שיששיש הוא סלע משקע ימי קרבונטי, לרוב קלציט ודולומיט, שעבר התמרה והתגבשות מחדש כתוצאה מחום או מלחץ במעמקי כדור הארץ. מרקמו חלק ומבריק והוא ניתן לליטוש. שיש לבן נוצר מהתמרת סלע גיר או דולומיט העני מאוד בסיליקה, ואילו עורקים צבעוניים וכתמים בו נוצרים מאילוח בחול, תחמוצות מתכת שונות, טין, צור ועוד שהיו בין שכבות הגיר המקוריות. כאשר שיש חשוף למזג האוויר, גשם חומצי מגיב עם הסידן הפחמתי שבשיש ויוצר חומצה קרבונית הגורמת לבלייה של השיש, דבר הניכר בפסלים ומצבות שיש עתיקות שלא הוגנו ממזג האוויר. חציבת שיששיש נחצב ממחצבות שיש בגושים גדולים במגוון טכניקות כגון קידוח ופיצוץ, חיתוך בסילון מים או החדרת טריזים לחריצים הנחצבים בסלע. מרבית השיש בעולם נחצב באיטליה, סין, ספרד והודו. התפוקה העולמית נאמדה בשנת 2019 ב 316 מיליון טונו, אם כי למעלה ממחצית מהתפוקה אובדת בפחת בתהליך הייצור. שימושהיוונים נהגו לפסל פסלים משיש שהובא מאיים שבים האגאי ומהר פנדליקון שנמצא בצפון מזרח לאתונה ששימש לעיצוב המקדש פרתנון שבאתונה. איכות השיש לפיסול תלויה בגודל הגבישים היוצרים את השיש. כך, ככל שהגבישים קטנים, השיש נחשב מתאים יותר לפיסול. מקורות לשיש נחצבו בבלגיה, שווייץ, אירלנד, ארצות הברית ובהודו. אמני הפיסול הרבו להשתמש בשיש מאזור קרארה שבצפון מערב איטליה. גם הרומאים בתקופה העתיקה נהגו להשתמש בשיש זה. במאה ה-16 פיסל מיכלאנג'לו בואונרוטי בשיש זה. אבן השיש בצורתה המעובדת משמשת בעיקר עבור משטחים לחדרי מטבח וחדרי רחצה, חיפויי קירות דקורטיביים, דלפקים ושולחנות בר ושימושים ביתיים נוספים. בארצות הבריתעל פי הגדרת התקן האמריקני[1] שיש הוא סלע גבישי שנוצר מאחד משלושת המינרלים: קלציט, דולומיט או סרפנטין. בישראלבתעשייה בישראל, המונח "שיש" משמש לתיאור משטח סלע מלוטש מסוגי אבן שונים, כגון גרניט או גיר (למשל "שיש חברון"), אף שמשטחים אלו אינם עשויים משיש על פי ההגדרה הגאולוגית. מחצבות חפציבה הייתה המחצבה היחידה בארץ ישראל לשיש אמיתי. המחצבה נסגרה עוד לפני קום המדינה. בלשון המקרא נקרא השיש שֵׁשׁ ("וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף..."). קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|