1984 (ספר)

1984
Nineteen Eighty-Four

כריכת המהדורה השלישית בעיצוב יוסי למל, שנת 2019[1]
מידע כללי
מאת	ג'ורג' אורוול
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
נושא	מדינת מעקב, חירות המחשבה, זכויות האדם, טוטליטריזם
מקום התרחשות	לונדון, אוקיאניה
תקופת התרחשות	1984
הוצאה
הוצאה	עם עובד
הוצאה בשפת המקור	1949
מספר עמודים	מהדורה ראשונה – 164 מהדורה שנייה – 251 מהדורה שלישית – 311
הוצאה בעברית
הוצאה	מהדורה ראשונה – פלס חברה לפרסומים מהדורה שנייה – עם עובד מהדורה שלישית – עם עובד
תאריך	מהדורה ראשונה – 1950 מהדורה שנייה – 1971 מהדורה שלישית – 2019
תרגום	מהדורה ראשונה – יהודית אביטל מהדורה שנייה – ג. אריוך מהדורה שלישית – ארז וולק
פרסים
100 ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של NPR רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד 20th Century's Greatest Hits: 100 English-Language Books of Fiction
סדרה
ספר קודם	חוות החיות
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001139675, 001144046, 002325924, 002208442, 002257394, 001139676, 001139678, 001139677

1984 (באנגלית: Nineteen Eighty-Four) הוא רומן דיסטופי מאת ג'ורג' אורוול. בספר מתאר אורוול חיים המתנהלים תחת שלטון טוטליטרי קיצוני. 1984 זכה להתייחסויות שונות: יש בו ביקורת פוליטית חריפה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות ועל טוטליטריזם בכלל, אך גם מסרים מוסריים, פסיכולוגיים וסוציולוגיים.

לספר ולרעיונות שביטא בו אורוול נודעה השפעה תרבותית ניכרת. הדיסטופיה שיצר אורוול בספר היא עולם קודר המנוהל ומפוקח באמצעים של שליטה פיזית ומנטלית מוחלטת – ההגשמה המלאה של המשטר הטוטליטרי. ראייתו הייחודית של אורוול את מערכת היחסים שבין היחיד לחברה, את האידאולוגיה המוצגת במערומיה, ואת תפקיד המפלגה והמדינה, מאירה באור אחר גם משטרים וחברות שונים מאוד מאלו שעליהם כתב אורוול. כך למשל, הביטוי "האח הגדול" הפך מטבע לשון המתייחס למצב בו פרטים נתונים לפיקוח ולניטור מתמידים מטעם השלטון אשר פוגעים בזכות לפרטיות. אורוול דמיין מצב כזה, אך כיום מחזיקות מדינות באמצעים טכנולוגיים המאפשרים ליישם את החזון הזה במידה מסוימת. עוד טבע אורוול את המושג משטרת המחשבות (אנ'), משטרה חשאית שמטרתה למנוע מאזרחי המדינה להעלות על דעתם רעיונות הסותרים את מטרות המשטר. נוהגים להשתמש בביטוי זה, לעיתים, בהתייחס לשלטון המנסה להגביל את חופש הביטוי של אזרחיו.

השנה היא 1984. דור לפני כן, נחרבה התרבות האנושית בסדרה של מלחמות ומהפכות, וכדור הארץ התפצל בין שלוש מעצמות-על טוטליטריות: אוקיאניה, איראסיה ואיסטאסיה, השרויות במלחמה נצחית על שטחי ההפקר שבגבולותיהן. באוקיאניה שולטת "המפלגה", הדוגלת באידאולוגיה המתקראת "סוציאליזם אנגלי" ובקצרה "אינגסוק", שסיסמאותיה הן "מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח".^[2] בראש המפלגה עומד מנהיגה הנערץ, המושא לפולחן אישיות מקיף, ומכונה "האח הגדול", שתמונתו תלויה בכל פינה בלוויית הסיסמה "האח הגדול צופה בך".

