|
חברה (תאגיד)חברה (בריבוי: חֲבָרוֹת, כנסמך: חֶבְרוֹת־) היא ארגון ותאגיד בעל אישיות משפטית שמאגד אנשים למען מטרה משותפת, בדרך כלל לשם הפקת רווח. החברה היא ישות הקיימת בחוקיה של כל מדינה מודרנית, והיא מסגרת משפטית מקובלת לניהול של פעילות עסקית משותפת של אנשים. הסיומת בע"מ מציינת בערבון מוגבל[1] ומטרתה להעיד כי בעלי המניות של החברה אינם כפופים לחובותיה. היסטוריהרעיון החברה נוצר במאה השבע-עשרה (אם כי היו בסקנדינביה גופים דומים במאה ה-14) במטרה להפחית את הסיכון העסקי מיזמים. בעוד שבעל עסק אשר איננו במסגרת חברה חשוף לכל הסיכונים העסקיים ואחראי אישית לחובות העסק, בחברה המצב שונה. הרעיון המשפטי העומד מאחורי החברה הוא שהחברה, אשר במסגרתה מתנהלת כל הפעילות העסקית, היא גוף משפטי נפרד ושונה ממייסדיו ובעליו. המייסדים הם בדרך כלל בעלי החברה באמצעות החזקת מניות, ונקראים בעלי מניות.[2] המניה היא למעשה אגד של זכויות וחובות חוזיות אשר המחזיק בה חב כלפי החברה והחברה חבה כלפיו; לדוגמה, הזכות להשתתף ברווחי החברה. בכך ישנה הפרדה כמעט מלאה בין הישות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות. אם לדוגמה יש לגורם מסוים טענה או תביעה כלפי החברה, הוא אינו יכול לתבוע את בעלי המניות. הכתובת שלו לכל בעיה היא החברה עצמה. החברה ובעלי מניותיה לא חד הם. רק במקרים מיוחדים של חוסר הגינות בולט או הונאה, מאשר בית המשפט הרמת מסך המאפשרת תביעה ישירה של בעלי המניות בחברה. רוב החברות מאוגדות כך שבעליהן נהנים מאחריות מוגבלת. דבר זה מצוין בשם החברה. בישראל הסיומת היא "בע"מ" (בערבון מוגבל). בארצות הברית נהוגה בין היתר הסיומות "corp" ו-LLC (קיצור ל-Limited liability company שהוא סוג תאגיד שמיוחד לארצות הברית), בבריטניה "Ltd" ובגרמניה "GmbH". תכלית החברהבכלכלה המודרנית, חלק ניכר מהעושר העולמי מצוי בידי חברות. מכאן עולה השאלה, מה תכליתה של החברה, ולמי מיועד עושר זה. להגדרת תכלית החברה תפקיד חשוב גם בניסיון לפתור את בעיית הנציג. שכן, בכך ניתן לכוון את פעולותיו של הנציג להשיג את תכליתה של החברה, ולא לדאוג לאינטרסים האישיים שלו. ישנן מספר תפיסות (מודלים) באשר לתכליתה של החברה. התפיסה הקפיטליסטית הטהורה רואה את תכלית החברה בהשאת רווחי בעלי מניותיה. לפי תפיסה זאת, אשר עלתה ביתר שאת בפסק דין דודג' נ' פורד (1916), על המנהלים בחברה לקבל החלטות אשר תוצאתם תהיה השאת רווחי בעלי המניות, אף אם יש בהחלטה זאת לפגוע בחברה עצמה, או בצדדים אחרים הקשורים בה. תפיסה נגזרת ומעט שונה של התפיסה הקפיטליסטית הטהורה, היא התפיסה הקפיטליסטית המעודנת, אשר עדיין רואה בתכלית החברה השאת רווחי בעלי מניותיה, אם כי תוך מתן אפשרות לתרום (באמצעות תרומות כספיות) גם לחברה האנושית בכלל. התפיסה המנוגדת לתפיסה הקפיטליסטית הטהורה מכונה "המודל הציבורי", והיא רואה את תכלית החברה בתרומתה לחברה האנושית בכללותה. דוגמה למימושה של תפיסה זאת - הלאמת גילויים מדעיים משמעותיים מידי חברות, למען הציבור בכללותו. בין שתי תפיסות אלו ישנן עוד מספר תפיסות באשר לתכלית החברה. תכלית החברה על פי החוק הישראליחוק החברות מגדיר בסעיף 11 את תכלית החברה: "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה". בניגוד ליתר המודלים המנסים למצוא תכלית לחברה מחוץ לגבולות החברה עצמה (בעלי מניות, החברה האנושית, עובדים וכדומה), הרי שלפי מודל זה הקרוי "מודל החברה", החברה לעצמה קיימת, וצריכה לדאוג לאינטרסים שלה. זאת, מתוך הבנה עמוקה שלחברה כאישיות משפטית נפרדת אינטרסים משלה, אשר אינם זהים לאינטרסים של אף אחד, אף לא לשל בעלי מניותיה. לדוגמה, אם מנהל בחברה צריך לקבל החלטה כגון האם לחלק דיבידנד, עליו לשים בראש מעייניו את טובת החברה (ולא בעלי מניותיה), ולבחון האם פעולה זאת תטיב עמה. בהמשכו קובע סעיף 11 "... וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור". כלומר, החוק מאפשר לחברה במסגרת השיקולים העסקיים, כל עוד הדבר לא פוגע בה, להתחשב גם בנושיה, עובדיה, והציבור בכללותו. כיום, הדעה הרווחת היא, שאין בהגדרת תכלית החברה על ידי החוק משום פתרון לבעיית הנציג. הסיבה לכך נעוצה דווקא בחוק, המותיר כוח רב בידי בעלי המניות. משכך, מנהל שיהיה דווקני ויבקש להשיג קודם את טובת החברה כפי שמחייב החוק, ולא את טובת בעלי המניות, ימצא עצמו מוחלף על ידי בעלי המניות מכיוון שיש להם את הכוח לעשות כן, במישרין או בעקיפין. חברות פרטיות וציבוריות
