|
פייסל, מלך ערב הסעודית
.jpg)          פַיְיסַל בֶּן עַבְּד אֶל-עָזִיז בֶּן עַבְּד א-רַחְמָאן (בערבית: فيصل بن عبد العزيز بن عبد الرحمن; 14 באפריל 1906 – 25 במרץ 1975) היה מלכה השלישי של ערב הסעודית (בשנים 1964–1975) ומנהיגו השמונה-עשר של בית סעוד. אמו של פייסל, טַ֫רְפָה בנת עבדאללה הייתה צאצא של מוחמד אבן עבד אל-והאב, אבי זרם הוהאביה באסלאם הסוני. פייסל קידם רפורמות מערביות מתונות בתקופת שלטונו אשר נגדו את הקיצוניות הדתית והיוו גורם לרציחתו בשנת 1975 בידי אחיינו. פייסל, יליד ריאד, היה בנו הרביעי של מייסד הממלכה, עבד אל עזיז "אבן סעוד". בשנת 1927 מינה אותו אביו למשנה למלך חג'אז לאחר שכבש אותה מידי ההאשמים. ב-1928 נעשה ראש מועצת העולמא (חכמי האסלאם), מעין גוף מייעץ למלך. בשנותיה הראשונות של הממלכה פעל פייסל כמעין שר חוץ מטעם המלך. הוא ייצג את ערב הסעודית הן בדיוני "ועדת השולחן העגול" הבריטית-ערבית, שנערכה ב-1939 ודנה בבעיה הארצישראלית, והן בחתימה על אמנת האו"ם ב-1945. עוד בשנות השלושים נקבע כי פייסל ימלוך לאחר יורש העצר המיועד, אחיו למחצה סעוד. משהומלך סעוד ב-1953 נעשה פייסל שר החוץ וסגן ראש הממשלה. ואולם בין השניים שררה מתיחות רבה, שנעשתה גלויה ב-1958 עם ההחרפה במשבר הכלכלי וביחסים עם מצרים. פעמיים (ב-1958 ו-1962) נאלץ סעוד להעביר את סמכות השלטון לפייסל. בנובמבר 1964 הודח סעוד ותחתיו הומלך פייסל בתמיכת מוחמד אבן אבראהים אל אש-שייח', המופתי הגדול של ערב הסעודית. פייסל כאמור הנהיג במהלך תקופת מלכותו מדיניות של מודרניזציה ורפורמות שקידמו את ערב הסעודית כלפי העולם המערבי. בתחום מדיניות החוץ הודגשו במדיניותו תמיכה באחדות ארצות האסלאם, אנטי-קומוניזם ומאבק העולם הערבי נגד ישראל. פייסל הורה על העברת חילות משלוח של הצבא הסעודי במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בתגובה על התמיכה האמריקאית בישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים, פייסל הוביל לחרם נפט ב-1973 שגרם למשבר האנרגיה העולמי. פייסל ביצע רפורמה ממשלתית לייעול הבירוקרטיה השלטונית של הממלכה הסעודית ולאורך תקופת שלטונו היה בעל תמיכה עממית נרחבת למרות העובדה שהרפורמות שהנהיג היו שנויות במחלוקת עם ההנהגה הדתית. ההתנגדות בקרב הפלג הדתי הקיצוני באסלאם הוהאבי לפייסל גברה לנוכח הרפורמות המערביות שהוביל אשר כללו עלייה בפתיחות כלפי תרבות מערבית. בשנת 1975 נרצח בידי אחיינו הנסיך פייסל אבן מוסאעד אבן עבד אל עזיז. אחיו למחצה, ח'אלד בן עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן, ירש אותו בתור מלך ערב הסעודית. פייסל הוא המלך הסעודי היחיד שנרצח. מבין בניו ידוע הנסיך תורכי אל-פייסל, דיפלומט ופוליטיקאי פעיל בסעודיה. שנותיו הראשונות ופועלו המוקדםילדות ונעוריםפַיְיסַל בֶּן עַבְּד אֶל-עָזִיז בֶּן עַבְּד א-רַחְמָאן נולד ב-14 באפריל 1906 בריאד, דאז בירת אמירות נג'ד ואל-חסא[1]. פייסל היה בנו של עבד אל-עזיז אבן סעוד, מנהיג בית סעוד. הסעודים, מאז המאה ה-18, פעלו להקים מדינה מוסלמית תאוקרטית אשר תבוסס על ההטפה הדתית של מוחמד אבן עבד אל-והאב, אבי זרם הוהאביה המוסלמי[2]. אבי בית סעוד, סעוד אבן מוחמד אבן מוקרן, חיתן את בנו ויורשו, מוחמד אבן סעוד, עם בתו של אל-והאב לאחר שהאחרון קיבל את חסות בית סעוד[3]. בעת נולד פייסל היה אביו, אבן סעוד, נאבק עבור כיבוש חצי האי ערב והקמת מדינה ערבית סעודית (שלישית במספרה) שתתבסס על הוהאביה. פייסל נקרא על שם סבא רבא שלו, פייסל אבן טורקי, אמיר בימי המדינה הסעודית השנייה. עוד בילדותו נפטרה אמו, טַ֫רְפָה בנת עבדאללה, עמה נישא אבן סעוד לאחר שכבש את ריאד ב-1902[4]. פייסל למד כבר מגיל צעיר, ככל אחיו, את הקוראן וכתבי הסונה, זאת לפני שעבר להתחנך בספרות והיסטוריה. פייסל היה חלש בבחינה פיזית ביחס למקורביו, ופעל לפצות על כך דרך מלומדותו. כמו כן, עוד בילדותו נהג לראות בהערצה את אחיו הבכור, טורקי בן עבד אל-עזיז, אשר נפטר לפני שירש את הכתר עקב התפרצות השפעת הספרדית[5]. יום אחד בילדותו, צירף אליו אביו אבן סעוד עבד אפריקאי צעיר בן גילו באומרו לפייסל כי הוא יהיה "אחיך הקטן" ולימים שומר ראש של פייסל גם כן. באותה העת, אפריקאים מוסלמים נהגו, במהלך החג', להביא את ילדיהם ולמכור אותם כעבדים עבור המימון הנדרש למסע חזרה ממכה לבתיהם ברחבי צפון אפריקה והסאהל[5]. לקיחת סמכויות מוקדמותפייסל, בחסות אביו, השתפשף בפוליטיקה כבר בגיל צעיר, כאשר נשלח בגיל 13 אל הממלכה המאוחדת והרפובליקה הצרפתית השלישית לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1924 כתב הצהרה מטעמה של סולטנות נג'ד (המדינה הסעודית) אשר פורסם בעיתון אל-אהראם המצרי. בכך נטל על עצמו פייסל תפקיד של מעין דובר הממלכה הסעודית. לאחר כיבושה של ממלכת חג'אז מידי השושלת ההאשמית והקמתה של ממלכת נג'ד וחג'אז בידי אבן סעוד, מינה האחרון את בנו, פייסל לפעול בתפקיד המשנה למלך עבור חבל חג'אז שנכבש במהלכה של המלחמה[6]. בהמשך, בשנת 1927 מינה אותו אביו לתפקיד יושב ראש המועצה המייעצת עבור הריבון הסעודי; "מועצת השורא"[7]. בשנת 1930, בנוסף לתפקידו במועצת השורא, מונה פייסל לתפקיד שר החוץ של ממלכת נג'ד וחג'אז. פייסל קיבל לרשותו סמכויות פיקוד צבאיות מוגבלות במסגרת מערכות המלחמה של אביו לכיבוש חצי האי ערב. בשנת 1917 הצטרף לאביו למסע כיבוש אמירות חאיל בצפון חצי האי. בהמשך הצטרף לאחיו הגדול, סעוד בן עבדול עזיז, בכיבוש יישובים הסובבים בארות מים מקומיים. מסעות מלחמה ראשונים אלו נועדו לאימונו של פייסל ולא עבור מעורבות ישירה שלו במאבק. הנהגה צבאית עצמאית החלה עבור פייסל ב-1922, כאשר נשלח בהוראת אביו להביא להסדר הסמכות השלטונית הסעודית על חבל עסיר שהיה נתון למאבק טריטוריאלי בין סעודיה והממלכה המותוואכלית של תימן[8]. במהלך 1925 היה פייסל מעורב, לצד אביו, במהלך הקרב על ג'דה