על פי נוסח המסורה, בתנ"ך ישנם בקירוב: 22,864 פסוקים, 306,757 מילים, ו-1,202,972 אותיות.[5] מתוכם בחמישה חומשי תורה: 5,845 פסוקים, 79,980 מילים, ו-304,805 אותיות.[6] בספרות היהודית התפרסמו במשך הדורות סטטיסטיקות שונות של התנ"ך, רובן לא תואמות לנתונים שלפנינו.
מספר הפסוקים
בתלמוד
התלמוד[2] מביא מסורת על מספר הפסוקים בחמישה חומשי תורה, בתהילים, ובדברי הימים, וכן על מיקום חצי התורה והתהילים, אך מוסיף כי אנו לא בקיאים בחסירות ויתירות ובחלוקת הפסוקים,[7] ואם נבדוק זאת ייתכן שנמצא נתונים שונים.[8]
הנתונים המובאים בתלמוד:
בחמישה חומשי תורה יש 8,888 פסוקים.[9] בתהילים שמונה פסוקים יותר, ובדברי הימים שמונה פסוקים פחות.
האות ו של המילה "גחון"[10] היא האות האמצעית בתורה.
האות ע של המילה "מיער"[13] היא האות האמצעית בתהילים.
הפסוק "והוא רחום יכפר עון"[14] הוא הפסוק האמצעי בתהילים.
כל הנתונים המובאים בתלמוד אינם תואמים לספירה על פי נוסחאות התנ"ך שבידינו. לפי הנוסח שבידינו בתורה ישנם 5,845 פסוקים, בתהילים - 2,527, ובדברי הימים - 1,765. האות ו' של "גחון" נמצאת כ-4,834 אותיות לאחר האות האמצעית, המילה האמצעית בתורה היא "המזבח",[15] הפסוק האמצעי בתורה הוא "וישם עליו החושן".[16]
הסברים לדברי התלמוד
רב האי גאון[17] נשאל על ההפרש בין מספר הפסוקים שלפנינו למספר הפסוקים המוזכר בתלמוד, והשיב ששמע מפי "חכמים הראשונים" שהברייתא מציינת את המספר לפי ספר תורה שמצאו בירושלים[18] שמספר הפסוקים בו היה שונה מספר התורה המקובל. ההסבר על שינויים בחלוקת הפסוקים עדיין אינו מיישב את ההפרשים בציון חצי הספר. עם זאת רבנים וחוקרים רבים ניסו ליישב את דברי הגמרא עם הנוסח הקיים בידינו. יש שהסיקו כי דברי הגמרא הם טעות סופר.[19]
למספר הפסוקים הוצע פירוש מחודש בספר "קנמן בשם" של הרב יהודה אפשטיין בשם ספר "כתר תורה",[20] לדבריהם המספר 5,888[21] כולל את מספר הפסוקים בתורה יחד עם פסוקים מהתורה שנכתבו שוב במקומות אחרים בתנ"ך; בספר תהילים ישנם 35 פסוקים שכבר נכתבו בתורה באותן המילים בדיוק, ובספר דברי הימים שמונה נוספים, יחד עם 5,845 הפסוקים שבתורה הם 5,888. כוונת התלמוד "חסר מהם ספר תהילים שמונה" היא שעם הפסוקים שבספר תהילים עדיין חסרים שמונה פסוקים, ו"יתר עליהם דברי הימים שמונה" - כלומר שמונת הפסוקים שבדברי הימים משלימים את החשבון.
פירוש אחר שהוצע, ותואם את הגרסה המקורית של 8,888 פסוקים בתורה, הוא שהברייתא באמרה "פסוקים" התכוונה לכל ההפסקות שבתורה, כולל טעמים מפסיקים מרכזיים[22].
לדברי התלמוד על דבר היות המילים "דרש דרש" אמצע המילים שבתורה הוצע הסבר מחודש על ידי הרב פנחס זלמן סגל הורוויץ.[23] לפי הסברו של הרב הורוויץ כוונת התלמוד היא לציין את מקום אמצע המילים הכפולות שבתורה, בתורה ישנן 89 הופעות של מילים החוזרות על עצמם ברצף,[24] המילים "דרש דרש" הם הפעם האמצעית (ה-45) שמופיעה מילה כפולה.
