|
עמוס
עָמוֹס הוא דמות מקראית, נביא אשר חי בתקופת ירבעם השני מלך ישראל ועוזיהו מלך יהודה (חי במחצית הראשונה של המאה ה־8 לפני הספירה). הוא הראשון מבחינה כרונולוגית בין נביאי הספר. עם זאת, ספרו מופיע שלישי בתרי עשר. עמוס פעל בעיקר בממלכת ישראל, שהגיעה בתקופתו לפריחה כלכלית ומדינית שיצרה הבדלי מעמדות בממלכה: מעמד מצומצם של עשירים, שחיו חיי מותרות ותפנוקים, לעומת המוני איכרים שחיו בעוני ובמצוקה. העניים נאלצו ללוות בריבית גבוהה מהעשירים, וכאשר לא יכלו לפרוע את חובותיהם, גזלו מהם העשירים את שארית רכושם ואף מכרו אותם לעבדות. בנבואותיו יוצא עמוס בחריפות נגד מצב של חוסר צדק חברתי ונגד העיוותים המוסריים שנוצרו בעקבותיו, ולכן היו שכינו אותו "הנביא הסוציאליסט".[1] חז"ל גרסו כי שמו נקרא עמוס משום שהיה מגמגם, כלומר "עמוס בלשונו".[2] מקומו ומשלח ידו של עמוסבפסוק הראשון בספר נאמר כי עמוס ”הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ”. נקודים הם זן של כבשים (ראו: בראשית, ל"א, י'), וייתכן כי המתמחה בגידולם נקרא גם נוקד (השוו מלכים ב', ג', ד'). יש הרואים בנוקדים כינוי לאנשי מקצוע שהתמחו בהכלאת זנים של כבשים במטרה לייצר צמר משובח במיוחד (השוו: מלכים ב', ג', ד'). בשפה האכדית המילה nāqỉdu פירושה, אדם אשר עוסק בגידול צאן. בשפה הסורית המילה נקדא פירושה רועה צאן.[3] בפרק ז' מעיד עמוס על עצמו ”כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים” (ז', י"ד). בוקר הוא אדם המתמחה בגידול בקר, כגון פרות. המילה בולס יחידאית במקרא ופירושה קשה. בין הפירושים שהוצעו: 'בולש אחר שיקמים' – שריטת הפירות או פציעתם לזירוז ההבשלה,[4][5] חיפוש בשקמים[6] או רביצה בצל השקמים במרעה.[7] תקוע המקראית מזוהה עם תל תקוע – גבעה סמוכה ליישוב הבדואי־ערבי תוקוע, סמוך להתנחלות תקוע, כ־10 ק"מ דרומית־מזרחית לבית לחם. נביא הכתב הראשוןבפתיחת ספר עמוס נכתב כי עמוס ניבא בימיו של עוזיהו מלך יהודה. בימי מלך זה ניבא אף הושע, שניבא גם בימי יותם מלך יהודה ואחז מלך יהודה.[8] עמוס קדם להושע לפי חישובים כרונולוגיים, ולכן יש הרואים בעמוס נביא הכתב הראשון. ייתכן כי קדמו לו כתבי נביאים כמו ספר "מדרש הנביא עידו" המוזכר בספר דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוק כ"ב או כתבי יהוא בן חנני המוזכרים בספר דברי הימים ב', פרק כ', פסוק ל"ד, אך ספרים אלו אבדו ולא נכנס לקאנון המקראי.[9] בניגוד לנביאים אחרים פרטים ביוגרפיים על הנביא כמעט שאינם בנמצא אלא יותר נבואות, ויש הרואים[9] בכך שינוי – מעבר מפרטים אישיים המלווים בסיפורי אגדה על נביאים (כמו אליהו ואלישע בספר מלכים) ונבואות המיועדות ליחידים, לספר המכיל בעיקר דברי נבואה לכלל העם ואף לגויים, כמו אצל עמוס. חוקרי מקרא רואים שינוי זה כאחד מהסימנים לכך שיכולות כתיבה וקריאה החלו להתפשט בישראל וביהודה רק במהלך המאה ה-8 לפנה"ס.[10] חז"ל בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד א', משקפים גישה זו ”נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה – לא נכתבה”.[11] לפי חז"ל הושע הוא הראשון שהתנבא לארבעת הנביאים שנתנבאו באותו פרק (הושע, ישעיה, עמוס ומיכה), ולכן קדם לעמוס. נבואתו של עמוסזמן הנבואההפסוק הראשון בספר עמוס הוא:
