נפתלי צבי יהודה ברלין

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב

לידה	20 בנובמבר 1816 כ"ט בחשוון ה'תקע"ז מיר, האימפריה הרוסית
פטירה	10 באוגוסט 1893 (בגיל 76) כ"ח באב ה'תרנ"ג ורשה, האימפריה הרוסית
מקום קבורה	פולין בית הקברות היהודי, ורשה
מדינה	האימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
תקופת הפעילות	? – 10 באוגוסט 1893
השתייכות	מתנגדים
תחומי עיסוק	תנ"ך, תלמוד, הלכה, אגדה, מדרשי הלכה, ארץ ישראל
תלמידיו	בניו, הרבנים חיים ברלין ומאיר בר-אילן והרבנים: אברהם יצחק הכהן קוק איסר זלמן מלצר משה מרדכי אפשטיין אברהם דוב כהנא שפירא זליג ראובן בנגיס ירוחם פישל פערלא דוד פאיאנס
חיבוריו	העמק דבר
בן או בת זוג	ריינה בתיה וולוזינער
צאצאים	חיים ברלין Sarah Resha Berlin מאיר בר-אילן דרייזל ברלין
חותנים	רבי יצחק מוולוז'ין, רבי יחיאל מיכל עפשטיין

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הידוע בקיצור הנצי"ב מוולוז'ין (כונה: ר' הירש לייב; כ"ט בחשוון ה'תקע"ז, 20 בנובמבר 1816 – כ"ח באב ה'תרנ"ג, 10 באוגוסט 1893) היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19.

הנצי"ב היה בנו הבכור של יעקב ברלין, שהיה סוחר ותלמיד חכם בעיר מיר. אביו היה מיוחס מצד אביו לרבי אלחנן מברלין, אשר כונה "ר' אלחנן בעל התוספות" מחמת בקיאותו הנפלאה בתורה, שהזכירה את בקיאותם של בעלי התוספות^[1]. מצד אימו הגיע ייחוסו עד רבי מאיר אייזנשטט, מחבר שו"ת פנים מאירות. רבי שלום שבדרון סיפר^[2] כי בילדותו התקשה הנצי"ב בלימוד ואביו שקל לשולחו ללמוד מקצוע, ואז הילד בכה זמן רב עד שנפתחו בפניו שערי חכמה. יש מבני משפחת הנצי"ב המכחישים בתוקף את הסיפור^[3], ובגרסה אחרת מספר גיסו ואחיינו רבי ברוך אפשטיין בספרו "מקור ברוך"^[4], כי במהלך התקופה שלאחר נישואי הנצי"ב היו זמנים שבהם חש תחושות יאוש, וחשב לעבור לעיסוק במסחר, אולם באותו זמן קשר קשרים תורניים עם רבי דוד לוריא, דבר שעודד את רוחו מאוד. הרד"ל אף העניק לו הסכמה לחלק הראשון של ספרו "העמק שאלה" שיצא בשנת ה'תרט"ו.

בגיל 11 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין, ובגיל 13 וחצי לקחו ר' יצחק מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין, כחתן לבתו ריינה-בתיה. עם נישואיו התמסר הנצי"ב להתעמקות בתורה במשך כעשרים וחמש שנים, והוא התבלט בשקידתו. בנו של הנצי"ב, הרב מאיר בר-אילן, מספר שבתחילה לא נודעה גדלותו המיוחדת של הנצי"ב עקב ענוותנותו. חליפת מכתבים בין הנצי"ב לבין הרד"ל היא זו שהעמידה את רבי יצחק מוולוז'ין על גדולתו^[5]. משנת ה'תר"ז החל להעביר שיעורים בישיבת וולוז'ין.

