he חג

ערך זה עוסק בחג כיום שמחה. אם התכוונתם לחגים ביהדות, ראו חגי ישראל ומועדיו. לשיר מאת רחל המשוררת, ראו חג (שיר).

חג הוא יום שבו מצוין אירוע משמח בעל משמעות היסטורית, דתית, לאומית וכדומה, באמצעות טקסים, חגיגות, תפילות ומנהגים שונים, על פי מנהג או על פי החוק. בדרך כלל פעולות שגרתיות כגון עסקים, עבודה ולימודים מושהים או מצטמצמים ביום זה.

לכל אחת מהדתות יש חגים משלה ובנוסף לכך יש בכל מדינה חגים לאומיים המשותפים לאזרחיה בני כל הדתות.

בשונה מן החגים שהם ימי שמחה, יש בדתות ובמדינות שונות גם ימי זיכרון ואבל. כמו כן ישנם ימים מיוחדים המציינים דבר מה כגון יום האם ויום האישה.

רקע לקביעת החגים

קיום חגים הוא אוניברסלי: החגים קיימים בכל התרבויות, אך ביטויים משתנה מחברה לחברה ומדת לדת. גם לאדם החילוני וגם לכל דת ישנו לוח שנה הכולל חגים בעלי מסורות ומנהגים. החג הוא מסורת החוזרת על עצמה בהתאם ללוח השנה – אך לאורך השנים ייתכן שינוי במשמעות ובמנהגים הקשורים לכל חג (כדוגמה – הוספת נופך של מאכלי חלב לחגיגות חג שבועות. כדוגמה נוספת – החג ל"ג בעומר חגג ניצחון של הצלחת המרד הצבאי ברומאים – כלומר לחג אופי של עצמאות מדינית, אולם התוצאות הרות האסון בעקבות המרד הגדול, גרמו להשכחת האופי הלאומי בתקופת הגולה, ולחזרת החגיגות וציון המאורע (בצורה משמעותית ובאופי הלאומי) רק לאחר הקמת מדינת ישראל).

הנוצרים שינו את יום המנוחה היהודי ליום ראשון בשבוע, נתנו משמעות שונה לחג הפסח וקבעו יום אחר לראש השנה. המוסלמים אחריהם שינו את יום המנוחה ליום שישי.

דוגמה נוספת היא קביעת מועדו של ראש השנה. המשתנה בין דת לדת לפי לוח השנה שהיא מחזיקה בו. במזרח הקדום נהגו שתי שיטות הקשורות לכלכלה חקלאית: השקיה טבעית (שדה בעל), שנשענה על גשמים והשקיה מלאכותית, שהשתמשה בשיטות אגירה והצפה. במקומות בהם השתמשו בהשקיית גשמים, כמו בכנען^[1], קבעו את ראש השנה בתחילת ימי הגשמים (כמו בלוח גזר), והתפללו לכך לאלים המרכזיים (כמו האל בעל), ואילו במסופוטמיה, שם מסתמכים על מי הפרת והחידקל, ראש השנה נקבע בתחילת האביב. במצרים, הנסמכת על הנילוס, ראש השנה נקבע לתחילת הקיץ, שאז הנילוס עולה ומציף את סביבתו.

לחלק מהחגים אופי שמח ולאחרים אופי של עצב, צום ומגבלות. כדוגמה מעניינת לכך – מקור חג "הימים הנוראים" הקיים תרבויות עתיקות רבות בעולם – הוא באי ההתאמה בין מחזור השמש למחזורי הירח. הפער דורש הוספת כשבוע לשנת הירח (מופע הירח או הירח המלא היה לוח השנה הקדום – על פיו נחגגו חגים) כדי להיות מתואם עם שנת השמש (על פי שנת השמש מבוססת החקלאות ועונות השנה). בעבר הפאגאי היה לחג אופי שמח (בדומה ליום הולדת), ואילו ביהדות החג התפצל ל"ימים הנוראים" הדבוקים לסוף השנה, ולחג "ראש השנה" בתחילת השנה – אשר להם אופי מנוגד. בדומה לכך, גם החגים המודרניים של "ימי הזיכרון" ו"יום העצמאות" הם צמודים ובעלי אופי מנוגד.

מקור המילה חג

מקור המילה מופיע במקרא מספר פעמים, לדוגמה לגבי חג הפסח "וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה'"^[2].

שורש המילה הוא ח-ג-ג. משמעות הפועל "לחוג" היא מלשון "סיבוב" כלומר לסובב או להסתובב (לדוגמה: המטוס חג בשמי הארץ, עוגה עוגה עוגה – במעגל נחוגה).

