|
בוריס ג'ונסון
אלכסנדר בוריס דה פְּפֶפֶל ג'ונסון (באנגלית: Alexander Boris de Pfeffel Johnson; נולד ב-19 ביוני 1964) הוא פוליטיקאי בריטי שכיהן כראש ממשלת בריטניה ומנהיג המפלגה השמרנית בשנים 2019–2022. כיהן כחבר הפרלמנט הבריטי מטעם מחוז אקסברידג' ודרום ריסליפ (אנ') בשנים 2015–2023 ובשנים 2001–2008 ייצג בפרלמנט את מחוז הנלי (אנ'). כיהן כראש עיריית לונדון בין השנים 2008–2016 וכמזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים מ-2016 עד 2018. ראשית חייו והשכלהג'ונסון נולד באפר איסט סייד במנהטן שבניו יורק, לזוג הורים בריטים מהמעמד הגבוה, סטנלי ג'ונסון (אנ') ושארלוט ג'ונסון ואהל (אנ') (לבית פואסט), שנישאו בשנת 1963. לאחר נישואיהם נסעו ההורים יחד לארצות הברית, שם למד האב כלכלה באוניברסיטת קולומביה שבמדינת ניו יורק. עם לידתו, קיבל ג'ונסון הן אזרחות בריטית, והן אזרחות אמריקאית, עליה ויתר בהמשך כדי להימנע מתשלום מס נוסף גם לארצות הברית.[1] אביו היה חבר במפלגה השמרנית הבריטית ובשנים 1979–1984 הוא היה נציג בפרלמנט האירופי. מצד אביו, ג'ונסון הוא גם נינו של עלי כמאל (אנ') ביי, שר הפנים העות'מאני שנרצח ב-1922, וכן צאצא של פאול, נסיך וירטמברג הגרמני. מצד אמו, משפחתה נוצרית בעיקרה וממוצא אנגלי וצרפתי, אם כי היא גם נכדתו של הפלאוגרף אליאס אייברי לאו (אנ'), שהיה בן למשפחה יהודית-אשכנזית מליטא ומרוסיה.[2] בספטמבר 1964 חזרו הוריו לממלכה המאוחדת, שם גדל והתחנך, אך בפברואר 1966 חזרו לארצות הברית בשל עבודות האב, והתגוררו בוושינגטון די. סי. ובקונטיקט. ב-1969 חזרו שוב לממלכה. אמנם אמו הקתולית גידלה אותו על ברכי אמונתה; אך הוא ראש הממשלה הבריטי הראשון אי-פעם שנטבל כקתולי, ובהמשך חייו המיר את זרם דתו הנוצרית לזו של הכנסייה האנגליקנית בגיל העשרה, כשלמד בבית הספר התיכון היוקרתי לבנים-בלבד איטון קולג'. בקשר לכך, ג'ונסון סיפר על עצמו בריאיון ב-2015 ש"אני לא נוצרי אדוק".[3] הוא למד לימודים קלאסיים באוניברסיטת אוקספורד (ג'ונסון מרבה להשתמש בלטינית וביוונית עתיקה בפומבי), והיה נשיא מועדון הדיבייט "אוקספורד יוניון" (אנ') – תפקיד שמילאו סטודנטים רבים שהפכו, לימים, גם-כן לפוליטיקאים. קריירה עיתונאיתבשנת 1987 הוא החל את הקריירה העיתונאית שלו בעיתון "הטיימס", אך פוטר ממנו בשל פרסום ידיעה חדשותית כוזבת.[4] לימים הוא הפך לכתב השטח של הדיילי טלגרף בבריסל, ומאמרי הדעה שלו השפיעו על התגברות האירוסקפטיות בקרב הימין הבריטי. הוא היה עוזר העורך של הדיילי טלגרף משנת 1994 עד 1999, וערך את עיתון הספקטייטור משנת 1999 עד 2005. באותה תקופה, הוא גם החל להופיע בתוכנית הטריוויה של BBC, אשר נקראת Have I Got News For You.