חברה פרטית היא חברה שהונה מוחזק בידי גורם פרטי או מספר מצומצם של בעלים. לפי סעיף 1 לחוק החברות, חברה ציבורית היא "חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו בחוק ניירות ערך, ומוחזקת בידי הציבור". ברוב המקרים חברה פרטית הופכת לחברה ציבורית כאשר ישנו רצון מצד החברה להציע את מניותיה לציבור הרחב באמצעות הנפקת מניות ראשונית לציבור, ואחר כך קיום מסחר שוטף במניות החברה באמצעות בורסה לניירות ערך. ברחבי העולם נהוגים סימונים מסוימים לחברות ציבוריות. לדוגמה, חברה ציבורית בבריטניה, תקבל את הסימון Plc שמשמעותו Public Limited Company. חברות בישראלבישראל מוסדרת הקמתה ופעילותה של חברה באמצעות חוק החברות, התשנ"ט-1999[3] והתקנות מכוחו. חברה ציבורית, בהיותה תאגיד מדווח, כפופה גם לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.[4] שעבוד נכסי חברה ופירוק חברות מוסדרים בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. פעילותה של חברה ממשלתית מוסדרת גם באמצעות חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975.[5] הזכות להתאגד בחברה היא זכות חוקתית. כל אדם רשאי לייסד חברה, ובלבד שמטרה ממטרות החברה אינה נוגדת את החוק, אינה בלתי מוסרית ואינה נוגדת את תקנת הציבור. הקמתה של חברה מצריכה רישום אצל רשם החברות, הפועל במסגרת משרד המשפטים, פירוק חברה יכול להתבצע במספר דרכים בישראל ונכון לדצמבר 2016 החלו הליכי פירוק כנגד 10,000 חברות שונות.[6] בעליה של החברה מחזיקים בבעלות עליה באמצעות מניות, המשקפות את חלקו של כל אחד מהבעלים ברווחי החברה ובזכויות ההצבעה בה. בדרך כלל מוגבלת אחריותם של בעלי המניות בחברה לחובותיה (זהו יתרון מרכזי של התאגדות בדרך זו), והדבר בא לידי ביטוי בהוספת המילים "בע"מ" או "בערבון מוגבל" בסוף שמה, אך ניתן גם להקים חברה שאחריות בעלי המניות לחובותיה היא בלתי מוגבלת. חלוקת רווחיה של חברה לבעלי מניותיה נעשית באמצעות דיבידנד. חוק החברות קובע בפירוט את הגופים הפועלים בחברה: "האורגנים של החברה הם האספה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון, רואים את פעולתו בעניין פלוני כפעולת החברה לאותו עניין". החוק מפרט את סמכויותיהם של כל אחד מאורגנים אלה. חברות בעלות אופי ייחודי
חברה לתועלת הציבור (בראשי תיבות: חל"צ) היא חברה אשר עונה על שני התנאים:
חברה שהיא עסק חברתי (סימון עס"ח) היא חברה שהמאפיין המייחד אותה הוא המטרה החברתית העומדת ביסוד הקמתה. היא מוקמת בדרך כלל על ידי ארגון מהמגזר השלישי כדרך למימון את פעילותו שלא באמצעות תרומות. במרץ 2017 הוגשה בכנסת הצעה לתיקון חוק החברות בצורה שתיצור מבנה משפטי ייחודי לחברה כזו.[7] על פי הצעת החוק, חברה כזו לא תחלק דיבידנדים מעל ל-50% מרווחיה, שאר הרווח יועבר לקידום המטרות החברתיות. מעמדה ההלכתי של חברה
בדומה לשאלות משפטיות שונות ביחס למעמד חברה, גם פוסקי ההלכה נדרשו לשאלת מעמדה הממוני של חברה ומעמדם של בעלי המניות שלה. הנידון ההלכתי העיקרי הוא השאלה האם ההלכה מכירה בחברה כאישיות משפטית נפרדת, או שהיא נידונה כנכס הרגיל המצוי בשותפות של בעלי המניות בחברה או בעלי השליטה בה. לשאלה זו ישנן השלכות הן ביחס אל החברה בדיני ממונות במשפט העברי והן בשאלות הנוגעות לדיני איסור והיתר, ובפרט בשאלה האם יש לבעלי מניות בחברה אחריות לאיסורי תורה הנעשים בה (כאיסור ריבית, חילול שבת, בל יראה ועוד). קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
