אכדית

המונח "אשורית" מפנה לכאן. לערך העוסק בכתב האשורי, ראו כתב אשורי.

אכדית
𒀝𒅗𒁺𒌑, Akkadû

מדינות	האימפריה האכדית, בבל, אשור
אזורים	בבל ואשור
דוברים	אשורולוגים
שפת אם	אין
כתב	כתב יתדות
משפחה	אפרו-אסיאתית שמית שמית מזרחית אכדית
לאום	אין
מוסד	אין
קוד ISO 639-2	akk
קוד ISO 639-3	akk
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

אכדית (או אשורית, לִישַׁאנֻם אַכַּדִּיתֻּם) היא שפה עתיקה ממשפחת השפות השמיות השייכת לענף השמי-מזרחי. שפה זו הייתה בשימוש במסופוטמיה בקרב האשורים והבבלים בין שנת 2500 לפני הספירה לשנת 100. גם בתקופה שהדיבור בה דעך, היא עדיין שימשה כשפה כתובה.

בשיאה הייתה האכדית לינגואה פרנקה (שפת תקשורת בין עמים דוברי שפות שונות) של המזרח הקדום. דוגמה לכך אפשר למצוא באוסף המסמכים הקדומים המכונה מכתבי אל-עמארנה, שחובר במאה ה-14 לפני הספירה. המסמכים כתובים באכדית אף-על-פי שנשלחו ממלכים דוברי שפות כנעניות אל מלך מצרים.

האימפריה האכדית, הידועה גם בשם האימפריה של אכד, הייתה האימפריה הראשונה שהשתמשה בשפה האכדית. האימפריה הוקמה על ידי סרגון מאכד בסביבות המאה ה-24 לפנה"ס והשתרעה על חלק גדול ממסופוטמיה. האכדית הפכה ללשון הרווחת של האימפריה ושימשה לניהול, מסחר ותקשורת בכל שטחיה. האימפריה האכדית התקיימה מהמאה ה-24 עד המאה ה-22 לפנה"ס.

לאחר נפילת האימפריה האכדית, קמו מעצמות אזוריות שונות, כולל הבבלים והאשורים, והמשיכו להשתמש באכדית למטרות מנהליות, משפטיות ודיפלומטיות, האימפריות הללו נבנו על הבסיס התרבותי והלשוני שהקימו האכדים. בתקופות שליטתם, הן האימפריה הבבלית והן האשורית תקשרו באכדית, ששימשה כלינגואה פרנקה של האזור. בעוד שהיו להם תרבויות, מנהגים ומערכות פוליטיות מובחנות משלהם, האכדית הייתה שפת התיעוד הרשמית, ושימשה לכתיבת כתובות מלכותיות, טקסטים משפטיים, ספרות דתית ויצירות מדעיות. זה הקל על תקשורת ואינטראקציה בין אימפריות אלה לנתיניהן, כמו גם עם מדינות ואזורים אחרים במזרח הקדום הרחב.

האימפריה הבבלית, במיוחד בתקופת שלטונו של חמורבי (המאה ה-18 לפנה"ס), השתמשה באכדית כשפה הרשמית למטרות מנהליות ומשפטיות. חוקי חמורבי, אחד מהקודים המשפטיים המוכרים ביותר, נכתב באכדית.

בהקשר של הממלכה האשורית העתיקה, שהתקיימה מהמאה ה-20 עד המאה ה-18 לפנה"ס, ניתן לראות את השימוש הנרחב ביותר באכדית בתקופת שלטונו של המלך שמשי-אדד הראשון (1813-1781 לפנה"ס). במהלך שלטונו הפכה האכדית לשפת הניהול והתקשורת העיקרית באימפריה האשורית. רבים מהטקסטים האכדיים ששרדו מתקופה זו הם מסמכים מנהליים, כולל טקסטים משפטיים וכלכליים, כתובות מלכותיות והתכתבויות בין מלכי אשור לשליטים זרים. כחלק מהרפורמות האדמיניסטרטיביות שלו, הוא הכניס את השימוש באכדית כשפת הבירוקרטיה, והחליף את השפה השומרית השלטת בעבר. החלטה זו סייעה לרכז ולייעל את ניהול האימפריה.