[5] קריירה פוליטית מוקדמת וראשות העיר לונדוןג'ונסון נבחר לפרלמנט כנציג מחוז הבחירה הנלי ב-2001, והיה חבר בממשלת הצללים של מייקל הווארד ודייוויד קמרון. הוא דבק במידה רבה בקו המפלגתי של השמרנים בפרלמנט, אך נקט עמדה ליברלית יותר מבחינה חברתית בנושאים כמו זכויות להט"ב. ג'ונסון פרש מתפקידו בממשלת הצללים כאשר הודיע, ב-16 ביולי 2007, על הצגת מועמדותו לתפקיד ראש עיריית לונדון מטעם המפלגה השמרנית. ג'ונסון, שנבחר בבחירות לראשות עיריית לונדון ב-2008 מטעם המפלגה השמרנית, ניצח את ראש העיר המכהן מטעם מפלגת הלייבור, קן ליווינגסטון, והתפטר מבית הנבחרים הבריטי עם היבחרו. במהלך הקדנציה הראשונה שלו כראש עיריית לונדון, אסר על צריכת משקאות משכרים ברוב קווי התחבורה הציבורית של הבירה, והשיק את מיזם האוטובוסים "ניו רוטמאסטר" (אנ'), את רכבל האמירייטס ומיזמי תחבורה אחרים. ב-2012 נבחר מחדש לתפקיד, וגם בפעם זו גבר על ליווינגסטון. בקדנציה השנייה הוא פיקח על אולימפיאדת לונדון. ב-2015 הוא נבחר לבית הנבחרים כנציג מחוז אקסברידג' ודרום ריסליפ, והתפטר מראשות עיריית לונדון שנה לאחר מכן. במקומו נבחר סאדיק קאן מהלייבור. .jpg) .jpg) שר בממשלת בריטניהג'ונסון היה מנהיגו העיקרי של המחנה בעד פרישה במשאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016), והסתמן כמועמד מוביל להחליף את מנהיג המפלגה השמרנית, דייוויד קמרון, שהתנגד לפרישת בריטניה מהאיחוד והתפטר לאחר זכיית מחנה הפרישה במשאל העם. ב-30 ביוני, לאחר שעמיתו לשעבר מייקל גוב הודיע אף הוא על התמודדות למשרה, הכריז כי לא יתחרה.[6] תרזה מיי שנבחרה בסופו של דבר לראשות המפלגה ולראשות הממשלה, מינתה ב-13 ביולי 2016 את ג'ונסון לשר החוץ בממשלתה החדשה.[7] ב-9 ביולי 2018, הודיע ג'ונסון על התפטרותו מהממשלה עקב חילוקי דעות על תנאי הפרישה מהאיחוד האירופי.[8] ג'ונסון הוא דמות מעוררת מחלוקת בפוליטיקה של בריטניה ובעיתונות הבריטית. תומכיו משבחים אותו כדמות מבדרת, הומוריסטית ופופולרית, ועל הצלחתו למשוך אל קהל בוחריו מצביעים שאינם השמרנים המסורתיים. הוא מושא לביקורת על ידי מבקריו, שמאשימים אותו בשימוש בשפה גזענית, וגם מעלים נגדו טענות על אליטיזם והולכת שולל. ראש ממשלת בריטניהקדנציה ראשונה (2019)
במאי 2019 הודיעה מיי על כוונתה לפרוש מהנהגת המפלגה השמרנית. ג'ונסון הודיע על כוונתו להתמודד לתפקיד באותו החודש, עוד לפני ההודעה של מיי. ביולי 2019 הוא נבחר למנהיג המפלגה השמרנית, לאחר שגבר בסיבוב האחרון על ג'רמי האנט. יום לאחר הבחירות לראשות המפלגה, ב-24 ביולי, קיבלה המלכה אליזבת השנייה את התפטרותה של מיי ומינתה את ג'ונסון לראש הממשלה ה-55 של בריטניה.