בוריס פסטרנק

בוריס פסטרנק
Борис Леонидович Пастернак

לידה	10 בפברואר 1890 מוסקבה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
פטירה	30 במאי 1960 (בגיל 70) פרדלקינו, ברית המועצות ברית המועצות
שם לידה	Борис Исаакович Постернак
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות פרדלקינו
מקום לימודים	הפקולטה למשפטים באוניברסיטת מוסקבה, אוניברסיטת מוסקבה, אוניברסיטת מרבורג, האוניברסיטה הקיסרית של מוסקבה
שפות היצירה	גרמנית, רוסית
זרם ספרותי	פוטוריזם
יצירות בולטות	דוקטור ז'יוואגו
תקופת הפעילות	1911–1959 (כ־48 שנים)
בן או בת זוג	זינאדיה פסטרנק (1932–1960) יבגניה לוריה (1922–1931) אולגה איוונסקיה (1948–1960)
צאצאים	Yevgeny Pasternak
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1958) מדליית ההגנה על מוסקבה מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
חתימה

בוריס לאונידוביץ' פסטרנק (ברוסית: Борис Леонидович Пастернак; ‏10 בפברואר 1890 – 30 במאי 1960) היה סופר ומשורר רוסי-יהודי זוכה פרס נובל לספרות. יצירתו הבולטת היא הרומן "דוקטור ז'יוואגו" העוסק בגורל האינטליגנציה הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובמיוחד בשנות מלחמת האזרחים ברוסיה.

נולד במוסקבה למשפחה של אנשי אמנות, אביו היה הצייר לאוניד פסטרנק ואמו הפסנתרנית רוזה קאופמן. שני הוריו היו בין הבודדים מיהודי רוסיה הצארית שטיפסו בסולם החברתי והתערו מבלי להמיר את דתם. האב, שהיה צייר חשוב, אף היה פטור מגירוש מוסקבה ב-1891 בגלל השכלתו הגבוהה; מסיבות מוסריות, סירב כל חייו להיטבל. בוריס פסטרנק הזדהה רגשית עם הנצרות האורתודוקסית הרוסית, ובשנות ה-40 וה-50 נהג לבקר בכנסיות לעיתים קרובות. הוא אף טען בבגרותו שאומנתו הזקנה אָקוּלִינַה גָבְרִילוֹבְנַה הטבילה אותו בילדותו, אך רוב הביוגרפים שלו מעריכים שמדובר – כמו פרטים רבים אחרים בחייו – בבדותה פרי דמיונו. נישואיו ב-1922, לאחר שמהפכת אוקטובר סילקה כל מכשול חוקי מלא-נוצרים, נערכו על ידי רב, והוא רשם את דתו כ"יהודי" גם במסמכים אחרים.^[1] פסטרנק טען בביוגרפיה שלו כי מוצא משפחתו מיצחק אברבנאל, שר האוצר של ספרד במאה ה-15.

בהשפעת אמו נמשך מילדותו למוזיקה ובגיל 13 החל ללמוד אצל המלחין סקריאבין, שהיה ידיד המשפחה. אף שניבאו לו קריירה מזהירה, בגיל 18 נטש את המוזיקה לטובת הפילוסופיה. למד באוניברסיטת מוסקבה, וב-1912 נסע למרבורג שבגרמניה שם למד אצל הפילוסוף הרמן כהן. על אף שכהן הציע לו להישאר בגרמניה ולקבל תואר דוקטור, פסטרנק חזר לרוסיה והתמסר לכתיבת שירה. אך גם כאשר פנה לשירה לא הפנה עורף לאהבותיו הקודמות - שירתו נתנה ביטוי לתהיות פילוסופיות, וליריות מוזיקלית שרתה על השורות. בתקופה זו היה מיודד עם ולדימיר מאיאקובסקי, קשר שהייתה לו השפעה על יצירתו. ספר שיריו הראשון יצא לאור ב-1914, ובשנים שלאחר מכן הוציא לאור ספרי שירה נוספים שהחשוב שבהם הוא "אחותי החיים" (1922). בפרוזה שכתב פסטרנק (ובמיוחד ב"מכתבים מטולה", 1922) שאף לבטא את האידיאלים ששאב ממורהו הרוחני לב טולסטוי, אותו הכיר עוד בילדותו כאשר התארח עם הוריו באחוזתו של טולסטוי יסנאיה פוליאנה שבפאתי העיר טולה.

