|
קריית ענבים
   קִרְיַת עֲנָבִים הוא הקיבוץ החמישי שנוסד בישראל והראשון שנבנה על הר. נמצא בהרי יהודה, כ-10 ק"מ ממערב לירושלים, ליד הכפר אבו גוש. הקיבוץ נוסד בשנת 1920 על ידי עולים מאוקראינה. במרוצת השנים הצטרפו אליהם עולים מפולין, מגליציה, מגרמניה ומארגנטינה. שטח הקיבוץ כ-4,600 דונם ומספר חבריו כ-133 (נכון ל-2019). קריית ענבים הוא הקיבוץ הראשון שנוסד בארץ ישראל באזור הררי; הקיבוץ היה ממקימי "תנובתנו" ("תנובה") שיאן תפוקת חלב ושיווקו המאורגן בשנות העשרים, ובסיס עיקרי להגנה, לפלמ"ח ולצה"ל במאבק על הדרך לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות. במקום בית קברות צבאי ואתר הנצחה לחללי הקרבות במאבק זה. ענפי החקלאות בקיבוץ: כרם, גידולי שדה (לא בשטח הקיבוץ). כמו כן פעל בקיבוץ מפעל למוצרי בידוד "ענביד" במשך ארבעים שנה, עד סגירתו בשנת 2020. בשנת 2007 השלים הקיבוץ את תהליך ההפרטה. בכ' בתמוז תש"פ, יולי 2020, ציין הקיבוץ מאה שנה להיווסדו בפתיחת מתחם "המפטמה" הסוקר את עברו של הקיבוץ. כיום הקיבוץ נמצא בתהליך "פינוי בינוי" וקולט משפחות חדשות ובנים חוזרים לחברות. היסטוריהראשיתולקראת סוף התקופה העות'מאנית התעניינו חוגים יהודיים ברכישת קרקעות בקרבת ירושלים, זאת מתוך רצון ליצור רצף טריטוריאלי יהודי בין שפלת החוף לבין ירושלים. משנת 1910 ועד לפרוץ מלחמת-העולם הראשונה ניסתה חברת הכשרת היישוב לרכוש חלקות בקרבת אבו גוש. החברה התעניינה בגוש הקרוי "דִּילְבּ", השוכן על יד עין אל-דלב, הנקרא כך על שם החורשה הסמוכה של עצי הדולב. בנובמבר 1910 נחתם הסכם בין ארתור רופין לבין עבדאללה אפנדי אבו ע'וש ועבד אל-חמיד אפנדי אבו פטרש, ולאחר משא ומתן מייגע עם פקידי השלטון העות'מאנים הצליחה החברה לקבל אישור סופי לרישום הגוש בטאבו.[3] ניסיון התיישבות ראשון במקום ב-1914, על ידי אנשי העלייה השנייה, ננטש עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.[4] בשנת 1920 אישר השלטון המנדטורי הבריטי לבצע העברות קרקע. שתי העברות קרקע חשובות נעשו בתקופה זו בין חברת הכשרת היישוב לקרן הקיימת לישראל. בשנת 1920 רכשה הקרן הקיימת את אדמות "דילב א'" (1,839 דונם) בסך כולל של 7,941.264 לא"י. על חלקה זו הוקם בהמשך קיבוץ קריית ענבים. העברת קרקע נוספת נוספת הייתה של אדמות שכונו בשם "דילב ב", שבתחילה היו שייכות לקיבוץ קריית ענבים אך ב-1938 הוקם עליהן קיבוץ מעלה החמישה.[3] לאחר מלחמת העולם הראשונה הוחלט במחלקת ההתיישבות שהקים ועד הצירים, לימים ההנהלה הציונית, על הכשרת הקרקעות בדילב ועל הקמת יישוב באתר בידי חלוצים אנשי העלייה השלישית. בעבודות הכשרת הקרקע השתתפו מספר חבורות חלוצים וחלוצות, ביניהם אנשי גדוד העבודה והשומר הצעיר; חבורות אלו הקימו אחר כך יישובים בעמק יזרעאל. קבוצת החלוצים אשר יועדה להתיישבות הקבע באתר, נוסדה באוקראינה בשם "קואופרטיב ארץ ישראל". היא הורכבה משתי קבוצות של חניכי החלוץ: קבוצת "ארץ ישראל" מפרילוקי, וקבוצת "למתנדבים בעם" מקמניץ-פודולסקי, ועברה הכשרה באודסה בחווה של האגרונום זוסמן.