[9] בנאומו הראשון כראש ממשלה הבטיח שהממלכה המאוחדת תעזוב את האיחוד האירופי עד 31 באוקטובר 2019 גם ללא הסכם. ב-28 באוגוסט ביקש ג'ונסון מהמלכה אליזבת להשעות את כינוס הפרלמנט ב-28 בספטמבר, וכך לצמצם את חלון הזמן שבו יכול הפרלמנט לפעול למניעת ברקזיט ללא הסכם. המלכה נעתרה לבקשה והסכימה להשעייה,[10] אך בית המשפט העליון ביטל את ההשעייה, לאחר שקבע שהיא איננה חוקית.[11] ב-29 באוקטובר, הקדים הפרלמנט את הבחירות לדצמבר 2019.[12] .jpg) קדנציה שנייה (2019–2022)
בבחירות הכלליות, שנערכו ב-12 בדצמבר 2019, זכתה מפלגתו ברוב גדול. ב-9 בינואר 2020, אישר בית הנבחרים הבריטי את הסכם הברקזיט של ג'ונסון, וב-31 בינואר יצאה בריטניה באופן רשמי מהאיחוד האירופי. החלה תקופת מעבר שנמשכה עד 31 בדצמבר 2020. במהלך תקופת המעבר נשמר הסטטוס קוו והצדדים דנו על הסכם קבע. ב-12 ביוני 2020 הודיעה בריטניה רשמית שהיא לא מעוניינת בהארכה של תקופת המעבר. ב-24 בדצמבר 2020 נחתם הסכם סופי מקיף בין האיחוד לממלכה המאוחדת, המכסה את סוגיות הדיג, הסחר החופשי והמכסים, הגבולות ויתר העניינים שהיו שנויים במחלוקת. בסוף 2020 תמה תקופה המעבר.[13] מחלוקות בנושא, בעיקר סביב צפון אירלנד, נמשכו לאחר מכן.[14] בסקוטלנד, שם רוב התושבים הצביעו נגד עזיבת האיחוד האירופי במשאל העם של 2016, קראו אנשי המפלגה הלאומית הסקוטית לקיים משאל עם בנושא עצמאות סקוטלנד. ג'ונסון התנגד לקיום משאל העם ואמר שסוגיה הוסדרה לאחר משאל העם על עצמאות סקוטלנד (2014).[15][16] בתחילת מגפת הקורונה, נקט תחילה ג'ונסון בגישת "חסינות העדר", ללא הגבלות משמעותיות. הממשלה חזרה בה ואימצה מדיניות של איסור יציאות לא הכרחיות מן הבתים.[17] ב-27 במרץ 2020 נדבק ג'ונסון עצמו בנגיף הקורונה. הוא אושפז, ושוחרר לביתו, ב-26 באפריל 2020. לאחר יותר משנה של הנחיות, ההנחיות בשטח אנגליה בוטלו בקיץ 2021. במרץ 2021, פורסמה סקירה משולבת של מדיניות הביטחון הלאומי והמדיניות הבינלאומית של בריטניה. היא תיארה שלושה אינטרסים לאומיים בסיסיים המחברים את אזרחי בריטניה – ריבונות, ביטחון ושגשוג – לצד ערכי הדמוקרטיה ומחויבות לזכויות אדם אוניברסליות, שלטון החוק, חופש הביטוי והאמונה ושוויון.[18] באפריל 2021, פתחה ועדת הבחירות בבריטניה, בחקירת מימון שיפוץ מעונו של ג'ונסון בחשד שנעשו עבירות על החוק.[19][20] ג'ונסון אמנם נוקה מחשד להתנהלות לא חוקית, אך החקירה חשפה התכתבות וואטסאפ שלו עם תום של מפלגתו, שבה סיכמו השניים שהאחרון יממן חלק מהשיפוץ. זאת בניגוד להכחשה של ג'ונסון אשר טען כי שילם מכספו בלבד. הפרשה הסתיימה כשג'ונסון אולץ להתנצל בינואר 2022 על שלא עדכן את יועץ האתיקה שלו על ההתכתבות.[21] בספטמבר ובאוקטובר 2021 סבלה הממלכה ממחסור בדלק וממצוקת נהגים וסחורות.[22][23][24] ג'ונסון וממשלתו עסקו בשיקום הכלכלה ממשבר הקורונה ובמענה ליוקר המחיה ולאינפלציה שעלו.[25][16] בתחום יחסי חוץ, בלטה תמיכתה הרבה של ממשלתו באוקראינה בעת מאבקה ברוסיה.[26] משבר אמון והתפטרות
