עדו הנביא

המונח "עידו" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו עידו (פירושונים).

עִדּוֹ היה נביא מקראי, שחי ופעל בראשית ימי הבית הראשון, בסוף המאה העשירית לפנה"ס.

בגמרא ובמדרש, עדו מזוהה עם הנביא המוזכר בספר מלכים בשם "איש האלוהים מיהודה". לפי ילקוט שמעוני^[1] עדו הנביא הוא בנה של האישה השונמית^[2] ויש גורסים שהוא בעלה של האישה השונמית.

בספר דברי הימים מוזכר חיבור שלא הגיע לידינו בשם "מִדְרַשׁ הַנָּבִיא עִדּוֹ" וכן גם "חֲזוֹת יֶעְדּוֹ הַחֹזֶה", שעל פי חז"ל ומפרשים מאוחרים יותר, כגון רש"י הם כינויים שונים לאותו חיבור נבואי. מקובל להניח ש"עִדּוֹ" ו"יֶעְדּוֹ" חד הם^[3]. החיבור או החיבורים הנ"ל נזכרים כמקור לקורותיהם של שלמה, ירבעם, רחבעם ואביה:

• "וּשְׁאָר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחֲרוֹנִים הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל נְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבַחֲזוֹת יֶעְדּוֹ הַחֹזֶה עַל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט"^[4]
• "וְדִבְרֵי רְחַבְעָם הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחַרוֹנִים הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה לְהִתְיַחֵשׂ וּמִלְחֲמוֹת רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים"^[5]
• "וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּה וּדְרָכָיו וּדְבָרָיו כְּתוּבִים בְּמִדְרַשׁ הַנָּבִיא עִדּוֹ"^[6]

ערך מורחב – איש האלוהים מיהודה והנביא מבית אל

בספר מלכים^[7] מובא סיפורו של "אִישׁ אֱלֹהִים" מממלכת יהודה, שנשלח להוכיח את המלך ירבעם על העבודה הזרה שהכניס לממלכת ישראל. שמו של איש האלהים^[8] איננו מפורש בפרק זה, אך חז"ל מזהים אותו עם עדו הנביא:

"וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים^[9] בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר ה' אֶל בֵּית אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר. וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר ה' ...וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים...וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ וַתִּיבַשׁ יָדוֹ^[10] אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו. וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ...וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים חַל נָא אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וְתָשֹׁב יָדִי אֵלָי וַיְחַל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת פְּנֵי ה' וַתָּשָׁב יַד הַמֶּלֶךְ אֵלָיו וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה".

בתחילת שליחותו מצווה עליו ה': "לֹא תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה מָּיִם וְלֹא תָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתָּ". בתום שליחותו, בא איש האלהים לידי ניסיון ראשון:

"וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים בֹּאָה אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה וְאֶתְּנָה לְךָ מַתָּת. וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ אִם תִּתֶּן לִי אֶת חֲצִי בֵיתֶךָ לֹא אָבֹא עִמָּךְ וְלֹא אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה מַּיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה...וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אַחֵר וְלֹא שָׁב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בָהּ אֶל בֵּית אֵל".

בבית אל ישב נביא זקן ששמע מבנו על דבריו ומעשיו של איש האלהים באותו היום והחליט לחפש אותו. אז בא איש האלהים לידי ניסיון שני:

"וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיִּמְצָאֵהוּ...וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵךְ אִתִּי הַבָּיְתָה וֶאֱכֹל לָחֶם. וַיֹּאמֶר לֹא אוּכַל לָשׁוּב אִתָּךְ וְלָבוֹא אִתָּךְ וְלֹא אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה אִתְּךָ מַיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה...וַיֹּאמֶר לוֹ גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ וּמַלְאָךְ דִּבֶּר אֵלַי בִּדְבַר ה' לֵאמֹר הֲשִׁבֵהוּ אִתְּךָ אֶל בֵּיתֶךָ וְיֹאכַל לֶחֶם וְיֵשְׁתְּ מָיִם כִּחֵשׁ לוֹ. וַיָּשָׁב אִתּוֹ וַיֹּאכַל לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁתְּ מָיִם".

