|
פסטיבל הג'אז של ניופורט
 פסטיבל הג'אז של ניופורט (באנגלית: Newport Jazz Festival) הוא פסטיבל מוזיקת ג'אז, המתקיים מדי שנה בקיץ מאז 1954 והוא הפסטיבל הוותיק מסוגו בעולם שעדיין פעיל. הפסטיבל התקיים בעיר ניופורט, רוד איילנד, ארצות הברית עד 1972, אז הועבר לניו יורק. מאז 1981 הוא מתקיים בו-זמנית הן בניו-יורק והן בניופורט. מייסוד הפסטיבל ועד 1971את הפסטיבל ייסדה אשת החברה אילין לורילארד (אנ') יחד עם ג'ורג' ויין (אנ'). הפסטיבל, שנמשך על פני יומיים, נקרא "פסטיבל הג'אז האמריקאי השנתי הראשון". הפסטיבל כלל חמש הופעות חיות ודיון אקדמי. ההופעות כללו את רביעיית הג'אז המודרני, בילי הולידיי, דיזי גילספי, ג'רי מאליגן, אלה פיצג'רלד, ג'ין קרופה, אוסקר פיטרסון, לסטר יאנג וסטן קנטון, ששימש גם כמנחה. בסוף כל ערב התקיים ג'ם סשן.[1] לקראת הפסטיבל של 1955 רכשו בני הזוג לורילארד אחוזה, בה תכננו לקיים את הפסטיבל. אך בהתנגדות השכנים הועברו ההופעות החיות לפארק סמוך ובאחוזה התקיימו סדנאות וכיתות אמן. חלק ניכר מהאמנים והקהל היו אפרו-אמריקאים בעוד העיר הייתה עיר לבנה מאוד, דבר שעורר מתחים בין התושבים לבין המבקרים בפסטיבל. ב-1958 הופיעו בפסטיבל אלה פיצג'רלד ובילי הולידיי בהופעה שראתה אור בתקליט (Ella Fitzgerald and Billie Holiday at Newport (1958. כוכב הפסטיבל של 1960 היה אמן הבלוז מאדי ווטרס, שהלהיב קהל של 10,000 איש ואף ביצע שיר מיוחד לפסטיבל - Goodbye Newport Blues.[2] ההופעה הובילה להחייאה של הבלוז ובפרט הבלוז של שיקגו (שעשה שימוש חלוצי בגיטרה חשמלית) ולהיכרות רחבה של הקהל עם הסוגה ועורר את צמיחת הרית'ם אנד בלוז.[3] בעקבות השתוללות הקהל, שנבעה בחלקה ממחסור במקום והשארותם של אלפים מחוץ לתחומי הפסטיבל, קראו התושבים המקומיים לחיילי המשמר הלאומי של ארצות הברית להשליט סדר באתר.[4] הפסטיבל באותה שנה הוחרם על ידי מוזיקאים כצ'ארלס מינגוס ומקס רואץ', שמחו על התשלום הנמוך ששולם לנגנים האפרו-אמריקאים. במחאה, הם ערכו פסטיבל מתחרה לא רחוק מאתר הפסטיבל הראשי. מלבד תקליטו של ווטרס, At Newport, הוקלט בפסטיבל גם תקליטה של נינה סימון, Nina Simone at Newport. בשנת 1961 לא התירו השלטונות המקומיים בניופורט להמשיך את הפסטיבל. אולם האמרגן סיד ברנשטיין הפיק הניופורט פסטיבל בשם Music at Newport. בשנת 1962 חזר הפסטיבל, וג'ורג' ויין רשם אותו כתאגיד, במטרה למצוא תוכנית עסקית להניב רווחים מפסטיבל מוזיקה. ב-1965 החלה תקופה בה אירח הפסטיבל כוכבי ענק, בזכות מעברו לפארק רחב-ידיים שנודע כ-"Festival Field". ב-1965 הופיע פרנק סינטרה. ב-1969 נעשה ניסיון לשלב בין הג'אז, הבלוז והרוק. בפסטיבל אותה שנה הופיעו ביום שישי הרכבי רוק כג'ף בק, דם, יזע ודמעות, Ten Years After וג'ת'רו טאל ובשבת התקיימו הופעות ג'אז של דייב ברובק ומיילס דייוויס, ג'ון קולטריין וארצ'י שפ והופעות של סליי אנד דה פמילי סטון וג'ון מאייל. בשבת בערב הופיעו ג'יימס בראון, הרבי הנקוק, בי בי קינג ולד זפלין. אולם גם בשנה זו התפתחו התפרעויות קהל, עקב קהל רב שנותר ללא כרטיסים וביקש לפרוץ לאירוע.