|
דוד צמח
דוד צמח (תרי"ט-1859 או 10 במרץ 1860-תר"ך[1] – ינואר 1934, טבת תרצ"ד) היה פובליציסט ומתרגם עברי פולני בן תקופת התחייה. קורות חייםדוד צֶמַח נולד בשנת 1859 או 1860[1] בעיירה פּלוֹנְסְק שבפלך פלוצק (אנ') של פולין הקונגרסאית, בנו של בעל אחוזה אמיד. אביו, בעצמו בנו של בעל אחוזה ושל בת למשפחת רבנים,[2]) היה נצר לר' אברהם אבלי הלוי גומבינר (בעל ה"מגן אברהם") דרך צאצאו ר' צבי הירש הלוי מפלונצק (בעל "צמח לאברהם"; מכאן שם משפחתו). בצעירותו למד תורה מפי ר' טוביה קריגר, שניהל בפלונסק מעין תלמוד תורה על-יסודי מובחר ומצומצם, ושחרף היותו חסיד קוֹצְק, שימש כל ימיו כמלמדם של בני משפחת צמח, שהיו מתנגדים מובהקים.[3] בגיל 15 נסע ללובלין, ובה רכש השכלה כללית בסיוע דודו המשכיל, הפובליציסט וחוקר הספרות יחיאל מנדלסון (1824–1899).[4] לאחר נישואיו עבר לרוז'ינוי שבפלך גרודנה. נכנס לעיסוק במסחר והיה בעל בית חרושת לאריגים בעיירה קוֹסוב פּוֹלֶסקי (קוסובה). אחר-כך התגורר בערים הומל ונוֹבוֹזיבּקוב.[5] לאחר כישלון עסקיו עבר לגרמניה.[4] כבר בנעוריו התפרסם כלמדן ובקי בתלמוד ובידיעת שפות: מלבד יידיש (שפת אמו), עברית (לשון הקודש ואחת מלשונות ההשכלה) ורוסית (שפת המדינה), שלט היטב בגרמנית וכן ידע צרפתית ולטינית.[5] בגרמניה עסק בתרגום ופרסם מאמרים, מחקרים,[4] וסיפורים[5] בעיתונות היהודית-גרמנית. בשנת תרנ"ט-1899 ראה אור במסגרת ספרי 'ביבליותיקה עברית' של הוצאת "תושיה" תרגומו לספרו מבשר הציונות של משה הֶס "רומא וירושלים" (1862). לדברי ההיסטוריון והביבליוגרף גצל קרסל, ניכר שצמח "נאבק קשה בעבודת התרגום, אולם בשעת הופעתו היה זה הישג רב"; תרגומו, שנעשה בהשמטות קלות בלבד, היה התרגום העברי הכמעט-שלם הראשון לספרו של הס,[6] והוא נותר התרגום העברי השלם ביותר (והתרגום הלא-מקוצר היחידי) במשך יותר מחצי מאה, עד להופעת תרגומו של ישורון קשת בהוצאת הספרייה הציונית ב-1954. במשך שנים רבות היה צמח שותף בהוצאת "תושיה".[5] בשנת 1908 עבר להתגורר בעיר ורשה,[4] ממרכזי התרבות של יהדות מזרח אירופה, ובה המשיך בפעילותו הספרותית והיה שותפו של פישל לחובר בייסוד הוצאת "ספרות" קצרת-הימים. במסגרת הוצאה עברית זו ראו אור המאספים הספרותיים "ספרות" ו"רשפים" בעריכת דוד פרישמן, ספרי שירה ופרוזה מקוריים מאת סופרים כמו הלל צייטלין, צ"ז וינברג, בר-טוביה, תרגומי אורי ניסן גנסין[7] וכן קבצים כמו האנתולוגיה המצוירת לבני הנעורים "ספר התשורה" וחמשת כרכי כתבי פרישמן בכותרת "כתבים חדשים". בתחילת העשור השני למאה הופיעה בהוצאת "ספרות" הספרייה לילדים 'מקרא', שזכתה להערכה. במסגרת ספרייה זו, שערכו פרישמן, לחובר ויצחק ברקמן, ראו אור 29 חוברות, שהכילו רק טקסטים מקוריים – סיפורים, שירים, אגדות ומחזות – מאת סופרים עבריים כמו יצחק קצנלסון, משה סתוי, יעקב פיכמן, יעקב שטיינברג וצבי שרפשטיין.[8] ואולם חרף התפוצה הרחבה יחסית שזכו לה חוברות "ספרות" ו"רשפים", ההוצאה לא הצליחה להתבסס פיננסית, וב-1912 נחלצה בקושי מפשיטת רגל באמצעות התמזגותה לתוך סינדיקט ההוצאה-לאור העברי-יידי "צענטראַל" (צֶנטרָאל), שנוסד ב-1911 על ידי התאגדותן של ההוצאות הגדולות ברוסיה, "תושיה" של בן אביגדור, שרֶבֶּרק של שלמה שרברק, "פּראָגרעס" (פּרוֹגְרֵס) של יעקב לידסקי ומרדכי קפלן וב' שימין של בנימין שימין.[9] צמח נודע בספרות העברית כבעל סגנון נאה.[5] נוסף על "רומא וירושלים" תרגם מגרמנית לעברית שורה של ספרים, בהם הרומן רב-המכר "אינגבּוֹרג" (Ingeborg) לברנהרד קֶלֶרמן (א"י שטיבל, תרע"ט), מעשיות לילדים מאת וילהלם הַאוּף (א' גיטלין, 1923), ותרגומים רבים נוספים, שנותרו בכתב יד בהוצאת שטיבל.[5] בראשית שנות ה-20 התפרסמו תרגומיו מצרפתית ל"הוֶונוס מֵאִיל" (La Vénus d'Ille) לפרוספר מרימה ול"אל הירח" לז'ול ורן. תרגום נוסף מפרי עטו שפורסם היה "אגדות ההודים על מניטו ואראליו", קובץ אגדות אינדיאניות לילדים שראה אור בתרפ"ג במסגרת 'ביבליותיקה אגדית' של הוצאת ברקאי.[10] אחד ממפעליו הספרותיים האחרונים, שעליו שקד במשך שנים במחצית השנייה של שנות ה-20, היה תרגום עברי חדש לשירי היינריך היינה. על פי הלל צייטלין, צמח לא היה מרוצה מתרגומו של יצחק קצנלסון ל"ספר השירים" להיינה (א"י שטיבל, תרפ"ד), והוא תרגם את הספר מחדש. לדבריו, "צמח חסר את החן, הקלות והמשובה של קצנלסון, אולם הוא השקיע בעבודתו הרבה ידיעה, יגיעה וחידושי לשון".[11] עד יומו האחרון הוסיף צמח לגלות עניין רב בספרות, קרא ואף כתב הרבה בעצמו.[5] במותו הותיר יצירות רבות משלו בכתב יד. דוד צמח נפטר בקריניץ[12] בינואר 1934, בשנה ה-73 לחייו. הניח אישה וילדים. אחד מילדיו, יצחק צמח, היה רופא נודע בווינה.[5] בן-דודו של צמח היה החלוץ, הסופר והמחנך העברי, חתן פרס ישראל לספרות יפה, שלמה צמח (1886–1974).[13] תרגומיו
ראו גםקישורים חיצוניים
מפרי עטו:
הערות שוליים
|
||||||||||||
