התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות (באנגלית: The Federal Deposit Insurance Corporation, בראשי תיבות: FDIC) היא סוכנות פדרלית בארצות הברית, שהוקמה על ידי הקונגרס של ארצות הברית ב-16 ביוני 1933, במסגרת חוק גלאס-סטיגל שייסד את התוכנית הפדרלית לביטוח פיקדונות, עקב המשבר הכלכלי העולמי של 1929. החוק הסמיך את התאגיד להעניק פיקדונות לבנקים, החברים בבנק הפדרלי, כדי למנוע את קריסתם. התאגיד מספק ביטוח לפיקדונות ומבטיח את שלומם של פיקדונות בנקאיים, עד גובה של 250,000 דולר. נכון ל-2010, התאגיד ביטח פיקדונות ב-7,723 מוסדות שונים. נוסף לכך, התאגיד אחראי גם לבחינה ופיקוח על מוסדות פיננסיים וניהול בנקים כושלים.
במהלך שנת 1930, ארצות הברית חוותה את משבר כלכלי קשה הידוע כיום בתור השפל הגדול. בארצות הברית, בשיא השפל הגדול, שיעור האבטלה הרשמי הגיע ל-25% ושוק המניות צנח ב-75% מאז 1929. באותה שנה היה סיכון ללקוחות הבנקים כיוון שלא היה ביטוח על הפיקדונות בבנקים, כשהבנקים עצמם החזיקו בשברירי פיקדונות והיה חשש לאיבוד הון במקרה של קריסת הבנק.
ב-16 ביוני 1933 חתם הנשיא פרנקלין רוזוולט על חוק הבנקאות של שנת 1933. במסגרת החקיקה:
- הוקם התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות (FDIC) כתאגיד ממשלתי זמני.
- הוענקה סמכות ל-FDIC לספק ביטוח לפיקדונות בנקאיים.
- ל-FDIC הוענקה הסמכות להסדיר ולפקח על הבנקים.
- העניקה מימון ל-FDIC עם הלוואות ראשוניות בסכום של 289,000,000 דולר על ידי משרד האוצר האמריקני והבנק הפדרלי.
- לראשונה הוסדר פיקוח פדרלי מורחב לכל הבנקים המסחריים.
- נאסר על הבנקים לתבוע ריבית על חשבון עו"ש.
בתקופת המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, התוכנית הפדרלית לביטוח פיקדונות הופעלה שוב כדי לבטח פיקדונות בנקאיים.
מאז הקמת התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות (FDIC), לא אבדה אף קרן מבוטחת כתוצאה מניהול כושל.
קישורים חיצוניים
.svg)