המפלגה תובעת צייתנות מוחלטת למטרותיה, בגוף ובנפש, ומוחצת כל שביב של התנגדות פוטנציאלית. השפה האנגלית מצויה בתהליך איטי של החלפה ל"שיחדש", לשון מלאכותית ודלה במכוון שבה לא ניתן להביע מחשבות מורכבות או מקוריות. כל הספרים שנדפסו בטרם עלות המשטר הושמדו, ההיסטוריה והרשומות משוכתבות מדי יום ביומו, ואיש איננו יכול להיות בטוח במהימנות זכרונותיו, בעודו נתון לשטף תעמולה בלתי-פוסק. אין עוד חוקים, והחטא הנורא ביותר איננו במעשה אלא במחשבה, בהרהור הנוגד את משנת המפלגה, ומכונה "חושבפשע"; מי שהפנים את "אינגסוק" אמור להיות מסוגל ל"דוחשב", לחשוב בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו, ולכפור במציאות הנגלית בחושיו אם היא נוגדת את קביעת המפלגה. אוקיאניה היא מדינת משטרה, והרשויות עוקבות אחר האזרחים בעזרת אמצעים כמו מכשיר ה"טלצג", מסך המשדר ומקליט את הצופה בו-זמנית, שלא ניתן לכבותו. עווית פנים או עלייה בקצב פעימות הלב, המעידות על מחשבה סוררת, עשויות להביא כל אחד לתשומת לבה של "משטרת המחשבות" האימתנית, האמונה על "איוד" המתנגדים, שזכרונם נמחק מן הרשומות כאילו לא התקיימו מעולם. ילדים מחונכים לדווח על כל חשד לסטייה אצל הוריהם, ונישואין מאורגנים על ידי המפלגה, השואפת למשטר את הדחף המיני. האוכלוסייה מצויה בחרדה מתמדת מפני שתי מעצמות האויב (טילים הנוחתים והורגים מאות אנשים הם מחזה של יום-יום) ועוד יותר מזה מפני "האחווה", גוף חתרני עלום שמיוחסים לו מעשי טרור לאין-מספר, המונהג על ידי עמנואל גולדשטיין, מי שהיה מראשי המפלגה אך מרד בסמכותו של "האח הגדול". המוצא היחיד לתחושות התסכול והסתירה הפנימית הוא בהפגנות שנאה המעודדות על ידי המפלגה, והוצאות להורג פומביות של שבויים ובוגדים הן מרכיב חשוב בבידור הציבורי. אזרחי אוקיאניה מחולקים לשלושה מעמדות: חברי המפלגה הפנימית, האליטה השלטת הזעירה, הנהנית מרמת חיים גבוהה יחסית; המפלגה החיצונה, שאנשיה הם מעין מעמד-ביניים משכיל, החיים בדלות יחסית אך נהנים מיתרונות רבים, ונתונים לפיקוח ולמשטור הדוק; ורוב עצום של "פרולים" מרודים ובורים, אלו שאינם חברי מפלגה כלל. ה"פרולים" שקועים כליל בהישרדות, והמפלגה מניחה להם לנפשם. מעט הפנאי שיש להם מנוצל לשעשועים הגסים המאורגנים כהסחת דעת עבורם, כמו פורנוגרפיה והימורים.

וינסטון סמית, המתגורר בלונדון שבאוקיאניה, הוא חבר המפלגה החיצונה העובד ב"מיניסטריון האמת", המשרד האמון על תעמולה, שם הוא "מתקן" ולמעשה משכתב קטעי עיתונות וספרים המציגים תחזיות של המפלגה שלא התממשו. סמית החולני גדל כיתום לאחר שאמו ואחותו נעלמו במלחמת האזרחים, ורדוף על ידי זכרונן. סמית שונא את המפלגה ו"האח הגדול" בלבו ומשוכנע שהחיים יכולים להיות אחרים, ומאידך מפקפק בשפיותו בעולם הנראה נתון לגמרי לשליטה מגבוה. הוא מחליט למרוד, רוכש לעצמו יומן ישן בחנות עתיקות ברובע "פרולי", ומביע בו את מחשבותיו נגד "האח הגדול" והמפלגה, את אימתו נוכח שליטתם המוחלטת בעבר ובהווה, ואת תקוותיו. הוא אף מנסה לחקור אודות העבר, אך מבין שמעט הזקנים ששרדו אינם זוכרים עוד מאומה בעל משמעות, ובקרוב המפלגה תשלוט בהיסטוריה באופן מוחלט. חילופי מבט אקראיים עם או'בריאן, איש המפלגה הפנימית, משכנעים אותו שאו'בריאן חולק את ספקותיו, אם כי איננו מעז להגיד לו זאת. הוא פוגש אף בג'וליה, חברת מפלגה חיצונה אחרת, והם פוצחים בקשר אהבים חשאי ואסור, כשהם נפגשים באזורים נידחים בתקווה להתחמק ממעקב. בניגוד אליו, ג'וליה נולדה לאחר המהפכה, וכלל לא מהרהרת באפשרות להדיח את "האח הגדול" אלא מקבלת את שלטון המפלגה כנתון, שעליה להערים ולחמוק ממנו ולא לנסות להתעמת אתו. הרומן עם ג'וליה מכניס מעט תקווה וחיוניות לחייו הקודרים של סמית: כשהוא מרצה לה אודות מעצרם ובמותם הבלתי-נמנעים, שניהם שואבים נחמה מכך שהמפלגה יכולה לאלצם להגיד כל דבר תחת עינויים, אך לא לחדור לתוך מחשבותיהם ולשנות את רגשותיהם.

