ג'ון מייג'ור

ג'ון מייג'ור
John Major

לידה	29 במרץ 1943 (בן 81) לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
השכלה	Rutlish School
עיסוק	בנקאי, פוליטיקאי, מדינאי
מפלגה	המפלגה השמרנית
בת זוג	נורמה מייג'ור
אתר רשמי
ראש ממשלת בריטניה ה־50 28 בנובמבר 1990 – 2 במאי 1997 (6 שנים) סגן ראש ממשלת בריטניה מייקל האסלטיין מונרך בתקופה אליזבת השנייה → מרגרט תאצ'ר טוני בלייר ←
מנהיג האופוזיציה 2 במאי 1997 – 19 ביוני 1997 (49 ימים) מונרך בתקופה אליזבת השנייה תחת ראש הממשלה טוני בלייר → טוני בלייר ויליאם הייג ←
מנהיג המפלגה השמרנית 28 בנובמבר 1990 – 19 ביוני 1997 (6 שנים) סגן מנהיג המפלגה השמרנית מייקל האסלטיין → מרגרט תאצ'ר ויליאם הייג ←
חבר הפרלמנט מטעם הנטינגטון 3 במאי 1979 – 14 במאי 2001 (22 שנים) → דייוויד רנטון (אנ') ג'ונתן ד'זאנוגלי (אנ') ←
פרסים והוקרה
אביר הבירית (23 באפריל 2005) הצלב הגדול של מסדר השמש העולה (8 במאי 2012) British Sports Book Awards מסדר עמיתי הכבוד

סר ג'ון מייג'ור (באנגלית: Sir John Major; נולד ב-29 במרץ 1943) הוא פוליטיקאי ומדינאי בריטי אשר כיהן כראש ממשלת בריטניה בין השנים 1990–1997. קודם לכן, כיהן כשר האוצר ושר החוץ בממשלתה של מרגרט תאצ'ר.

ג'ון מייג'ור נולד ב-1943 ברובע סאטון של העיר לונדון. אביו, תום מייג'ור בול, היה שחקן נודד. בשנת 1955, בעקבות פשיטת רגל של אביו, עברה המשפחה לבריקסטון. מגיל צעיר התעניין בפוליטיקה, ונהג לנאום בשוק בריקסטון לעוברי אורח בשוק. בגיל 16 עזב מייג'ור את בית הספר, עם תעודת בגרות חלקית. בשנת 1959 החל לעבוד כפקיד בחברת ביטוח, ולסייע לאביו בעסקיו. בשנת 1963 החל לעבוד ברשות החשמל של לונדון, ואף לקח קורסים בהתכתבות בבנקאות. בשנת 1965 התקבל לעבודה בבנק סטנדרד צ'רטרד. בשנת 1967 נשלח מייג'ור לניגריה לעבוד מטעם הבנק, ונפגע בתאונת דרכים קשה.

ב-3 באוקטובר 1970 נשא לאישה את נורמה ג'ונסון, ולהם בן בשם ג'יימס ובת בשם אליזבת.

בגיל 21 הציב מייג'ור את מועמדותו למועצת רובע לבמת', ובבחירות לאחר מכן, בגיל 24, נבחר למועצה, בה שימש סגן יו"ר ועדת הדיור. בבחירות שבשנת 1971 איבד את מושבו במועצה.

בבחירות 1974 הציג מייג'ור את מועמדותו מטעם המפלגה השמרנית לפרלמנט מטעם מחוז צפון סנט פנקריאס אולם לא נבחר, מאחר שרובע זה ידוע כרובע המזוהה עם מפלגת הלייבור. במאי 1976 החליטה המפלגה כי ייצג אותה כמועמד במחוז הנטינגדונשייר – מחוז בו הובטחה זכייתו בשל מספר התומכים הרב במפלגה, והוא נבחר כחבר בית הנבחרים בשנת 1979 ושוב בשנים 1983, 1987, 1992 ו-1997 (מאז 1983 מטעם מחוז הנטינגדון). בשנת 2001 החליט שלא לרוץ לבחירות מטעם המחוז פעם נוספת.

בשנת 1981 היה מזכיר המפלגה בפרלמנט, ובשנת 1983 הפך למצליף המפלגתי. בשנת 1985 מונה כתת-שר הפנים (Under-Secretary of State) הממונה על הביטוח הלאומי. בשנת 1986 מונה לשר הפנים, ב-1987 כמזכיר ראשי של האוצר, וב-31 ביולי 1989 מונה לשר החוץ בהחליפו את ג'פרי האו. בתפקיד שר החוץ כיהן שלושה חודשים בלבד, ובעקבות התפטרותו של נייג'ל לואסון מונה לתפקיד שר האוצר.

בעקבות התמודדות על ראשות המפלגה בין מייקל הייזלטין ומרגרט תאצ'ר פרשה תאצ'ר לאחר שלא זכתה לרוב מוחלט בסיבוב הראשון ומייג'ור הצטרף כמועמד. מייג'ור לא זכה לרוב מוחלט בסיבוב השני של ההצבעה, אך קיבל 185 מתוך 372 הקולות. שני המועמדים האחרים הסירו מועמדותם לאחר היוודע התוצאות, וב-27 בנובמבר 1990 הוכרז מייג'ור כמנהיג המפלגה השמרנית. למחרת, ב-28 בנובמבר 1990 זומן לארמון בקינגהאם וקיבל מן המלכה אליזבת השנייה את מינויו כראש הממשלה.