האימפריה האחרונה שהשתמשה בהרחבה באכדית כשפה כתובה הייתה האימפריה האשורית החדשה (911–609 לפנה"ס). הנאו-אשורים היו ידועים בהתרחבות הטריטוריאלית העצומה ובארגון האדמיניסטרטיבי שלהם, והם המשיכו את המסורת של שימוש באכדית כשפת הממשל, התיעוד והתקשורת באימפריה שלהם. הם שמרו על כתב היתדות האכדי והפיקו מספר לא מבוטל של טקסטים מנהליים וספרותיים באכדית.

משנת 700 לפני הספירה, בערך, החלו להשתמש בהאימפריה האשורית החדשה בשפה הארמית לשם כתיבת מסמכים רשמיים, או חלקים שלהם, לצד השפה האכדית.

בשל ריבוי החומר הכתוב באכדית, שפה זו נחקרה ונלמדה היטב ואף נעשה בה שימוש כדי לפענח שפות עתיקות אחרות. למשל, בחפירות העיר אוגרית נתגלו מילונים אוגריתײם-אכדיים. מילונים קדומים אלה סײעו בפענוח השפה האוגריתית, כיוון שהשפה האכדית מוכרת היטב. המיתוסים הכתובים באכדית מושווים לעיתים קרובות לסיפורי התנ"ך (בפרט לסיפורי ספר בראשית), ומספקים מקור חשוב להבנת הרקע לסיפורי התנ"ך וכן לפענוח מילים לא-ברורות בעברית מקראית. יתרון חשוב אחר של השפה נובע מכך שהיא נכתבה בכתב הברות, הכולל סימון לתנועות. רוב השפות השמיות העתיקות נכתבו באבג'ד (אלפבית עיצורי), ולכן קשה לשחזר את הפונולוגיה (תורת ההגה) ואת המורפולוגיה (תורת הצורות) שלהן. הטקסטים האכדיים נותנים מידע רב-ערך על האופן שבו נהגו השפות השמיות הקדומות.

לצורכי מחקר, מקובל לכתוב את השפה האכדית באותיות לטיניות לפי תעתיק מוסכם. לפעמים משתמשים בתעתיק המשקף את החלוקה לסימנים בכתב יתדות, כך שכל סימן מתועתק בנפרד, למשל: ak-ka-du-ú (כל סימן מתועתק פונטית ומופרד במקף). לפעמים מתעתקים את הגיית המילה בלי התחשבות בחלוקה לסימני הכתב המקוריים, למשל: Akkadû (פירוש המילה: אכדי). פריצת הדרך הסופית בפענוח השפה הושגה על ידי אדוארד הינקס (אנ'), הנרי רולינסון ויוליוס אופרט באמצע המאה ה-19.

עם התפשטותה, נוצרו בשפה האכדית ניבים המשתקפים גם בשפה הכתובה. שני הניבים העיקריים הם:

• בבלית – הניב הדרומי. נקרא כך כיוון שהיה בשימוש באזור העיר בבל
• אשורית – הניב הצפוני. נקרא כך כיוון שהיה בשימוש בממלכת אשור, שֶׁבִּירָתָהּ (החל מימי סנחריב) הייתה נינוה

מבחינה היסטורית מחלקים החוקרים את התפתחות השפה האכדית לתקופות הבאות:

• 2500 – 1950 (לפנה"ס): אכדית עתיקה
• 1950 – 1530 (לפנה"ס): בבלית עתיקה/אשורית עתיקה
• 1530 – 1000 (לפנה"ס): בבלית תיכונה/אשורית תיכונה
• 1000 – 600 (לפנה"ס): בבלית חדשה/אשורית חדשה
• 600 (לפנה"ס) – 100: בבלית מאוחרת

אכדית הייתה בין השפות הראשונות שהועלו על הכתב, והשפה השמית הראשונה שבהן. הלבלרים האכדים כתבו את השפה בכתב יתדות, שפותח בידי השומרים. כתב זה כולל סימנים דמוײ יתדות אשר הוטבעו בלוחות חימר רך.