פסוק זה מעיד על רעידת האדמה, שהתרחשה בישראל לפני כ־2,800 שנים ומופיעה גם בספר זכריה.[12] בעבר, נחשפו עדויות לכך במספר מוקדים ברחבי ישראל, אך ב־2021, סברו החוקרים לראשונה שהצליחו לזהות שרידי חורבן, המעידים על כך שרעידת האדמה פגעה גם בירושלים – בירת ממלכת יהודה באותם ימים.[13] נבואות הזעםספר עמוס נפתח בשורה של נבואות זעם כלפי הממלכות השכנות, כולל יהודה. נבואות הזעם בנויות בסדר תבניתי שחוזר על עצמו מספר פעמים; תחילה מסביר הנביא את חטאי העם שעליו הוא מנבא, לאחר מכן מנבא עמוס את העונש שלו יזכה העם. דוגמה אחת לנבואות הזעם כנגד העמים היא:
לאחר נבואות אלו, שאולי נועדו למשוך את אוזנם של השומעים, מגיעה תוכחה ארוכה וחריפה מהן כלפי ממלכת ישראל. התוכחה נפתחת בתיאור מפורט של ההשחתה המוסרית בממלכה:
תוכחה זאתת מתפתחת לנבואת זעם על חורבן מוחלט:
בהמשך הנבואה מדגיש עמוס שהאל אינו מעוניין בטקסים וקורבנות אם הם אינם מלווים במשפט צדק:
העם בישראל בטח באלוהים שלא יביא עליו כליה, אבל עמוס הנביא אומר שהאלוהים הוא אלוהי העמים כולם:
אמנם ישראל הם העם הנבחר, אך דווקא בגלל זה הם ייענשו בחומרה יתרה:
בשל נבואותיו הקשות כלפי ממלכת ישראל, האשים אמציה כהן בית אל את עמוס בבגידה ודרש ממנו לברוח ליהודה, אולם עמוס השיב לו במילים חריפות ועמד על תוקף נבואתו:
נבואת כלוב הקיץ של עמוסעמוס הנביא חווה ארבעה מראות שונים – אנך, ארבה, אש וכלוב הקיץ. כל אחד מהמראות מלמד על גורלו של עם ישראל ועל חטאיו הרבים. כמו כן, ניתן לראות כיצד כל מראה תואם את אחת מעונות השנה – אנך (חורף), ארבה (אביב), אש (קיץ) וסל הפירות (סתיו). תחילה נשאל הנביא על ידי ה' על המראה שנגלה לפניו – ”וַיֹּאמֶר: מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס?”[14] בתגובה עונה עמוס כי הוא רואה כלוב קיץ – סל פרות עמוס וגדוש בפרות העונה. האל משיב לנביא, ואומר לו – ”בָּא הַקֵּץ אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ”.[14] זהו משחק מילים – קיץ־קץ. הפרשנים אף חיזקו נבואה זו באומרם כי בישראל נהגו להגות המילה קיץ בדומה למילה קץ – סוף. פירושו של המראה הוא סופה של ממלכת ישראל וחורבנה של שומרון, כתוצאה מחרון אף ה'. משהובן מסר הנבואה, פונה האל לתאר את החורבן הקרב – ”וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם אֲדֹנָי ה', רַב הַפֶּגֶר, בְּכָל מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס”.[15] ה' מבטיח כי שירות ההיכל יהפכו לקינות אבל. מעבר לכך מוצגת תמונה קשה של מוות, הרס והשמדה ממלכת ישראל. במילים אלו נחתם מראה כלוב הקיץ. בהמשך הנביא מנבא מספר נבואות קצרות כקטע מגשר בין המראה הרביעי לחמישי. קבר עמוס
 לפי המסורות היהודיות והנוצריות קבר הנמצא ליד תקוע מיוחס לעמוס הנביא, מיקום הקבר בתקוע מוזכר בכתבי נוסעים, במאה ה־4 לספירה ועד לימי הביניים.[16] ליד הקבר הוקמה כנסייה נוצרית קדומה שנחרבה. ישנה מסורת נוספת, המראה את קברו בכניסה המערבית לתוקוע, במערה עתיקה אשר כיום סתומה בפסולת. ישנם הרואים במערה זו גם את קברו של הנביא ישעיהו. קבר עמוס וישעיהו הם הקברים היחידים ביהודה המיוחסים לדמויות מקראיות מימי בית ראשון. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||
