|
|
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט ב דף השיחה.
|
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
|
|
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
|
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
|
| יחסי איראן–רוסיה
|
איראן
|
רוסיה
|
|
|
|
|
| איראן |
רוסיה
|
| שטח (בקילומטר רבוע)
|
| 1,648,195 |
17,098,242
|
| אוכלוסייה
|
| 91,995,221 |
144,404,939
|
| תמ"ג (במיליוני דולרים)
|
| 401,505 |
2,021,421
|
| תמ"ג לנפש (בדולרים)
|
| 4,364 |
13,998
|
| משטר
|
| רפובליקה אסלאמית |
רפובליקה פדרלית נשיאותית
|
|
|
יחסי איראן–רוסיה (בפרסית: روابط ایران و روسیه; ברוסית: Ирано-российские отношения) הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה האיסלאמית של איראן ובין הפדרציה הרוסית, אשר ראו עליות וירידות, עקב ברית אסטרטגית מול יריבים משותפים, בעיקר ארצות הברית, מדינות אירופאיות במידה משתנה וערב הסעודית. בין איראן לרוסיה שיתוף פעולה בנושאים שונים.
היסטוריה
היחסים בין האימפריה הרוסית והשושלת הספווית, החלו באופן רשמי בשנת 1521[1], הקשרים בין רוסיה לאיראן בעבר ובהווה, הן בעלות אופי מורכב ורב-פנים, שלעיתים קרובות נעות בין שיתוף פעולה ליריבות. לשתי האומות יש היסטוריה ארוכה של יחסי גומלין גאוגרפיים, כלכליים וסוציו-פוליטיים. מאז, היחסים ההדדיים היו לעיתים קרובות לא על מי מנוחות בזמנים מסוימים, ורדומים בזמנים אחרים. בתקופת הצאר, הממשלה הרוסית האשימה את הפרסים ברצח השגריר הרוסי אלכסנדר גריבוידוב. המדינות גם היו מעורבות במלחמה של ממש ביניהן, שקדמה לה גם ארבעה מערכות צבאיות קודמות בשנים 1651–1653, 1722–1723, 1796, 1804–1813.
לאחר מכן, עלתה ההשפעה הרוסית על פרס בכל הקשור לכלכתה ופוליטיקה. בהמשך המאה ה-19 הפכה פרס למגרש פעולה במאבק ההשפעה בין האימפריה הרוסית לבין האימפריה הבריטית (ראו המשחק הגדול). המאבק בין הבריטים לרוסים החליש קשות את ההשפעה והסמכות של הממשל הפרסי עצמו אך מנעה את נפילתה הסופי של פרס לקולוניאליזם. במהלך המהפכה החוקתית בפרס כבש הצבא הרוסי את צפון פרס והשיג השפעה מרכזית עליו, השפעה זאת אבדה לבסוף עקב המהפכה הרוסית (1917). בשנת 1920 נחתם הסכם ידיות בין המדינות ורוסיה הסובייטית החיזרה את כל הנסכים שהיו לרוסים באיראן וישי הממשל הפרסי. פיודור רוטשטיין היה השגריר הסובייטי הראשון בפרס.
במהלך מלחמת העולם השנייה לא צלח רזא שאה פהלווי בניסיונו לשמור על איראן בתור מדינה נייטרלית והפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן הביאה לכיבוש מחודש של צפון המדינה בידי ברית המועצות, היורשת של האימפריה הרוסית. כיבוש זה נמשך חמש שנים עד למשבר איראן ומאז לא התרחשו עוד מאבקים מזוינים ישירים בין איראן ורוסיה.
מאז נפילת ברית המועצות, שתי המדינות השכנות נהנו רוב הזמן מיחסים חמים וקרובים מאוד. איראן ורוסיה הן בעלות ברית אסטרטגיות[2][3] ומהוות ציר בקווקז לצד ארמניה. בשל סנקציות כלכליות מערביות על איראן, רוסיה הפכה שותפת מפתח לסחר, במיוחד לגבי עתודות הנפט העודפות של איראן. מבחינה צבאית, איראן היא המדינה היחידה באסיה המערבית שהוזמנה להצטרף לארגון האמנה לביטחון משותף, ארגון אמנה בינלאומי של רוסיה כתגובה לנאט"ו המערבית, ובעוד שרוב הצבא האיראני מצויד בנשק רוסי. רוסיה רואה את הנוכחות הצבאית האיראנית בסוריה כנוכחות לגיטימית[4] רוסיה משמשת הן שותף כלכלי והן נדבן צבאי לאיראן, שנמצאת תחת סנקציות קשות על ידי רוב העולם המערבי[5].
מעורבות איראן במלחמת אוקראינה–רוסיה
ערך מורחב – מעורבות איראן במלחמת אוקראינה–רוסיה
היחסים הודקו בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה שדרדרה את היחסים בין רוסיה למדינות המערב[6].
במהלך פלישת רוסיה לאוקראינה איראן סיפקה לרוסיה נשק ומל"טים, ועל פי ההערכות במערב מאז חודש אוגוסט העבירה איראן לרוסיה מאות ואף אלפי מל"טים מתאבדים המשמשים כמעט מדי יום לתקיפות על מטרות אזרחיות באוקראינה. על פי דיווחים נוספים, איראן ורוסיה סיכמו על הקמת מפעל לייצור ופיתוח מל"טים איראניים על אדמת רוסיה.
נציגויות דיפלומטיות
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