או'בריאן מזמן את סמית למעונו, ומגלה לו שהוא אכן מתנגד למפלגה, וחבר ב"אחווה" של גולדשטיין. וינסטון וג'וליה הנרגשים נשבעים אמונים לאחווה, ואו'בריאן מעניק לו עותק של "קולקטיביזם אוליגרכי להלכה ולמעשה" מאת גולדשטיין. הספר מכיל ניתוח של תולדות מאבקי המעמדות לאורך ההיסטוריה, ומגלה כי הדיקטטורות השולטות במעצמות הנוכחיות חולקות למעשה אותה מטרה ואותה אידאולוגיה, בשמות שונים. בעבר, התקיימו תמיד מעמד גבוה שולט, מעמד בינוני שהיה חיוני למעמד הגבוה ובה בעת קינא בו וביקש להחליפו, ומעמד נמוך ענקי ונבער שנוצל על ידי שני האחרים. בכל פעם שהשעה הייתה כשרה לכך, המעמד הבינוני הסית את הנמוך בתעמולה אודות צדק ושוויון, הדיח את העליון ושב למשול ולדרוס את המעמד הנמוך. בעוד שמהפכני העבר האמינו לפחות חלקית בסיסמאות שהמציאו, המחקר ההיסטורי הביא את מנהיגי ההווה להבנה של הדינמיקה הזאת. ואם במאות עברו הייתה רוב האוכלוסייה מרוששת מטבעו של עולם, הפיתוח הטכנולוגי איים לספק למעמדות הנמוכים די שפע ופנאי להשכיל ולהגיע למודעות פוליטית, ונדרש מאמץ מכוון להשמיד את עודפי הייצור הללו. המפלגה באוקיאניה ושתי מקבילותיה חותרות לכוח ולשלטון לשמם, ללא כל יומרה אידאולוגית, ונלחמות לא כדי לנצח אלא כדי לרושש ולדלל את עמיהן, בעודן שומרות עליהם מבודדים ממגע עם תרבויות אחרות. המהלכים הצבאיים חסרי תוחלת, המדע כמעט ואסור וההתפתחות האנושית קפאה, משום שהכרה במציאות האמפירית תערער את יסודות ה"דוחשב" ואת אחיזת המפלגה בתודעת נתיניה.

כמעט מיד, משטרת המחשבות עוצרת את ג'וליה ווינסטון. הם מופרדים ומובאים ל"מיניסטריון האהבה", המשרד בו מעונים ונענשים אויבים פוליטיים, שם ממתין להם או'בריאן, ששיטה בהם. הוא עורך לווינסטון המורעב והמוכה חקירות ממושכות, כשהוא מענה אותו ומתדיין אתו חליפין, תוך שהוא מסביר שכתב בעצמו את הספר ואיננו נרתע כלל מלהסכים עם תכניו. המפלגה תשלוט לנצח, בגופם ובתודעתם של כל נתיניה. וינסטון הוא חולה רוח מפני שאיננו מסכין לכך, ויש לרפאו, אך עליו לשתף פעולה ולהתגבר על עצמו אם ברצונו להבריא. או'בריאן שובר את רוחו עד כדי כך שהוא מתחיל להאמין באמת שחיבור של שתיים ועוד שתיים איננו שווה בהכרח לארבע, אלא למה שהמפלגה אומרת. אך אין די בכך: וינסטון מובא ל"חדר 101", הנורא שבמתקני העינויים ב"מיניסטריון האהבה", בו פוגש כל אסיר באיום שבפחדיו. הוא מתחנן שיאמרו לו מה עליו לעשות, אך או'בריאן מסביר שיבין זאת בעצמו. ראשו של וינסטון מושם במסכה סגורה המופרדת בדלת מכלוב המכיל חולדות, העתידות להיכנס ולאכול את פניו בחיים. ללא שנאמר לו דבר, הוא צורח ודורש, בכנות מלאה וללא העמדת פנים, שיעשו זאת לג'וליה, לא לו.