כשנפטר חמיו בשנת ה'תר"ט התמנה חתנו הראשון, ר' אליעזר יצחק, לראש הישיבה, והנצי"ב מִשְנֶה לו. מותו בגיל צעיר של ר' אליעזר יצחק, בשנת ה'תרי"ג (1853), הביא להכתרתו של הנצי"ב כראש הישיבה, ולמִשְנֶה הוכתר ר' יוסף דב בר סולובייצ'יק. השניים כיהנו זמן מה יחדיו, אך חילוקי הדעות והחיכוכים ביניהם היו רבים. הנצי"ב דגל בבקיאות ובפשטנות, ואילו ר' יוסף-דוב בפלפול ובחריפות. ארבעה מגדולי הרבנים באותו הדור, ביניהם ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, התערבו במחלוקת שנוצרה והעמידה בסכנה את קיום הישיבה, והכריעו לזכותו של הנצי"ב, שכיהן כראש ישיבה ראשי ור' יוסף דב משנה לו. במשך 12 שנה כיהנו יחד במתכונת זו, במהלכן פרצו מפעם לפעם מחלוקות בין תלמידי הנצי"ב לתלמידי ר' יוסף דב. לאחר כשתים עשרה שנה עזב ר' יוסף דב לצורך קבלת משרת הרבנות בבריסק דליטא, וכדי להוכיח שלא עזב על רקע המחלוקת ביניהם השיא את בנו הרב חיים לנכדת הנצי"ב (בת חתנו הרב רפאל שפירא). החל משנת ה'תרי"ג הנהיג את הישיבה, עד לסגירתה בשנת ה'תרנ"ב, ובה השקיע את כל מרצו, כפי שכתב: ”בה כל חיי רוחי, וגם אין איש עמדי לשאת משאה”. תחת הנהגת הנצי"ב התפרסם שמה של הישיבה עוד יותר, ומספר התלמידים בישיבה גדל ממאה ליותר מחמש מאות תלמידים. מקצת מאופייה של הישיבה השתקף ב"המתמיד" שכתב חיים נחמן ביאליק, שבעברו למד בה.

בשנת ה'תרל"א נפטרה אשתו ריינה בתיה, ממנה נולד בנו ר' חיים ברלין. לאחר מותה נשא הנצי"ב את בת אחותו, בתיה מרים אפשטיין, בתו של בעל ה"ערוך השולחן", רבי יחיאל מיכל אפשטיין, שהייתה צעירה ממנו בכשלושים שנה. לזוג נולדו שני הבנים: רבי יעקב ורבי מאיר ברלין (לימים בר-אילן).

בזקנותו, רצה מאוד לעלות לארץ ישראל, ועל כן ביקש למנות במקומו את בנו, ר' חיים, רבה של מוסקבה, אך חלק מהתלמידים התנגדו, כי רצו את הרב חיים סולובייצ'יק. תסיסה זו גרמה בסופו של דבר להלשנה לשלטונות על "תפקודה הלקוי" של הישיבה, שהביאה להתערבות שר ההשכלה הרוסי.

ישיבת וולוז'ין נסגרה בסופו של דבר בשל הלחץ הבלתי פוסק שהפעילו השלטונות הרוסיים על הנצי"ב. הטענה הרווחת היא שהנצי"ב החליט לסגור את הישיבה, כדי שלא ילמדו בה רוסית, אך למעשה הוא הסכים ללימוד של השפה הרוסית מחוץ לכותלי הישיבה, כפי שהוא כותב: "אם יצטרכו על פי המלכות ללמוד למודי חול גם כן, יהא בהשגחה מהרב וראשי ישראל, שיהא המורה ירא אלוהים"^[6], אולם דבר זה לא סיפק את שר החינוך הרוסי, שדרש בה'תרנ"א (1891), שעות לימוד רבות ללימודי חול, משעה 9 בבוקר ועד שעה 3 אחר הצהריים, שלא יהיו לימודים בערב, שלא ילמדו יותר מעשר שעות ביום ושכל הצוות של הישיבה יהיו בעלי דיפלומות^[7]. לדרישות אלו לא יכול היה הנצי"ב להסכים, והישיבה נסגרה.

עם סגירת הישיבה בשבט ה'תרנ"ב (פברואר 1892) גורשו גם ראשיה מהאזור. סגירת הישיבה, בה השקיע את כל כוחותיו במשך 38 שנים, הרעה את בריאותו, כמו גם הדאגה מהחובות על סך 9,000 רובל שהותירה. מצבו הגיע עד לשיתוק^{[דרוש מקור]}. בריאותו הירודה מנעה ממנו להגשים את חלומו לעלות לארץ ישראל. כעבור כשנה וחצי, בבוקר ביום חמישי כ"ח באב ה'תרנ"ג (10 באוגוסט 1893) נפטר בהיותו בוורשה. הוא נקבר למחרת בבית הקברות היהודי בוורשה^[8]. מאוחר יותר נקבר לצדו בעל נכדתו ר' חיים סולובייצ'יק.