גם לו' של גחון נמצא הסבר דומה, הרב יצחק זילבר והרב ראובן מרגליות פירשו שכוונת התלמוד לסמן את מיקום חצי האותיות המשונות שבתורה; האות ו של "גחון" נכתבת על פי המסורת גדולה מן הרגיל, לפי השיטה הרווחת יש בתורה מלבדה 16 אותיות משונות - שמונה מהן לפניה ושמונה לאחריה.[24] לשיטה אחרת יש 32 אותיות משונות נוספות בתורה, 16 לפניה ו-16 לאחריה. גם האות ע' של "יער" היא האות המשונה האמצעית בספר תהילים. לעומת זאת יש שהבינו כי הסיבה לכתיבת האות ו' של גחון בצורה משונה היא כדי לסמן את חצי התורה,[25] לדבריהם הסבר זה לא ייתכן.
במסורה
באכלה ואכלה
בקובץ המסורה אכלה ואכלה המתוארך למאה ה-9 מופיעה מסורת מבבל הקובעת כי מספר הפסוקים בתנ"ך הוא 22,747:
המסורת הזו שמסר דוסא בן אלעזר בנו של ר' אפסי שקיבל מר' יהודה הבבלי שקיבל משמעון אביו ושמעון אביו קבל מרב אדא ורב אדא היה באותה שעה אדם גדול במקרא שקבל מרב המנונה שהוציאה בנהרדעי ורב המנונה ורב אדא קבלו שניהם מנקי שגלה מארץ ישראל לבבל שהגלהו רופס שלא תהא תורה בארץ ישראל, ושכמו את התורה ואת הנביאים ואת הכתובים עשרים וארבעה ספרים שלא טעו ושלא שגו, פסוקים שתי רבואות ושני (אלפי) אלפים ושבע מאות וארבעים ושבעה לא פחות ולא יותר
ההבדלים בחלוקת הפסוקים בין המסורה הטברנית עליה מבוסס המקרא שלפנינו לבין המסורה הבבלית עליה מבוססת קביעה זו אינם מצדיקים הפרש גדול כל כך (457), ומסתבר כי היא מבוססת על נוסח אחר של המקרא[26] או על שיטה אחרת לחלק הפסוקים.[2] בנוסח אחר של המסורה מצוין מספר הפסוקים 23,207.[27]
סימנים בסופי הפרשיות והספרים
במהדורות הדפוס של התנ"ך ובחלק מכתבי היד מופיעות בסוף כל פרשה או ספר, הערות המציינות את מספר הפסוקים וסטטיסטיקות נוספות. בהערות אלו מצוין גם סימן גימטרי למספר, בדרך כלל שם אדם, שם מקום, או מילה מהפרשה. ההערות המופיעות בדפוסים הנפוצים הם על פי מהדורת מקראות גדולות שנדפסה בוונציה בשנת ה'רפ"ה - ה'רפ"ו, הערות אלו מבוססות בחלקן על הערות שכתבו בעלי המסורה הטברנית לאחר חתימת התלמוד,[28][29] אך הוכנסו בהן שינויים מאוחרים.[30] בספר החילופים שנכתב במאה ה-11, ובספר "קריית ספר" של המאירי מסוף המאה ה-13, קיימות רשימות דומות. בחלק מהמקומות הנתונים לא שווים לנתונים הקיימים בידינו.
בספרות הקבלה[53] רווח משפט המבוסס על דברי הזוהר[54] לפיו: יש שישים ריבוא אותיות לתורה. שישים ריבוא האותיות מסמלות את השורשים ל-600,000 נשמות היהודים.[55] משפט זה נרמז בראשי התיבותישרא"ל. במהלך הדורות נאמרו מספר הסברים ליישוב הדברים עם המציאות.