באכדית, סימנים אלו סימלו:

• סימניות שומריות – לוגוגרמות, כלומר, סימנים המײצגים מילים שלמות, שהושאלו מהכתב השומרי (יש חוקרים המכנים אותם "שומרוגרמות").
• הברות שומריות – סימניות שנשאלו מהכתב השומרי לסימון הברות ולא מילים. בשומרית, רוב המילים הן בנות הברה אחת, ולפיכך, ברוב המקרים סימן להברה הוא גם סימן למילה. בכתב האכדי, סימניות שומריות מציינות לעיתים קרובות רק את הערך הפונטי, ולא את המילה עצמה.
• הברות אכדיות – סימניות שיש להן ערך פונטי מיוחד לאכדית. לעיתים קרובות אלה הברות הכוללות עיצורים שלא היו קיימים בשומרית, ולפיכך האכדים לא מצאו סימנית מתאימה להן בכתב השומרי.
• מגדירים – סימני עזר שאינם מײצגים מילה ואף לא כל ערך פונטי שהוא, אלא מציינים את הקטגוריה אליה שייכת המילה הכתובה לפניהם. המגדירים נועדו להקל על הקריאה ולהבחין בין הומוגרפים.

השפה השומרית, שדובריה פיתחו את כתב היתדות, שונה מאוד מן השפות השמיות. לפיכך, כתב היתדות לא התאים לאכדית במובנים רבים. בין חסרונותיו היה חוסר יכולתו לייצג פונמות האופייניות לשפות שמיות, ובהן סותם סדקי, עיצורים לועיים ועיצורים נחציים. יש חוקרים המשערים שהשפה האכדית איבדה את העיצורים הלועײם, אולם ייתכן שדוברי אכדית פשוט לא מצאו דרך לייצג אותם בכתב היתדות. מבנה ההברה באכדית מגוון יותר מאשר בשומרית. לפיכך השתמשו דוברי אכדית בטכניקות שונות לסימון עיצורים כפולים (דגושים) ותנועות ארוכות. למשל, צירוף הסימניות ‍ak-ka מציין שהעיצור k מודגש. צירוף הסימניות du-u מציין שהתנועה u ארוכה. סימון העיצורים הכפולים הוא עקבי. לעומת זאת, במקרים רבים מסומנת תנועה ארוכה כאילו הייתה קצרה (כלומר סימנית אחת: du במקום שתיים: du-u).

לוחות חמר מתקשים בשרפה, ולפיכך הם השתמרו על אף הצתות שהתרחשו במהלך מלחמות או עקב אסונות. לוחות רבים שנכתבו באכדית התגלו בחפירות ארכאולוגיות בעיראק, בסוריה, בטורקיה, בלבנון ובמצרים, בעיקר במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. רוב הלוחות כוללים ניהול מיסים וחשבונות. חלק מהם כוללים מכתבים דיפלומטיים ואף מכתבים אישיים. יש לוחות רבים המתארים מיתוסים (סיפורים על האלים), אפוסים, תפילות ולחשים דתיים וכדומה. לוחות אלה עוררו ענײן רב, בפרט בקרב חוקרי המקרא. פריצת הדרך הסופית בפענוח השפה באה מאדוארד הינקס, הנרי רולינסון ויוליוס אופרט באמצע המאה ה-19.

בראשית המאה ה-21 חוקרים הצליחו לתרגם אכדית אוטומטית ברמה גבוהה באמצעות שיטות של עיבוד שפה טבעית כמו רשת קונבולוציה.^[1]

על-פי האורתוגרפיה האכדית של כתב היתדות, מספר פונמות פרוטו-שמיות אבדו באכדית. הסותם הסדקי (מיוצג בעברית באות אל"ף) והחוכך הלועי (מיוצג בעברית באות עי"ן) הפרוטו-שמיים, והעיצורים החוככים ה"א, חי"ת וע'ין אבדו כהברות, בין על-ידי שינוי צליל ובין במובן אורתוגרפי, אך הם מגבירים את השימוש בתנועה e, אשר אינה מוכרת בפרוטו-שמית. העיצורים החוככים הצידיים התוך-שיניים והאטומים (צאד וצ'אד) התלכדו עם עיצורים שורקים כבכנענית, והותירו 19 פונמות הברתיות: b (בּ), g (גּ), d (דּ), w (ו), z (ז), ḫ (ח׳), ṭ (ט), y (י), k (כּ), l (ל), m (מ), n (נ), s (ס), p (פּ), ṣ (צ), q (ק), r (ר), š (שׁ) ו־t (תּ).