בנו ר' חיים ברלין שימש כרבה של מוסקבה וכשעלה לארץ ישראל לאחר פטירת אביו היה לרבה של קהילת הפרושים בירושלים לאחר פטירת ר' שמואל סלנט, ואילו בנו הרב מאיר בר-אילן, היה מדמויותיה הבולטות של הציונות הדתית וממנהיגיה. על שמו נקרא קיבוץ עין הנצי"ב ובו שלושה מעיינות על שמו, עין נפתלי, עין צבי ועין יהודה.

הנצי"ב רחש אהדה רבה למפעל ההתיישבות בארץ ישראל, והיה חבר פעיל בתנועת חובבי ציון. הנצי"ב היה משוכנע כי ההתעוררות לעליה לארץ ישראל נובעת מרצון השגחה עליונה לגאולת ישראל. את רעיונות אלה, המפוזרים בספריו, הביע בקיצור בשני מכתבים משנת ה'תרמ"ו ששלח לאגודות "חובבי ציון"^[9]. את העובדה שבראש בניין הארץ עומדים צעירים חילונים הקביל לעליית שיבת ציון בימי עזרא, שבה בין העולים היו מחללי שבת ונשואים לנוכריות. עם זאת הוא קבע כי יישוב הארץ עצמו חייב להיות מתוך שמירה על המצוות בכלל ועל המצוות התלויות בארץ בפרט, ושאלמלא כן כל מפעל ההתיישבות איננו ראוי.

אם אמנם לא חשב בתחילה הנצי"ב לפעול במסגרת התנועה, בשל עומס עבודת הישיבה, נמשך אט אט לתוך פעילות התנועה, עד שנבחר בועידת דרוסקניק (ה'תרמ"ז) לאחר משלושת "הגבאים היועצים" להנהגת התנועה. בשלהי השנה הוציאו מכתב חוזר לכל רבני הקהילות בעניין העמדת קופות צדקה לשם איסוף כספים ליישוב ארץ ישראל. מתוקף תפקידו פעל הנצי"ב להחדרת ערכי הדת בתנועה^[10]. במכתביו קבל על "תקלות" שאבחן בפעילות התנועה, ולא אחת עורר את זעמם של מנהיגי התנועה החילונים. למשל, כאשר רצו להעמיד בראש התנועה את יהודה לייב פינסקר התנגד נמרצות בשל ריחוקו מהדת. בייחוד סערה רוחו בעקבות השמועות שנפוצו על התנהגותם החילונית של חלוצי ביל"ו מתיישבי גדרה. הנצי"ב דרש לפעול באמצעים נגדם, עד כדי הוצאתם מהמקום. לבסוף, חזר בו מדרישה זו.

בוועידת "חובבי ציון" בוילנא בשנת ה'תרמ"ט, נבחר שוב לגבאי-יועץ. בראשית ה'תרנ"א קרא במאמרו "אחרית כבראשית" להתגייס לעבודת היישוב "אם בפעולה חומרית, בעבודת האדמה או בחרושת המעשה או במסחר, אם בפעולה רוחנית, היינו הדפסת ספרים מועילים לעניין הנשגב". כמו כן הדגיש את מחויבותם של גדולי ישראל לתהליך שיבת ציון.

כל פעילותו ב"חיבת ציון" התנהלה כולה מחוץ לכותלי הישיבה, כי הישיבה הייתה בעיניו קודש ללימוד תורה בלבד. לא לחינם הוקמו אגודות סתרים של חיבת ציון בישיבה שלו. הראשונה בשם "נס ציונה" שנוסדה בה'תרמ"ה (1885) שלא בידיעתו ונסגרה לאחר שהמשטרה גילתה אותה, והשנייה בשם "נצח ישראל" שנוסדה בה'תר"ן (1890) בידיעתו.

הנצי"ב הדגיש את חשיבות האחדות, ויצא נגד הרבנים שקראו להקים קהילות נפרדות, כפי שנעשה בהונגריה ובגרמניה. כאשר ביקשו מנהיגים אורתודוקסיים לקדם רעיון זה גם בגליציה הוא כתב כי עצתם "קשה כחרבות לגוף האומה ולקיומה".