[4] שישה חלוצים ראשונים, ביניהם חלוצה אחת, נשלחו על ידי האספה המייסדת של הקבוצה: יהודה לביטוב, אברהם ליכטרוב-בן-נריה, זיתה גולשטיין, שלום קאושנסקי והאחים עזריה ואברהם ברכר-קריתי. הם יצאו לארץ על סיפון האוניה "רוסלאן", אשר הפליגה מנמל אודיסה לארץ ישראל ב-1919 כשעל סיפונה 637 עולים חוקיים ועוד מספר מעפילים בלתי חוקיים. לאחר הגיעם לארץ ישראל, התיישבו החלוצים בקרית ענבים והניחו את היסוד החומרי לשאר החבורה. בספטמבר 1920 הגיעו שאר חברי הקבוצה.[4] שנות ההקמה  עשר השנים הראשונות היו קשות למייסדי היישוב. ההתיישבות בהר הייתה רצופה בקשיים ובכשלונות. הקושי העיקרי היה מצוקת המים; בתכנון המוקדם היו אמורים החלוצים לקבל מים ממעיין דילב הסמוך, אולם התברר כי הוא מעיין אכזב ועם תום החורף פסקה אספקתו. המתיישבים נאלצו להביא מים מבור מים מרוחק, או לקנותם משכניהם הערבים בעין נקובא ולהובילם בחביות על גבי חמור או עגלה. חברי קריית ענבים נאלצו להתמודד עם בעיות תברואה קשות, ואף עם תמותה בעקבותיהן, בעיקר בקרב הילדים. העבודה הייתה מפרכת, המים מזוהמים בחיידקים, תנאי המגורים בלתי הולמים והתנאים הסניטריים ירודים; כל אלו נתנו במתיישבים את אותותיהם. חברי הקיבוץ אשר חלו במחלות קשות עזבו ארעית לאזור חם בארץ, וחזרו אליו רק לאחר תקופת הבראה. חלק אחר של חברי הקיבוץ נטש. בנוסף, בהיותו יישוב עברי בודד מוקף כפרים ערביים, היה מוקד להתקפות בכל תקופה של מתיחות. ב-1921 נחפרו חפירות הגנה ראשונות מהצריפים ועד לבנין האבן היחיד שהיה קיים, הרפת.[4] אחד מחברי הקיבוץ, יהושע זלצמן-מלחי, הביע בשנת 1924 את תחושת החברים ואת תסכולם:
מנהיגי התנועה הציונית וציבור הפועלים הארץ ישראלי ראו בקיבוץ קריית ענבים משק חקלאי חלוצי, ראשון בשרשרת יישובים שיקומו ויספקו לתושבי ירושלים תוצרת חקלאית. אולם לנוכח הקשיים המרובים, הביעו המוסדות המיישבים ספקות באשר לעתיד היישוב. בנוסף, בשנת 1920 החליטה "ועדת הראורגניזציה" של ההנהלה הציונית לצמצם את תמיכת ההסתדרות הציונית בהתיישבות השיתופית בהר, כמו גם באתרים אחרים בארץ, מפאת משבר תקציבי. רק בזכות התערבותם של רופין ושל האגרונום עקיבא אטינגר, המשיכה הקרן הקיימת לתמוך באנשי קריית ענבים שלא איבדו תקווה והחלו לתכנן את ענפי המשק. הוחלט על גידול ירקות, הקמת לול, רפת, כוורת, וכן על הכשרת שטחי פלחה, כרמים ומטעי נשירים.[4] בשנת 1921 הוקמה בקריית-ענבים תחנת אקלום ניסיונית שנקראה "אילוניה נתן גרוס" על שם מזכירה המנוח של הקרן הקיימת.[5]  המבנה הראשון שהוקם במקום היה הרפת. התושבים הראשונים שיכנו את פרותיהם במבנה אבן, בעוד הם עצמם ישנו באוהלים. בניין הרפת ההיסטורי הוא מבנה אבן מרהיב בן קומה אחת וחלל גג רעפים. המבנה בנוי אבן לפי מיטב מסורת התקופה בה נבנה: אבני הקירות בעיבוד טובזה וחשפי החלונות בעיבוד תלטיש. על אבן הראשה, מעל הכניסה המרכזית לבניין, מצוי תבליט של מגן דוד וחקוקה הכתובת "בתמוז תרפ"א" – שנת ההקמה.