|
מאיר שמגר
 .jpg)   מאיר שמגר (13 באוגוסט 1925 – 18 באוקטובר 2019) היה משפטן ישראלי, שכיהן בין היתר כפרקליט הצבאי הראשי בשנים 1961–1968 וכיועץ המשפטי לממשלה בשנים 1968–1975. ב-1975 מונה לשופט בבית המשפט העליון, ובשנים 1983–1995 כיהן כנשיא בית המשפט העליון. כהונתו של שמגר כנשיא בית המשפט העליון הייתה הממושכת ביותר (11 שנים ו-295 ימים). ביוגרפיהשמגר נולד בעיר החופשית דנציג (כיום גדנסק שבפולין) בשם מאיר שטרנברג, בן לדינה ואלעזר שטרנברג, ציונים תומכי זאב ז'בוטינסקי,[1] שהיגרו לשם מהאימפריה הרוסית לאחר המהפכה הבולשביקית. ב-1939 עלה לארץ ישראל, ולמד בגימנסיה בלפור בתל אביב. בהמשך למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים ואחר כך בלונדון. בשנת 1943 התגייס לפלמ"ח ושירת בפלוגה ד', מחלקת רמת הכובש/מעוז חיים.[2] בשנת 1944 הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעולותיו ולימים היה בין גולי אצ"ל ולח"י שהוגלו למחנות המעצר באפריקה. במהלך שהותו באפריקה המשיך בלימודי משפטים בהתכתבות, וכן השתתף באחד מניסיונות הבריחה. עם קום המדינה ב-1948 חזר לישראל. שמגר התגייס לצה"ל ובמהלך מלחמת העצמאות שירת בירושלים. לאחר המלחמה סיים את לימודי המשפטים ובשנת 1950 שב לצבא לשרת בפרקליטות. בשנת 1955 נשא לאשה את גאולה נווה. בשנת 1956 מונה לסגן הפרקליט הצבאי הראשי וב-1961 מונה לפרקליט הצבאי הראשי.[3][4] לכתב המינוי שלו לתפקיד צירף ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, קריאה לעברת את שם משפחתו משטרנברג, ובעקבות כך שונה השם לשמגר. בתפקידו זה עיצב את התשתית המשפטית של הממשל הצבאי ביהודה ושומרון וחבל עזה לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר סיום שירותו בצה"ל מונה ליועץ משפטי לממשלה,[5] תפקיד שאותו מילא בין השנים 1968–1975. ב-1 ביולי 1975 מונה לשופט בבית המשפט העליון. ב-30 באפריל 1982 מונה לממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון[6] וב-27 בנובמבר 1983 מונה לנשיא בית המשפט העליון[7] (והחליף את שם ממלא מקום הנשיא ל"משנה לנשיא"). ב-13 באוגוסט 1995, עם מלאת לו 70 שנים, פרש מכהונתו. לאחר פרישתו עמד בראש מספר ועדות חקירה. ב-1996 הוענק לו פרס ישראל למפעל חיים. שימש בין היתר כבורר בסכסוכים שהופנו אליו מבתי המשפט או ישירות על ידי הצדדים. שמגר נפטר ב-18 באוקטובר 2019 בגיל 94 ונקבר בהר המנוחות בירושלים.[8] עמדתו ביחס לשטחים המוחזקיםבתפקידו כפצ"ר נקרא שמגר בשנת 1967, עם תום מלחמת ששת הימים, על ידי שר המשפטים יעקב שמשון שפירא, לעצב את התשתית המשפטית של הממשל הצבאי ביש"ע. את עמדתו המשפטית, שניסח במאמר "שמירת המשפט הבינלאומי בשטחים המוחזקים", יישם גם בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה. לדעתו, מדינת ישראל איננה מחויבת לאמנת ז'נבה הרביעית בירושלים וביש"ע משום ש"כל הרעיון של הגבלת הסמכויות של ממשל צבאי מבוסס על ההנחה שהיה קיים ריבון אשר גורש, וריבון זה היה ריבון חוקי".[9] ביש"ע לא היה ריבון חוקי לאחר מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים, משום שמדינת ישראל ומרבית אומות העולם לא הכירו בזכויות מצרים וירדן על השטחים שכבשו במלחמת העצמאות, שטחים שיועדו למדינה הערבית על פי תוכנית החלוקה של האו"ם, שהגיעה לסיומה הרשמי בהסכם על קווי שביתת נשק ולא בהסכמה על גבולות קבע. אף על פי שישראל אינה מחויבת לאמנת ז'נבה על פי דין, היא מקבלת מרצון את הדרישות ההומניטריות הנובעות ממנה. על רקע זה ביקשו באי כוח המדינה מבתי המשפט לדחות עותרים ערביים שטענו כנגד פעולות ישראל ביש"ע על בסיס מחויבותה, לכאורה, לאמנה. שמגר השווה בין