חברת איסטמן קודאק (Eastman Kodak Company) היא חברהאמריקאית, אשר מייצרת חומרים וציוד לצילום, ציוד דפוס דיגיטלי וכימיקלים. החברה ידועה הוא ידוע בעיקר בזכות מוצרי הצילום, אותם הפכה לראשונה למוצר המוני.
במהלך רוב המאה ה-20, קודאק החזיק בעמדה דומיננטית בענף הצילום, ופיתחה מספר חידושים טכנולוגיים בתחום באמצעות השקעה רבה במחקר ופיתוח, במעבדות המחקר שלה. החברה גם ייצרה כמה מדגמי המצלמות הפופולריים ביותר של המאה ה-20. קודאק נכנסה לקשיים כלכליים בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 כתוצאה מהתחרות הגוברת מצד פוג'יפילם. בנוסף כשלה במעבר מצילום מסורתי לצילום דיגיטלי, למרות שקודאק היא שפיתחה את המצלמה הדיגיטלית הראשונה בעלום. הניסיונות לגוון את תחום הפעילות שלה בשנות ה-2000 נכשלו. הם כללו תפנית אגרסיבית לצילום דיגיטלי, דפוס דיגיטלי והדמיה רפואית. שינויים אלו לא הצליחו לשפר את מצבה הכספי של החברה, ובינואר 2012, קודאק הגישה בקשה להגנת פשיטת רגל (צ'פטר 11) בבית המשפט לפשיטת רגל של ארצות הברית במחוז הדרומי של ניו יורק.
בספטמבר 2013, החברה יצאה מפשיטת רגל, לאחר שהסדירה את החובות שלה, ביצעה ארגון מחדש ומכרה או סגרה מספר תחומי פעילות. מאז, קודאק ממשיכה לספק מוצרים ושירותי דפוס דיגיטליים מסחריים, סרטי צילום לקולנוע ולסטילס. החברה גם העניקה רישיון למותג Kodak למספר מוצרים המיוצרים על ידי חברות אחרות.
היסטוריה
הקמת החברה
בשנת 1880 נכנס ג'ורג' איסטמן לשותפות עם הנרי סטרונג וב-1 בינואר 1881 ייסדו את חברת Eastman Dry Plate Company. בתחילה מכרה החברה לוחות צילום ממתכת וצלחות זכוכית לפיתוח תמונות. אך איסטמן ביקש לפתח שיטה חדשה ויעילה יותר לצילום על סרט גלילי. ב-1 באוקטובר 1884, החברה התאגדה מחדש כחברת Eastman Dry Plate and Film Company. בשנת 1885, איסטמן רשם פטנט על מתקן המחזיק סרט צילום, יחד עם ויליאם ווקר, אשר מאפשר למצלמות לאחסן תמונות מרובות במצלמה בו זמנית (במקום שימוש בלוחות שאותם היה צריך להחליף אחרי כל צילום). באותה שנה, איסטמן גם רשם פטנט על סוג של סרט נייר שהוא כינה "סרט אמריקאי". איסטמן המשיך להתנסות בפיתוח טישות צילום ושכר את הכימאי הנרי רייכנבך כדי לשפר את הסרט. ניסויים אלו יגיעו הביאו לרישום פטנט נוסף בשנת 1889, על סרט ניטרוצלולוזה. בנובמבר 1889, שמה של החברה שונה לחברת איסטמן ו-10,000 מניות הונפקו תמורת 100 דולר. וב-23 במאי 1892, שונה שמה ל-Eastman Kodak.
מצלמת קודאק
בשנת 1888 רשם איסטמן פטנט על מצלמת קודאק. זו הייתה מצלמה בצורת קופסה עם עדשה בעלת פוקוס קבוע בחזית וללא עינית; שתי צלליות בצורת V בחלק העליון של מצלמה סייעו לכוון אותו לכיוון נושא הצילום. בחלק העליון היה לה מפתח מסתובב כדי להזיז את הסרט, חוט משיכה לפתיחת התריס וכפתור בצד כדי לשחרר אותו, לחשוף את סרט הצילום. לאחר צילום התמונה, המשתמש היה צריך לסובב את המפתח העליון כדי כדי להזיז את הסרט לצילום הבא.