[6] בשנות ה-70 הופסקה פעילותה של הרפת. בשנים 1922–1923 נרכשו פרות וענף הרפת החל להניב הכנסות. ב-1927, בעקבות רכישת פרות בהולנד, נסקה תפוקת החלב של קריית ענבים לגבוהה בארץ, "והתחולל מהפך כלכלי מהפסד לרווח נקי".[5] בתחילת 1924 ביקרה בקיבוץ קבוצת הכדורגל היהודית "הכח וינה" ותרמה כסף לנטיעת חורשה על שם המועדון.[7] עד שנת 1924 שווקה התוצרת החקלאית של הקיבוץ דרך "המשביר". בשנה זו התארגנו חברי קריית ענבים יחד עם חקלאים במושבה מוצא ובמושב עטרות, והוחלט על הקמת קואופרטיב ליצרני חלב במחוז ירושלים בשם "המחלבה המשותפת של משקי העובדים". בראשיתה, שכנה המחלבה במחסן שכור בשוק מחנה יהודה במרכז העיר. ב-1925 הקימו אנשי קריית ענבים בירושלים, לראשונה בארץ, מזנוני זיכיון למכירת חלב שתייה ותוצרת חקלאית בשם "תנובתנו". בשנים 1926–1927 הם איחדו את המחלבה בירושלים תחת קורת גג ארצית של איגוד חקלאים חברי ההסתדרות הכללית. איגוד זה, אשר הוקם על ידי אליעזר יפה, נקרא בשם: "תנובה".[4] בין מאורעות תרפ"ט למלחמת העצמאותבמאורעות תרפ"ט (1929) נחרבו היישובים חולדה, הרטוב וכפר אוריה על ידי פורעים ערבים. חברי קריית-ענבים שמנו אז 104 נפש (41 גברים, 30 נשים ו-33 ילדים) הצטיידו בסך הכול ב"כ-18 רובים בלתי ליגאליים" ותוגברו אקראית בבני נוער ששהו במקום במחנות עונתיים של תנועות הנוער הצופים וחוגי הנוער העובד והלומד. בנסיבות אלה ומפאת מצבו המשקי והחברתי האיתן של הקיבוץ ומיקומו הגאוגרפי הנסתר, בחרה מפקדת ההגנה, ואחר כך הפלמ"ח, בקריית ענבים לבסיס המרכזי באזור. בסיס זה כלל מעבדת ייצור של חומרי נפץ, אתר הדרכה, אימונים וניסויים בשיטות לחימה ובכלי נשק וגם בית הארחה עבור הלוחמים.[5] בין השנים 1926–1934 חוסל ענף המטעים כמעט לחלוטין וכן הוזנחו גידולי השדה, המספוא והירקות. בשנים אלו הגיע היבול ל-510 טון לשנה. בין השנים 1935–1941 חלה מגמה של חידוש הנטיעות, אך בשנים אלו משק הקיבוץ מתקיים בעיקר מהרפת, מהלול ומעבודה שכירה בתחבורה ובתנובה. בשנת 1937 החלו לגדל מספוא בכמויות גדולות יותר. בעזרת הקרן הקיימת לישראל נרכשה גם חלקת אדמה בת 80 דונם בקרבת נס-ציונה. בין השנים 1942–1948 חלה עלייה ניכרת בנטיעות וענף המטעים תפס מקום מקום חשוב במשק. בשנים אלו חלה ירידה בתפוקת הרפת, שסבלה מקשיים פנימיים ומחוסר רווחיות, אך היבול הגיע לתפוקת שיא של 8,863 טון לשנה.