|
פרדריק רובינסון
פרדריק ג'ון רובינסון, ויקונט גודריץ' ורוזן ריפון (באנגלית: Frederick John Robinson, 1st Earl of Ripon 1 בנובמבר 1782 – 28 בינואר 1859), היה מדינאי בריטי שכיהן כראש ממשלת בריטניה. כבן למשפחת אצולת קרקע נכנס רובינסון לפוליטיקה בזכות קשריו המשפחתיים. בבית הנבחרים הוא התקדם כאשר כיהן במשרות מיניסטריאליות זוטרות וב-1818 מונה למשרה בקבינט כשר המסחר. ב-1823 הוא מונה לשר האוצר, תפקיד בו הוא כיהן במשך ארבע שנים. ב-1827 הוא קיבל תואר אצולה ועבר לשבת בבית הלורדים, שם הוא שימש כמנהיג הבית וכיהן כשר המדינה למלחמה ולמושבות. כאשר מת ראש הממשלה ג'ורג' קנינג ב-1827 הוא ירש אותו בתפקידו, אך לא היה מסוגל להחזיק את הקואליציה השבירה של הטורים והוויגים המתונים שהקים קודמו. לאחר 144 ימים בתפקיד הוא התפטר מתפקידו. לאחר התפטרותו הוא שירת בממשלותיהם של שניים מיורשיו, צ'ארלס גריי ורוברט פיל. ראשית חייופרדריק רובינסון נולד באחוזת משפחתו שבמחוז יורקשייר לאביו תומאס רובינסון, ברון גראנטהאם השני ולאמו מרי. הוא התחנך בבית ספר בסנברי שעל התמזה, לאחר מכן בבית הספר הארו ובקולג' סט' ג'ון שבקיימברידג'. חיים פוליטייםרובינסון נכנס לפוליטיקה באמצעות קשריו המשפחתיים. בן דודו של אמו, רוזן הרדוויק, שהיה הלורד לוטננט של אירלנד, מינה אותו כמזכירו הפרטי ב-1804. שנתיים לאחר מכן דאג הרדוויק שרובינסון יבחר לפרלמנט מטעם מחוז הבחירה של קארלוו (Carlow), מחוז כיס ליד דבלין. ב-1807 ויתר רובינסון על המושב ונבחר לפרלמנט מטעם מחוז הבחירה של ריפון (Ripon) שהיה קרוב למקום מגורי משפחתו ביורקשייר. בשנותיו הראשונות בפרלמנט מילא רובינסון תפקידים מיניסטריאליים זוטרים מתוך כבוד לפטרונו הרדוויק שהיה יריבו של ראש הממשלה הדוכס מפורטלנד. עם זאת, בחר בו שר החוץ ג'ורג' קנינג כמזכיר המשלחת לווינה בראשותו של הלורד פמברוק שיצאה לשם כדי לנהל משא ומתן על ברית חדשה בין בריטניה לבין אוסטריה. המשלחת נכשלה במשימתה, אך המוניטין של רובינסון לא נפגע. דעותיו הפוליטיות עוצבו בעיקר בהשפעתו של קנינג, אך הוא נעשה בן חסותו של יריבו של קנינג, לורד קסלרי, שמינה אותו כתת-השר שלו במשרד המלחמה במאי 1809. עם התפטרותו של קסלרי מהממשלה באוקטובר, עקב חוסר רצונו לשרת תחת ראש הממשלה החדש, ספנסר פרסיבל, התפטר רובינסון יחד אתו. ביוני 1810 הוא מונה לחבר במועצת האדמירליות ושנתיים מאוחר יותר כחבר במועצה המלכותית. ב-1814 נשא רובינסון לאישה את ליידי שרה אלבינה לואיזה הוברט, בתו של הרוזן מבאקינגהאמשייר וקרובת משפחה של קסלרי. הזוג הביא לעולם שלושה ילדים, אבל רק אחד הגיע לבגרות. רובינסון שירת תחת הלורד ליברפול כסגן נשיא מועצת המסחר בין השנים 1812–1818 וכגזבר הצבא בין השנים 1813–1817 והיה מעורב בחקיקתם של חוקי הדגן ב-1815. חוק