סטפן גרפלי

	יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

סטפן גרפלי
Stéphane Grappelli

לידה	26 בינואר 1908 פריז, צרפת
פטירה	1 בדצמבר 1997 (בגיל 89) פריז, צרפת
מקום קבורה	קרמטוריון-קולומבריום דו פר-לאשז
מוקד פעילות	ממלכת איטליה, איטליה, צרפת
סוגה	סווינג, ג'אז צועני
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	כינור, פסנתר
חברת תקליטים	MPS רקורדס
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (1997) מפקד בלגיון הכבוד פרס פול אקט
פרופיל ב-IMDb

סטפן גרפלי (בצרפתית: Stéphane Grappelli;‏ 26 בינואר 1908 - 1 בדצמבר 1997) היה כנר ומוזיקאי ג'אז צרפתי. מזוהה יותר מכול עם הגיטריסט ג'אנגו ריינהארדט. סטפן גרפלי ניגן על כינור קלאסי רגיל.

גרפלי נולד בפריז לאב ממוצא איטלקי ולאם צרפתייה, ב"תקופה יפה", גרפלי איבד את אמו לפני הגיעו לגיל חמש. אביו היה המרקיז ארנסטו גרפלי מלאציו. גרפלי גדל אצל אביו, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס אביו לצבא האיטלקי ולכן ביקש מאיזדורה דאנקן לטפל בגרפלי הצעיר. כך החל ררפלי ללמוד בבית הספר הניסיוני בהנהלתה של איזדורה דאנקן, בו התרחש ביצוע תזמורתי של הפתיחה "אחר הצהריים של פאון" מאת דביוסי ,דבר שהטביע עליו את חותמו המוזיקלי העמוק הראשון.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, עם סגירת בית הספר של איזדורה דאנקן, נשלח לבתי יתומים מוזנחים, ומדי פעם, חי ברחובות ונידון מהיד אל הפה. גרפלי תיאר לעיתים את ילדותו כ"סיפור של דיקנס", וביתי היתומים נהפכו לשריד לכל ימי חייו. סטפן הגדיר את עצמו כ"זהיר" בענייני כספים, דבר שכנראה נבע מילדותו. עם זאת, הוא טען כי הוא אף פעם לא החסיר הנאה מתענוגות החיים, נקודת ראות שהשתקפה בנגינה ספונטנית שמלאה בעליזות .

אחרי המלחמה, החל לנגן לפרנסתו בגיל 12, בהופעות רחוב ובחצרות עם כינור קטן-ממדים. הוא לימד את עצמו לנגן בכינור . הוא השתתף בקורס סולפדג' והרמוניה בקונסרבטוריון של פריז, ובגיל 15 קיבל עבודה בתזמורת לליווי סרטים אילמים. זמן קצר לאחר מכן, נחשף למוזיקה האמריקאית החדשה, באמצעות תיבת נגינה פרימיטיבית, שרצה לנגן בה. "הרגשתי שנולדתי עם הג'אז" – וחיפש מעריצים עמיתים ותקליטים של הגיבורים הראשונים שלו, ארמסטרונג וביידרבקה. מאחר שהתקשה בהשגת עבודה ככנר ג'אז, גרפלי פנה לקריירה שנייה כפסנתרן. הוא ניגן בשני הכלים עם גרגור והגרגוריאנים שלו בשנות העשרים המאוחרות ובשנות השלושים, ואף ניגן זמן מה על סקסופון אלט. פגישתו הראשונה עם ג'אנגו ריינהארדט הייתה ב־1931, אבל רק ב־1934, במהלך הפסקות במסיבות תה וריקודים במלון קלאריג', נולדה הלהקה האגדית Quintet of the Hot Club of France.

תקליטים כמו "מיי סוויט" ו-"מיינור סווינג" הציבו אותם כלהקה אירופית מוצלחת. הליריות החזקה של גרפלי, תאמה היטב את הסגנון הדומיננטי של ריינהארדט, אף על פי שברמה האישית, מנהגי הצועני הכעיסו לעיתים את שותפו .