בסוף 2021, נודע כי העובדים בדאונינג 10 קיימו אירועים במהלך סגר הקורונה.[27] ג'ונסון הודה שהוא נכח באחת מהמסיבות בסגר והתנצל. הוא טען שחשב זו הייתה פגישת עבודה, אך הודה כי טעה בשיקול הדעת.[28] כוחו הפוליטי נחלש.[29] המשטרה הודיעה על חקירת האירועים.[30] בינואר 2022, פורסמו חלקים מדו"ח ביקורת על הפרשה.[31] באפריל 2022, הוחלט לקנוס את ג'ונסון וחלק מעובדיו.[32] במאי 2022 פורסם הדו"ח הרשמי על הפרות הסגר בלשכת ג'ונסון, בו נכתב כי "לא משנה מה הכוונה הראשונית, מה שהתקיים ברבים מהמפגשים והאופן שבו הם התפתחו לא היה בקנה אחד עם הנחיית הקורונה באותה תקופה."[33] ברקע פרשת המסיבות, חברי פרלמנט ממפלגתו יזמו הצבעת אי אמון בגונ'סון.[34][35] 211 חברי פרלמנט שמרנים הצביעו נגד הדחתו, ו-148 אחרים תמכו בה.[36][37] ביולי 2022 התגלה שג'ונסון מינה את כריס פינצ'ר לתפקיד בכיר (מצליף), על אף שהוא ידע שפינצ'ר הואשם בעבר בהטרדות מיניות. ג'ונסון הכחיש בתחילה שהוא ידע על כך, אך במהרה התברר שהוא תודרך לגבי התנהגותו של פינצ'ר לפני מינויו, ב-2019.[38] על רקע משבר האמון שחוללה פרשת המסיבות, עורר גילוי זה סערה פוליטית. שני חברי קבינט בממשלת ג'ונסון, שר האוצר רישי סונאק ושר הבריאות סאג'יד ג'אוויד, התפטרו ב-5 ביולי, ואחריהם החל גל של התפטרויות. בסך הכל, עד 7 ביולי, התפטרו כ-30 שרים, מתוכם חמישה חברי קבינט, ועשרות בעלי תפקידים זוטרים יותר.[39] פוליטיקאים נוספים הגיעו לבית ראש הממשלה כדי לבקש ממנו להתפטר מראשות המפלגה.[40] ג'ונסון סירב בתחילה להתפטר,[41][42] ואף פיטר את חבר הקבינט מייקל גוב בתגובה לביקורת שהוא הפנה כלפיו.[43] למחרת, ב-7 ביולי, הודיע ג'ונסון על התפטרותו מתפקידו כמנהיג המפלגה השמרנית. בנאום ההתפטרות הוא אמר שבכוונתו להישאר ראש הממשלה עד שייבחר מנהיג חדש למפלגה בסתיו 2022.[44] פוליטיקאים רבים במפלגתו, ביניהם ראש הממשלה לשעבר ג'ון מייג'ור, ביקרו את כוונתו להישאר בתפקיד ראש הממשלה למשך חודשים נוספים וקראו לחברי המפלגה למנות לו מחליף זמני.[45] לפי החוק בממלכה המאוחדת, התפטרות ראש הממשלה לא מביאה באופן מיידי לבחירות כלליות. חברי המפלגה השמרנית, שלה רוב בפרלמנט, יכולים להחליט אם לאפשר לראש הממשלה להמשיך בכהונתו או למנות לו מחליף זמני בניגוד לרצונו, אף שאין לכך תקדים, וכן בכוחם להביא למינוי ראש המפלגה החדש שייבחר בהמשך לראשות הממשלה במקום ג'ונסון.