במהלך המלחמה נגד ממלכת חג'אז[9]. כאשר פרצה בשנת 1934 מלחמה בתימן, נע פייסל עם כוחות המוצב במכה דרומה לאורך החוף של חבל תהאמה לעבר צפון תימן[8]. פייסל הטיל מצור על צנעא כאשר נקרא לסגת עבור הסדר דיפלומטי בהוראת המלך אבן סעוד. בשנת 1932 נשלח פייסל, בהוראת אביו, למסע נוסף באירופה, אשר במהלכו ביקר בממלכת איטליה, צרפת, הממלכה המאוחדת, הולנד, רפובליקת ויימאר, שווייץ, הרפובליקה הפולנית השנייה, ברית המועצות, טורקיה, המדינה האימפריאלית של איראן, ממלכת עיראק ושייח'ות כווית. במהלך ביקורו הראשון בממלכה המאוחדת בשנת 1919 שט פייסל דרך המפרץ הפרסי לים הערבי ומשם חנה זמנית בבומביי, הראג' הבריטי, לפני שהמשיך אל ים סוף דרך באב אל-מנדב ואל הים התיכון דרך תעלת סואץ. במהלך מסעו פגש פייסל בג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת[10]. המשלחת בשנת 1932 אל ברית המועצות נועדה לחזק את יחסיה עם סעודיה ונעשתה בידי פייסל במסגרת תפקידו כשר החוץ של הממלכה. ב-29 במאי הגיע הנסיך פייסל למוסקבה, לאחר שהחל דרכו מאמסטרדם ובמהלך ביקורו הביע עניין רב בפעילות הצבא האדום ואף ביקר במטה הכללי המרכזי של הצבא. במקביל לחיזוק הקשרים עם ברית המועצות, הביקור תרם לאבן סעוד להשגת ויתורים מדיניים מצידה של בריטניה, שחששה מפני התקרבות ביחסי ערב הסעודית עם ברית המועצות[11]. במהלך הביקור חזה פייסל באווירובטיקה של חיל האוויר הסובייטי. תחת מלוכת אחיו סעודיורש העצר הסעודיאבן סעוד נפטר בנובמבר 1953 וירש אותו בכור בניו, סעוד, מלך ערב הסעודית[12]. לפי קוד הירושה הסעודי שהוסדר בידי אבן סעוד, סדר הירושה היה לפי סדר גילם של בני המלך המנוח. על כן, פייסל התמנה ליורש העצר[13]. פייסל, נוסף על כך, התמנה לראש ממשלת ערב הסעודית במקביל לשימור משרתו כשר החוץ. במהלך 1956, פעל פייסל, כגורמים מדיניים רבים אחרים בארצות ערב, לשכנע אל נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר ללחוץ על מדינת ישראל שתסיג את כוחותיה מחצי האי סיני לאחר מבצע קדש. בשנת 1957 פרץ השפל הכלכלי הסעודי, במהלכו היה על המדינה להתנהל לנוכח הכנסות נמוכות מתעשיית הנפט והזמנות חילופי הכספים גדולות. פייסל, בלת יכולתו להסדיר את המשבר, ייעץ לאחיו המלך סעוד לקנות הלוואה מארצות הברית. במהלך אותה העת החלו להתגלות מרבצי נפט חדשים במזרח הממלכה הסעודית אשר זוקקו בידי חברת עראמקו הסעודית, הגדול שבהם הוא שדה ספאנייה אשר הניב נפט בקצב של 50,000 חביות ביום (ח/י) מ-18 בארות[14][15]. בשנת 1959 מונה פייסל בידי אחיו סעוד לשר הפנים ושר האוצר של הממלכה בנוסף למשרות בהן אחז עוד קודם לכן. בעת היה פייסל שר החוץ, הייתה סעודיה למדינה מייסדת בארגון אופ"ק - ארגון המדינות המייצאות נפט. משנת 1960 והלאה, החל מתח אישי בין האחים פייסל וסעוד, כאשר האחרון חשש מסמכותו הרבה של אחיו והעביר את משרד הפנים להנהגתו של הנסיך מסעוד בן עבדול רחמן, את משרד האוצר אל הנסיך