המעבר לבריטניה (שכינה אותה כ"מולדתו השנייה") החלה בשגגה ובאופן שאינו מבשר טובות בהיותו נטוש בלונדון בתחילת מלחמת העולם השנייה. לאחר שנחת על רגליו, הצליח לרכוש קהל ניכר תוך השלמת עבודתו עם Hatchett's Swingtette בווסט אנד, הקליט ויצא לסיבוב הופעות רבות עם הלהקות שלו ויצר שותפות מוזיקלית מלהיבה עם ג'ורג' שירינג הצעיר.

ההצלחה והביטחון שלהם זכה בבריטניה גרמו לו להסתייג מחידוש היחסים שלו עם ריינהארדט אחרי תום המלחמה. מלבד כמה תקליטים וסיבובי הופעות עם ההרכב הישן, נפרדו דרכם, כאשר גרפלי בחר בחיים מלאים, יחסית ללא אירועים מיוחדים כשהוא מנגן מוזיקה מגוונת לקהל מגוון. הוא המשיך באותה דרך כשחזר לצרפת ב־1954, שם זכה מהדור הצעיר יותר של חובבי בי-בופ, לכבוד של "מוזיקאי ענק" שמתעניין תמיד בהתפתחויות חדשות, אך לא תמיד מוערך על ידי הקהל הרחב.

ההזנחה המתונה הזו נמשכה עד שנות ה-60, וגברה עם תחילתה של הרוק והג'אז החופשי, שתי התפתחויות שהיו זרות לטעמו של גרפלי שבמובנים אחרים היה ליברלי. ב־1967 עבר לגור במלון הילטון בפריז ונשאר שם עד 1972, כשהוא מוקף בסועדים וברוקדים, ואילו קונצרטים והקלטות הוכיחו שהוא מנגן טוב יותר מאי-פעם.^[1]

במשך שלושה עשורים היה גרפלי לשם נרדף לכנר ג'אז. הוא שיתף פעולה עם אמני ג'אז רבים בהם הפסנתרנים אוסקר פיטרסון, דיוק אלינגטון ומישל פטרוצ'יאני, נגן הויברפון גארי ברטון, הכנר ז'אן לוק פונטי, והגיטריסטים ג'ו פאס אייק אייזקס ואחרים. הוא השתתף בהקלטת אלבום הסולו של הזמר פול סיימון ב-1972 וניגן עם הכנר הקלאסי יהודי מנוחין ב-1975 והצ'לן הקלאסי יו-יו מה ב-1989

איך הפך מר מנוחין לאוהד של גרפלי? חבר משותף שלו נתן לו אוסף של תקליטי גרפלי לפני שמונה שנים – אדם שבזמן המלחמה היה נוהג ללכת כמעט בכל ערב למופעים של גרפלי בלונדון. "נדהמתי ומלא התפעלות מדרך נגינת הכינור שלו, שלא שמעתי מעולם. היו שילוב של טכניקת אלתור וטכניקה שלנגינת כינור מרשימה. זה משהו שקורה באופן ספונטני, כמו שהיה; ועדיין יש בה סוג של מגע וודאי כך שהיא לעולם לא נראה שתרד מהפסים. היא דומה ללוליין קסום שזורק מקלות וצלחות באוויר ותופס אותם שוב באורח פלא.

היה מעודד והרפתקה, כמו שהיה התקליט עם המוזיקה המזרחית והמערבית עם נגן הסיטרה רבי שנקאר. הוא מעולם לא ניגן עם להקת קצב כמו ההקלטה הזו עם גרפלי.^[2]

ב-1983 נכנס גרפלי להיכל התהילה של הג'אז של המגזין דאון ביט וב-1997 זכה לפרס גראמי על מפעל חיים.