יבוא הדגן של רובינסון שהוגש לפרלמנט בפברואר 1815, צעד פרוטקציוניסטי, כפה מחירי מינימום לדגנים מיובאים. חוקי הדגן גרמו לעלייה מלאכותית של מחירי החיטה, גרמו לרווחים למעמד בעלי הקרקעות ולקשיים מרובים למעמד העובדים. כאשר התקיימו הדיונים בפרלמנט על החוק, הותקף ביתו של רובינסון בלונדון כמה פעמים על ידי אזרחים זועמים. באחת מהתקפות אלה נעקר המעקה מחוץ לבית, הדלת הראשית נופצה, ציורים הושחתו והרהיטים הושלכו מבעד לחלון. בהתקפה אחרת נורו שני אנשים שאחד מהם נהרג. שר בממשלהב-1818 נכנס רובינסון לקבינט כשר המסחר וכגזבר הצי בממשלתו של הלורד ליברפול. ב-1823 הוא מונה לשר האוצר. בתפקיד זה הוא שירת ארבע שנים ונחשב למצליח בתפקידו. הוא הפחית את המיסים ודאג למענקים לבניית משכן לספרייה הלאומית במוזיאון הבריטי ורכש אוסף אומנות עבור הגלריה הלאומית. הישגיו בתפקיד, יחד עם תמיכתו במתן שוויון הזכויות לקתולים ובאיסור העבדות, הקנו לו שם של החבר הליברלי ביותר בממשלה. שנתו האחרונה באוצר עמדה בצל משבר בענף הבנקאות. רובינסון לא הואשם במשבר אך הצעדים שנקט למיתונו ספגו ביקורת. עקב הלחץ שגרם המשבר ביקש רובינסון מליברפול לעבור לתפקיד אחר. בינואר 1827 הוענק לו תואר אצולה כויקונט גודריץ', אך בטרם היה סיפק בידיו של ליברפול לבצע חילופי גברי בממשלה, הוא חלה ובפברואר הוא התפטר מתפקידו. יורשו בתפקיד היה ג'ורג' קנינג שמינויו גרם לסערה במערכת הפוליטית. הטורים התפצלו לארבע סיעות בהתאם לעמדתם בנוגע לנושא מתן שוויון הזכויות לקתולים. קנינג ותומכיו החזיקו בדעה ליברלית בנושא, רובינסון הצטרף לקבוצה מתונה של אנשים ששאפו לתמוך בקנינג, קבוצה בהנהגתם של הדוכס מוולינגטון ורוברט פיל התנגדו למתן שוויון הזכויות והקבוצה הטורית הקיצונית התנגדה לכל סוג של צעדים ליברליים. וולינגטון ופיל סירבו לשבת בממשלתו של קנינג, לזעמו של המלך ג'ורג' הרביעי, שהתייחס לכך כבגידה. כשמחצית מחברי מפלגתו מתנגדים לו, נאלץ קנינג לחפש תומכים בקרב הוויגים. גודריץ', שמונה על ידי קנינג כמנהיג בית הלורדים וכשר המדינה למלחמה ולמושבות, מצא שהמתחים בבית הלורדים לא יורדים ברמתם מאלה של הבית התחתון. הוא היה מטרה לזעמם של טורים ממתנגדיו של קנינג בבית הלורדים וסבל מעלבונות אישיים שהוטחו כלפיו, כאשר הוא ניסה לחוקק חוק דגן חדש שהופל על ידי קבוצת חברי בית הלורדים בראשותו של וולינגטון. ראש ממשלההחל מראשית שנת 1827 החלה בריאותו של קנינג להתרופף וב-8 באוגוסט הוא מת. בחוגי המפלגה הוויגית היה חשש שהמלך ימנה שוב ראש ממשלה טורי, אך ג'ורג' הרביעי, שעדיין זעם על סירובם של וולינגטון ושל פיל לשבת בממשלתו של קנינג ושמועה, שכנראה הופצה על ידי ווליגטון עצמו, שהוא יקרא למלך להרכיב ממשלה, התגלתה כמופרכת. ביום מותו של קנינג זומן גודריץ' לטירת וינדזור והמלך הכריז