וינסטון משוחרר. הוא עתה "לא-איש", מי שנחרץ גורלו למוות בהוצאה להורג אך מתירים לו להתקיים בינתיים במצב של חיות מושעית. הוא אף פוגש בג'וליה, והשניים מתוודים שבגדו זה בזה במיניסטריון. הם אינם חשים עוד אהבה זה לזו. וינסטון בוהה בתמונת מנהיג המפלגה ומבין שנרפא והתגבר על עצמו לאחר שנים רבות של טיפשות עיקשת: הוא אוהב את "האח הגדול".

בספר נכללת ביקורת על המשטר הטוטליטרי בכלל ועל המשטר הקומוניסטי בפרט, בעקבות השנאה שפיתח אורוול לסטלינזם מספר שנים קודם לכך כשנלחם במלחמת האזרחים הספרדית, ואנשי הקבוצה שאיתו נטבחו על ידי כוחות סטלין. בנוסף, פרטים רבים בספר הם תיאור מדויק למדי של החיים בברית המועצות בשנת 1948, לאחר הטיהור הגדול והמלחמה, ולא תיאור של עולם דמיוני בשנת 1984.

אלמנטים רבים בספר גם קרובים מאוד לגרמניה הנאצית, כמו תנועת הילדים שמושפעת מההיטלר יוגנד, שתי דקות השנאה שמושפעות משריפות הספרים ההמוניות, הגזענות והאנטישמיות כמדיניות של המפלגה, ומשרד שכל תפקידו להוליך את האוכלוסייה שולל, בדומה לפעילותו של גבלס.

ההתפתחות הטכנולוגית המתוארת בספר, כגון מסך הטלצג המשדר תוכניות טלוויזיה ובה בעת צופה בכל אדם הנמצא בטווח ראייתו, מקליט אותו, עוקב אחרי תנועותיו ואמרותיו (אף כאלו הנאמרות תוך כדי שינה) ומשדר אותן למרכז מעקב, אינה דמיונית או מהפכנית כמו בספרי מדע בדיוני אחרים. בשנת 1984, הטכנולוגיה המתוארת בספר נראתה מיושנת למדי. עיקר כוחו של הספר בתיאור החברה הדיסטופית שבה מתרחש הסיפור, שמבוסס על מרכיבים ריאליים בברית המועצות ובגרמניה הנאצית כפי שהכירו אותה אורוול וידידיו הטרוצקיסטים:

• עבודתו של וינסטון כמשכתב רטרואקטיבי של ההיסטוריה אינה כה דמיונית, ובגרמניה הנאצית וברית המועצות אכן נעשה שכתוב רטרואקטיבי של ההיסטוריה, בריטוש תמונות, בהשמדת ספרים ומגזינים, והסרטת קטעי סרטים "דוקומנטריים" מחדש. כמו התמונות של סטלין עם אויבי המפלגה שרוטשו, או ההמצאות המגוחכות הרבות שגבלס המציא על בעלות הברית.
• דמותו של הארכי-אויב של הסוצאנג, האדם שכולם מחונכים לשנוא, "עמנואל גולדשטיין" היא תיאור מדויק של לאון טרוצקי, ששמו המלא לייב דוידוביץ' ברונשטיין. בנוסף, השנאה כלפי גולדשטיין בספר מגיעה ממקום אנטישמי, ובסרטי תעמולה שמוצגים לאוכלוסייה הכוללת יש אלמנטים אנטישמיים, כמו רצח של דמויות שנראות יהודיות בעודן נמלטות בסירה.^[3] כן יש מקבילות רבות בין תיאורו החיצוני של "האח הגדול" ובין תיאורו החיצוני של סטלין.
• הלשנה של ילדים על הוריהם על "פשעים כנגד המפלגה" הוא מנהג שעודדה המפלגה הנאצית בעזרת הנוער ההיטלראי והמפלגה הקומוניסטית עודדה גם היא בברית המועצות (שמתואר בספר. ראו פאווליק מורוזוב).
• המנהג המקובל בסוצאנג לפיו מנהיגי המפלגה (פרט לאח הגדול) נתפסים מעת לעת בבגידה ומתוודים באופן פומבי על חטאם (לרבות ניסיון לרצוח את האח הגדול וקשירת קשר עם אויבים חיצוניים) מקביל למה שהתרחש במפלגה הקומוניסטית במסגרת "הטיהורים הגדולים". ראו גם משפטי מוסקבה. ודומה מעט לליל הסכינים הארוכות בו נרצחו מנהיגים נאציים רבים כי הם היו בוגדים לכאורה, אבל בפועל על מנת לחזק את מעמדם של היטלר ועושי דברו הנאמנים.