טלאל בן עבדול עזיז ואת משרד החוץ אל מייג'ור גנרל אבראהים בן עבדאללה. בשנת 1962 מינה אותו המלך סעוד מחדש כראש ממשלה ושר לענייני חוץ. בין העבודות שביצע בממשלה, שאותה הקים באותה השנה, הייתה הוצאת הצהרת השרים ההיסטורית שלו ב-6 בנובמבר 1962, שכללה את תוכנית הרפורמה שלו. הוא התווה את מדיניות הרפורמה של ממשלתו. בין עיקרי הדברים היו: 1. הנפקת מערכת ממשל בסיסית שמקורה בשריעה ופיתוח מערכת בירוקרטית חדשה ומועצת שרים. 2. הסדר מערכת חלוקת מחוזות. 3. הקמת מערכת משפט עצמאית, והקמת משרד המשפטים שהופעלו בידי אנשי דת. 4. הקמת מועצה עליונה להסדר הוצאות. 5. הצגה לציבור הרחב של טיפול רפואי, חינוך, ופטור של מוצרי מזון רבים ממכס כמו גם הקמת מערכת ביטוח לאומי, ומערכת להגנה על העובד מפני אבטלה[16]. 6. הסדר תשתית להחלמה כלכלית, חיזוק מצבה הכספי של הממלכה, פיתוח תוכנית להעלאת רמת החיים של האזרחים, הקמת רשת דרכים המקשרת בין חלקים בממלכה ועריה, מתן מקורות מים לשתייה וחקלאות, ועוד. תשתיות אלו יתוחזקו בידי הכספים שיועברו לממשלה מידי עראמקו לטווח שנים מוגבל. 7. המשך פיתוח השכלה של בנות כמו גם קידום מעמדן של נשים באופן מוגבל. 8. ביטול מוסד העבדות בערב הסעודית[17]. מעוצר הממלכה למלךבריאותו הרופפת של המלך סעוד הובילה לכך שמספר פעמים במהלך תקופת שלטונו היה בטיפולים רפואיים באירופה, והשאיר כל אותה העת את פייסל להיות לעוצר (שליט) במקומו. כל אותה העת פייסל פעל לחזק את סמכותו בחצר המלוכה כאשר הציג את הרפורמות שקידם כמושיעות מפני אימת המהפכנות החילונית של הרפובליקה הערבית המאוחדת בהנהגת גמאל עבד אל נאצר. בינואר 1961 שב סעוד לאחר טיפול ממושך באירופה ופעל להשיב את הסמכות השלטונית לידיו[18]. עם הזמן עלתה ההתנגדות לשלטונו של סעוד בקרב ההנהגה של בית המלוכה. סעוד נהג לשתות משקאות חריפים, שנאסרו לפי האסלאם. כמו כן, כאשר פייסל התיר קניין של טלוויזיות שיובאו מהמערב, ההנהגה הדתית תקפה את מנהיגותו של סעוד על מה שהגדירו כמחדל. בשנים 1962–1963 שוב קיבל פייסל סמכויות נרחבות ברשות המבצעת, בין לבין עקב הלחץ שהופעל מצד גורמים בחצר המלוכה על המלך סעוד עצמו. לבסוף, בתחילת נובמבר 1964, משפחת המלוכה הדיחה את סעוד בהחלטה שייצגה אחדות בין מרב הענפים של בית המשפחה והכריזה על פייסל להיות למלך. המשמר הלאומי, הנסיכים המלכותיים והעולמא תמכו בפייסל במאבק השלטון שלו נגד סעוד. פייסל ניחן בכישרון מנהלי רב משל זה של אחיו הגדול סעוד: הוא זה שפיתח את משרדי הממשלה והקים לראשונה בירוקרטיה יעילה במהלך תקופת שלטונו של אחיו[19]. ב-1 בנובמבר 1964 נפגשו אנשי דת ושופטים, מביניהם המופתי הגדול של הממלכה, מוחמד בן אבראהים אל-שייח', הודיע כי המלך סעוד בן עבד אל-עזיז אל סעוד הודח מהשלטון, וכי הנסיך פייסל יושבע אמונים כמלך ערב הסעודית. ב-2 בנובמבר 1964 הושבע פייסל לתפקיד[13]. פייסל היה מלך ערב הסעודית השלישי, וראש בית סעוד השמונה