he פרוג'ה

פרוג'ה
**Perugia**
סמל פרוג'ה סמל פרוג'ה	דגל פרוג'ה דגל פרוג'ה
	כיכר 4 בנובמבר
	כיכר 4 בנובמבר
מדינה	איטליה
מחוז	אומבריה
נפה	פרוג'ה
שפה רשמית	איטלקית
תאריך ייסוד	309 לפני הספירה
שטח	449.92 קמ"ר
גובה	493 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	161,748 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	360 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	43°06′44″N 12°23′20″E / 43.1121°N 12.3888°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comune.perugia.it
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון פרוג'ה ; פרוג'ה וסביבותיה

ערך זה עוסק בעיר באיטליה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פרוג'ה (פירושונים).

פרוג'ה (באיטלקית: ‏Perugia^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא עיר במרכז איטליה, בירתם של מחוז אומבריה ונפת פרוג'ה.

העיר שוכנת במרחק 137 ק"מ מצפון לרומא, 112 ק"מ מדרום-מזרח לפירנצה, 107 ק"מ מדרום-מערב לאנקונה. הערים הקרובות לה הן אסיזי (במרחק 22 ק"מ ממנה) ואורבייטו (51 ק"מ).

לעיר היסטוריה עשירה הבאה לידי ביטוי בשרידים ארכאולוגיים. בעיר עומדות על תלן שתי חומות המקיפות אותה: חומה אטרוסקית וחומה מימי הביניים. החומה האטרוסקית כוללת שער מקורי שלם מהמאה ה-2 לפנה"ס. בנוסף, בין מבני העיר עוברת אמת מים עתיקה. המרכז ההיסטורי של העיר כולל ארמונות, מבנים ורחובות, שנשארו ללא שינוי מאז המאה ה-14.

העיר היא מרכז תרבותי וכלכלי והיא מוקד תיירות. בעיר פועלת אוניברסיטת פרוג'ה, אחת האוניברסיטאות העתיקות באיטליה, שהוקמה בשנת 1308. בנוסף פועלת בעיר אוניברסיטת פרוג'ה לזרים.

תיאור העיר

גאוגרפיה

פרוג'ה נבנתה על שיפועי גבעות שלמרגלותיהן נמצא עמק נהר הטיבר.

מימיה הראשונים של העיר, כבר מהתקופה האטרוסקית, היה לעיר יתרון בזכות מיקומה הגאוגרפי. היא שלטה על הדרכים שעברו במרכז חצי האי האפניני בדרך לרומא. העיר הייתה מבוצרת ומוגנת מפני פולשים, ובכך הצליחה לשמור על מעמדה העצמאי שנשמר בתקופת הקיסרות הרומית ובימי הביניים. העיר בנויה על שתי גבעות בגובה ממוצע של 450 מטר מעל פני הים, שביניהן זורמת תעלת המים לאנדוני (Landoni). המקום הגבוה ביותר בעיר הוא פורטה סולה (Porta Sole), המצוי בגובה 493 מטר מעל פני הים.

רוב העיר העתיקה מצוי בגובה 250 מטר מעל פני הים (בגובה זה נמצאים גם בניין העירייה וחומות העיר). האזור החדש של העיר נבנה בחלקה התחתון של העיר, עד לגובה של 170 מטר מעל פני הים. עמק נהר הטיבר היה בעברו אזור חקלאי.

בצפון העיר מצויים ההרים טציו (Tezio) ואקוטו (Acuto). במערב, מעט רחוק יותר, נמצא אגם טראזימנו, הידוע כמקום שבו התרחש קרב טראסימנו של חניבעל. במזרח נמצאות הגבעות הנמוכות של הרי האפנינים והעיר אסיזי.

החל מהמאה ה-11 ועד למאה ה-13 העיר התרחבה וקיבלה מבנה של כוכב מחומש. העיר נחלקה לחמישה רבעים, שנקראו לפי השער שהוביל אליהם: Porta Sole ,Porta Sant'Angelo ,Porta Eburnea ו-Porta Santa Susanna e Porta San Pietro. יחד עם זאת, המבנה העירוני המרכזי נשמר, בכך שלעיר היה רחוב ראשי שממנו יצאו רחובות צדדים לרובעי העיר.