בעל חסד לאברהם[56] הציע לספור את האותיות עם המילוי, אך לפי חשבון זה המספר יהיה גבוה בהרבה מ-600,000.[57] נכדו החיד"א הציע[58] להוסיף את התנועות הנקראות ואינן כתובות, או כתובות בכתיב חסר, יש שהציעו לספור את האותיות המורכבות מכמה חלקים (למשל האות מ' מורכבת מ-כ' ו-ו') כאותיות נפרדות,[59] בעל פני יהושע הציע לחשב גם את אותיות התרגום,[60] הצעות נוספות הם לחשב את המרווחים או התגים.
שיטת ועבד הלוי
בשנת 1910 הוציא הרב יחיאל הורוויץ ספר בשם "ועבד הלוי" בו הוא מציע שיטה לחשבון מדויק של שישים ריבוא האותיות. השיטה מבוססת על דברי הרמ"ע מפאנו[61] לפיהם אותיות התורה הידועות לנו הן שארית של האותיות שפרחו ממנה בעת שבירת לוחות הברית, על פי שיטה זו המילוי של כל אות הוא ההשלמה שלה ולכן יש לספור את המילוי בלבד (האות א נספרת כ-לף וכן הלאה), אך באותיות מנצפ"ך יש לספור את האות עצמה בנוסף למילוי, בחישוב זה הגיע בעל "ועבד הלוי" למספר 599,988 עליו הוסיף 12 כנגד שבטי ישראל והמילוי של אותיות מנצפ"ך, ובכך הגיע החשבון לשישים ריבוא בדיוק. ב-2001 גילה ד"ר משה כץ בספירה ממוחשבת חסר של 41 אותיות לחשבון, הוא הציע להוסיף את 53 האותיות המשונות והמנוקדות במקום להוסיף את 12 השבטים ובכך להצדיק את החשבון.[62]
אגדה ידועה על ספירת האותיות בתורה, מספרת על "רב סעדיה"[63] ששאל חייט "כמה תפירות תפרת היום?", החייט, כמנהגם של יהודים ענה בשאלה "כמה אותיות יש בתורה?". רב סעדיה לראשונה בחייו לא ידע תשובה על שאלה שנשאל, והצטער מאוד על כך. הוא השביעמלאך, והמלאך גילה לו את מספר האותיות. לאחר מכן כתב את הפיוט "אהל מכון בניני" בו ציין כמה פעמים מופיעה כל אחת מכ"ב האותיות בתורה. הפיוט הובא בכמה ספרים אך נפלו בו שיבושי העתקה[64] לפי סיכום האותיות בשיר עולה סכום של 815,280 אותיות, מספר שבחישוב שטחי אפשר להיווכח כי אינו נכון, לא לגבי חמישה חומשי תורה ולא לגבי התנ"ך כולו.[65] ייתכן שהכוונה היא לתורה ונביאים בלבד.[66]
בספר דקדוקי הטעמים של אהרן בן אשר מובא כי מספר המילים בתורה הוא 79,856, ומספר האותיות 400,945,[69] על פי ספירתו של המאירי עולה כי מספר המילים בתורה הוא 80,002 ומספר האותיות 301,991,[70] הרמ"ע מפאנו מספר על אדם שספר את אותיות התורה ומצא כי הן "שלושים ריבוא וחצי בקירוב" (כ-305,000),[71] הרב אליהו הכהן מספר כי מצא ב"כתב יד ישן" שמספר המילים בתורה הוא 79,956 ומספר האותיות 320,674,[4] חוקר המקרא כריסטיאן דוד גינצבורג ציין בספרו את מספר ההופעות של כל אות בתורה ומסיכום המספרים עולה כי סך האותיות בתורה הוא 290,146,[72] רק בשנת 1930 פורסמה בספרו של הרב יעקב שור התוצאה 79,980 מילים ו-304,805 אותיות,[19] תוצאה שנבדקה בספירת מחשב והתקבלה כתוצאה המדויקת של מספר המילים והאותיות.
^כן היא הגרסה בכל עדי הנוסח, הגאונים, הראשונים, וראשוני האחרונים. במהדורות מאוחרות תוקן הנוסח ל-5,888 ולמספרים דומים, על מנת לקרבו למצוי בנוסח המסורה. ראה: אליהו בלר, "פסוקי המקרא לפי הברייתא בקידושין דף ל'", בתוך: אור ישראל יט (שנה ה ג), מונסי - ניו יורק, תש"ס; אתר הכי גרסינן של פרויקט פרידברג; וכן הגהות וציונים בתלמוד בבלי מהדורת עוז והדר תשע"א.