מעמד יש"ע ובין מעמדם של שטחי אלזס-לורן לאחר שחרורם על ידי הצרפתים מידי הכיבוש הגרמני. גם הצרפתים וגם הישראלים לא ראו בחבלי המולדת שאליהם שבו שטחי כיבוש ולכן לא החילו עליהם את אמנת הכיבוש - אמנת ז'נבה הרביעית. לאור זאת, פתח שמגר בפני ערביי יש"ע את שערי בג"ץ, בשל מחויבותה של מדינת ישראל לתושבים אלו כאילו היו תושבי מדינת ישראל הריבונית. כהונתו כשופט בית המשפט העליוןאחד המאפיינים את השפעתו של שמגר על פסיקת בית המשפט העליון הוא העמדה הנחרצת שהביע בזכות חופש הביטוי, בעיקר למול הוראות חוק איסור לשון הרע. זאת הוא ביטא במספר פסקי דין, אשר בחלקם מצא את עצמו במיעוט או שעמדתו, שהתקבלה בתחילה, התהפכה בדיון נוסף. שמגר סבר כי הזכות לחופש הביטוי צריכה לגבור על הוראות חוק איסור לשון הרע, גם אם הדעה שהובעה מסתברת לאחר מכן שלא מדויקת או שגויה, ובלבד שנאמרה בתום לב. בפרט הדגיש את חשיבות חופש הביטוי בהבעת ביקורת על רשויות השלטון, לרבות נושאי משרות ברשויות אלה, בציינו כי "אם יחשוש האזרח כי כל אי דיוק עובדתי, ככל שיראה פעוט וקל ערך, עלול לסבכו בהליכים משפטיים, הוא לא יהין למחות והביקורת תוחנק בעודה באיבה". ברוח זו היה שמגר השופט שהכיר הלכה למעשה בחיסיון עיתונאי – זכותו של עיתונאי שהוא עד בבית משפט, שלא לחשוף את מקורות המידע שלו. אמנם לא הוכר חיסיון מוחלט בדומה לחסיון עורך דין – לקוח, אלא רק חיסיון יחסי, הנתון לשיקול דעת בית המשפט, אולם בעצם ההכרה הרשמית בקיומה של הזכות לחיסיון ניתנה הגנה רבה יותר למקורותיהם של העיתונאים. שינוי תפישה נוסף הכתיב שמגר בפסק הדין בעניין פרשת האונס בקיבוץ שמרת, שם קבע כי אישה אינה צריכה להתנגד ליחסי המין על מנת שהדבר יחשב כאונס, אלא די בכך שלא הסכימה למעשה. פסק הדין של שמגר בעניין אתא נ' שוורץ נחשב לאחד מפסקי הדין החשובים בדיני הנזיקין הישראליים. בפסק דין זה שלל השופט שמגר את השימוש בניתוח הכלכלי של המשפט כדי לקבוע זכויות וחובות בדיני הנזיקין, אך בו בזמן הכניס את הדיון בגישה הכלכלית למשפט הישראלי.[10] ב-29 ביולי 1993 פסק הרכב בן חמישה שופטים של בית המשפט העליון בראשות הנשיא שמגר, סגנו מנחם אלון והשופטים אהרן ברק, יעקב מלץ ואליעזר גולדברג, שזיהויו של ג'ון איוון דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק, ועל כן הוא זכאי מחמת הספק.[11] פעילותו הציבורית לאחר פרישתו .jpg)  שמגר כיהן כנשיא כבוד בוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה.[12] בכינוס חירום של הוועד קבל שמגר על החלטת הממשלה לסיים את העלייה מאתיופיה בתוך שלושה חודשים:
ועדות חקירהשמגר כיהן בראש מספר ועדות חקירה ממלכתיות וועדות ציבוריות, שכל אחת מהן מכונה ועדת שמגר. בשנת 1994, בעקבות טבח מערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין במתפללים ערבים, מינתה הממשלה את שמגר, אז עדיין נשיא בית המשפט העליון, לעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הטבח. על הוועדה הוטל גם לחקור את התנהלות הצבא, המשטרה והמינהל האזרחי בענייני אכיפת החוק והסדר על מתיישבים יהודיים באזור יהודה ושומרון. כתוצאה ממסקנות הוועדה, הוקם בין היתר מחוז ש"י של המשטרה, והיועץ המשפטי לממשלה קבע בשנת 1998 "נוהל אכיפת החוק והסדר לגבי ישראלים המפירים חוק באיו"ש ובאזח"ע", המפרט את היחסים בין צה"ל, המשטרה וגורמי הביטחון האחרים. בנובמבר 1995 מונה שמגר לעמוד בראש ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה יצחק רבין, ועדת חקירה ממלכתית שהקימה הממשלה כדי לחקור את רצח ראש הממשלה יצחק רבין, את כשל האבטחה סביבו ואת כל נושא אבטחת אישים בישראל. מסקנות הוועדה היו שהרוצח יגאל עמיר פעל לבדו, השב"כ נכשל כשל חמור באבטחת ראש הממשלה לרבות כשל מודיעיני חמור. לאחר שהבין שהוועדה מייחסת לו אחריות למחדלים, התפטר כרמי גילון מתפקידו כראש השב"כ. בעקבות מסקנות הוועדה בוצע שינוי מהותי באופן העבודה של היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, ואבטחת האישים בישראל הוגברה והוחמרה במידה רבה. בשנת 1997 עמד בראש ועדת חקירה ציבורית שהוקמה בעקבות פרשת בר-און חברון לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו. בשנת 2000 כיהן שמגר, אז כבר שופט בדימוס, בראש ועדת חקירה צבאית, שחקרה את "השלכות הפעילות הצבאית בנחל קישון ומימי הסביבה על בריאותם של חיילי צה"ל שצללו במקום". הוא כתב את חוות דעת המיעוט בדו"ח הוועדה, אשר קבעה כי על אף שלא הוכחה סיבתיות מובהקת מבחינה מדעית, הרי שמבחינה משפטית על המדינה וצה"ל לקבל אחריות לנזקים הבריאותיים שנגרמו לחיילי שייטת 13 ויחידות אחרות שצללו במי נחל קישון והסביבה. הישגים נוספיםבשנת 1995 זכה בפרס צלטנר לחקר המשפט, המוענק מדי שנה על ידי תנועת רוטרי והפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת תל אביב. ב-1996 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים. בשנת 2008 הוענק לו פרס צלטנר נוסף, בקטגוריה של מפעל חיים. בשנת 2000 הוזכר שמו כמועמד לתפקיד נשיא המדינה, אולם הוא התנה הסכמתו להיות מועמד בכך שיהיה המועמד היחיד ויזכה לתמיכה מלאה. דבר זה לא התאפשר ומועמדותו הוסרה. לבסוף משה קצב נבחר לנשיא לאחר התמודדות מול שמעון פרס. בשנה זו נבחר לעמוד בראש המועצה הציבורית לשנת ז'בוטינסקי במלאת 120 שנה להולדתו ו-60 שנה לפטירתו של זאב ז'בוטינסקי, שהפיקה עשרות אירועי הנצחה. בשנת 2001 קיבל שמגר את פרס לשכת עורכי הדין בשל תרומתו המשמעותית לקידום המשפט בישראל. בנימוקים להענקת הפרס נכתב, כי שמגר הוא מדמויות המפתח של המשפט הישראלי, אבי מערכת המשפט הצבאי, ומוביל דרך במערכת המשפט האזרחי בישראל על כל גווניה. הוועדה קבעה עוד כי שמגר "ביסס רצף של פסיקה שיש בה אחדות רעיונית, עמקות מחשבתית ותבונה אנושית", "הטביע את ייחודו בכל המערכות בהן שירת", והוא "מודל לאזרח שהקדיש עצמו לחברה שבה חי ושירת, ותרומתו הערכית והאישית לה חתומה בהישגיו". בספטמבר 2005 קיבל שמגר את "אות הדמוקרטיה" מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, על פועלו להשרשת ערכי הדמוקרטיה ויסודותיה בישראל.[14] שמגר הוא זוכה פרס בן-גוריון לשנת 1997. בשנת 2007 קיבל את אות הוקרה מטעם מרכז מורשת מנחם בגין, על "שירותו באצ"ל, דבקותו למען עליונות המשפט, שלטון החוק ועקרונותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". הנצחהביוני 2022 החליטה ועדת השמות העירונית של עיריית ירושלים לקרוא לרחוב המוביל לבית המשפט העליון על שמו של שמגר[15]. ב-14 במאי 2023 התקיים טקס חנוכת הרחוב במעמד נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרן ברק, ראש העיר ירושלים משה ליאון ובני משפחת שמגר[16] בהנחיית משה שטרן. בספטמבר 2022 נפתח בית ספר יסודי "מאיר שמגר" בחולון על שמו.[17] באוניברסיטת תל אביב הוקם באוקטובר 2022 מרכז הנשיא מאיר שמגר למשפט דיגיטלי וחדשנות, שיעודו לחקור את הממשק שבין טכנולוגיה, משפט וחברה.[18] בינואר 2023 נקראו הכיכר והשדרה הסמוכות לבית משפט השלום באילת על שמו של שמגר.[19][20] חיים אישייםלשמגר שלושה ילדים מאשתו גאולה, שנפטרה בשנת 1983. הוא התחתן בשנית עם השופטת בדימוס מיכל רובינשטיין שמגר, ששימשה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב.[21] בנו דן הוא שותף במשרד עורכי הדין מיתר. פרסומים
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
