הלשכה לענייני אינדיאנים
הלשכה לענייני אינדיאנים (באנגלית: Bureau of Indian Affairs, בראשי תיבות BIA) היא סוכנות של הממשלה הפדרלית של ארצות הברית בתוך מחלקת הפנים של ארצות הברית שתפקידה אדמיניסטרציה וניהול של 225,000 קילומטרים רבועים של אדמות המוחזקות בנאמנות על ידי ארצות הברית עבור האינדיאנים בארצות הברית: שבטי ילידים וילידי אלסקה. ה-BIA היא אחת משתי הלשכות תחת שיפוטו של תת-השר לענייני אינדיאנים (Assistant Secretary for Indian Affairs): הלשכה לענייני אינדיאנים והלשכה לחינוך אינדיאנים (Bureau of Indian Education), המספקת שירותי חינוך לבערך 48,000 ילידים. במקור כללה האחריות של ה-BIA מתן טיפול רפואי לאינדיאנים בארצות הברית ולילידי אלסקה. בשנת 1954 הועבר תפקיד זה למחלקת הבריאות, החינוך והרווחה (המכונה כיום מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית), והוא ידוע כיום בשם שירות הבריאות לאינדיאנים (Indian Health Service). ארגוןהלשכה שוכנת בוושינגטון די. סי.. בראשה עומד מנהל הלשכה הכפוף לתת-המזכיר לענייני אינדיאנים. תת-המזכיר הנוכחי הוא בריאן ניולנד (Bryan Newland) הלשכה מפקחת על 567 שבטים מוכרים פדרלית (Federally recognized tribes) באמצעות 4 משרדים:
היסטוריהחקיקה מוקדמת וסוכנויות ראשונותסוכנויות הקשורות לילידי אמריקה היו קיימות בממשלת ארצות הברית מ-1775, כאשר הקונגרס הקונטיננטלי השני הקים שלוש סוכנויות הקשורות לאינדיאנים. בנג'מין פרנקלין ופטריק הנרי היו בין המפקחים הראשונים שמונו לנהל משא ומתן על בריתות עם ילידי אמריקה על מנת להבטיח את הנייטרליות שלהם במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית.[2] המשרד למסחר עם האינדיאנים (1806–1822)ב-1789 הציב הקונגרס של ארצות הברית את הטיפול בקשרים עם ילידי אמריקה במחלקת המלחמה שזה עתה נוצרה. ב-1806 יצר הקונגרס את משרת "המפקח על המסחר עם האינדיאנים" (Superintendent of Indian Trade), או "המשרד למסחר עם האינדיאנים" (Office of Indian Trade)[3] בתחומי מחלקת המלחמה, שהיה מופקד על תחזוקת רשת התחנות של סחר הפרוות. תומאס ל. מקקיני (Thomas L. McKenney) היה נושא המשרה מ-1816 עד שבוטלה מערכת התחנות ב-1822. הוא פיקח על הסוחרים המורשים מטעם הממשל במטרה להבטיח שליטה מסוימת בטריטוריות של האינדיאנים ולקחת חלק במסחר הרווחי. הלשכה לענייני אינדיאנים (1824-עד ימינו)ביטול מערכת הפייטוריה הותירה חלל ריק בתוך הממשל האמריקני ביחס לקשרים עם ילידי אמריקה. המשרד לענייני אינדיאנים הוקם ב-11 במרץ 1824 על ידי מזכיר המלחמה ג'ון קלהון, שייצר את הסוכנות כחטיבה בתחומי המחלקה שלו, בלא אישור מטעם הקונגרס של ארצות הברית. הוא מינה את מקקיני כמנהל הראשון של המשרד, שקיבל כמה שמות. מקקיני העדיף לקרוא לו משרד האינדיאנים (Indian Office), בעוד שקלהון העדיף את השם הנוכחי. ב-1832 יצר הקונגרס את המשרה הנציב לענייני אינדיאנים (Commissioner of Indian Affairs). ב-1849 הועבר הטיפול בענייני האינדיאנים למחלקת הפנים של ארצות הברית. ב-1869 היה איליי פארקר (Ely Samuel Parker) ליליד האמריקאי הראשון שמונה כנציב לענייני האינדיאנים. בין המדיניויות השנויות ביותר במחלוקת של הלשכה לענייני אינדיאנים הייתה ההחלטה בשלהי המאה ה-19 לחנך את ילדי הילידים