יוצאת דופן הייתה התעסקותו במדרשים התנאיים, כמו הספרי ובספרות הגאונים. את חיבורו החשוב "העמק שְאָלָה" כתב על ספר השאילתות של רב אחאי גאון. בשיטתו היה קרוב לבית מדרשו של הגאון מווילנה (שבהשפעתו נוסדה ישיבת וולוז'ין) וכמוהו עשה שימוש רב בהגהות נוסח. בעוד שהלימוד הישיבתי לעיתים מנותק מפסיקה הלכה למעשה, היה הנצי"ב מפורסם גם כמשיב תשובות הלכתיות.

בהקדמותיו הארוכות לכל אחד מחלקי "העמק שאלה" פורש הנצי"ב את שיטתו בלימוד. לימוד התורה עשוי, לדבריו, משני יסודות: הקבלה (המסורת) והפלפול. (בלשונו - "אש-דת", הדת היא המסורת, והאש היא הפלפול המשתלהב). הגאונים, מתוך קרבתם לתקופת התלמוד "כל דבריהם דברי קבלה". לעומתם הראשונים נזקקו להגיע לפירושיהם מתוך היקש שכלי ופלפול. בלימודו שילב את שתי הדרכים, חתר אל יסודות הגאונים והשלימם בסברות הראשונים, אגב השוואות, ובירור עומקן של סברות והלכות בשכלו הפשטני. את יסודותיו תמך תמיד בשאלתות, בה"ג והרי"ף. השיבה לראשונים הקדומים באה אצלו מתוך הכרה ברורה, כי בדבריהם יש לחפש את המפתח להבנת ההלכה כולה.

העיון בדברי הראשונים הקדומים הביא אותו לחקר נוסחאות ולחיפוש אחריהן, ובתחום זה התגלה כבעל חוש מדעי מפתיע. בחיפושיו אחר הנוסחא המדויקת ביותר של השאילתות, רכש לעצמו כתבי יד שונים ונדירים.

יוצא דופן היה עיסוקו במקרא. בכל יום הוא לימד בישיבה את פרשת השבוע, מה שהפך לימים לפירוש "העמק דבר". לימוד זה היה לחידוש כלפי הנהוג בישיבות אז. הוא קבע כללים לפיהם ניתן להסיק דברים מהמקרא. נאמן לשיטתו המחברת את החידושים המאוחרים לטקסטים הקדומים, הסמיך את דברי חז"ל במדרשי ההלכה והאגדה אל התורה שבכתב, על ידי דקדוקים לשוניים וענייניים. בפירושו לתורה הוא מתגלה כבלשן מובהק. על חיבור זה אמר לימים בנו הרב מאיר בר-אילן: ”ספר הקובע ברכה בשיטה שלימה ומסודרת, בתכנית מהוקצעת ומעובדת על חיי עם ישראל מראשיתו ועד אחרית ימים”.

רעיונותיו מקוריים. בשיח על יהדות ומוסר חשוב הסברו על השם שניתן לספר בראשית - "ספר הישר", על היות האבות ישרים בדרכי העולם. בתיאור מגדל בבל הוא מציג חברה טוטליטרית, המבקשת להקים מגדל על מנת לאפשר תצפית ושליטה מהודקת על בני האדם. הוא מתאר כיצד חברה כזו תתפאר בשלום ובלכידות בתוכה, אבל למעשה תרדוף ותשפוך דמו של כל שיעז להתנגד.

בחייו התפרסמו ספריו "העמק שאלה" על שאילתות דרב אחאי ופירושו העמק דבר על התורה ו"רנה של תורה" על שיר השירים. בנוסף, כתב שו"ת בשם "משיב דבר", וספר חידושים על הש"ס בשם "מרומי שדה" (על פי הפסוק: "ונפתלי על מרומי שדה", שופטים ה, יח) שיצאו לאור לאחר פטירתו. בניו, המוציאים לאור את השו"ת, סירבו לכתוב את תולדות אביהם בפתח הספר, מאחר שהוא ראה בסיפורי קורות רבנים ביטול תורה ועל כן "עצת היצר".

• העמק דבר
• שו"ת משיב דבר
• מרומי שדה
• ספרי עם עמק הנצי"ב
• דבר העמק - על הנ"ך, יו"ל על ידי ישיבת באר יעקב ה'תשמ"ח.
• העמק שאלה - על שאילתות דרב אחאי גאון
• ברכת הנצי"ב - על המכילתא
• רינה של תורה - על שיר השירים
• אגרות הנצי"ב
• דרשות הנצי"ב - ירושלים ה' תשנ"ג
• מאמר שאר ישראל - על תפקיד עם ישראל והגלות.
• אמרי שפר - פירוש על הגדה של פסח

לנצי"ב היו חמישה ילדים.