המצלמה נמכרה תמורת 25 דולר, היא הגיעה טעונה מראש עם גליל של 100 חשיפות, וניתן היה לשלוח אותה בדואר אל המטה של איסטמן ברוצ'סטר, עם 10 דולר תמורת פיתוח התמונות. המצלמה הוחזרה עם תמונות מודפסות, תשלילים וגליל סרט חדש. גלילים נוספים נמכרו גם תמורת 2 דולר לצלמים מקצועיים, שרצו לפתח את התמונות בעצמם. על ידי שחרור העול של התהליך המסובך והיקר של פיתוח התמונות, חברת קודאק הפכה את הצילום לנגיש יותר מאי פעם. המצלמה זכתה להצלחה מיידית בקרב הציבור, והביא לפיתוח תחביב של צילום חובבני. סיסמת הפרסום של החברה הייתה "You Press the Button, We Do the Rest". החברה מכרה מצלמות במחיר שווה לכל נפש ועשתה את עיקר רווחיה מסרטי צילום, חומרים לצילום ונייר צילום. החברה נהגה לקיים תחרויות צילום שונות ברחבי העולם כדרך לעודד את קניית מוצריה[1]. בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 החזיקה קודאק ב-92% מנתח השוק של סרטי צילום בארצות הברית וטענה ש-80% מהצלמים בעולם המערבי משתמשים במוצריה[2].
התרחבות
בשנות ה-90 של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, קודאק גדלה במהירות באמצעות שילוב של חדשנות והתרחבות בינלאומית. איסטמן הבין שמכירה חוזרת של סרטי צילום תפיק יותר רווח ממכירת המצלמות שהשתמשו בהם, והתמקד בשליטה בשוק זה. במהרה נדרשו מתקנים גדולים יותר ברוצ'סטר, ובנייתו של פארק קודאק החלה ב-1890. קודאק רכשה ופתחה כמה חברות ומפעלים באירופה, במיוחד בבריטניה. חברת בת אוסטרלית הוקמה בשנת 1908. ב-1927 הוקמה בצרפת Kodak-Pathé[3], וב-1931 חברת Kodak AG הוקמה בגרמניה בעקבות רכישת Nagel. מצלמת הבראוני, ששווקה לילדים, יצאה לראשונה בשנת 1900, והרחיבה עוד יותר את שוק הצילום החובבני. תעשיית הקולנוע המתפתחת הפכה לאחד השווקים הגדולים ביותר לסרטי צילום. כאשר תומאס אדיסון ומפיקי סרטים אחרים הקימו את חברת Motion Picture Patents בשנת 1908, איסטמן ניהל משא ומתן לאספקה בלעדית של סרטי צילום לתעשייה. ה-18 ביולי 1930, קודאק נכלל במדד דאו ג'ונס.
ב-1912 הקימה קודאק את מעבדות המחקר שלה. המחקר התמקד בעיקר בכימיקלים לצילום צבעוני ורדיוגרפיה. בשנת 1915, קודאק החלה למכור את Kodachrome, סרט צילום צבעוני שפותח על ידי ג'ון קפסטף במעבדת המחקר. סרט צילום נוסף פותח לצילום רנטגן, שהיה לו זמן חשיפה קצר במטרה להפחית את מינון הקרינה הדרוש לצילום.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, קודאק הקים ברוצ'סטר בית ספר לצילום כדי להכשיר טייסים למשימות צילום אווירי. המלחמה פגעה בשרשרת האספקה של החברה, והיא חיפשה מקורות חדשים לכימיקלים, עליהם היא יכולה לשלוט באופן ישיר. בתום המלחמה ב-1920, קודאק רכשה מהממשלה הפדרלית מפעל זיקוק עצים בטנסי והקימה את איסטמן טנסי, שלימים הפכה לחברת הכימיקלים איסטמן.
במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה
עם כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, הפסיקה קודאק את ייצור סרטי הצילום לחובבים והחלה לספק מוצרים עבור המאמץ המלחמתי האמריקאי, בהנחיית מועצת המלחמה. החברה ייצרה סרטי צילום, מצלמות, מיקרופילם, סיבים, נתיכים ורימוני יד עבור הממשלה.
חברות הבת האירופיות של קודאק המשיכו לפעול במהלך המלחמה. קודאק AG, החברה הבת הגרמנית, העוברה לחזקת נאמן על ידי שלטונות גרמניה הנאצית. החברה ייצרה סרטי צילום, חומרי נפץ וחומרים אחרים. והעסיקה עובדי כפייה במפעלים בשטוטגרט ובברלין. במהלך הכיבוש הגרמני של צרפת, מפעלי Kodak-Pathé שימשו גם לתמיכה במאמץ המלחמה הגרמני.
קודאק הגיעה לשיאה הצלחתה בשנים שלאחר המלחמה, כאשר השימוש בסרטי צילום חובבים, חברות וארגונים ממשלתיים גדל במהירות. בשנת 1958, קודאק החלה לייצר ושווק קו של מוצרי דבק מגע. המצלמות של החברה שימשו את נאס"א לחקר החלל[4]. בשנת 1963 נמכרו המצלמות הראשונות מדגם Instamatic, שהיו המצלמות הזולות ביותר שהחברה שייקה עד אז. המכירות השנתיות עברו רף מיליארד הדולר ב-1962 ו-2 מיליארד דולר ב-1966. בשנות ה-70, עסקה קודאק פרסמה מחקר ופיתוח של קרני לייזרי בצבע ורשם פטנט על חיישני צילום.
המתחרה היפנית פוג'יפילם נכנסה לשוק האמריקאי בשנות ה-80 עם מוצרים באיכות דומה אך במחירים נמוכים יותר. פוג'י גברה עלת קודאק בניסיון להפוך לסרט הרשמי של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, מה שנתן לו דריסת רגל קבועה בשוק האמריקאי. פוג'י גם פתחה מפעל לסרטי צילום בארצות הברית ויחד עם השיווק האגרסיבי שלה והמחירים הזולים היא החלה לקחת נתח שוק מקודאק[6]. פוג'י גם נכנסה לשוק המקצועי בו היה לקודאק מותג חזק והייתה הראשונה לשווק מצלמה חד פעמית זולה[7]. קודאק מיצדה גם החלה לייצר ולשווק מצלמות חד-פעמיות[8][9].
בעידוד בעלי המניות החלה החברה לקצץ בהטבות ולבצע פיטורים גדולים כדי לחסוך כסף, בנובמבר 1997 הודיעה על פיטורי 10,000 עובדים ברחבי העולם, שהיו באותה עת 10% מכלל כוח העבודה של החברה, שהעסיקה אז כ-100 אלף איש[10]. ולמרות התחרות, ההכנסות והרווחים של קודאק המשיכו לגדול במהלך שנות ה-90, עקב שינויי האסטרטגיה והתרחבות כללית של השוק העולמי. תחת המנכ"ל ג'ורג' מ.סי פישר, ההכנסות השנתיות של קודאק הגיעו לשיא של 16 מיליארד דולר ב-1996 והרווחים הגיעו לשיא של 2.5 מיליארד דולר ב-1999.