[3] אחרי כ-30 שנה של ניסיונות בענפים שונים הגיעו חברי הקיבוץ למסקנות שונות לגבי רווחיות הענפים השונים, ולפיהן ענפי הפלחה והמספוא אינם מתאימים לאזור ההר; ענף הנשירים מתאים לאזור ההר רק במידה ותינתן תוספת מים ויוכנס מיכון ובאם יתגברו המתיישבים על המחלות והמזיקים; ענפי הלול והרפת מתאימים לאזור. המסקנה העיקרית של חברי הקיבוץ הייתה כי אי אפשר להתבסס באזור זה על חקלאות בלבד וכי יש להגדיל את הרווחים מהכנסות חיצוניות ומעבודות שאינן מתחום החקלאות. בשנת 1948 עסקו 56.8 אחוזים מהחברים בחקלאות. שטח הקיבוץ בשנת 1938, כולל אדמות דילב ב' (טרם הקמת קיבוץ מעלה החמישה על שטחן), היה 3,558 דונם, מתוכם הוקצו 49 דונם לשטח בנוי, 287 דונם למטעים, 683 לתבואה, 25 דונם לדרכים ו-2,514 דונמים לא עובדו. באותה השנה מנתה אוכלוסיית הקיבוץ 187 איש, ואילו ב-1945 מנתה האוכלוסייה 380 איש.[3] במאורעות תרצ"ו (1936) ניסו ערבים לחדור אל היישוב. עמדות מגן הוקמו באתרים נקודתיים גבוהים בשטח היישוב, הקרויים: "המזבח" וה"סנטוריום", ומעל היישוב, במעלה ההר.[4] בשנת 1940 הועלתה לראשונה הצעה להקמת בית מרגוע בקיבוץ; פונו כמה בתים ביישוב, סודרו מטבח ושירותים, ובמשך שני חודשי הקיץ התארחו בקרית ענבים כ-300 אורחים. הענף החדש זכה להצלחה רבה. הוקמו גם סדנאות ובתי מלאכה, תחילה רק לצורכי המשק, אך עם תוספת במיכון ובכוח אדם מקצועי החלו לייצר מוצרים גם למכירה. כמו כן הוקמו ענפי שירות נוספים: מכבסה, מתפרה וסנדלרייה.[4] במלחמת העצמאות מילאו קיבוץ קריית ענבים, וקיבוץ מעלה החמישה הסמוך לו, תפקיד חשוב באכסון הכוחות הלוחמים של הפלמ"ח, ולאחר מכן צה"ל. בנוסף, היה הקיבוץ נקודת יציאה לקרבות הרבים שהתחוללו באזור; רבים נפלו בסביבות קריית ענבים במאבק על פתיחת הדרך לירושלים ועל ההגנה על היישוב עצמו, ונטמנו בבית הקברות הצבאי במקום. ב-26 במאי 1948 התקיף כוח משורין של הלגיון הירדני את קריית ענבים והגיע עד לגדרות היישוב. לאחר קרב קשה נבלם הכוח הירדני כקילומטר אחד מצפון ליישוב, שם נקבע קו הגבול של מדינת ישראל וירדן עד למלחמת ששת הימים. לאחר קום המדינהלאחר קום המדינה חל פיתוח מזורז של הקיבוץ; נוספו קרקעות חקלאיות, הוקמה רשת השקיה אשר חוברה אל המוביל הארצי, נבנו לולים ורפתות חדשים והוכנסו מיכון ואוטומציה מודרניים למפעלי הקיבוץ. בשנת 2007 הקיבוץ הופרט ועבר למודל "רשת ביטחון". בשנת 2013 נפתח בקיבוץ מלון ספא ויין כרמים בשיתוף רשת ישרוטל. בשנת 2015 הוקם במבנה בית הספר הישן של הקיבוץ סניף של מכינת "קול עמי" בהנהלת הסוכנות היהודית, הקולט יהודים מהארץ ומהעולם למכינה קדם צבאית חצי שנתית. ב-כ' בתמוז, יולי 2019 (100 שנה לאחר איחוד הקבוצות לקבוצת "קואופרטיב ארץ ישראל", לימים "קריית ענבים") חגגו חברי הקיבוץ את שנת ה-100 להיווסדו. במהלך שנת ה-100 נעשו ותוכננו שלל אירועים הקשורים לעברו של הקיבוץ ולקהילה המתגוררת בו, הכול מעשה ידם של החברים. בקיבוץ קיים ארכיון המכיל חומר רב של יותר מ-100 שנה על הקמת היישוב הכפרי באזור ההר. החומר רב גוני ומורכב מרישום של פרטי כל האסיפות וישיבות הוועדות השונות, פרסומים פנימיים, יומנים אישיים והתכתבות ענפה בין בעלי תפקידים למוסדות המדינה.[8]  לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