בפנימיות נפרדות לילידים, שבהן הדגש היה על הטמעה ואיסור השימוש בשפות האם שלהם, במנהגיהם ובתרבותם. החינוך היה מכוון לתרבות האירופאית-אמריקנית. המאה ה-20שם הסוכנות שונה מ"המשרד לענייני אינדיאנים" ל"הלשכה לענייני אינדיאנים" ב-1947. שנות ה-70 של המאה ה-20 היו תקופה סוערת בהיסטוריה של הלשכה בשל התעוררות האקטיביזם האינדיאני, והדרישות הגוברות לכבד את הזכויות והריבונות שנקבעו בבריתות שנחתמו. הופעתן של קבוצות פעילים כדוגמת תנועת האינדיאנים האמריקניים (American Indian Movement בראשי תיבות AIM) הדאיגו את הממשל האמריקני. ה-FBI הגיב הן בצורה גלויה והן בפעולות חשאיות (באמצעות הקמת COINTELPRO ותוכניות אחרות) כדי לדכא את התקוממויות אפשריות בקרב השבטים הילידים. כחלק ממשלת ארצות הברית שכלל כוח אדם בשמורות האינדיאנים הייתה המשטרה של הלשכה לענייני אינדיאנים מעורבת בפעולות פוליטיות כדוגמת:
הלשכה הייתה מעורבת בתמיכת בנשיאים שבטיים שנויים במחלוקת, ובראשם דיק וילסון, אשר הואשם בהיותו רודן שהשתמש בקרנות של השבטים לממן כוח צבאי למחצה, "שומרי אומת האוגלאלה" (Guardians of the Oglala Nation), שבו השתמש כנגד יריביו, והפחדה של מצביעים בבחירות של 1974, גזל של כספים ופשעים אחרים.[6] ילידים רבים ממשיך להתנגד למדיניות של הלשכה לענייני אינדיאנים. הנושאים השנויים במחלוקת במיוחד הם הבעיות ביישום הבריתות, הטיפול במסמכים ובהכנסות מאדמות הנאמנות. המאה ה-21ב-2013 הושפעה הלשכה באופן רציני מהקיצוץ בתקציב של 800 מיליון דולר, שהשפיע במיוחד על שירות הבריאות האינדיאני שתקציבו היה כבר מקוצץ.[7] מטרותהלשכה מנסה לשנות כיוון מסוכנות שתפקידה לפקח לסוכנות מייעצת. עם זאת, זו הייתה משימה קשה כיוון שילידים רבים מקשרים את הלשכה כמי שמשחקת תפקיד של משטרה שהיסטורית הכתיבה לשבטים ולבני השבטים את המדיניות של הממשל הפדרלי מה מותר להם ומה אסור עליהם על פי הבריתות שנחתמו איתם.[2] תביעות משפטיותשעות נוספות של עובדיםהלשכה לענייני אינדיאנים נתבעה ארבע פעמים בתובענה ייצוגית בטענה על עבודה מעבר לשעות העבודה על ידי הפדרציה של עובדי השירות האינדיאני, איגוד עובדים שמייצג את העובדים האזרחים הפדרליים של הלשכה לענייני אינדיאנים, הלשכה לחינוך אינדיאני, תת-המזכיר לענייני אינדיאנים והמשרד של הנאמן המיוחד לענייני אינדיאנים. הטענות הן להפרות נרחבות של חוק עבודה הוגנת (Fair Labor Standards Act) ודרישה לפיצויים בעשרות מיליוני דולרים. נכסי נאמנותקובל נגד סלזר (Cobell vs. Salazar), תובענה ייצוגית גדולה הקשורה לאדמות הנאמנות יושבה בדצמבר 2009. התביעה הוגשה כנגד מחלקת הפנים של ארצות הברית, שהלשכה היא חלק ממנה. ללשכה יש אחריות לניהול חשבונות הנאמנות של האינדיאנים. זו הייתה תובענה ייצוגית בקשר לניהול והחשבונאות של יותר מ-300,000 חשבונות נאמנות של אינדיאנים וילידי אלסקה על ידי הממשל הפדרלי. קרן הסדר ובה 3.4 מיליארד דולר שנועדו לחלוקה בין השותפים לתובענה. מטרת הקרן פיצויים לגבי הטענות שפקידי ממשל אמריקניים קודמים ניהלו באורח לא תקין את נכסי הנאמנות של האינדיאנים. בנוסף, ההסדר הקים קרן ובה 2 מיליארד דולר המאפשרת שבטים המוכרים לממשל הפדרלי לרכוש בחזרה באופן וולונטרי ולאחד חלקות קרקע מפוצלות. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|