פרנסואה מוריאק

פרנסואה מוריאק
François Mauriac

לידה	11 באוקטובר 1885 בורדו, צרפת
פטירה	1 בספטמבר 1970 (בגיל 84) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת
שם לידה	Charles François Mauriac
מדינה	צרפת
מקום קבורה	Cimetière de Vémars
שם עט	Forez, François Sturel
מקום לימודים	אוניברסיטת בורדו, Sainte-Marie Grand Lebrun, אקול נסיונל דה שרט
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	ספר זיכרונות, מסה
יצירות בולטות	Thérèse Desqueyroux, La Fin de la nuit, The Dark Angels, Questions of Precedence, A Woman of Pharisees, Vipers' Tangle, Le mystère Frontenac : roman, Le Désert de l'amour, Les arbres et les pierres, L'Agneau, Un adolescent d'autrefois, Asmodée, Les Mal-aimés, Maltaverne, Les Chemins de la mer, Le mystère Frontenac : roman, Le Fleuve de feu, Destins, La Robe prétexte, L'Enfant chargé de chaînes, Ce qui était perdu, La Chair et le Sang, Genitrix, passage du malin, Le Feu sur la terre, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
תקופת הפעילות	1906–1970 (כ־64 שנים)
הושפע מ	מוריס בארס
בן או בת זוג	Jeanne Mauriac
צאצאים	Claire Mauriac, Luce Mauriac, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1952) פרס אמיל אוז'ייה (1938) הפרס לרומן של האקדמיה הצרפתית (1926) צלב גדול של לגיון הכבוד (1958) Grand Prize for the Best Novels of the Half-Century
חתימה

פרנסואה מוריאק (בצרפתית: François Mauriac;‏ 11 באוקטובר 1885 – 1 בספטמבר 1970) היה עיתונאי, עורך עיתון, משורר וסופר צרפתי זוכה פרס נובל לספרות.

מוריאק נולד בעיר בורדו בחבל אקוויטניה שבצרפת. הוא למד ספרות באוניברסיטה של בורדו וב-1905 עבר לפריז כדי להמשיך בלימודיו, אך מקץ מספר חודשים החליט להקדיש את עצמו לכתיבה. קובץ שיריו הראשון "ידיים שלובות" פורסם ב-1909. כתיבתו של מוריאק הופרעה בעת מלחמת העולם הראשונה, כאשר שירת בבלקן בבית חולים של "הצלב האדום". ב-1922 פרסם את הרומן "נשיקה למצורע" שזכה להצלחה בציבור. ב-1933 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית. במשך מלחמת העולם השנייה המשיך בכתיבה ופרסם את "היומן השחור". פרנסואה מוריאק כתב למעלה משלושים נובלות, ומחזות אחדים שהוצגו על ידי "קומדי פרנסז" בפריז. הוא היה גם עיתונאי ושימש כעורך של העיתון "לה פיגרו". ב-1960 הגיע לישראל לסקר את משפט אייכמן^[1]. הרומן המפורסם ביותר שלו, “תרז דסקרו”, עובד פעמיים לסרט קולנוע. ב-1962 בבימוי של ז'ורז' פראנז'ו, וב-2012 בבימוי של קלוד מילר ובכיכובה של אודרה טוטו^[2].

בשנות החמישים תמך פרנסואה מוריאק בעצמאות אלג'יריה, וגינה את עינויי השבויים שנפלו בידי הצבא הצרפתי. הוא פרסם את זיכרונותיו האישיים, וביוגרפיה של שארל דה גול. ב-1952 זכה בפרס נובל לספרות, וב-1958 זכה באות לגיון הכבוד הצרפתי. כל יצירותיו של פרנסואה מוריאק הופיעו ב-12 כרכים ב-1950–1956. הוא עודד את אלי ויזל לכתוב על חווייתו האישית את השואה לאחר מלחמת העולם השנייה.

פרנסואה מוריאק נפטר בפריז ב-1970, ונקבר בבית העלמין דה וֶמַר שמצפון לעיר^[3].

בנו קלוד מוריאק גם היה סופר^[4].

נכדתו הייתה השחקנית אן ויאז'מסקי שנישאה לבמאי הצרפתי ז'אן-לוק גודאר^[5].

• הנשיקה למצורע, (1922), בעברית יצא בתרגומו של יהושע קנז, עם עובד, 1981.
• מדבר האהבה, רומן, (1924), בעברית יצא בתרגומה של בבה ינאי, עם עובד, תל אביב, 1964.
• תרז דסקרוּ, רומן, (1927), בעברית יצא בתרגומה של אביבה ברק, כנרת, תל אביב, 1984^[6].
• פקעת הצפעונים, רומן, (Le Noeud de Viperes) ,(1932), תורגם על ידי יעקב חסון והופיע בשנת 1960 בהוצאת עם עובד
• תעלומת פרוֹנטנק (1933)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פרנסואה מוריאק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנסואה מוריאק

• פרנסואה מוריאק, באתר פרס נובל (באנגלית)
• פרנסואה מוריאק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פרנסואה מוריאק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

לאחר מותו:

• אורלי עפרת, פרנסואה מוריאק - סופר ולוחם, למרחב, 11 בספטמבר 1970
• מת פרנסואה מוריאק זקן הסופרים בצרפת, על המשמר, 2 בספטמבר 1970
• פרנסואה מוריאק (1885-1970), דף שער בספרייה הלאומית

• פרנסואה מוריאק, ברשת החברתית Goodreads

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)