לקראת המאה ה-20 העיר התרחבה לכיוון דרום-מערב במישור, ובאזור החקלאי לשעבר הוקמו דירות למגורים, כולל שכונות יוקרה, מתקני שעשועים ואזור תעשייה.

אוכלוסייה

אוכלוסיית העיר מעט מבוגרת מהממוצע באיטליה: הגיל הממוצע בעיר הוא 44 לעומת 42 במדינה כולה. שיעור הגידול של אוכלוסיית העיר עולה על הממוצע באיטליה: 7.86% לעומת 3.85%. 90.8% מאוכלוסיית העיר איטלקים, 3.9% ממזרח אירופה (בעיקר מרומניה ומאלבניה), 2% מאמריקה ו-1.3% מצפון אפריקה.

מזג האוויר

למרות ריחוקה מהים, מזג האוויר של העיר נוח למדי. בין השנים 1961–1990 הטמפרטורה הממוצעת הייתה 13 מעלות צלזיוס וממוצע המשקעים עמד על 850 מ"מ. מספר הימים הגשומים בשנה היה 96 ימים. לעיתים נדירות יורד שלג בעיר. בימים אחדים מגיעה הטמפרטורה עד 35 ואפילו 40 מעלות.

אקלים בפרוג'ה
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	6.9	8.4	11.7	15.7	20.4	24.9	28.2	28.0	23.6	17.6	12.0	8.2	28.2
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	1.5	2.0	4.1	7.1	10.9	14.7	17.3	17.4	14.6	10.4	6.2	2.9	1.5
משקעים ממוצעים (מ"מ)	67	69	68	70	55	68	46	58	88	103	113	88	893

היסטוריה

פרוג'ה נוסדה במאות ה-10 וה-11 לפנה"ס על בסיס כפרים שהוקמו בשיפועי הגבעות באזור. החל מהמאה ה-8 לפנה"ס תחומי הכפרים הגיעו עד לראשי הגבעות, שבהן גם החלה להבנות העיר. העיר התפתחה במהירות בעיקר בזכות מיקומה: העיר ממוקמת על שפת נהר הטיבר ומשמשת גבול בין האוכלוסייה האטרוסקית לאומברית. גרעינה של העיר החל להתבסס במאה ה-6 לפנה"ס, בה נבנה הנקרופוליס. קיימת עדות עקיפה לפיה העיר הייתה אחת משתים עשרה ערי אטרוריה החשובות. בתקופה זו מוזכר לראשונה שמה הראשון של העיר - "פרוסיה" (Perusia), ולראשונה נזכרת בכתובים החומה המקיפה את העיר, הקיימת עד היום.

פרוסיה הרומית

בין השנים 309-310 לפנה"ס הגיע לעיר לראשונה הצבא הרומי. בשנת 295 לפנה"ס, בעקבות המלחמות הסאמניטיות, העיר נכללה בתחום ההשפעה של רומא. עם זאת, תושבי העיר וחלק גדול מהמחוז, המשיכו להשתמש בשפה האטרוסקית עד התקופה המאוחרת של הרפובליקה הרומית וכן הייתה לעיר אוטונומיה עירונית. בשנת 217 לפנה"ס פרוג'ה סייעה לרומא במתן מקלט לצבאה אחרי שנחלה מפלה מידי חניבעל בקרב טראסימנו. בשנים 205-216 לפנה"ס העיר נטלה חלק במלחמה הפונית השנייה. בשנת 89 לפנה"ס, במלחמת בעלות הברית, העיר שולבה בממלכה הרומית וזכתה למעמד של עיר. בשנים 40-41 לפנה"ס התרחשה מלחמת אזרחים בפרוג'ה - מלחמת פרוג'ה (Bellum Perusinum) - בין אוקטביוס לבין מרקוס אנטוניוס. במהלכה, בשנת 41 לפנה"ס, העיר עלתה בלהבות. אוגוסטוס קיסר בנה את העיר מחדש והקים בה קולוניה בשם "Vibia Augusta Perusia". עם זאת היא הורשתה לשמור על גרעינה האטרוסקי המקורי. בימי הקיסרות הרומית התפשטה העיר מעבר לתחומה בתקופה האטרוסקית. במאה ה-3 הקיסר טרבוניאנוס גאלוס, שמוצאו היה מהעיר, הכתיר את העיר בתור ius coloniae (יוס קולוניה).