לשורש זה כמה משמעויות בעלות עניין המקשר בין משמעות של "סיבוב" למשמעות של "חגיגה" :

בחברה החקלאית הקדומה היו טקסים שציינו שלבים בעיבוד האדמה (כגון הגשם, הקציר וכדומה). חזרה על טקס שוב ושוב (השנה היא מעגל החוזר על עצמו) הפכה לחג. בדומה לעברית, גם באנגלית המושג תרבות – Culture – שמשמעותו (בעברית ובאנגלית) הוא "חזרה על אותה פעולה שוב ושוב", מקושר ל"עבודת אדמה" – AgriCulture – (המשמעות של אגרו – אדמה, כמו במושגים – אגרונום, אגרונומיה). החזרה על אותה פעולה שוב ושוב (כמו סיבוב) בשילוב עם טקס (חגיגה) קיבלה משמעות של "תרבות" ו"חגיגה" במועד נתון.
במרבית התרבויות החגים החקלאיים נחגגו לפי לוח שנה מרכזי המבוסס ירח. סיבוב הירח הוא חג (במשמעות סיבוב), בתרבויות רבות (כולל פאגאניות, טרום היהדות) חגגו חג בכל חודש במופע הירח המלא^[3]. בחלק מהחודשים נתנו לחג נופך הרלוונטי לחקלאות (גשם, שתילה, קציר) – וחגים אלו נחגגו (שלא במקרה) באמצע החודש (בו הירח מלא). זהו גם מקור תאריך החגיגה של כל החגים היהודים הקדומים – המופיעים גם הם באמצע החודש בלוח השנה העברי. בדומה להזזת יום החופש בין היהדות-נצרות-אסלאם, הוזזו חלק מהחגים היהודים (כגון שבועות) מאמצע החודש – וזאת בכדי להיות מובדלים ממנהגים זרים וקדומים^[4]^[5]. עד היום המנהג ללבוש חולצה לבנה בראש חודש – הוא ביטוי נוסף של חגיגת חג בכל חודש עוד מימי קדם (בעבר ניסו להילחם בתופעה, אך המנהג השתרש עמוק בחוגים דתיים רבים עד היום^[6]).
בעבר היו נהוגים טקסים בהם סבבו (חגו) את המזבח או הבמה מספר פעמים – תופעה המקושרת גם כן עם חג חגיגה וחגיגיות (אולם אין זה המקור להפיכת המשמעות של חג מ"סיבוב" ל"יום מיוחד", המהפיכה החקלאית חלה אלפי שנים לפני הופעת מזבחים). באופן דומה, בערבית אדם העולה לרגל למכה (כדי להסתובב סביב אבן הכעבה) קוראים חג'. השורש ח-ג-ג קרוב לשורש ע-ג-ג (עוגה, למשל), שגם משמעותו היא עיגול.

המונח יום טוב

ערך מורחב – יום טוב

יום טוב הוא המונח ההלכתי למועדים המוזכרים בתורה. יום כיפור כלול בהגדרה זו, אך שבת לא. פורים וחנוכה אינם "ימים טובים", אלא "קביעה מדרבנן" כימי הלל והודאה. צומות (גם אלו מתקופת בית ראשון, כמו עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז) אינם כלולים במונח זה.

בימים אלו חלות הגדרות הלכתיות מיוחדות ותפילות מיוחדות. ביום טוב אסור כמו בשבת להדליק אש, אך מותר "להעביר אש" אם הייתה כבר דולקת^[7].

לימים הטובים יש קידוש מיוחד השונה בנוסחו מהקידוש של שבת, הן בלילה והן ביום. (ואם יום טוב חל בשבת, אז לפי הכלל "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם" אומרים את הקידוש של שבת (התדיר) לקידוש של יום טוב (שאינו תדיר)).

ישנה קריאה בתורה המיוחדת. לכל יום מהימים האלו – עם חמש או שש עליות.

מבחינה הלכתית ישנם דינים מיוחדים לימים טובים ^[8]

ביידיש נהגו לברך ביום טוב איש את רעהו "א גוט יומטב" (מילולית: יום טוב טוב).

בעברית באנגלית ובשפות נוספות משתמשים במילים 'יום טוב' כאיחול נפוץ, בכל השנה.

קרבן חגיגה

ערך מורחב – שלמי חגיגה

בתקופות בהן בית המקדש היה קיים, היו העולים לרגל לבית המקדש מביאים קרבן חגיגה, שמו של הקורבן נגזר מן המילה חג משום שקורבן זה מובא דווקא בשלושת הרגלים המוזכרים בתורה^[9] פסח שבועות וסוכות שבהם מצווים על העלייה לרגל.