עם זאת, הספר מתאר גרסה קיצונית של המשטר הטוטליטרי, שאומנם מבוססת על מרכיבים שהיו קיימים בעיקר בברית המועצות הסטליניסטית וגרמניה הנאצית, אבל מביאה אותם למימוש "טהור" וקיצוני שלא היה קיים אפילו בברית המועצות הסטליניסטית ובגרמניה הנאצית. הסילוף המלא של העבר, הפיקוח המתמיד על חברי המפלגה והמאסרים שלהם (בהם חברי מפלגה נאמנים לחלוטין), הכחשת עצם קיומה של מציאות חיצונית, המלחמה המתמדת נגד אויבים משתנים מבחוץ (שעצם התחלפותם מוכחש) ונגד האויבים הקבועים מבפנים תוך הפעלת תעמולת שנאה כלפיהם – כולם רכיבים שמבוססים על החברות הטוטליטריות בברית המועצות ובגרמניה הנאצית, אך מובאים לרמות קיצוניות בספר כדי להמחיש את מימוש המשטר הטוטליטרי במלוא קיצוניותו ואכזריותו.

בספר עצמו מושווה המשטר באוקיאניה למשטרים הטוטליטריים "מן העבר", ונטען בו שבעוד הקומוניסטים והנאצים העמידו פנים (ואולי אף האמינו) שהם תופסים את השלטון לזמן מוגבל בלבד ולתכלית חיובית, המפלגה באוקיאניה מודה שהיא מעוניינת אך ורק ב"שלטון צרוף" (אותו היא מפרשת כ"גרימת סבל, כאב והשפלה") ללא הגבלת זמן ולא בטובת אף אחד מלבדה; ושבעוד הקומוניסטים והנאצים עינו והשפילו את אויביהם מבית וגרמו להם להתוודות ולהתחנן לרחמים לפני שהרגו אותם (ואף על פי כן לא הצליחו למנוע מהם להפוך לקדושים מעונים בעיני הדורות הבאים), המפלגה באוקיאניה הופכת תמיד את אויביה מבית לחסידי המפלגה לפני שתהרוג אותם ותמחה את זכרם כליל. עוד נטען בספר שבעוד כל שלטונות הרודנות של העבר הצטיינו "בהססנות ובחוסר יעילות", הרי השלטון באוקיאניה יודע היטב מה הוא עושה ומקפיד לדכא כל התנגדות ואפילו כל מחשבה על התנגדות.

גדולתו של הספר היא שגם ללא נוכחותן של גרמניה הנאצית וברית המועצות, עדיין יש בו בשורה ואמירה אנושית אוניברסלית, מעבר לביקורת על משטר זה או אחר. אף הספר "חוות החיות" כולל אנלוגיה של אחת לאחת עם המשטר הסובייטי (כאשר כל דמות בו מקבילה לדמות היסטורית מן ההיסטוריה הסובייטית), ועדיין האמירה בספר "חוות החיות" לפיה "כל החיות שוות, אך ישנן חיות אשר שוות יותר" עוצמתית כביום שנכתבה.

הספר מושווה לעיתים קרובות לספרו של אלדוס האקסלי, "עולם חדש מופלא", שגם הוא דיסטופיה ומתאר עולם טוטליטרי. אומנם הדיקטטורה ב"עולם חדש מופלא" שונה באופייה ומבוססת על "אושר" לתושבים, על חירות מינית וחופש לצרוך, על בריחה מהמציאות באמצעות סמים, על חינוך והתניה מוחלטים שמתחילים עוד לפני הלידה (החוץ-גופית), ועל שעבוד בפועל שאהוב על התושבים (כך שבדרך כלל אין צורך לדכאם כמו ב-1984, ואף החריגים המעטים שאינם מרוצים מוגלים לאי ואינם נרצחים); אך בשני הספרים יש מרכיבים של טשטוש המציאות, של אחידות חברתית ופוליטית ושל שליטה מרוכזת, ושניהם מתארים גרסאות קיצוניות של דיקטטורה טוטליטרית ונועדו להזהיר מפני כיוונים שהעולם עלול להתקדם אליהם.