התקופה הביזנטית

העיר הייתה למרכז מסחרי חשוב בין ויה אמרינה (via Amerina) וויה פלמיניה (Via Flaminia). בשנת 493 העיר נכבשה על ידי תאודוריק הגדול (Flavius Theodericus) מלך האוסטרוגותים. בשנת 537 העיר נכבשה על ידי צבא האימפריה הביזנטית של בליסאריוס יחד עם ויטיגה (Vitige) מלך האוסטרוגותים. בשנת 548 היא עברה לשליטת טוטילה מלך האוסטרוגותים לאחר שרצח את סנט ארקולנו (Sant'Ercolano) שהיה הבישוף של העיר. במאה ה-8 פרוג'ה הייתה תחת שלטון בלעדי של הביזנטים, לאחר שהייתה תחת שליטה לומברדית לפני כן. החל מהמאה ה-9, בימי קרל הגדול, העיר עברה לשליטת האפיפיור ושלט בה הבישוף המקומי. במאה ה-11 היא שבה להיות עצמאית.

העירייה (Il Comune)

בשנת 1139 הושבעו לראשונה בימי הביניים מושלי העיר (Console), ועמם הוקם השלטון המקומי העירוני. במאה ה-12 השליטה בעיר חולקה בין המושלים, "האספה הכללית" (l'Arengo) ומועצה מצומצמת. במחצית השנייה של המאה תחום העיר התרחב באופן ניכר. העיר זכתה לחסות האפיפיור אינוקנטיוס השלישי בהסכם הגואלפים והגיבלינים (Guelfi e Ghibellini), שבו היו 41 סעיפים הקשורים בעיר. במאה ה-13 התפתח המסחר בעיר. בשנת 1308 הוקמה האוניברסיטה המקומית, אוניברסיטת פרוג'ה. בשנת 1342 הוטלו הגבלות על הסחר בשל המוות השחור. בשנת 1358 העיר נוצחה בקרב טוריטה (Battaglia di Torrita) ונחרבה יחד עם סיינה.

שלטון האפיפיור

בשנת 1370 פרוג'ה חזרה להיות תחת שליטת האפיפיור. בתקופה זו נעשו בעיר עבודות ציבוריות כגון: בניית כיכר ובניית בנייני הצבא (Bracciole logge). בתקופה זו גברה השפעת משפחת בליוני (Baglioni) בעיר. המאה ה-15 הייתה תקופה שקטה לעיר וחלה בה פריחה תרבותית. שנת 1539 הייתה שנה גרועה בחקלאות. כתוצאה מכך, האפיפיור פאולוס השלישי החליט להטיל מס מלח על כל נתיניו, על-מנת לשמור על הכנסותיו. תושבי פרוג'ה התמרדו, ובשנת 1540 צבא העיר הובס בקרב נגד צבא האפיפיור ב"מלחמת מלח"[1], עליו פיקד בנו של האפיפיור, פייר לואיג'י פרנזה (Pier Luigi Farnese) וסופחה למדינת האפיפיור. מצודת רוקה פאולינה Rocca Paolina, על שמו של האפיפיור פאולוס השלישי, נבנתה כמושב האפיפיור בנקודה אסטרטגית וגבוהה בפרוג'ה, כסוג של עונש ולמען יראו וייראו . לבניית המצודה השתמשו נציגי האפיפיור בכמות גדולה של אבנים שנלקחו מהעיר העתיקה של פרוג'ה.

העידן המודרני

מאז המאה ה-16 ועד הקמת ממלכת איטליה בשנת 1860 פרוג'ה הייתה בתקופת קיפאון דמוגרפי וכלכלי, בדומה לשאר הערים שהיו תחת שלטון הכנסייה בתקופה זו. בתקופה זו נבנו ארמונות נוספים וכנסיות מפוארות. ב-20 ביוני 1859 התרחש "הטבח של פרוג'ה" על ידי המשמר השווייצרי שנשלח על ידי האפיפיור פיוס התשיעי לדכא את המרד של פטריוטים מקומיים. פעולה זו לא הועילה, ובשנת 1860 אומבריה הייתה לחלק מממלכת איטליה.