במאי 1995, קודאק הגישה עתירה למחלקת המסחר האמריקאית, לפי סעיף 301 לחוק המסחר, בטענה שביצועיה הגרועים בשוק היפני היו תוצאה ישירה של פרקטיקות לא הוגנות שאימצה פוג'י. התלונה הוגשה על ידי ארצות הברית לארגון הסחר העולמי, אך הוא דחה את התלונות של קודאק על שוק הצילום ביפן, בדצמבר 1997[11].
מלחמת מחירים בין שתי החברות החלה ב-1997, ופגעה ברווחים של קודאק התוצאות הכספיות של קודאק לשנת 1997 הראו כי הכנסות החברה ירדו מ-15.97 מיליארד דולר ב-1996 ל-14.36 מיליארד דולר ב-1997, ירידה של יותר מ-10%; הרווח הנקי שלה ירד מ-1.29 מיליארד דולר ל-5 מיליון דולר בלבד באותה תקופה[12]. נתח השוק של קודאק ירד מ-80.1% ל-74.7% בארצות הברית, ירידה של חמש נקודות אחוז בשנה אחת[13]. מלחמת המחירים בין שתי החברות נמשכה גם ב-1998 כך שלבסוף פוג'י וקודאק הוזילו את המחירים של סרטי הצילום לרמה של כסנט לתמונה[14].
פוג'י וקודאק זיהו את האיום המתקרב של צילום דיגיטלי, ולמרות ששניהם ביקשו לגוון כאסטרטגיית הפחתה, פוג'י הצליח יותר בגיוון. פוג'י הפסיק את הפקת סרטי הקולנוע ב-2013, והשאיר את קודאק כמפיק הגדול האחרון
ארגון מחדש
באפריל 2004 המניה של קודאק הוצאה ממדד דאו ג'ונסת לאחר יותר מ-70 שנה בו הייתה חלק מהמדד[15].
אולם החברה לא נכנסה טוב למאה ה-21, והחל משנת 2007 ראתה רק הפסדים ומנייתה צללה ב-90%[16]. בינואר 2012 הגישה בקשה לפשיטת רגל. בעקבות פשיטת הרגל החברה יצאה מעסקי צילום דיגיטלי, הפסיקה לייצר מדפסות דיו שולחניות, מכרה מספר חטיבות, פיטרה אלפי עובדים ומכרה חבילת פטנטים שלה בלמעלה מ-500 מיליון דולר.
קודאק ישראל
פעילות שיווק ומכירות
חברת קודאק החלה לפעול בארץ ישראל החל מתחילת תקופת המנדט הבריטי, והיו לה סניפים בחיפה וירושלים[17]. לאחר הקמת המדינה היה ניסיון של ארגון החרם הערבי ללחוץ על החברה לסגור את הפעילות שלה בישראל[18], אך היא המשיכה לפעול[19]. בשנת 1960 חברת "דלתה חברה למסחר" קיבלה את הזיכיון לייצוג קודאק בישראל[20]. חברת הבת שלה "דלתה פילם" מונתה כמפיצה הבלעדית בישראל של חומרי גלם ומוצרי צילום מתוצרת קודאק[21], וחברת הבת "דלתה קולור" הקימה מעבדות לפיתוח סרטי הצילום של קודאק[22]. פעילות זאת הוחזקה בהמשך בידי החברה הציבורית אינטרגאמא וכללה גם ייצוג חטיבת ההדמיה הרפואית וחטיבת הדפוס של החברה[23]. בסוף שנת 1999 חברת הבת דלתא פילם רכשה והתמזגה עם הלקוחה הגדולה ביותר שלה, רשת חנויות הצילום אוריינט קולור[24]. באותה עת הייתה היו לרשת כ-150 חנויות צילום, אך תוך שנים ספרות הצטמצמה פעילות זאת במהירות[25], עם זאת הקימה החברה מעבדת צילום חדשה בכפר נטר ב-2003[26], וב-2006 הוקמה בסיוע קודאק העולמית מעבדה חדשה לפיתוח סרטי קולנוע המצולמים בפילם[27]. באותה שנה הפסיקה דלתה פילם לייצג את חטיבת הדפוס של קודאק בישראל[28], אך המשיכה לייצג את החטיבה הצרכנית ושיווקה את המצלצות הדיגיטליות והסוללות תוצרת קודאק עוד מספר שנים, עד הפסקת פעילות זאת[29].
