפוליטיקה הלאומית. בעיר ממוקמים בנייני ממשל כגון הפרלמנט של גאנה, בית המשפט העליון של המדינה והבנק המרכזי.

ראש העיר הנוכחי של אקרה הוא אלפרד ואנדרפוגי (Alfred Vanderpuije) שמונה על ידי הנשיא עטא מילס (Atta Mills) בשנת 2009.

אקרה מהווה מרכז לייצור, שיווק, פיננסים תחבורה ותיירות. יש בה כ-350 מפעלי תעשייה, נציגויות של בנקים רבים מרחבי העולם, הבנק המרכזי של גאנה והבורסה של גאנה.

יש בה יותר מ-50 אלף בתי מגורים וכ-4000 בתי מסחר ועסקים, וכן 29 שווקים שרובם ממוקמים באזור המרכזי של העיר.

משנת 2017 מתקיים פסטיבל סרטי נשים נדיווה.

מגזרי המשק מורכבים ממגזר ראשוני (חקלאות, דייג, כרייה וחציבה) מגזר שניוני (חשמל, מים, גז ובנייה) ומגזר שלישוני (סיטונאי, תיירות, תחבורה, תקשורת, פיננסים, חינוך, נדל"ן, בריאות ושירותי רווחה). מספר המועסקים מבין תושבי אקרה עומד על 531,670 איש, שיעור האבטלה באקרה עומד על כ-12% (כ-114 אלף איש).

• נמל תעופה ורכבת – לאקרה ניתן להגיע על ידי טיסה לשדה התעופה הבינלאומי קוטוקה (Kotoka), אשר משמש למטרות אזרחיות וצבאיות. הוא ממוקם כ-10 ק"מ מהעיר התחתית של אקרה וממנו יוצאים שנים מתוך שלושת קווי הרכבת הראשיים של אקרה.

רוב רחובות אקרה לא נבנו בצורת שתי וערב אלא בהתאם לגידול של העיר. לעומת זאת באזור העשיר של העיר הרחובות בנויים בצורת שתי וערב. התחבורה הציבורית בעיר היא הדרך הקלה ביותר לתנועה בתוך העיר. למרות שאקרה מקושרת היטב על ידי מסילת רכבת לתימא (Tema), טקורדי (Takoradi) וקומאסאי (Kumasi), שירות הרכבות אינו אמין ולא פופולרי.

• מוניות – באקרה רשת מוניות ענפה ונוחה אולם לרוב המוניות אין מונה לכן נדרש מיקוח על מחיר הנסיעה לפני עלייה למונית. המוניות באקרה צבועות בכל צבע שרוצים אך ארבעת הפגושים שלה חייבים להיות בשני צבעים כתום וצהוב. כל מונית מסומנת על ידי שם האזור אליו היא נוסעות.
• טרוטו – הטרוטו (Trotro) הוא סוג של אוטובוס קטן, אמצעי התחבורה הנפוץ ביותר. הוא זול יחסית ומאוד יעיל כדי להתנייד בעיר למרות שהוא בעל מראה מוזנח. הטרוטו עוצר בכל תחנת אוטובוס, במקומות התכנסות של אנשים ובתחנות של משאיות. כדי לסמן לנהג לעצור ישנם סימנים של נפנוף הידיים כלפי מעלה ומטה: הצבעה עם האצבע המורה של יד ימין מעלה תביא אותך לאקרה המרכזית. הצבעה עם האצבע המורה של יד ימין מטה ועשיית תנועת מעגל תביא אותך אל קוואמה נקרומה (Kwame Nkrumah Circle) מרכז גדול באקרה.
• אוטובוס – בשנת 2003 נחנך שירות האוטובוסים שמהווה אלטרנטיבה לשירות הטרוטו והוא גם נוח וזול יותר.

כדורגל הוא הספורט הפופולרי ביותר באקרה, מועדון הכדורגל המפורסם הוא "אקרה הארטס אוף אוק" (Accra Hearts of Oak). אצטדיון קומאסי הוא ביתה של הקבוצה והוא המגרש הקבוע של נבחרת גאנה – "הכוכבים השחורים".

באקרה ישנם מלונות בדירוג של החל מכוכב אחד ועד חמישה כוכבים ורובם נמצאים במרכז העיר.

• המוזיאון הלאומי של גאנה
• האקדמיה לאומנות ומדעים של גאנה
• הספרייה הלאומית של גאנה
• התיאטרון הלאומי של גאנה
• טירת אוסו - נבנתה על ידי הדנים במאה ה-17
• מרכז גובואה לתרבות פאן אפריקנית

בקרבת העיר אקרה נמצאת אוניברסיטת גאנה.

• ארצות הברית שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
• ארצות הברית קולומביה, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית
• ארצות הברית וושינגטון די. סי., ארצות הברית
• דרום אפריקה יוהנסבורג, דרום אפריקה
• סאו טומה ופרינסיפה סאו טומה, סאו טומה ופרינסיפה

• אתר האינטרנט הרשמי של אקרה

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: אקרה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אקרה

• אתר העיר אקרה
• היסטוריה של אקרה
• אקרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

בירות מדינות אפריקה
מדינות ריבוניות	אוגנדה: קמפלה • אלג'יריה: אלג'יר • אנגולה: לואנדה • אסוואטיני: מבבנה, לובמבה • אריתריאה: אסמרה • אתיופיה: אדיס אבבה • בורונדי: גיטגה • בורקינה פאסו: ואגאדוגו • בוטסואנה: גאבורון • בנין: פורטו נובו • גבון: ליברוויל • גאנה: אקרה • ג'יבוטי: ג'יבוטי • גינאה: קונאקרי • גינאה ביסאו: ביסאו • גינאה המשוונית: מלאבו • גמביה: בנג'ול • דרום אפריקה: קייפטאון, פרטוריה, בלומפונטיין • דרום סודאן: ג'ובה • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: קינשאסה • הרפובליקה המרכז אפריקאית: בנגי • הרפובליקה של קונגו: ברזוויל • זימבבואה: הארארה • זמביה: לוסקה • חוף השנהב: יאמוסוקרו, אביג'אן • טוגו: לומה • טנזניה: דודומה, דאר א-סלאם • כף ורדה: פראיה • לוב: טריפולי • ליבריה: מונרוביה • לסוטו: מסרו • מאוריטניה: נואקשוט • מאוריציוס: פור לואי • מאלי: במקו • מדגסקר: אנטננריבו • מוזמביק: מפוטו • מלאווי: לילונגווה • מצרים: קהיר • מרוקו: רבאט • ניז'ר: ניאמיי • ניגריה: אבוג'ה • נמיביה: וינדהוק • סאו טומה ופרינסיפה: סאו טומה • סודאן: ח'רטום • סומליה: מוגדישו • סיישל: ויקטוריה • סיירה לאון: פריטאון • סנגל: דקר • צ'אד: נג'מנה • קומורו: מורוני • קמרון: יאונדה • קניה: ניירובי • רואנדה: קיגאלי • תוניסיה: תוניס
שטחי חסות	הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי: דייגו גרסיה • מיוט: מאמודזו • סהרה המערבית: לעיון • סנט הלנה: ג'יימסטאון • ראוניון: סן-דני

האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16)
אפריקה שמדרום לסהרה	אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888)
מערב אסיה	בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615)
תת-היבשת ההודית	ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749)
מזרח ודרום מזרח אסיה	איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975)
אמריקה הצפונית	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
אמריקה המרכזית והדרומית	ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.