באוקטובר 1922 הוקם בעיר המטה למימוש השלב הסופי של המצעד על רומא. המטה נעזר בבסיס החשוב של המיליציה הפשיסטית בעיר. באמצעות המטה אורגנו הצועדים לעלות לרומא, בחלקם, באמצעות הדרכים הרומיות העתיקות שעברו ליד העיר.^[1]

במלחמת העולם השנייה מחתרת העיר הייתה חלק מהמחתרת באסיזי. הצבא הבריטי כבש את העיר מהגרמנים ב-20 ביוני 1944.

ב-24 בספטמבר 1961 יצא מהעיר מסע האינטלקטואלים האנטי-פשיסטי, Marcia per la pace Perugia-Assisi.

כלכלה

בפרוג'ה פועלת חברת הממתקים המפורסמת "פרוג'ינה", שנוסדה בשנת 1907. אחד ממוצריה המפורסמים של החברה הם ה"באצ'י" (Baci, מילולית - נשיקה), שוקולד ממולא באגוזי לוז ועטוף באיגרת שרשום עליה היגד אהבה בשפות שונות. חברת פרוג'ינה היא כיום חלק מחברת נסטלה. על פי המסורת מקור המנהג הוא סיפור אהבה שנרקם בין אשתו של אחד ממייסדי החברה, לואיזה ספניולי, לג'ובני בואיטוני, בנו של אחד ממייסדי החברה. לואיזה הייתה מגישה לגובני קפה עם שוקולד וכך הייתה מצהירה על אהבתה לו.

בכל שנה מתקיים בפרוג'ה פסטיבל שוקולד. ברחוב הראשי של העיר העתיקה ובאתרים אחרים בעיר. בעת קיום הפסטיבל, בעיר כולה יש ריחות מתוקים של שוקולד. בזמן הפסטיבל, תושבי העיר ותיירים יכולים ליהנות מטעימות חינם בחלק מהתצוגות.

תחבורה ציבורית

פרוג'ה ידועה בפעולותיה לעידוד התחבורה הציבורית. העירייה נקטה לא מכבר בצעדים המגבילים את תנועת כלי הרכב הפרטיים בעיר, ובמרכז העיר אף נאסרה כניסת מכוניות לחלוטין. בכניסות לחלק המישורי של העיר הוקמו מגרשי חניה, מהם ניתן לעלות במעליות ובמדרגות נעות למקום גבוה בעיר רוקה פאולינה (Rocca Paolina).

מאז 2008 מופעלת בעיר מערכת הסעה אוטומטית, הנוסעת ממרכז העיר למגרשי-החניה למרגלות העיר. מסלולה הנוכחי אורכו 3 ק"מ והוקמו בו שבע תחנות. ה"מינימטרו" פותחה על ידי חברת "לייטנר" (Leitner) והיא דומה לרכבת פוניקולרית, בהבדל שהיא נוסעת על צמיגי גומי. הקרונות נגררים בעזרת כבלים נעים הנמשכים מהתחנה העליונה של המינימטרו במסוף העליון שלה ב-Pincetto. הכבלים נעצרים כאשר הקרונות מגיעים לתחנות. המסילה היא דו-מסלולית.^[2]

אמנות

פרוג'ה הייתה מרכז של אמנים. אחד מהם היה הצייר פייטרו ואנוצ'י (Pietro Vannucci) (1446–1524), שנודע בכינוי פרוג'ינו (Perugino) על-שם העיר. הוא קבל את הכשרתו בסדנה של אנדראה דל ורוקיו יחד עם לאונרדו דה וינצ'י. הוא נחשב לאחד מצייריה המובהקים של אומבריה בתקופת הרנסאנס. ציוריו מוצגים היום בקתדרלה של העיר ובמבנים סמוכים. הוא נמנה עם המורים של צייר הרנסאנס רפאל.

ציירים נוספים שפעלו בעיר הם פינטוריקיו, פרה אנג'ליקו ופיירו דלה פרנצ'סקה.