ישנן ארבע תנועות בעלות אורך משתנה: a, e, i, u, ā, ē, ī, ū.

כשפה שמית, לאכדית סממנים דקדוקיים בעלי דמיון רב לאלו אשר לערבית הספרותית וכן לעברית מקראית. באכדית שני מינים (זכר ונקבה); שלוש יחסות עבור שמות עצם ועבור שמות תואר (נושא, מושא ישיר ושייכות); שלושה מספרים (יחיד, זוגי ורבים); ושלושה מצבים (נפרד, נסמך ומוחלט).

באכדית שלושה עשר בניינים. שלושת השינויים החלים בבניין הקל (הממוספר כ-I או נקרא גְרוּנדשטאם, בניין G) הם הכפלת אות השורש השנייה (II או דוֹפּלוּנגשטאם, בניין D), תחילית ש' (III או בניין Š) או תחילית נ' (IV או בניין N). סדרה שנייה, הכוללת את הבניינים הרפלקסיביים, נוצרת באמצעות שיבוץ ההברה "ta" בין שתי אותיות השורש הראשונות. שתי מערכות אלה – כל מערכת בת ארבעה בניינים – הן הנפוצות באכדית. מערכת שלישית נוצרת באמצעות שיבוץ ההברה "tan" בין שתי אותיות השורש הראשונות. בניין נוסף ונדיר למדי הוא בניין ŠD, שמצוי בטקסטים ספרותיים בלבד וזהה בהוראתו להוראת הבניינים D ו- Š. בניין זה נוצר על ידי הכפלת אות השורש השנייה והוספת התחילית Š. להלן הבניינים, הנומנקלטורה שלהם ודוגמות מהפועל parāsum (פ.ר.ס: "להחליט, להבדיל, להפריד"):

רוב הפעלים באכדית מורכבים משורשים בני שלושה עיצורים, אך קיימים גם שורשים בני שני עיצורים ובני ארבעה. ישנם שלושה זמנים: הווה, עבר פשוט ומצב. הווה משמש לציון פעולה אשר לא נשלמה, ועבר פשוט משמש לציון פעולה שנשלמה.

הריבוי באכדית הוא סדיר לרוב, אם כי קיימות מילים ממין זכר אשר ריבוין נקבי. במובן זה, אכדית דומה לעברית.

סדר המילים הנפוץ באכדית הוא נושא-מושא-פועל (SOV), אשר אינו אופייני למרבית השפות השמיות, המאופיינות בסדר המילים פועל-נושא-מושא. בעבר הועלתה הטענה כי מאפיין זה חדר בהשפעת השפה השומרית, שבה זהו סדר המילים. ישנן עדויות לכך שדובריהן הילידיים של שתי השפות היו במגע קרוב אלה עם אלה והיוו חברה משותפת במשך 500 שנה לכל הפחות, ועל כן ייתכן כי המגע בין השפות הביא איתו השפעות דקדוקיות.

עדות נוספת לשימוש בסדר המילים פועל-נושא-מושא או נושא-פועל-מושא היא העובדה, כי כינויי מושא ישירים ועקיפים נוספים לפועל. נראה כי סדרי מילים אלה נכנסו לשימוש בין האלף הראשון לפני הספירה לבין האלף הראשון לספירה, ככל הנראה בהשפעת הארמית.