מאידך, לספר פרשנות סוציולוגית חשובה. מישל פוקו טען כי לשיח החברתי יש כללים, יש את שמותר לומר ויש את שאסור לומר. במובן זה ניתן לפרש את ספרו של אורוול כדוגמה למשטר השיח הפוקויני. יותר מכך, חוקרים חברתיים ובלשנים שונים טוענים כי השפה היא המעצבת את התודעה, לכן ספרו של אורוול מתאר טוטליטריות עמוקה וחוסר יכולת של הפרט להתנגד או להבין עד כמה תודעתו מעוצבת על ידי השלטונות. בסיס לפרשנות הסוציולוגית של הספר ניתן גם למצוא במאמרו של אורוול "פוליטיקה והשפה האנגלית" ("Politics and the English Language"), מאמר מ-1946 המקדים את "1984" ומביא מספר רעיונות מרכזיים של אורוול ביחס לקשר בין פוליטיקה לשפה.

הספר דן בניגוד שבין המציאות הריאלית למציאות הווירטואלית, הנוצרת כתוצאה משטיפת מח תעמולתית מתמדת, משיכתוב ועיוות ההיסטוריה, מסילוף השפה ומחדירת השלטון אל ד' אמותיו של הפרט (הטלצג). מתעוררת השאלה האם מציאות זו אכן קיימת. כששואל או'בריאן את וינסטון בחקירתו האם אירוע מסוים, ששונה, שופץ וסולף בדיעבד, אכן קיים לדעתו של וינסטון, משיב לו וינסטון: "אבל הוא קיים! הוא קיים! הוא קיים בזיכרון!", משיב לו או'בריאן: "אני איני זוכר אותו". דהיינו במציאות זו הזיכרון הוא דבר סובייקטיבי והעבר אינו דבר אובייקטיבי. השיא הוא בשאלתו של וינסטון: "האם האח הגדול קיים?" ותשובת או'בריאן: "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמותה של המפלגה". מוסיף וינסטון ושואל: "האם הוא קיים במובן שאני קיים?". משיב או'בריאן: "אתה אינך קיים". וינסטון מצביע על הסימנים הפיזיים לקיומו: "נולדתי, אני עתיד למות, יש לי זרועות ורגליים... במובן זה האח הגדול קיים?" ותשובת או'בריאן: "אין לכך חשיבות. הוא קיים." פה באה שאלת השאלות של וינסטון: "האם עתיד האח הגדול למות אי פעם?" ותשובתו החותכת של או'בריאן: "ברור שלא. הדבר לא ייתכן".

הספר עובד לסרט קולנוע פעמיים. בשנת 1955 יצאה הגרסה הראשונה של הסרט בבימויו של מייקל אנדרסון, ובכיכובם של אדמונד אובריין וג'ן סטרלינג. גרסה זו צולמה בשחור לבן, וסטתה מאוד מעלילת הספר ומרוחו.

בשנת 1984 צולמה גרסה נוספת בבימויו של מייקל רדפורד, ובכיכוב ג'ון הרט, סוזנה המילטון וריצ'רד ברטון.^[4] גרסה זו הייתה נאמנה יותר לרוחו של הספר, והיא נחשבת לטובה יותר^{[דרוש מקור]}, בין היתר בשל משחקם המוערך של ג'ון הרט בתפקיד וינסטון סמית', ושל ריצ'רד ברטון (בתפקידו הקולנועי האחרון) בתפקיד החוקר או'בריאן. בפסקול הסרט שחובר על ידי צמד היוריתמיקס נכלל בין השאר השיר "Sexcrime" שזכה להצלחה במצעדי הפזמונים.

בשנת 1985 יצא הסרט "ברזיל" של הבמאי טרי גיליאם, שנעשה (בין היתר) בהשראת ספרו של אורוול.

הספר עובד פעמיים לסרט טלוויזיה. פעם אחת בשנת 1954 בבימויו של רודולף קארטיאר ובכיכובו של פיטר קושינג, ופעם נוספת בשנת 1964 בבימויו של כריסטופר מוראן ובכיכובו של דייוויד באק.

בשנת 1984, שודר בארצות הברית תשדיר פרסומת בשם "1984", אשר בוסס על הספר. התשדיר פרסם את מחשב המקינטוש של חברת אפל, אשר ביקשה להציג עצמה כ"גואל" מפני שליטתה של חברת יבמ בשוק המחשבים האישיים.