פסטרנק התקשה להסתגל לממסד הספרותי ששלט בחיי התרבות ברוסיה לאחר התבססות השלטון הסובייטי. שיריו כמעט ולא נדפסו, ועל מנת להתפרנס עסק רבות בתרגום מן הספרות האירופאית הקלאסית כמו גם מן הספרות בת-תקופתו. בשנות השלושים יצא עליו קצפו של המשטר משום שסירב לתמוך ב"טיהורים" של סטלין. שמו של בוריס פסטרנק היה ברשימת המועמדים להישלח לסיביר, אך ברגע האחרון שמו נמחק מהרשימה. מצבו של בן דודו המשורר היהודי-פולני, לאון פסטרנק, היה פחות טוב. כעונש על פעילותו האקטיביסטית בפולין - כתיבת שירה סטירית בגנות השלטון - הוא נאסר בשנת 1934 ונשלח לכלא ברזה קרטוסקה.

כבר בשנות ה-30 עסק פסטרנק, יחד עם כתיבת שירה, גם בכתיבת פרוזה. בשנים 1945–1955 כתב את יצירתו הגדולה - הרומן "דוקטור ז'יוואגו" העוסק בגורל האינטליגנציה הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובמיוחד בשנות מלחמת האזרחים ברוסיה. גיבורו של הרומן הוא רופא שלאחר מותו מותיר ספר שירים. שירים אלו, שהם החלק האחרון ברומן, הם מפסגת יצירתו של פסטרנק. הספר מבוסס על דמותה של אולגה איבינסקיה (רו'), משוררת שהייתה אהובתו של פסטרנק ב-13 השנים האחרונות של חייו. היא תיעדה את סיפור האהבה הזה בספר שכתבה^[2]. רומן זה תועד בספר "לארה" שכתבה אנה פסטרנק.^[3]

"דוקטור ז'יוואגו" נאסר להוצאה לאור בברית המועצות ב-1956. באותה שנה התפרסם במערב, ותורגם לכמה שפות. בעולם, הרומן זכה לתגובות נלהבות ומחברו הוכרז כזוכה פרס נובל לספרות לשנת 1958. אולם במולדתו של פסטרנק, התגובה הייתה שונה לחלוטין - הרומן הוכרז "אנטי-סובייטי" ומחברו הוצא מאיגוד הסופרים של ברית המועצות. עקב כל זאת, נאלץ פסטרנק לוותר על הפרס. בשנת 1987 בוטלה החלטה על הוצאתו מאיגוד הסופרים, הרומן פורסם בברית המועצות ב-1988, כמעט 30 שנה לאחר מותו של המחבר. בשנת 1989 בנו קיבל את פרס נובל של אביו.

נפטר ב-1960 מסרטן הריאה. אף על פי שהתפרסמה על מותו רק הודעה קטנה בעיתון ספרותי, נהרו להלווייתו אלפים רבים.

• דוקטור ז'יוואגו, מרוסית - פטר קריקסונוב, כתר, ירושלים, 2006
• בוריס פסטרנק - מבחר משירתו, בחרה ותרגמה מרוסית מירי ליטווק, עורך - עמוס לויתן, גוונים, תל אביב, 2006
• דוקטור ז'יוואגו, רומן, תרגום קודם, תרגם מכתב-היד הרוסי צבי ארד, עם עובד, תל אביב, 1969
• מבחר שירים, עברית - עזרא זוסמן, בן-ציון תומר, שמואל שתל, עקד, תל אביב, 1961

• ישעיה ברלין, פגישות עם משוררים רוסים, בתוך: רשמים אישיים, עם עובד, תשמ"ג
• ויליאם בטקין, טרגדיה של משורר: מבט מירושלים, נדפס במהות, כ'ו, תשס"ג 2003
• רויאל נץ, על הקריאה באלתרמן, כלומר על פסטרנק, נדפס בהו!, 1, 2005
• יוסף חיים ירושלמי, בוריס פסטרנק בעברית: ביבליוגרפיה, נדפס בדפים למחקר בספרות, אוניברסיטת חיפה, 3, 1986, עמ' 271–296. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: בוריס פסטרנק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בוריס פסטרנק

• בוריס פסטרנק, ברשת החברתית Goodreads
• בוריס פסטרנק, באתר פרס נובל (באנגלית)
• בוריס פסטרנק - מבחר משירתו, באתר טקסט
• הספרים של בוריס פסטרנק, באתר "סימניה"
• משה דור, מכתבים לידידים בגרוּזיה, מעריב, 25 באוגוסט 1967
• בוריס פסטרנק, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות
• אלגיס וליונס, האיש שלא ויתר על האמת: הניצחון המוסרי של בוריס פסטרנק ו’ד"ר ז’יוואגו’, באתר מידה
• בוריס פסטרנק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• בוריס פסטרנק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-131 של בוריס פסטרנק, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• בוריס פסטרנק (1890-1960), דף שער בספרייה הלאומית

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)