מאשתו הראשונה ריינה-בתיה, לה נישא מעט לאחר בר המצווה שלו, נולדו לו שלשה ילדים:

• בנו, הרב חיים ברלין,
• בתו, שרה-רשא אשת הרב רפאל שפירא
• בתו, דרייזל שנישאה אף היא לרב רפאל שפירא לאחר פטירת אחותה.

אשתו הראשונה נפטרה בסביבות שנת ה'תרל"ג–ה'תרל"ד, לאחר למעלה מארבעים שנות נישואין.

לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא לבתיה-מרים (נפטרה בירושלים בשנת ה'תרצ"ג), בתו של אחותו וגיסו הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") אשר סייעה בעדו בניהול ענייניה הכספיים של ישיבת וולוז'ין. היא נישאה לו בהיותה בת 28 חרף פער הגילאים ביניהם, בשל רצונה להינשא לתלמיד חכם העוסק בתורה^[11]. לבני הזוג שני ילדים:

• יעקב ברלין, נקרא על שם סבו. בתו טובה ברלין-פפיש, פרסמה מזכרונות משפחתה בספרה "ממוהילוב עד ירושלים".
• הרב מאיר (ברלין) בר-אילן

רחובות בערים רבות בארץ קרויים על שמו, וכן קיבוץ עין הנצי"ב, בעמק בית שאן.

• הרב מאיר בר-אילן, רבן של ישראל, ניו-יורק תש"ג
• הרב מאיר בר-אילן, מוולוז'ין עד ירושלים
• יהודה ליב הכהן מימון, פרקים יב-יג, שרי המאה, כרך חלק חמישי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשנ"ט, עמ' 184-158
• משה צבי נריה, תולדות הנצי"ב
• חנה קץ (קהת), משנת הנצי"ב, ירושלים ה'תש"ן
• הרב איתם הנקין בתוך תערוך לפני שלחן ירושלים התשע"ט, חלק א, פרק ט.
• אלקיים נסים, העמק דבר לנצי"ב: מידות וכלים בפרשנות הפשט, מכללת מורשת יעקב, רחובות תשס"ד

• שמשון רוזנבוים, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ב"הד ליטא"; 11, 26 במרץ 1924.
• איש יהודי, הגאון ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, ב"המליץ", 13 באוקטובר 1893.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: הנצי"ב
טקסט בוויקיטקסט: מחבר:נפתלי צבי יהודה ברלין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נפתלי צבי יהודה ברלין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוהל הנצי"ב ורבי חיים סולובצ'יק בבית הקברות היהודי בוורשה

• העמק דבר - על התורה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים, באתר hebrewbooks)
• שו"ת משיב דבר, חלק א-ד, באתר hebrewbooks
• מרומי שדה - על תלמוד בבלי, חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה', באתר hebrewbooks
• עמק הנצי"ב - על הספרי, חלק א באתר hebrewbooks
• נפתלי צבי יהודה בן יעקב ברלין (1816-1893), דף שער בספרייה הלאומית

• משה אונגרפלד, ראש ישיבת וולוז'ין, הצופה, 6 בספטמבר 1968
• .'ברלין, ר' נפתלי־צבי־יהודה ב"ר יעקב (הנצי"ב)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 36 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1234).
• נפתלי צבי יהודה ברלין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יצחק ריבקינד, הנצי״ב ויחוסו ל״חבת ציון״, לודז', צעירי-מזרחי, תרע"ט, באתר היברובוקס.
• תיאור הלווייתו של הנצי"ב, הצפירה, 13 באוגוסט 1893
• הנצי"ב ולימוד התנ"ך מאת חנה קץ, אתר דעת
• בצלאל לנדוי, הנצי"ב למען יישוב הארץ, אתר דעת
• הנצי"ב - אבי הציונות הדתית?, אתר בחדרי חרדים
• שמואל קלמן מירסקי, הנציב וישיבת וולוז'ין, אתר דעת
• על הנצי"ב ותלמידו הראי"ה קוק בעלון שבת הראי"ה
• נפתלי צבי יהודה ברלין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

תקופת חייו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין על ציר הזמן