[5] חלקים מהפסטיבל הוסרטו וראו אור בסרט הקולנוע New Thing at Newport. בשנת 1970 הודה ויין שבשנה החולפת היה "יותר מדי רוק" והפסטיבל חזר להופעות ג'אז. יומו הראשון של הפסטיבל הוקדש להוקרה ללואי ארמסטרונג והופיעו בו בין היתר דיזי גילספי ומהליה ג'קסון. בשבת בלילה הופיעו נינה סימון, הרבי מאן עם צ'יק קוריאה והצמד אייק וטינה טרנר. בשבת הופיעו רוברטה פלאק, אלה פיצג'רלד ולהקתו של באדי ריץ'. ב-1971 גדשו את אתר הפסטיבל כ-12,000. לאחר הופעה של רביעיית דייב ברובק עם ג'רי מאליגן החלה הופעתה של דיון וורוויק. באמצע ההופעה קרסו הגדרות מעומס הקהל, קהל עלה על הבמה שנהרסה יחד עם ציוד הגברה והפסטיל הופסק. ההופעה של ברובק הונצחה בתקליט The Dave Brubeck Quartet featuring Gerry Mulligan - The Last Set at Newport. מאז 1972ב-1972 העביר ויין את הפסטיבל לניו יורק וקרא לו בשם Newport Jazz Festival-New York. הפסטיבל התקיים במספר אתרים סגורים, בהם יאנקי סטדיום ואולם המוזיקה רדיו סיטי. הפסטיבל כלל שלושים הופעות בהשתתפות דייב ברובק, ריי צ'ארלס, דיוק אלינגטון, רוברטה פלאק ודיזי גילספי. תבנית זו המשיכה גם בשנים הבאות. אולם, אווירת הפארק הפתוח לא נשמרה במסגרת הפסטיבל הניו-יורקי. ב-1977 ייסד ויין את פסטיבל הג'אז של ניופורט בסטרוגה, כאירוע מקביל. השם "פסטיבל הג'אז של ניופורט" שימש גם את "פסטיבל הג'אז של ניופורט במאדארו" שהתקיים במחוז אנאגנו שביפן בין 1982 ל-2004. ב-1981 החזיר ויין את הפסטיבל לניופורט, הן על מנת להחזיר את האווירה הראשונית והן על מנת לשמור על השם, מאז מתקיים הפסטיבל במקום בדרך כלל בכל אוגוסט.[6] את החסות לפסטיבל העניקה חברת הסיגריות KOOL והפסטיבל נקרא על שמה. ההופעה החשובה באותה שנה הייתה הופעתו של מיילס דייוויס, לאחר שנים רבות של היעדרות מהבמות, שהיוותה את הופעת הקאמבק שלו. מבחינת תושבי העיר, האווירה בניופורט הייתה כעת שונה לגמרי, והם שמחו לקלוט את הקהל הרב שזרם לפסטיבל. ב-1984 החלה חברת JVC לממן את הפסטיבל והוא נקרא על שמה עד 2008. ב-2007 מכר ויין את תאגיד הפסטיבל לחברת ההפקות שרולינה מדיה וכך נוצרה חברת Festival Network LLC, לה שייכת מורשת הפסטיבל וכל הסמלילים והמוצרים הממותגים שלו. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