אתרי העיר

מונומנטים

המזרקה הגדולה (La Fontana Maggiore) - נבנתה בשנים 1275- 1278. היא מהווה את אחד המונומנטים של העיר ומגלמת את אמנות הפיסול של ימי הביניים. היא בנויה משני מצולעים עשויים משיש, כאשר המים מהמזרקה נשפכים אל טס מברונזה. בוני המזרקה היו האחים ניקולה וג'יובני פיזנו. בחלקה התחתון של המזרקה פוסלו אפיזודות מעבודת האיכרים ומהתרבות הפאודלית. בחלק האמצעי פוסלו גרמי שמים, יצירות אמנות ודמויות מהתנ"ך ומתולדות רומא. בחלק העליון של המזרקה דמויות תנ"כיות ומהמיתולוגיה היוונית

אתרים ארכאולוגיים

הבאר האטרוסקית - נבנתה במחצית השנייה של המאה ה-3 לפנה"ס. היא הייתה המקור העתיק והחשוב למים לעיר. עומקה כ-40 מטר. היא שימשה גם כמאגר מים. היא נמצאת ליד פיאצה דאנטי (Piazza Danti)
ההיפוגאום של משפחת ולומנוס (Ipogeo dei Volumni) - מצבה של משפחה אטרוסקית מהמאה ה-2 לפנה"ס. נמצא בנקרופוליס של העיר, ליד גשר סן-ג'ובני (Ponte San Giovanni) באזור הבאר האטרוסקית.
מצבת ארנט ולטימנה אולס (Arnth Veltimna Aules) - מהמאה ה-2 לפנה"ס. היא מצויה בווילה הנושאת שם זה. וכן מצבה נוספת של סן מאנו היא :Tomba etrusca di San Manno
פסיפס תיאור אילופו של אורפאו (Orfeo ammansisce le fiere) - פסיפס במרחצאות שנבנו על ידי הרומאים. הפסיפס מהמאה ה-2 שוחזר ומצוי במבנה המחלקה לכימיה באוניברסיטה העירונית.^[3]
המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של אומבריה בו נמצאת הכתובת הארוכה ביותר בשפה האטרוסקית, כתובת המכונה Cippus perusinus.

החומות והעיר העתיקה

רחובות העיר העתיקה מאופיינים במבנה ויקולי (Vicoli), שנועד בזמנו לבלבל את האויב הפולש ולכן העיר מרושתת ברחובות קצרים, צרים ומפותלים, חלק ניכר מהם רחובות ללא מוצא.

החומה האטרוסקית

השער האטרוסקי או שער אוגוסטה (Porta Augusta) - מהווה ביטוי חשוב לאומנות הבנייה האטרוסקית. השער עשוי מקשה אחת, עם חלון בודד ושני משקופים בצורת טרפז וכולל גם אלמנטים רומאיים.
שער מארציה (Porta Marzia) - אחד השערים העתיקים של העיר. בו חמישה פסלים של דמויות מיתולוגיות.
שער טראסימנו - מהמאה ה-14
שער השמש - השער הוזכר על ידי דנטה אליגיירי ביצירתו "הקומדיה האלוהית". השער היה ממוקם במקום הגבוה בעיר, "קרוב לשמש" ומכאן שמו. השער אינו קיים יותר, רק שם המקום נשמר.

החומה מימי הביניים

החומה כוללת בתוכה את השערים הבאים:

שער סן פייטרו או "Porta Romana" - נפרצה בחומה בין המאות ה-13 עד ה-15, נמצאת בסוף שדרות קאבור. היא עוצבה באבן טרברטין בשנים 1475–1480 על ידי אגוסטינו די-דוצ'יו (Agostino di Duccio) ופולידורו דה-סטפאנו (Polidoro di Stefano)
שער סן-אנג'לו - השער הגדול ביותר בחומת ימי-הביניים. שמו כשם הרובע לידו. הוא בסוף שדרות גריבלדי (Corso Garibaldi). השער נבנה במאה ה-14 במתכונת מבוצרת. הכניסה דרכו הייתה באמצעות גשר מעץ.
שער סנטה סוסאנה (Porta di Santa Susanna) ושער סנט אנדראה (Porta di Sant'Andrea) - נמצאים ברחוב via della Sposa
טורה דלי-סקירי (Torre degli Sciri) - המגדל היחיד בחומת ימי הביניים שנשמר בשלמותו. האחרים קרסו ברעידות אדמה, מלחמות פנימיות והרס העיר במאה ה-16 בעקבות המלחמה (Guerra del Sale). המגדל היה בבעלות משפחת אצילים. המגדל מרובע ומאופיין באבנים הצבעוניות מהן נבנה.