בעודם יושבים אל השולחן, הנביא הזקן, שקודם לכן נתגלה כנביא שקר כשהטעה את איש האלהים, התנבא לפתע, אך הפעם באה אליו נבואת אמת:

"כֹּה אָמַר ה' יַעַן כִּי מָרִיתָ פִּי ה' וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. וַתָּשָׁב וַתֹּאכַל לֶחֶם וַתֵּשְׁתְּ מַיִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל תֵּשְׁתְּ מָיִם לֹא תָבוֹא נִבְלָתְךָ^[11] אֶל קֶבֶר אֲבֹתֶיךָ".

איש האלהים עזב את ביתו של הנביא הזקן ויצא לדרכו: "וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה בַּדֶּרֶךְ וַיְמִיתֵהוּ וַתְּהִי נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְהַחֲמוֹר עֹמֵד אֶצְלָהּ וְהָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה".

הנביא הזקן שמע את הדיבורים בעירו על פלא^[12] האריה שעומד ליד נבלה ואינו נוגע בה והבין שהמת הוא איש האלהים:

"וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָא אֶת נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וַחֲמוֹר וְהָאַרְיֵה עֹמְדִים אֵצֶל הַנְּבֵלָה לֹא אָכַל הָאַרְיֵה אֶת הַנְּבֵלָה וְלֹא שָׁבַר אֶת הַחֲמוֹר. וַיִּשָּׂא הַנָּבִיא אֶת נִבְלַת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיַּנִּחֵהוּ אֶל הַחֲמוֹר וַיְשִׁיבֵהוּ וַיָּבֹא אֶל עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן לִסְפֹּד וּלְקָבְרוֹ. וַיַּנַּח אֶת נִבְלָתוֹ בְּקִבְרוֹ^[13] וַיִּסְפְּדוּ עָלָיו הוֹי אָחִי. וַיְהִי אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו לֵאמֹר בְּמוֹתִי וּקְבַרְתֶּם אֹתִי בַּקֶּבֶר אֲשֶׁר אִישׁ הָאֱלֹהִים קָבוּר בּוֹ אֵצֶל עַצְמֹתָיו הַנִּיחוּ אֶת עַצְמֹתָי".

על אף כל זאת, ירבעם מלך ישראל לא מקבל את תוכחת הנביא ונשאר בעקשותו, ועל כך נענש^[14] אף הוא, שבנו אֲבִיָּה מת בחייו^[15].

בתחילת ספר זכריה מצוין יחוסו המשפחתי של זכריה הנביא: "זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדּוֹ הַנָּבִיא"^[16].

מכיוון שזכריה חי בתקופת שיבת ציון, כארבע מאות שנים אחרי עידו הנביא, הרי שבמידה ועידו הנזכר כאן הוא אכן סבו של זכריה, לא ייתכן שמדובר על עידו הנביא הנזכר בדברי הימים ולכן המילה "הנביא" מתייחסת לזכריה ולא לעידו.

בהנחה ועידו הנזכר כאן הוא אכן עידו הנביא הנזכר בדברי הימים, הרי שאין הכוונה כאן שזכריה היה נכדו, כי אם צאצא רחוק יותר המתייחס עליו, מבלי לפרט את כל הדורות ביניהם. אפשרות זאת נתמכת באזכור בספר עזרא, שמקצר עוד יותר ומכנה אותו פשוט "זכריה בן עדו"^[17].

ברשימות היחס של הכהונה בספר נחמיה, מופיע השם "עִדוֹא"^[18], ואפילו בצמוד לשם "זְכַרְיָה"^[19], אך אין מדובר בעידו הנביא, מכיוון שמדובר על ראשי בתי אב ממשמרות הכהונה בזמן הכהן הגדול יויקים בתקופת שיבת ציון.

• תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף כ"א, עמוד א': "זכריה בן עדו".
• תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ט, עמוד ב': "זכריה בן עדוא".
• תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ט, עמוד ב' - רש"י: "זכריה בן עדו".
• תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד ב' - תוספות: "בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא ובנו".
• תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"ח, עמוד ב' - רש"י: "דאותו שאכלו האריה עידו היה ולא שמעיה".
• תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד א' - רש"י: "עידו קרא אל המזבח בבית אל".
• תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ז, עמוד א' - רש"י: "הוא הנביא אשר השיב את עידו לאכול ולשתות בבית אל ונענש עידו על ידו והמיתו הארי".
• תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ט, עמוד ב': "נביא שעבר על דברי עצמו כגון עדו הנביא". רש"י: "שנתנבא על מזבח ה' בבית אל שהיה ירבעם מקטר עליו ובדברי הימים גבי יאשיהו כתיב והוא היה עדו".
• תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ד, עמוד א': "מחבירו של עדו הנביא דכתיב ויהי הם יושבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו". רש"י: "דעדו הנביא נתנבא על מזבח בית אל שיחרב מפני שהעמיד בו ירבעם צלמים...ומפרש בסדר עולם דהיינו עדו הנביא".
• תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, דף נ"ז, עמוד א' (פרק יא, הלכה ה): "והמוותר על דברי הנביא. כעידו החוזה".
• סדר עולם רבה, פרק כ: "עדו נתנבא על המזבח".
• מדרש תנחומא, כי תשא, ו: "כסף נבחר לשון צדיק, זה עדו הנביא".
• מדרש תנחומא, תולדות, יב: "כשבא עידו הנביא אצל ירבעם".
• מדרש רבה על ויקרא, פרשה ו, ו: "והתנבא זכריה בר עדוא נְבִיַּא, שהיה נביא בן נביא".
• מדרש ספרי דברים, פסקא שמב: "עידוא נקרא איש האלהים, שנאמר: ואיש האלהים בא מיהודה כדבר ה'".
• ספר הזֹהר, חלק יב, פרשת המן: "וכד אתא עדו נביאה ואתנבי עליה".
• ספר הזֹהר, חלק יז, פרשת כי־תשׂא: "כמה דנבי עדו על מזבח דבית אל".
• על פי רוב עדי הנוסח של פרקי דרבי אליעזר, פרק לג וילקוט שמעוני, מלכים ב, רכח, עדו הנביא היה בנה של האישה השונמית: "אלישע בן שפט...הלך לשונם וקבלתו שם אשה גדולה בכבוד גדול אחותה של אבישג השונמית, אמו של עדו הנביא".

בספר מלכים כתוב כי מקום קבורתו של "איש האלהים" בבית אל, אך יש הסוברים כיום שקברו נמצא ליד בניאס^[20]. ליד חורשת טל, מדרום מערב לבניאס נמצא ציון הקבר, אשר במסורת הדרוזית נקרא "נבי יהודה" ויוחס לפני כן ליהודה בן יעקב. על יד הקבר ישנו עץ אלה הנזכר במקורות בשם "בוטם"^[21].

השם עידו (לרוב בכתיב מלא) נפוץ למדי בימינו, ברוב מגזרי האוכלוסייה (ובפרט בקרב הדתיים לאומיים, המסורתיים והחילונים), אך (למעט בעלי תשובה) נדיר בקרב המגזר החרדי. על פי נתוני הלמ"ס שפורסמו בשנת ה'תשע"ו (2015) עידו הוא השם השנים עשר ברשימת השמות הנפוצים ביותר בקרב יהודים, כאשר בשנה זו 870 יהודים נקראו בשם זה (1.36% מהיהודים).

• עדו, באתר דעת - אנציקלופדיה יהודית
• "עדו", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• אלי אשד, עידו החוזה והנביא
• גדעון עפרת, עונשו המר של עידו