ב-1974 הוציא הזמר דייוויד בואי סינגל בשם "1984" המבוסס ומושפע מספרו של אורוול. בואי הקליט שירים נוספים עבור מחזה המבוסס על הספר שהתכוון להפיק, בהם "Big Brother", אך אלמנתו של אורוול לא העניקה את אישורה לכך. בואי הכליל שירים אלה באלבומו "Diamond Dogs".

אחד מהרכבי הרוק של המוזיקאי הישראלי יוסי אלפנט נקרא "חדר 101", מונח מתוך "1984". ב-1996 הוציא מאיר אריאל את אלבומו "רישומי פחם". בחוברת של הדיסק נכתב מפורשות שהספר היה מקור השפעה לחלק מהרצועות.

בשנת 2017, עלתה בתיאטרון הבימה הצגה בשם "1984", גרסה עברית לעיבוד תיאטרוני חדש לספר, שיצרו שני מחזאים בריטים רוברט אייק ודאנקן מקמילן, בשנת 2013. בהצגה, בבימויו של עירד רובינשטיין, מככבים אלכס קרול כווינסטון, גיל פרנק כאו'בריאן ואושרת אינגדשט כג'וליה.^[5][6]

תרגומו הראשון של הספר לעברית הופיע בשנת 1950.^[7] הספר תורגם על ידי יהודית אביטל והופיע בהוצאת "פלס", שהייתה למעשה סוכנות להפצת עיתונות חוץ. התרגום שהופיע שנה בלבד לאחר הופעת המקור באנגלית עורר הד רב. האנלוגיה לברית המועצות ולגרמניה הנאצית הייתה מובנת מאליה לקוראים באותם ימים. התרגום הנפוץ כיום של ג. אריוך (שם העט של המתרגמת ג'נטילה ברוידא) הופיע בהוצאת עם עובד ב-1971 ומאז הודפס במספר רב של מהדורות.

• 1984, תרגמה יהודית אביטל, תל אביב, פלס חברה לפרסומים, תשי"א 1950
• 1984, תרגם ג. אריוך, תל אביב, עם עובד ("ספריה לעם"), תשל"א 1971
• 1984, תרגם ארז וולק, תל אביב, עם עובד, 2019

לספר הייתה השפעה רבה על העולם של אחרי 1948, אשר נחשף לזוועת הדיקטטורה והטוטליטריות. הוא אף מונהג כספר חובה בקורסים רבים למחשבה מדינית.

מעבר להשפעה הגדולה שהייתה לספר בהבנה שבבעיה שבצורת המשטר הקומוניסטית וצורות משטר טוטליטריות אחרות, טבע הספר גם חשש גדול בציבור מפני מעורבות יתר של השלטון בחיי האזרח הפשוט. המונח "האח הגדול" מוזכר לעיתים תכופות, עד ימינו, בכל פעם שיש חשש שמדינה או חברה אוספת יותר מדי מידע על האזרחים. במובן זה, הקדים אורוול את זמנו, שכן ההבנה כי "ידע הוא כוח" והחשש מפני ניצולו לרעה, טרם היו חקוקים בתודעתו של הציבור.

השפעה נוספת הייתה ההבנה של הבעייתיות ב"כיבוס השפה", ובכך שהשיח משפיע על צורת חשיבתם של אנשים. בכך השתלב אורוול עם הזרם הפוסט-מודרני שקיבל תאוצה בזמנו, ואשר הוגיו (כדוגמת לודוויג ויטגנשטיין) ייחסו משמעות גדולה לשפה ולשימושיה בפילוסופיה (ראו למעלה – משמעות סוציולוגית).