אתרים בעיר העתיקה

רוקה פאולינה (Rocca Paolina) - מצודה שנבנתה מדרום לחומת האטרוסקית בשנת 1540 לבקשת האפיפיור פאולוס השלישי. המצודה משולבת בשער מארציה. היא הושלמה רק במאה ה-19 כאשר אומבריה הייתה לחלק מממלכת איטליה, לאחר שנהרסה חלקית בעת כיבוש איטליה על ידי נפוליאון. המצודה שוחזרה, כאשר בסיסה הוא מימי הביניים וחלק ממנה עדיין מתחת לקרקע.
צומת שלושת השערים (Tre Archi) או שער סנטה קרוצ'ה (Porta Santa Croce) משנת 1857, בעת התרחבות העיר.

ארמונות

פאלאצו דיי פריורי, הבולט בארמונות העיר, הוא דוגמה טיפוסית לארמון ציבורי בעידן שהשלטון בעיר היה בידי העירייה. הוא שימש למטרה זו בין השנים 1293 - 1443. הארמון משמש היום למושב העירייה. בארמון "אולם הנוטריונים" (Sala dei Notari), וכן משכנה של גילדת החלפנים (Collegio del Cambio) מהמאה ה-15 ובו אולם להכרזות מסחריות (Sala dell'Udienza del Cambio) ומשכנה של גילדת הסוחרים (Collegio della Mercanzia). בקומות העליונות של הארמון שוכנת הגלריה הלאומית של אומבריה.
ארמון גלנגה סטוארט (Palazzo Gallenga Stuart) - נבנה בשנים 1748–1758. החזית שלו עוצבה בסגנון הבארוק. היום הארמון הוא מושב אוניברסיטת פרוג'ה לזרים.
פאלאצו צ'זרוני (Palazzo Cesaroni) - מושב מועצת מחוז אומבריה.
ארמון הקפיטן של העם (Palazzo del Capitano del Popolo) - נבנה בשנים 1472–1481 .
פאלאצו דלה פנה (Palazzo Della Penna) - מהמאות ה-16 עד ה-19. הארמון בנוי על שרידי אמפיתיאטרון רומי. היום שוכן בו מוזיאון.

מראות חיצוניים של ארמונות פרוג'ה

ארמון דל-פריורי (Palazzo dei Priori)
ארמון קפיטנו דל-פופולו
ארמון גלנגה סטוארט _gallenga-stuart)

יהודי העיר

היהודים הראשונים הגיעו לעיר במאה ה-13, בהזמנת שליטי המחוז, במטרה לפתוח דלפקים למתן הלוואות. המסמך הראשון המזכיר יהודים הוא משנת 1287. בשנת 1322 הגיעה לאומבריה קבוצה של יהודים מרומא. הם סבלו מהטרדות שכללו שרפה של ספרי התלמוד שלהם.

בשנת 1422 התכנסה בפרוג'ה "ועדה השנים-עשר" של הקהילות היהודיות באיטליה במטרה למנוע תעמולה נגד היהודים שאורגנה על ידי ג'ובאני דה קפסטראנו, שכונה "השוט של היהודים", ששמו הטיל אימה על יהדות איטליה. הוועדה החליטה להטיל מס על היהודים על מנת להשיג את ביטול הגזרות^[4].