על כוונתו למנות אותו כראש ממשלה. גודריץ' מיד נתקל בקשיים באיזון הדרישות הסותרות של המלך ושל חברי המפלגה הוויגית בנוגע להרכבת הממשלה. המלך סבר כי שלושה תפקידים שימולאו על ידי הוויגים הם די והותר והוויגים לחצו לקבל את התפקיד הרביעי של שר החוץ. גודריץ' לא הצליח לפתור את הבעיה לשביעות רצון כולם. בחוגי המפלגה היה לגודריץ' אמון ואף אחד לא חשד בו שהוא מהתל בהם, אך הם לא היו שבעי רצון מצורת הטיפול שלו במשבר. במקביל נאלץ גודריץ' להתמודד עם מחלת נפש שאשתו לקתה בה באותה תקופה. בינואר 1828 הבין המלך כי ממשלה טורית בראשותו של וולינגטון תהייה עדיפה על קואליציה בראשותו של גודריץ' שלא תפקדה. כאשר נקרא גודריץ' אל המלך כבר היה באמתחתו מכתב התפטרות, אך הוא עדיין לא הגיש אותו. הוא תיאר באוזני המלך את מצבה המתפורר של ממשלתו והמלך זימן את וולינגטון לקבל עליו את משימת הרכבת הממשלה. על פי אחת הגרסאות בכה גודריץ' במהלך השיחה עם המלך שהושיט לו מטפחת, אך תוך כמה ימים הוא הרגיש את ההקלה שבשחרור מתפקידו. תקופת כהונתו כראש ממשלה שארכה 144 ימים היא הקצרה ביותר בתולדות בריטניה, להוציא את זו של קודמו בתפקיד, קנינג, שהייתה קצרה בשלושה ימים בלבד מזו של גודריץ'. קריירה מאוחרתב-1830 עבר גודריץ' למפלגה הוויגית והצטרף לממשלתו של הלורד גריי כשר המושבות. הוא התנגד להמשך קיומה של העבדות לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו, הן מסיבות מוסריות והן מסיבות כלכליות, ובשנות השלושים הוא שקד על שחרורם של העבדים בכל רחבי האימפריה הבריטית. עבודתו נמשכה על ידי יורשו כשר המושבות אדוארד סמית-סטנלי, שאת פעולת החקיקה שהוא הוביל בנושא גיבה גודריץ' ממקום מושבו בבית הלורדים. ב-1833 פרש גודריץ' מתפקידו במשרד המושבות וביקש לא למלא תפקיד נוסף, אך גריי עמד על כך שהוא ייקח על עצמו את התפקיד של הלורד שומר החותם. בשנה שלאחר מכן התנתקו גודריץ' וסטנלי מהמפלגה הוויגית עקב מה שהם ראו כאיום על יסודותיה של הכנסייה של אירלנד. בשנים 1841–1843 שימש גודריץ' כשר המסחר בממשלתו השנייה של רוברט פיל כשסגנו היה ויליאם גלאדסטון הצעיר. תפקידו האחרון כשר היה נשיא מועצת הפיקוח על חברת הודו המזרחית הבריטית בין השנים 1843–1846. במהלך הקריירה שלו הוא חצה את הגבולות בין המפלגות כמה פעמים והיה חבר בכל הממשלות בין השנים 1818–1846, להוציא את ממשלותיהם של וולינגטון ושל הלורד מלבורן. בנוסף לקריירה הפוליטית שלו שימש גודריץ' כנשיא החברה הגאוגרפית המלכותית בין השנים 1830–1833 וכנשיא החברה הספרותית המלכותית בין השנים 1834–1845. גודריץ' מת בלונדון בינואר 1859 בגיל 76. את תואר האצולה שלו ירש בנו היחיד ג'ורג' שהיה מדינאי ליברלי וחבר בממשלה. קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
_(St_Edwards_Crown).svg)