|
כפתור  כפתור הוא דיסקית קטנה, עשויה בדרך כלל פלסטיק, עץ או מתכת המשמשת בתעשיית הביגוד ועיצוב אופנה כחלק מפריט ביגוד, לרוב כדי לאפשר את פתיחתו וסגירתו, על ידי רכיסת הכפתור ופרימתו. לעיתים כפתורים צמודים לבגד לצורכי קישוט. רכיסת כפתור נעשית באמצעות החדרתו ללולאת הכפתור התפורה בבד. כפתורים מיוצרים ממגוון גדול ביותר של חומרים, בהם חומרים טבעיים, כגון, קרני בעלי חיים, עצמות, שנהב, שריון צב, או עץ, או חומרים מלאכותיים: צלולואיד, זכוכית, מתכת, בקליט ופלסטיק. החומר הנפוץ ביותר בתעשיית הכפתורים כיום הוא פלסטיק קשה. החור ששוליו מעובדים ולתוכו מוכנס הכפתור נקרא אִבְקָה.[1] היסטוריה של כפתוריםהכפתורים הראשונים נתגלו באתרים אשר השתייכו לתרבות עמק האינדוס (2800-2600 לפני הספירה), לסין הקדומה של תקופת הברונזה (2000-1500 לפני הספירה) וברומא העתיקה. הם לא שימשו אז לרכיסת בגדים אלא לקישוט. הכפתורים הראשונים היו עשויים מעצם, קרן, עץ, מתכת, או צדף.[2] היוונים והרומאים השתמשו בהם בעיקר לקישוט[דרוש מקור] אם כי היו להם גם כפתורים מלופפים בחוטים שניתן להשתמש בהם לרכיסה. באותה תקופה העדיפו להדק את הבגד בסיכות. במאה ה-12 הביאו נושאי הצלב לאירופה את כפתורי הרכיסה מטורקיה וממונגוליה. הכפתורים הומצאו בגרמניה רק במאה ה-13 כאשר נמצאה הדרך לחורר את הכפתור. מתקופה זו ואילך הכפתורים נתפרו על הבגדים בעיקר לקישוט. המלך לואי הארבעה עשר השתמש ביותר מ-5 מיליון כפתורים על בגדיו השונים בתקופת שלטונו.[דרוש מקור] במאה ה-17 המציאו החייטים הצרפתים כפתורים חדשים שהיו עשויים מטקסטיל ונראו ככדורים קטנים עשויים מחוטים. יצרני הכפתורים המסורתיים שרווחיהם ירדו, פנו לממשלה בתביעה לסייע להם במאבק נגד החייטים וכתוצאה מכך נחקק חוק ממשלתי שהטיל קנס על כל מי שהשתמש בכפתורי טקסטיל. אבל יצרני הכפתורים עדיין לא היו מרוצים ותבעו לערוך חיפושים בבתים ובארונות ולהעמיד למשפט כל מי שיימצאו אצלו כפתורי טקסטיל וגם להשליכו לכלא. במאה ה-19 החלו לייצר כפתורים באופן מתועש. כפתורי טקסטיל, עצם, קרמיקה ומתכת נמכרו במחירים גבוהים ולכן היו האנשים מסירים אותם מעל גבי הבגדים הישנים ושומרים לשימוש חוזר. במחצית השנייה של המאה ה-19 הומצאו כפתורי הפנינה שהפכו למבוקשים מאוד.[3] כפתורי הצלולויד (החומר שקדם לפלסטיק) הראשונים ייוצרו באירופה בסוף המאה ה-19. לפני מלחמת העולם הראשונה ייוצרו רוב הכפתורים באירופה ואילו לאחר המלחמה הפכה ארצות הברית למרכז ייצור עולמי לכפתורים. לולאות הכפתורים הראשונות היו לא יותר מחריץ בבגד שדרכו ניתן היה להעביר את הכפתור, מאוחר יותר התחילו לרקום מסביב לחריץ עד שנוצרה הלולאה המוכרת לנו. עם המצאת הפלסטיק, בסוף שנות ה-30 של המאה שעברה, התחילו לייצר כפתורי פלסטיק בכל מיני צורות וצבעים והם נמכרו בחנויות כלי סדקית במחירים זולים עד בינוניים. מקומם החשוב של הכפתורים באופנה נשמר עד היום, למרות המצאות טכנולוגיות כמו צמדנים, רוכסנים ולחצניות שפותחו כתחליפים לכפתורים. כפתורים הם פריטי אספנות פופולרים בכל העולם. ב-23 מדינות בארצות הברית קיימים אגודות או קלאבים (Clubs) של אספני כפתורים. במוזיאונים לאופנה יש אוספים נדירים של כפתורים. מידות של כפתוריםגודל הכפתור תלוי בבגד שלו הוא מיועד. כפתורי החולצה הם בדרך כלל קטנים ומרווחים קרובים זה לזה, ואילו כפתורי המעיל גדולים יותר ומרוחקים זה מזה. כפתורים נמדדים בדרך כלל ב-lignes (נקראים גם קווים ובקיצור L), עם 40 קווים השווים ל-1 אינץ'. לדוגמה, כמה גדלים סטנדרטיים של כפתורים הם 16 לינים (10.16 מ"מ, כפתורים סטנדרטיים של חולצות גברים) ו-32 ליינים (20.32 מ"מ, כפתור טיפוסי במעילי חליפה). מיקום הכפתוריםמקובל שהכפתורים בבגדי נשים ממוקמים על הכנף הימנית של הבגד, בעוד שכפתורים על בגדי גברים נמצאים על הכנף השמאלית של הבגד. הסיבה אינה ידועה, אך קיימת סברה, שזה בגלל שנשות החברה הגבוהה לא התלבשו בעצמן, אלא נעזרו במשרתות, שרכסו את כפתורי הבגדים שלהן. מיקום הכפתורים מימין הקל על רכיסתם על ידי משרתות ימניות, שהיו רוב מובהק. כפתורי הברחהלאחר פיתוח טכנולוגי של כפתורי מתכת דמויי קופסה, כפתורים כאלה הפכו לאמצעי להברחת חומרים אסורים. בתרבות הפופולרית, בספרים ובסרטים, הופיעו כפתורים ובהם גלולות רעל. במלחמת העולם השנייהבצבא הבריטי ובצבא ארצות הברית הונפקו נעליים עם כפתורים, שבתוכם מצפנים קטנים. שימוש אמנותי בכפתוריםבגלל היותם נפוצים וזמינים לכל, כפתורים הפכו לאמצעי לקישוט ואף להבעה אמנותית. דלטון סטיבנס (Dalton Stevens)[4] אמריקאי שסבל מחוסר שינה התחיל לילה אחד לתפור כפתורים על חליפה. במשך 34 חודשים תפר עליה 16,333 כפתורים, משם המשיך בהדבקת כפתורים, על מכונית, גיטרה,דגל ארצות הברית ומכונית להובלת ארון מתים. הוא הפך לחברה שהוא קורא לה Button King T.M. האמנית הישראלית רחלי רוגל משתמשת בכפתורים כמרכיב מרכזי ביצירותיה שעוסקות בהנצחת נושאים היסטוריים וחברתיים קשים וטעונים[5]. אפשר ליצור תכשיטים מכפתורים, לעיתים כמות שהם ולעיתים כשהם משמשים כבסיס לרקמה[4] או מכוסים בבד [6] שרשראות, עגילים וצמידים. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