עשר. בעת הוכתר למלך הכריז על אחיו הצעיר, ח'אלד בן עבד אל-עזיז, להיות לנסיך הכתר וליורש העצר. מלך ערב הסעודית (1964 – 1975)מדיניות פניםרפורמות במנהל ובכלכלהפייסל העסיק את איש העסקים מוחמד בן לאדן (ראש קבוצת בן לאדן) שכונה "הבנאי המלכותי" עבור זיכיון בלעדי לשיפוץ של מסגד אל-חראם במכה, המסגד הראשון בחשיבותו עבור האסלאם שבמרכזו נמצאת הכעבה ואשר לא ראה שיפוץ מזה מאות שנים באותה העת. השיפוץ של המסגד החל עוד בתקופת שלטונו של סעוד והמשיך גם לתוך שלטונו של ח'אלד. ועידת אדריכלים שכונסה בעיר מכה הציעה למלך להביא להורדת סמלי האדריכלות העות'מאנית מהמסגד, הצעה אשר פייסל סירב לקבלה. בשנת 1969 החל שלב שיפוץ נוסף בהוראת פייסל שכלל עירוב בין האדריכלות העות'מאנית והאדריכלות האסלאמית הערבית. נכון לעתו, שלב שיפוץ זה שהתקיים תחת מלוכת פייסל עלה בסך 800 מיליון ריאל סעודי. עוד בשנת 1964, ישיבת ועידה של הליגה המוסלמית הגיעה להחלטה להסיר את כל המבנים הנספים שנבנו בתקופת האימפריה העות'מאנית מ'תחנת אבראהים' במסגד. כמו כן, פייסל העסיק את בן לאדן לשפץ את מסגד אל-אקצא במזרח ירושלים לאחר הצתתו באש בידי צעיר לוקה בנפשו[20]. מלכותו של פייסל התאפיינה בהחלשת מוקדי הכוח החלופיים שהתגבשו בתקופתו של סעוד, כגון נסיכים בני הדור השלישי, אנשי עסקים, משקיעים זרים ואנשי דת. למרות זאת, דאג שלא לפגוע במעמדם של האחרונים (שהתנגדו לפיתוח הנמרץ שהנהיג) יותר משנדרש, והותיר את השריעה (ההלכה האסלאמית) כחוק המדינה. גם כשהוקם משרד המשפטים הסעודי שולבו בו אנשי דת רבים וכך זכו החוקים האזרחיים לתמיכת אנשי הדת[21].עוד ב-1962, פייסל הבטיח כי יקדם את רישומה של מעין חוקה חילונית - חוקי היסוד, במסגרת תשתית עשר הנקודות[22]. פייסל קיצץ בהוצאות העתק של בית המלוכה, מזער את השחיתות ופעל כדי לפרוע את כל חובות המדינה. הוא ביצע תהליכי ייעול מסיביים בתעשיית הנפט. הכנסות הנפט, שעמדו ב-1964 על כחצי מיליארד דולר, הסתכמו בשנת 1975 ב-25 מיליארד. הון עתק זה אפשר לפייסל להנהיג תהליך מודרניזציה מקיף בערב הסעודית. המלך פיתח באופן ניכר - אם כי הדרגתי - את תשתיתה התקשורתית והתחבורתית של ממלכתו, והקים תעשייה פטרוכימית משגשגת. הוא אף פיתח ענפי כלכלה שאינם קשורים במישרין בנפט, ואפשר שידורי טלוויזיה בממלכתו. בנוסף השקיע רבות במערכת החינוך הסעודית (כולל הקמת בתי ספר לבנות) ודאג ליישב את השבטים הבדואים ברחבי הממלכה. פייסל אף תגבר את צבאו והקים ענפים חדשים של טכנולוגיה צבאית מתקדמת. עם זאת, רפורמות מעטות נעשו בשיטת הממשל השמרנית-אוטוקרטית בממלכה: פייסל אמנם הקים משרד לענייני משפטים, אשר יפקח על בתי המשפט הדתיים, אך בו זמנית קבע כי המלך וראש הממשלה - הם שני תפקידים שאותם ממלאים אדם אחד. פיתוח הצבאעם הכתרתו של פייסל, קידם הריבון החדש פיתוח מואץ של חיל האוויר המלכותי הסעודי בעקבות חיילות האוויר של מדינות המערב. הוא החל בפתיחתה של