ואדאן

ואדאן
وادان

מראה בוואדאן
מדינה / טריטוריה	מאוריטניה מאוריטניה
גובה	407 מטרים
קואורדינטות	20°55′58″N 11°37′17″W / 20.932893°N 11.621307°W / 20.932893; -11.621307
אזור זמן	UTC+0
אתר מורשת עולמית
המצודות העתיקות בוואדאן, בשינגטי, בתישית ובוולאתה האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1996, לפי קריטריונים 3, 4, 5
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת מאוריטניה מוגדלת)   נואקשוט נואדיבו קאדי שינגטי תישית ולאתה סנגל מאלי סהרה המערבית אלג'יריה האוקיינוס האטלנטי ואדאן (למפת מאוריטניה רגילה)   נואקשוט נואדיבו קאדי שינגטי תישית ולאתה סנגל מאלי סהרה המערבית אלג'יריה האוקיינוס האטלנטי ואדאן tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

ואדאן (בערבית: وادان; בצרפתית: Ouadane) היא עיירה קטנה מבוצרת (קסר) ברמת אדראר בצפון מאוריטניה. ואדאן ושלוש הערים האחרות, תישית, שינגטי וולאתה, הן ארבע הערים היחידות ששרדו במאוריטניה מאז ימי הביניים.

הערים הוקמו לאורך נתיבי השיירות שחצו את הסהרה, ושימשו כמרכזי דת מוסלמיים. העיר התפתחה סביב מסגד ונבנו בה בתי מגורים למורים ולתלמידים, וכן מחסנים ואחסניות לסוחרים ולעוברי אורח. בתי העיר נבנו בצורה אופיינית כך שיוכלו להעניק מענה לתנאי האקלים המדבריים. בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על ואדאן ועל שלוש ערי מצודות נוספות במדינה כעל אתר מורשת עולמית.

העיר שוכנת בגובה 433 מטרים, ונכון לשנת 2000 מונה אוכלוסיית העיר 3,695 תושבים.

לפי המסורת נוסדה העיר על ידי שלושה קדושים בשנים 1141–1142 במקום בו שכנו שרידיו של מקום יישוב נטוש מהמאה ה-8. העיר הייתה עד מהרה לנקודת המסחר החשובה ביותר בסהרה המערבית, אך ב-1450 בשל מאבק בין שני שבטים, נהרס המסגד הראשון במקום. מרכז העיר החדש קם מעט מזרחה למיקומו הקודם והעיר המבוצרת שגשגה שוב. ב-1487 ניסו הפורטוגזים להקים נקודת מסחר בוואדאן, אך ללא הצלחה. העיר החלה שוקעת החל במאה ה-16 עם עליית חשיבותה של שינגטי. לאחר הכיבוש הצרפתי ב-1909 קם רובע חדש סמוך ממזרח לעיר העתיקה.

במרכזה של העיר ניצבות הריסות המסגד הישן ממנו שרדו רק בסיסי העמודים. המסגד החדש שלידו מינרט רבוע נבנה לפי תוכנית דומה לקודמו. הבתים והחצרות הולכים וגדלים ככל שהם מרוחקים מהמסגד, ולאורך הרחובות חומות מתמשכות שבהן קבועים חלונות בגובה הקרקע ודלתות. הרחובות הצרים והמפותלים יוצרים אזורים מוצלים. בתי העיר בנויים מאבן, עץ או חומר, וקירותיהם מעוטרים לעיתים בדוגמאות אבן. רוב הבתים שימשו את התושבים הנוודים למגורים במשך תקופה קצרה בשנה, ועל כן שימשו בעיקר לאחסון. לחדרי הבתים אין ייעוד מוגדר וזה משתנה בהתאם לצרכים. מביצורי העיר שסימנו את קו הגבול בין העיר העתיקה לרבעים החדשים נותרו מקטעים בודדים בלבד.

צפונית לעיר נמצא מבנה רישאת.

מדיה וקבצים בנושא ואדאן בוויקישיתוף

• המקום בבולי מאוריטניה
• אודות ואדאן

אתרי מורשת עולמית במאוריטניה
הפארק הלאומי בנק ד'ארגן • המצודות העתיקות בוואדאן, בשינגטי, בתישית ובוולאתה

האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16)
אפריקה שמדרום לסהרה	אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888)
מערב אסיה	בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615)
תת-היבשת ההודית	ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749)
מזרח ודרום מזרח אסיה	איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975)
אמריקה הצפונית	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
אמריקה המרכזית והדרומית	ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.