החלטתו לעזוב את הילטון, נבעה חלקית בגלל הופעתו המפורסמת בתוכנית הטלוויזיה של מייקל פרקינסון עם יהודי מנוחין, בדצמבר 1971, שהובילה לרצף של דואטים ידועים, אך גם בגלל שעמום, כפי שאמר, "טיפשי לשהות במקום אחד לזמן ממושך כל כך". תוך זמן קצר, חזר לסיבובי הופעות, ופעל במקומות רבים יותר משהיה לפני כן. ב־1973, הגיטריסט דיז גיסלי איחד שוב את גרפלי עם הליווי של גיטרה וקונטרבס של ימי Hot Club וחשף אותו לקהל עצום ונלהב של צעירים, שנשבו בעליזות האבהית והטבעית שלו, אחרי מוזיקת הרוק הפסיכו-דרמטית. ההצלחה הענקית של גרפלי עם השלישייה של דיסלי בפסטיבל העממי של קיימברידג' ב-1973 פתחה רשמית את עלייתו לתהילה הבינלאומית, שהתרחבה במהלך שנות השבעים, והמשיכה עד למותו.

גרפלי נפטר ב-1 בדצמבר 1997 ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.

במאי 1935 לגרפלי הייתה פרשה קצרה עם סילביה קארו שכתוצאה ממנה נולדה בת בשם אבלין. בתקופת מלחמת העולם השנייה, סילביה נשארה בפריס עם בתה. האב והבת התאחדו מחדש ב־1946 כאשר אבלין נסעה מצרפת ללונדון כדי לגור עם גרפלי למשך כשנה אחת.^[3] מ־1952 עד 1980 הוא חילק את מרבית חייו עם ידידה בשם ג'ין ברקלי, אליה הוא חש חיבה עמוקה כמו בין אחים.^[4][5] אולם גרפלי מעולם לא התחתן ומקובל ברבים שהוא היה הומוסקסואל.^[6][7] ב-1981 הוא פגש את יוסף אולדנהובה, שהפך לבן-זוגו עד למותו.^[8]

הוא נפטר בסוף 1997 במהלך ניתוח בקע. הוא נטמן בבית העלמין Père Lachaise.

הוא נושא הסרט הדוקומנטרי Stephane Grappelli - A Life in the Jazz Century (10)

מדיה וקבצים בנושא סטפן גרפלי בוויקישיתוף

• סטפן גרפלי, סרטונים בערוץ היוטיוב
• סטפן גרפלי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• סטפן גרפלי, באתר AllMovie (באנגלית)
• סטפן גרפלי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• סטפן גרפלי, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• סטפן גרפלי, באתר ספוטיפיי
• סטפן גרפלי, באתר AllMusic (באנגלית)
• סטפן גרפלי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• סטפן גרפלי, באתר דיזר
• סטפן גרפלי, באתר Discogs (באנגלית)
• סטפן גרפלי, באתר Songkick (באנגלית)
• הספד (באנגלית)
• פרקי סדרה על מוזיקאי ג'אז (באנגלית)
• סטפן גרפלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. ^ Geoffrey Smith, Obituary: Stephane Grappelli, Independent
2. ^ Dennis Barker, Yehudi Menuhin and Stéphane Grappelli collaborate – archive, The Guardian
3. ^ Balmer, Paul, Stephane Grappelli, With and without Django, pp. 96, 142, Sanctuary, 2003
4. ^ Balmer, Paul, Stéphane Grappelli: A Life in Jazz pp. 161––163, Bobcat Books, 2003
5. ^ Grappelli, Stéphane; Oldenhove, Joseph; Bramy, Jean-Marc, Stéphane Grappelli - Mon violon pour tout bagage, Calmann-Levy, 1994
6. ^ Ake, David, "Jazz". In Kimmel, Michael; Aronson, Amy (eds.). Men and Masculinities p. 438, ABC-CLIO, 2004
7. ^ Geoffrey Smith, Obituary: Stephane Grappelli, The Telegraph, 2 Dec 1997
8. ^ Stephane Grappelli - A Life in the Jazz Century, Music On Earth productions

פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989	בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999	נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009	הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019	לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה	שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)