• הספר "האם תמשיך ברית המועצות להתקיים עד 1984?", מאת הסופר הרוסי אנדרי אמלריק, שיצא בשנת 1970. בעת כתיבת הספר רצה אמלריק להכניס לשמו של הספר את שנת 1980, אך לבסוף שינה אותו ל-1984, כדי לתאמו עם תחזיתו האפוקליפטית של אורוול.
• יוצרי הסרט "חיים של אחרים", העוסק במשטר הטוטליטרי בגרמניה המזרחית, בחרו שהעלילה תתרחש בשנת 1984.
• תוכנית המציאות "האח הגדול" קיבלה את שמה בהשראת הספר.
• הרומן "האח הקטן" מאת קורי דוקטורוב, שמתאר מציאות מדומה בארצות הברית כיום, כשהמשטרה\ממשלה מקימה בסן פרנסיסקו משטר טוטליטרי, במטרה "לשמור על הביטחון" כתגובה לאירוע טרור שהתרחש בעיר.
• האלבום "Diamond Dogs" של דייוויד בואי נכתב בחלקו בהתחלה כעיבוד מוזיקלי לספר, אך לאחר שלא קיבל את האישור מאלמנתו של אורוול להפקה הזו הוא כלל את השירים שנכתבו כבר באלבום שלו שמבוסס באופן חלקי על הספר, ושואב ממנו הרבה מאוד השראה.
• האלבום "Hail to the Thief" של להקת רדיוהד מושפע במודע מהספר ואף מצטט כמה משפטים מתוכו. דוגמה לכך היא שיר הפתיחה של האלבום – "2+2=5".
• העולם כפי שהוא מוצג בסרט "ונדטה" משנת 2006 מבוסס ברובו על הספר, ולאורך עלילתו מוצגים אלמנטים מקבילים רבים. אחת הקריצות של "ונדטה" ל-"1984", היא ליהוקו של ג'ון הרט, אשר גילם בעבר את דמותו של וינסטון, כראש המפלגה (האח הגדול).
• נאמר כי אלבום המוזיקה "The Resistance" של להקת מיוז נוצר בהשראת הספר.^[8]
• בסרט "ענן אטלס", שיצא לאקרנים ב-2012, מתואר עתיד קודר בו ממשלה עולמית שולטת בעולם. אסירה פוליטית נחקרת בידי הממשלה ומוזהרת שלא להשתמש בקוריאנית בזמן החקירה. הקוריאנית נחשבת שפה אסורה וכינויה הוא Subspeak (שפה נחותה). נאמר שההשראה לכך הוא הספר בו השפה האנגלית הוותיקה הולכת ויוצאת משימוש בעידוד הממשלה ומוחלפת בגרסה שנקראת Newspeak – שפה עניה יותר, נטולת מילים שנויות במחלוקת, המתאימה לקו המפלגה ומדכאת מחשבה חופשית או ביטויים שקיומם אינו רצוי יותר.
• השיר "Ingsoc"^[9] של להקת הת'ראש מטאל Havok עוסק בתיאור החיים תחת שלטון המפלגה, תוך התבססות על הנכתב בספר.
• סדרת הנוער הישראלית "דאוס" עוסקת בתוכנת מחשב של עוזר וירטואלי מבוסס בינה מלאכותית ועיבוד שפה טבעית האוסף מידע אודות המשתמשים בו ומנצל זאת כדי להשפיע עליהם ולהשתלט על תודעתם.

• 1984 (תשדיר פרסומת)
• חוות החיות
• 1985, רומן וביקורת מאת אנתוני ברג'ס
• פרנהייט 451
• 1Q84
• סדר עולמי חדש

• שלמה גיורא שוהם, והוא אוהב את האח הגדול: "1984" של ג'ורג' אורול: מיתוס ומציאות, פפירוס, 1985. (הספר בקטלוג ULI)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: 1984
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 1984 (ספר)

• ג'ורג' אורוול - חלק ראשון, עמ' 7–23, באתר הוצאת הספרים "עם עובד"
• ציטטות בעברית מתוך הספר, באתר "בין המירכאות" – pitgam.net
• מילון שיחדש אתר העוסק בספר ובהשוואות שלו לחברה האמריקאית (באנגלית)
• גרסאות אלקטרוניות של הספר (באנגלית):
  • 1984 (ניתן גם להורדה)
  • with publication data
  • מפרויקט גוטנברג האוסטרלי
• איזה פרליס, 1984 לאורוול, דבר, 5 במרץ 1971 (עם הופעת התרגום העברי של ג. אריוך בעם עובד)
• חנוך ברטוב, העולם האורווליני אחרי 20 שנה, מעריב, 5 במרץ 1971
• רמי שלהבת, היום לפני: גם אנחנו אוהבים את האח הגדול, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 8 ביוני 2017
• מאיה פולק, ‏האח ממשיך לגדול, בעיתון מקור ראשון, 25 בפברואר 2019
• אדם רז, "1984" בתרגום חדש: כיצד אוקיאניה של אורוול דומה לישראל של 2019?, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2019
• נא לחשוב בהתאם, באתר "Time Out ישראל", 20 במרץ 2014
• דיאנה בארון, האיש שהמציא את האח הגדול: 1984 וחשיבותו של ג'ורג' אורוול, באמפר, 6 במאי 2017
• מערך שיעור לתיכון: הספר "1984" ו"האח הגדול", באתר "קדמה" – kedma-edu.org.il
• 1984, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)