^על פי דפוס ונציה ה'רפ"ה - ה'רפ"ו, כפי שהובאו במאמרו של מרדכי ליב קצנלבוגן, רישומי המסורה בסופי פרשיות התורה וספרי התנ"ך, בתוך סיני קכו - קכז, ירושליםה'תשס"א.
^ב"ספר החילופים" וב"קריית ספר": "יהללאל", בכמה דפוסים: "עלו", "לו יין".
^ 12הנתון מתאים לפי ה'טעם התחתון' בו הפסוק (ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק כ"ב) "ויהיו בני יעקב שנים עשר" הוא פסוק בפני עצמו. לפי 'הטעם העליון' נחסר פסוק אחד.
^בפרשת מקץ צוין בדפוס ונציה גם מספר המילים: 2,025 אולי כדי להבדילה מפרשת בראשית שבה מספר פסוקים וסימן זהים. גם ב-5 פרשות נוספות ניתנו סימנים למספר המילים. בספרי החסידות הסבירו את התוספת לפרשת מקץ בכך שבשבוע פרשת מקץ חל חג החנוכה; 2,000 שווה בגימטריה 8 פעמים נר כנגד שמונת הנרות שבחג, ו-25 הוא כה בכסלו, התאריך בו מתחיל החג. (בני יששכר לחנוכה מאמר יג'). לפנינו (על פי קצנלבוגן) מספר האותיות 2,022.
^סימן זה הוא טעות. בדפוס אמסטרדםה'תל"ה תוקן: "ציווה". ב'ספר החילופים': "דעואל", ב'קריית ספר' נוסף: "מלכיהו".
^לפנינו (על פי קצנלבוגן): 97. ראו אור תורה גיליון קיג' (תמוזה'תשל"ז), עמודים סא סב.
^רבים הצביעו על קשר בין; פרשת נשא - הארוכה בתורה המכילה 176 פסוקים (וגם הזוהר והמדרש עליה הם הארוכים ביותר), מסכת בבא בתרא - הארוכה בתלמוד הבבלי הכוללת בחלוקה המקובלת 176 דפים (כולל דף השער), ופרק אשרי תמימי דרך - הארוך ביותר בתנ"ך ומכיל גם הוא 176 פסוקים. ראו לדוגמה כאן,כאן(הקישור אינו פעיל, 23.6.2020), וכאן
^בדפוס ונציה צוין מספר המילים: 1,462. לפנינו (על פי קצנלבוגן): 1,409.
^בדפוס ונציה צוין מספר המילים: 1,454. לפנינו (על פי קצנלבוגן): 1,245.
^בדפוס ונציה צוין מספר המילים: 1,450. לפנינו (על פי קצנלבוגן): 1,454.
^בדפוס ונציה צוין מספר המילים: 1,870. לפנינו (על פי קצנלבוגן): 1,849.
^הנתון מתאים לשיטה המחלקת את עשרת הדיברות ב'טעם עליון' לתשעה פסוקים. לפי חלק מהשיטות ב'טעם תחתון' הדיברות מחולקות ל-13 פסוקים, ומניין הפסוקים: 122.
^הנתון מתאים לפי השיטה שעשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן מחולקות בטעם תחתון ל-12 פסוקים. לפנינו הדיברות מחולקות בטעם תחתון ל-13 פסוקים ומניין הפסוקים - 956. לפי השיטה המקובלת בטעם העליון לחלק את הדיברות ל-10 פסוקים - 953.
^החישוב הכולל הוא ממקור שונה ואינו מתאים לסיכום סך הפסוקים המצוין לכל פרשה.
^מספר הגברים הבוגרים שיצאו ממצרים על פי המקרא הוא 603,550. נהוג לעגל את המספר ל-600,000. על פי הקבלה 600,000 הנשמות הם נשמות 'שרשיות' שיכולות להתחלק גם למספר גדול יותר של בני אדם. (שער הגלגולים פרק לה'.)