[46] לאחר התפטרותה של ליז טראס מתפקיד ראש ממשלת בריטניה לאחר הכהונה הקצרה ביותר בהיסטוריה של בריטניה, כהונה בת 45 יום, דווח כי בוריס ג'ונסון שוקל לחזור לתפקיד ולהתמודד על הנהגת המפלגה השמרנית וראשות ממשלת בריטניה.[47] לבסוף הוא לא התמודד ורישי סונאק נבחר. לקראת פרסום מסקנות ועדת החקירה בפרלמנט בנושא פרשת המסיבות התפטר ג'ונסון מהפרלמנט ואמר כי חברי הוועדה הודיעו לו שבכוונתם "לסלק אותו" מתפקידו.[48] התנהגות של ג'ונסון סימנה חולשה של Good Chap Theory בפוליטיקה בריטית[49]. סופר, יוצר ומנחהג'ונסון כתב מספר ספרים, בהם מספר אוספים מטוריו בעיתונות, רומן בשם "72 בתולות" (אנ') (ב-2004) וביוגרפיה על וינסטון צ'רצ'יל.[50] בנוסף, יצר את הסדרה ההיסטורית "החלום של רומא" (אנ'), על האופן בו רומא העתיקה איחדה את אירופה, סדרה ששודרה בערוץ BBC ב-2006. הוא גם הופיע מספר פעמים בתוכניות טלוויזיה, למשל כמנחה בתוכנית "יש לי חדשות בשבילך" (אנ'), עליה היה מועמד לפרס האקדמיה הבריטית לטלוויזיה בקטגוריית הבידור לשנת 2003. ב-2014 יצאה לאור ביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל, אפקט צ'רצ'יל, פרי עטו. ב-2023 החל לעבוד בערוץ החדשות GB news כמנחה, כיוצר וכפרשן.[51] חיים אישייםבשנת 1987 ג'ונסון התחתן עם האריסטוקרטית אלגרה מוסטין-אוון, בתו של היסטוריון האמנות ויליאם מוסטין-אוון. ב-1993 הם התגרשו והוא נישא למרינה וילר (אנ'), בתו של העיתונאי ושדרן ה-BBC צ'ארלס וילר (אנ'). לזוג נולדו ארבעה ילדים. ב-2018 נפרדו ונכנסו לתהליכי גירושין. יש לו לפחות עוד ילדה אחת מחוץ לנישואין.[52][53] במאי 2021 נישא בחשאי לארוסתו קרי סיימונדס, בתו של מת'יו סיימונדס (אנ'), אחד ממייסדי העיתון "אינדפנדנט",[54] ולהם שני בנים ובת משותפים.[55] תחביב שהצהיר עליו הוא יצירת מודלים של אוטובוסים מקופסאות עץ של יין.[56][57] אחיו הצעיר, ג'וסף אדמונד "ג'ו" ג'ונסון (נולד ב-23 בדצמבר 1971) כיהן כחבר הפרלמנט מטעם אורפינגטון בשנים 2010–2019. בשנים 2015–2018 שימש ג'ו ג'ונסון כשר האוניברסיטאות, המדע, המחקר והחדשנות בממשלתה של תרזה מיי, ושב לתפקיד זה עם כינון ממשלתו של אחיו. הוא התפטר לאחר כחודשיים בתפקיד, בטענה כי תפקידו תובע ממנו להיות "קרוע בין המשפחה והאינטרס הלאומי". תמיכתו בישראל.jpg) ב-1984 התנדב בקיבוץ כפר הנשיא ונחשב כתומך של ישראל. הוביל מאבק בתנועת ה-BDS וכראש עיריית לונדון ביקר בישראל מספר פעמים, בין היתר ב-2015 וב-2016 להלווייתו של שמעון פרס.[58] ג'ונסון אמר שהוא תומך בזכות ישראל להגנה עצמית, אך הגדיר את תגובתה במבצע צוק איתן "לא-פרופורציונלית". הוא תומך בפתרון שתי המדינות. קישורים חיצוניים
מכתביו
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
_(St_Edwards_Crown).svg)