בשנת 1457 היה בעיר בית כנסת, שפעל בארמון בוויה וקיה (Vecchia), בבעלות משפחה של אציל איטלקי. מבנה זה ומבנה נוסף נרכשו על ידי אלאוצ'יו ואנג'לו גוליילמו (Aleuccio e Angelo di Guglielmo) ונמסרו חינם לשימוש הקהילה. לאחר פטירתם בית הכנסת עבר לבעלות הקהילה. בשנת 1489 הבנקאי ונטורה דה-אברמו נטל שליטה על הבניין. עם מותו, בית הכנסת עבר לבעלות הקהילה^[5]

בשנת 1462 יזם הנזיר מיקלה דה-מילאנו חרם על פרוג'ה, בגלל ההסכם שהיה לה עם הבנקאים היהודים להקמת מוסד להלוואות בעיר. הוא דרש כי יוקמו מוסדות נוצרים למתן הלוואות - Monti di Pieta - והם ימלאו את תפקידי הבנקים של היהודים. יוזמתו הצליחה במחוזות המרכז של איטליה, בין השאר בערי אומבריה: פרוג'ה, אסיזי, מארקה, אנקונה ועוד. היהודים כבר לא היו נחוצים לכלכלת הערים ובמקומות אחדים גורשו. בשנת 1485 הנזיר ברנארדינו דה פילטרה (אנ') (Bernardino da Feltre), הביא לגירוש היהודים מפרוג'ה^[4].

בראשית המאה ה-16 חזרו היהודים לעיר. וידוע על שני חברים יהודים שהיו באגודת הציירים בעיר^[4]. בשנת 1569 גורשו היהודים מהמחוז, כמו שנהגו במדינת האפיפיור. רובם עברו לשני הגטאות שבהם היהודים הורשו לגור, ברומא ובאנקונה. בעקבות צעד זה הוחלו הגזרות על מרבית יהודי איטליה. אך בשנת 1590 חזרו היהודים לפרוג'ה והקצו להם אזור למגורים. כן ניתנו ליהודים הרשאות לפתוח מחדש בנקים בעיר.^[4].

ברחוב ליבי (Via Vibi) נמצא ארמון של משפחה יהודית,^[6] הנושאת את שם הרחוב ושם יש גם כתובת המעידה על כך.

בית הקברות היהודי העתיק חדל לשרת את יהודי העיר כבר לפני מאה שנה. קיימים תעודות על כך שפעל מהמאה ה-14. משנת 1874 יהודי העיר נקברים בחלקה מיוחדת בבית הקברות העירוני. יש בו כ-150 קברים. הקהילה היהודית ברומא מטפלת בבית הקברות היהודי המקומי.

במאה ה-20 הגרעין של יהודי העיר היה משפחת דאססאו (Dessau), שהייתה ממוצא אשכנזי. הרב מנחם עמנואל הרטום, בנו של הרב אליה שמואל הרטום היה רבה של העיר בשנים 1937–1938.

במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר העיר הייתה תחת שלטון הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית אב כנסיית סנט אנדריה ופורטה אנה סוסזנה (chiesa di Sant'Andrea a Porta Santa Susanna), פדריקו וינצ'נטי (Federico Vincenti) שיתף פעולה עם המחתרת באסיזי במטרה להסתיר פליטים יהודים. הוא זכה על כך בתואר חסיד אומות העולם.^[7]

בעיר פועל מרכז לתרבות עברית (Centro Culturale Ebraico di Perugia) בראשות פרופ' גוסטבו רייכנבאך ( Gustavo Reichenbach) ליד האוניברסיטה המקומית. רייכנבאך הוא גם ראש הקהילה הקטנה בעיר, המונה כרגע 32 נפש. במרכז העיר קיימת כיכר קטנה על-שם בית כנסת - Piazzetta della Sinagoga.

באוניברסיטת פרוג'ה, בספריית הרקטור (Biblioteca dei Dottorato), מצוי אוסף של כתבי-יד עבריים מימי הביניים. בליקוט המגילות בפרוג'ה, החל בשנת 1981 פרופ' יוסף ברוך סרמוניטה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. המגילות התגלו בתוך כריכות של ספרים מתקופות מאוחרות יותר כאשר דפי הקלף שימשו לבניית הכריכות ספרים. עד כה נחשפו בארבעים ספרים דפים כפולים של מגילות קלף. בין השאר נמצאו דפים מהמקורות הבאים : ספרי התנ"ך, תלמוד בבלי וספרי הלכה. האוסף כונה בשם "הגניזה של פרוג'ה"^[8]