פעילות מחקר, פיתוח וייצור
בשנת 2000 נכנסה קודאק לפעילות ישירה בישראל שרכשה את חברת פיקצ'ר ויז'ן (PictureVision), אולם היא סגרה את החברה לאחר כשנה[30]. באותה שנה חברת ריל-טיים אימאג' (RealTime Image) הישראלית חתמה על חוזה OEM עם חטיבת ההדמיה הרפואית של חברת איסטמן קודאק, לשילוב יישום מערכת ארכיון שלה שפיתחה במוצרים שלה[31], שיעדו לשוק הרדיולוגיה[32]. בינואר 2004, KPG, חברה בת של איסטמן קודאק, רכשה את חטיבת הדפוס של ריל-טיים אימאג'[33].
בנובמבר 2003 רכשה קודאק את חברת אלגוטק הישראלית, תמורת 42.5 מיליון דולר במזומן[34]. לאחר הרכישה הפכה אלגוטק לחברה בת בבעלות מלאה של חטיבת ההדמיה הרפואית של התאגיד[35]. באותו חודש רכשה גם חברת סאיטקס דיגיטל פרינטינג, חברת בת של תאגיד סאיטקס קורפוריישן הישראלי, תמורת 262 מיליון דולר[36]. חברה זו שולבה בחטיבת הדפוס הדיגיטלי של קודאק[37]. בינואר 2005 רכשה חטיבת ההדמיה הרפואית של קודאק את חברת אורקס, שפיתחה פתרון לניהול צילומי רנטגן בפורמט דיגיטלי, תמורת 55 מיליון דולר[38].
ביוני 2005 התבצעה הרכישה הגדולה ביותר של החברה בישראל, כאשר קודאק רכשה את חברת קריאו הקנדית[39], תמורת 980 מיליון דולר[40]. מקורה של הפעילות שנרכשה היה בחברת סאיטקס מחלוצות ההיי-טק הישראלי, שנוסדה על ידי אפי ארזי. סאיטקס פורקה ב-2000, ועיקר פעילותה נמכרה לקריאו[41].
במאי 2007 מתחם בית קודאק בקריית אריה בפתח תקווה, שהוקם בהשקעה של 50 מיליון דולר. המתחם שתוכנן על ידי ישר אדריכלים, כולל שטחי משרדים, אולמות ייצור וחניונים תת-קרקעיים[42]. בשיאה, הגיע מספר עובדי קודאק בישראל לכ-1,150[43], אולם לאחר המשבר בחברה והעברת קווי הייצור לסין וצמצומים שונים הגיע מספר עובדי קודאק ישראל לכ-350 ב-2012[44][45]. עד שנת 2019 ירד מספר עובדי קודאק בישראל לכמה עשרות בלבד[46].
סמלילים לאורך השנים
הלוגו הרביעי והמפורסם של קודאק בין השנים 1971–1987.
הלוגו החמישי של קודאק בין השנים 1987–2006. ההבדל בינו לבין הקודם הוא בסגנון הכיתוב המודרני יותר.
הלוגו השישי של קודאק בין השנים 2006–2016, בתקופת השפל שלה.
הלוגו הנוכחי והשביעי במספר של קודאק, מ-2016. הלוגו עוצב על ידי סטודיו Work-Order כחלק מחזרתה של החברה לאופנה ולקדמה, וזכה לתשבחות רבות.
בשנות ה-50 וה-60 היו מצלמות הקופסה (Kodak Box) מתוצרת קודאק אהודות מאד בין צלמים חובבים
.svg){kind=logo}
.svg)
.svg)
.svg){kind=small}
