ארט בלייקי (באנגלית: Art Blakey; 11 באוקטובר1919 – 16 באוקטובר1990), הידוע גם בשמו המוסלמיעבדאללה אבן בוהיינא או בכינויו בו, נחשב לאחד המתופפים המשפיעים ביותר בג'אז. במשך יותר משלושים שנה עמד ארט בלייקי בקדמת הבמה של זירת הג'אז. שמו תמיד התקשר להרכב "שליחי הג'אז", שבלייקי הפך לאחד ממנהיגיו בשנת 1954, ולמנהיגו היחיד ב-1958. ארט בלייקי היה הדמות המובילה של סגנון ההארד בופ שהתפתח בשנות ה-50.
ביוגרפיה
תקופת ילדותו ונעוריו
בלייקי אומץ למשפחה נוצריתדתית אדוקה. המשפחה דחפה אותו ללימודי דת וללימודי פסנתר, ובשני התחומים הוא נחל הצלחה מרובה כבר בגיל צעיר מאוד. הקריירה שלו כפסנתרן נסתיימה כאשר גנגסטר, שהיה מנהל המועדון בו ניגן, כיוון אקדח לראשו ואמר "אתה רוצה לעבוד כאן, ילד, לך לתופים ושתוק".
בשנת 1948 נסע בלייקי לבקר באפריקה. שם הוא הכיר את המקצבים הפוליריתמיים ששינו את האופן בו הוא ניגן. אם עד אותו זמן היה בלייקי מתופף מוצלח, לאחר 1948 הוא הפך למתופף ייחודי. הייתה זו ההשפעה האפריקאית, בשילוב עם הבלוז והבי בופ, שיצרו בסופו של דבר את ההארד בופ, שבלייקי היה אחד מאבותיו.
בביקורו באפריקה התאסלם בלייקי, ושינה את שמו ל"עבדאללה אבן בוהיינא", שם שקוצר בידי חבריו ל"בו".
בסוף שנות הארבעים הוא הקים את להקתו המפורסמת "שליחי הג'אז", שהייתה אז ביג בנד בן 17 נגנים.
שנות החמישים
ב-1954 פגש בלייקי את הפסנתרן הוראס סילבר, והשנים הקימו יחדיו חמישייה שהפכה במהרה ל"שליחי הג'אז". בהרכב המקורי היו בשליחים החצוצרןקליפורד בראון, נגן הסקסופון אלט לו דונלדסון והבסיסטקרלי ראסל. תחילת ההרכב הוא באלבום חי שיצרה הלהקה עבור בלו נוט שנקרא "בהופעה חיה בבירדלנד". הלהקה הופיעה במשך רוב שנות החמישים בהרכב זה, עד שבשנת 1958 עזב סילבר את ההרכב, והשאיר את ארט בלייקי כראשם של שליחי הג'אז, תפקיד בו ישא בלייקי שנים רבות.
כמוביל שליחי הג'אז
בלייקי עמד בראש הלהקה האגדית הזו במשך 35 שנים, בהן "גילה" מוזיקאים רבים ששימשו לו כמלווים, ובסופו של דבר לאחר שעזבו את הלהקה, רבים מהם נהיו מובילים בעצמם, ומוזיקאים מהמדרגה הראשונה. סגנונו הייחודי של ארט הוא שקבע את הטון במשך עשרות השנים של הלהקה. התיפוף האינטואיטיבי שלו, עם הדגשים של השתים והארבע, היכולות המרשימות שלו לשנות את נימת נגינתו, לכל נימה של כל סגנון, והמקצבים האפריקאים שלו בהרכב זה, הם שאפיינו את ההארד בופ.
לאחר שעזב סילבר, עוד בשנים המוקדמות של הלהקה, כלל ההרכב את בלייקי, בראון, האנק מובלי (סקסופון טנור) וג'קי מקלין (סקסופון אלט). מאוחר יותר הצטרף גם סקסופוניסט הטנור בני גולסון, וההרכב החל להקליט. ההרכב החל להשתנות ולהתחלף, ולבסוף נגנו סקסופוניסט הטנור ווין שורטר, החצוצרןלי מורגן, הפסנתרן בובי טימונס, הטרומבוניסט קרטיס פולר והבסיסט ג'יימי מריט. הרכב זה של השליחים הוא כנראה ההרכב המפורסם ביותר שלהם, כששורטר ומורגן נחשבים לשתי התגליות הגדולות ביותר של בלייקי, שכן הם הקליטו במספר אלבומים של השליחים, ולאחר מכן יצאו לקריירות מרשימות משל עצמם בתחום ההארד בופ.
בלייקי נודע מאוד ביכולתו לגלות מוזיקאים צעירים ומוכשרים. הוא אף הוקלט באמרו בתקליט "לילה בבירד לנד": "אני אשאר עם הצעירים. כאשר אלו יזדקנו מדי אני אמצא לי צעירים מהם. זה מחזיק את המוח פעיל." לאחר שהשליחים צלחו את תקופת הפיוז'ן של שנות השישים והשבעים, בה נעשו הקלטות פחות מפורסמות שלהם, הכוללות גם ניסיונות בכלים כגון פסנתר חשמלי, ספגה הלהקה מהלומה קשה. בתחילת שנות השמונים היה זרם חזק של חידוש הג'אז הישן, וכל הרכב שעסק בג'אז שהתפתח לאחר הבי בופ המסורתי נתקל בקשיים כלכליים. אך גם את התקופה הזו צלח ארט בלייקי, והמשיך לגלות לעולם מוזיקאים חדשים. הוא המשיך לנגן ולהופיע ממש עד סוף ימיו.
בלייקי נפטר בעיר ניו יורק, בשנת 1990, מותיר מאחוריו מורשת ענק של מוזיקה ומוזיקאים שעד היום מהווה חוליה חשובה בעמוד השדרה של הג'אז.