מכללה אקדמית צבאית עבור סטודנטים אשר תיועד לקידום הפיתוח של צבא מקצועי. המכללה האווירית על שם המלך פייסל החלה להיבנות ב-1967, והושלמה כעבור שלוש שנים ב-1970. בדצמבר 1965 חתם פייסל על הזמנה מסיבית של אספקת נשק אווירית, ובמסגרתה 40 מטוסי אינגליש אלקטריק לייטנינג תוצרת חיל האוויר המלכותי של הממלכה המאוחדת. המשלוח החל ב-1 ביולי 1968, והסתיים בספטמבר 1969[23]. מטוסי הקרב אינגליש אלקטריק לייטנינג בני הדור השני, המשיכו לשרת בחיל האוויר הסעודי עד לשנת 1986, עת הוצאו משירות. ב-1972 חתם פייסל על עסקת ייבוא של 39 מטוסי קרב מסוג מיראז' 5 מתוצרת חיל האוויר הצרפתי. עוד קודם להגעתם המיועדת של המטוסים לסעודיה ב-1974, הורה פייסל על העברתם לשירות חיל האוויר המצרי לנוכח פרוץ מלחמת יום הכיפורים[24]. במהלך תקופת מלכותו של פייסל, בסיסי הצבא המפותחים הראשונים של סעודיה הוקמו. הבסיס הצבאי על שם המלך פייסל הוקם ב-1971 בקירוב לעיר ח'מיס מושייט במחוז עסיר. ב-1973 נפתח הבסיס על שם המלך עבד אל-עזיז בקירוב לעיר תבוכ אשר בצפון חג'אז. ניסיון ההפיכהבשנת 1969 ניסו בין 200 ל-300 קציני צבא סעודים לבצע הפיכה צבאית נגד המלוכה. קצינים אלה היו חלק מתנועת "חזית השחרור הלאומית", ארגון סעודי אשר נשא בזיקה בתנועות הבעת' והמרקסיזם. ניסיון ההפיכה הצבאית כשל ובעקבותיו הורה המלך פייסל על סדרת מעצרים המוניים. לערך 2,000 סטודנטים סעודים מחוץ למדינה נקראו לשוב אליה עבור חקירה על מעורבותם האפשרית בניסיון ההפיכה, האומות המאוחדות הביעו חשש בעניין היחס של הסוהרים לאסירים פוליטיים בסעודיה והיה חשש בחצר המלוכה כי ניסיון ההפיכה נבע מהתקוממות אשר מומנה בידי גורמים עיראקים או תימנים[25]. רוב הקצינים שהיו מעורבים בניסיון ההפיכה שירתו בתוך חיל האוויר הסעודי, ומודיעין אמריקאי היה בעל השפעה מכרעת על מניעת צליחתה של ההפיכה הצבאית[26]. ממשלת ערב הסעודית הכחישה פעם אחר פעם מאז ניסיון ההפיכה כי החקירה שנעשתה מטעמה גילתה עדות לתכנון הפיכה נגד המשטר, אף על פי שכמה מהקצינים המעורבים שנעצרו היו לכאורה בקשר עם הרפובליקה הערבית המאוחדת (רע"ם) וממשלות ערביות חילוניות אחרות, שהיו בעמדה תקיפה נגד סעודיה במסגרת המלחמה הקרה של המזרח התיכון בין המחנה החילוני בהנהגתה של מצרים לבין המחנה המלוכני[27][28]. מדיניות חוץעוד תחת שלטון אביו, כאשר ייצג פייסל את ערב הסעודית בוועידת השולחן העגול, הציג את התנגדותו לתוכנית חלוקה כל שהיא של ארץ ישראל המנדטורית. ב-1948 תקף את מדינת ישראל וקרא לבני ארצו להזדהות עם העוול שנעשה לערביי ארץ ישראל במלחמת העצמאות. במהלך 1963, כאשר נאם באומות המאוחדות, קרא להכרה בינלאומית ב"בעיה הפלסטינית", התנגד להכרה במדינת ישראל וקרא להתאחדות של העולם הערבי נגד ישראל והשמת יריבויות ומאבקים פנימיים בצד. במהלך ישיבת הליגה הערבית באלכסנדריה ב-1964 הציע 5,000,000 פאונד לתרום להקמתה של מיליציה פלסטינית שתיאבק