• אנומה אליש (Enûma Elish) – מיתוס הבריאה הבבלי, שהועלה על הכתב במאה ה-18 לפני הספירה.
• אתרחסיס (Atra-Hasis) – אפוס בבלי על אודות הבריאה והמבול מהמאה ה-18 לפני הספירה.
• מכתבי אל-עמארנה – אוסף מכתבים דיפלומטיים שנשלחו ממלכי כנען אל מלך מצרים אחנתון ששלט בכנען ובמלכיה, ונמצאו בחפירות שנערכו במצרים במאה ה-19. המכתבים עוסקים בענייני שלטון ומנהל ושופכים אור רב על התקופה הטרום-ישראלית של ארץ ישראל ועל ההיסטוריה של המזרח הקדום בכלל.
• עלילות גילגמש – אפוס על-אודות מלך אגדי שמלך על העיר ארך (אורוכ). אפוס זה היה פופולרי מאוד במזרח הקדום, ונמצא במספר גדול של עותקים כתובים בשפות השומרית והאכדית. העותק המלא ביותר באכדית מתוארך בין המאות ה-13 ל-11 לפני הספירה.
• חוקי חמורבי – קובץ חוקים בבלי המתוארך לשנת 1780 לפני הספירה בערך.

מאחר שאכדית הייתה שפה בין-לאומית היא השפיעה על העברית ותרמה לה מספר רב של מילים, בהן ניתן למצוא את המילה היכל שהגיעה לעברית משומרית (E-GAL) דרך האכדית ((m)ekallu), סולם (באכדית simmiltu – "כבש מדרגות"), שמות החודשים העבריים תשרי (tišritu – "התחלה"), מרחשון (מצירוף המילים הבבלי "warh šman" – "חודש/ירח שמיני"), ניסן (nisano – "ניצן"), אלול (Ululu או Elulu – "קציר") וכן מילים רבות נוספות.

מאחר שגם העברית וגם האכדית הן שפות שמיות ניתן למצוא מילים דומות בשתי השפות ללא השפעה אחת על השנייה (למשל: bītum – בית, ummum – אמא, abum – אבא, tanurum – תנור וכן פעלים: akālum – לאכול, alākum – ללכת, wašābum – לשבת ועוד).

אל האכדית הגיעו מילים רבות מהשפה השומרית, שאינה שפה שמית, וחלקן נקלטו דרך האכדית בעברית המקראית. ביניהן המילים תרנגול, היכל, קָנֶה, מַלָּח, כיסא, איכר, סדין, נכס, תל, ועוד. לעיתים קרובות משקלן של מילים אלה חריג ואינו באחת התבניות המוכרות בעברית.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אכדית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אכדית

• מילון אכדית שניתן לחיפוש מקוון
• על אכדית
• עירית ציפר, איך הגיע האוח לעברית, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2010
• אכדית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שפה אכדית, דף שער בספרייה הלאומית

מסופוטמיה
ממלכות בתקופת הברונזה
שומר	אומה • אור • ארידו • ארך • אשנונה • באד-טיבירה • בורסיפה • דיר • לגש • מלגיום • נגירסו • ניפור • סיפר • כיש • שדופום • שורופק
עילם	שושן • אנשאן
אכד	אכד • מארי • גותים
אמורים	אמר • תותול • איסין • ארך • לרסה • בבל • כיש • מרי • תרקה • ימחֿד • אכלתום
בבל	התקופה הבבלית הקדומה • כשים • האימפריה הבבלית החדשה • כשדים • דור-כוריגלזו
אשור	אשור • כלח • דור שרוכין • נינוה • חרן • אימגור-אנליל • האימפריה האשורית החדשה
חור	מיתני • אורקש • נוזי • אוררטו
נושאים מרכזיים
ממשל	מלכי שומר • מלכי אשור • מלכי בבל
מיתולוגיה	מיתולוגיה מסופוטמית • הוראות שורופק • אנומה אליש • עלילות גילגמש • מרדוך • קינת ניפור • הדת הבבלית אשורית
שפה	כתב יתדות • אלפבית ארמי • שומרית • אכדית • אמורית • עילמית • חורית • ארמית
נהרות	פרת • חידקל • חבור • בליח • דיאלא • הזב הגדול • הזב הקטן