בישראל. בזירה הבין-ערבית, פייסל פעל כדי למנוע ניסיונות חדירה מצרים לחצי האי ערב. פייסל תמך צבאית, כלכלית, מוסרית ומדינית במלוכנים במלחמת האזרחים בתימן, שעה שמצרים סייעה לרפובליקנים. במהלך המלחמה התנגשו כוחות סעודיים ומצריים בעדן, מה שתרם להסלמה משמעותית ביחסי המדינות. פייסל, אשר סלד מהמשטרים החילוניים-שמאליים-רדיקליים בעולם הערבי כמו גם מהפאן-ערביות הנאצריסטית, ביקש לכונן ברית בין מדינות אסלאמיות שמרניות, אולם הרעיון לא נשא פרי עד 1969 (וגם אז, במתכונת שונה לחלוטין). החל מאמצע שנות השישים פעל המלך כדי לשקם היחסים עם מצרים. במלחמת ששת הימים התעלם מהמחלוקות הבין-ערביות והתייצב לצד מצרים מול ישראל, אף שלמרות הצהרותיו הקיצוניות המעורבות הסעודית במלחמה הייתה מזערית. בתום המלחמה שככה האיבה הגלויה בין מצרים לערב הסעודית. אף על פי כן, התבוסה שהנחילה ישראל לערבים זעזעה אותו, ולפי סעודים רבים "הוא לעולם לא חייך מאז". במקביל, פייסל פעל על מנת לייצב את הסביבה הבינלאומית הקרובה. תיקוני גבול הוסכמו עם ירדן (1965) וכווית (1969). מלחמת האזרחים בתימן הסתיימה (בתיווך סעודי), וביולי 1970 הכירה ערב הסעודית ברפובליקה התימנית. שנה אחר כך כוננה יחסים רשמיים עם עומאן, וב-1974 הסדירה את מרבית גבולותיה עם איחוד האמירויות הערביות. מסע הפיוס של פייסל הגיע עד לאיראן, ואולם נושאים רבים נותרו בלתי פתירים ביחסי המעצמות האזוריות הללו. פעילותו הדיפלומטית הענפה של המלך הקנתה לו מעמד של מנהיג כל-ערבי ומכובד מאוד. פייסל הצטייר כמתון בעיני המערב. ארצות הברית ראתה בו בעל ברית נבון, למרות חרם הנפט שהוטל עליה ב-1973 (ביוזמתו של שר הנפט הסעודי אחמד זכי ימאני). מזכיר המדינה קיסינג'ר נפגש עם פייסל פעמיים, ואילו הנשיא ניקסון ביקר אותו ב-1974. באותה שנה נחתם הסכם סיוע צבאי וכלכלי בין המדינות. פייסל אף חתם חוזי נפט-תמורת-נשק עם צרפת, בריטניה ואף מערב גרמניה. פייסל נבחר ל"איש השנה" של השבועון האמריקני "טיים" לשנת 1974. ההתנקשות בחייוב-25 במרץ 1975 נרצח המלך פייסל בנסיבות שאינן ברורות על ידי אחיינו הנסיך פייסל אבן מוסאעד אבן עבד אל עזיז, שסבל כנראה מאי שפיות (אף שיש שטענו כי פעל כדי לנקום את מות אחיו הבכור ח'אלד, שנהרג בהיתקלות עם כוחות הביטחון הסעודיים ב-1966). באותו יום המלך הסעודי קיבל אורחים בלשכתו, ובזמן שמשלחת כווייתית חיכתה למלך בחדר ההמתנה, הגיע אחיינו הנסיך וביקש לבקר את דודו. כשנכנסו שניים מהמשלחת הנסיך נכנס עמם, וניגש לחבק את המלך. כשהמלך התקרב כדי לתת לו נשיקה, הנסיך שלף אקדח שהסתיר בבגדו וירה במלך שלוש יריות מטווח קצר. פייסל הובהל במהרה לבית החולים המרכזי של ריאד, שם נקבע מותו. ראשו של הרוצח נערף בפומבי כעבור שלושה חודשים. אחיו למחצה של פייסל, ח'אלד אבן עבד אל עזיז, הומלך תחתיו, לאחר שהאח המבוגר יותר – מוחמד – סירב ליטול את הכתר. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