בתקופת כהונתו הראשונה של מייג'ור אירעה מלחמת המפרץ. המיתון שבא בעקבותיה הביא לירידה בפופולריות שלו והוא היה צפוי להפסיד בבחירות 1992. מייג'ור החל "לחרוש את המדינה" ולעבור מעיר לעיר כשהוא נואם באסיפות רבות, ואף ברחובות, ובעקבות זאת עלתה הפופולריות שלו והוא גבר על ניל קינוק בבחירות וזכה בכהונה שנייה, אולם ברוב מועט שהקשה עליו להעביר החלטות בפרלמנט. למרות יציאתה של בריטניה ממנגנון שערי החליפין ביום רביעי השחור (16 בספטמבר 1992) לא פיטר מייג'ור את שר האוצר שלו במשך מספר חודשים, ובשל כך קיבל תדמית ציבורית של הססן.

הירידה בפופולריות שלו ושל המפלגה השמרנית הביאה למאבקים פנימיים במפלגה, ואף להצבעה של חברי המפלגה נגד הממשלה במסגרת ההצבעה לאשרור חוזה מאסטריכט. לאחר כישלונו בהצבעה, הכריז מייג'ור על הצבעה נוספת יום למחרת (ב-23 ביולי 1993) תוך שהוא קובע שהצבעה זו תהא הצבעת אמון בממשלה, והצליח בכך להכריח את חברי מפלגתו להצביע בעד האשרור, אולם מאבק זה החליש עוד יותר את תדמיתו הציבורית.

בשנת 1995 התפטר מייג'ור ממנהיגות המפלגה וקרא לערוך בחירות חדשות, בהן זכה מול המועמד ג'ון רדווד ברוב של 218 קולות לעומת 89, אולם בחירתו מחדש לא שיפרה את תדמיתו הציבורית, ובבחירות 1997 איבדה מפלגתו את הרוב בפרלמנט.

מייג'ור ניהל מספר שיחות בלתי רשמיות עם ה-IRA בתחילת כהונתו, אף שאלה הוכחשו מאוחר יותר בנאום שנשא בפרלמנט הבריטי. מייג'ור סירב לחתום על הטיוטה הראשונה של "הבנות מיטשל", ובעקבות סירובו הסתיימה הפסקת האש בין ה-IRA לבריטניה (שהחלה ב-1994 ונמשכה שנה). בעקבות החלטתו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לארח את איש ה-IRA גרי אדמס בבית הלבן בארוחה חגיגית לכבוד יום פטריק הקדוש, סירב מייג'ור לענות לשיחות טלפון של נשיא ארצות הברית במשך מספר ימים^[1].

בבחירות הכלליות ב-1 במאי 1997 ספגה המפלגה השמרנית את התבוסה הגדולה ביותר שלה מאז חוק הרפורמה הגדולה של שנת 1832. בשל הפופולריות הנמוכה של מייג'ור תבוסתו הייתה צפויה, אולם איש לא צפה את עומקה. בפרלמנט הנבחר קיבלה מפלגת הלייבור 418 מושבים, והשמרנים רק 165 מושבים. ג'ון מייג'ור עצמו נבחר במחוז הבחירה שלו ברוב של שמונה עשר אלף קולות, אולם ניצחונו במחוז בחירה זה היה מובטח. לעומתו, 179 חברי פרלמנט שמרנים שכיהנו בפרלמנט הקודם איבדו את מקומם. ב-2 במאי 1997 השיב ג'ון מייג'ור את חותמו הרשמי של ראש הממשלה למלכה אליזבת השנייה, ונשא את נאום התבוסה שלו. מייג'ור נשאר בתפקיד ראש האופוזיציה עד בחירתו של ויליאם הייג ביוני 1997.

לאחר הפסדו שמר מייג'ור על פרופיל נמוך ונמנע מלהתערב בפוליטיקה (בניגוד לקודמתו - מרגרט תאצ'ר). הופעותיו הפומביות היחידות היו בתוקף תפקידו כראש מועדון הקריקט של סארי.

בעקבות מותה של הנסיכה דיאנה בשנת 1997 מונה מייג'ור כאפוטרופוס מיוחד של הנסיך ויליאם והנסיך הארי.

בספטמבר 2002 פרצה לתקשורת התגלית כי בטרם מונה לשר, היה למייג'ור רומן מחוץ לנישואים עם חברת פרלמנט אחרת - אדווינה קארי, וטענו נגדו שהנאומים שלו בדבר חזרה לערכי המוסר בהיותו ראש ממשלה היו צביעות לשמה.

לקראת משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016) תמך מייג'ור במחנה ההישארות וקרא להצביע בעדה. על מעשה זה ספג ביקורת ממחנה היציאה ובעיקר ממנהיג המחנה, נייג'ל פרג'.

בשנת 1999 קיבל מייג'ור את תואר מגן הכבוד בשל עבודתו בניסיון להשיג הסכם שלום בצפון אירלנד.

ב-23 באפריל 2003 קיבל מייג'ור את תואר אביר מסדר הבירית. הוא היה גם חבר במסדר אחוות הכבוד.

בשנת 2005 קיבל תואר אבירות מהמלכה.

מדיה וקבצים בנושא ג'ון מייג'ור בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'ון מייג'ור (באנגלית)
• ביוגרפיה של מייג'ור
• ג'ון מייג'ור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ון מייג'ור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ג'ון מייג'ור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ג'ון מייג'ור, באתר MusicBrainz (באנגלית)

ראשי ממשלת הממלכה המאוחדת

וולפול • קומפטון • פלהם • ניוקאסל • דבונשייר • ניוקאסל • ביוט • ג'ורג' גרנוויל • רוקינגהם • פיט האב • גראפטון • נורת' • רוקינגהם • שלברן • פורטלנד • פיט הבן • אדינגטון • פיט הבן • ויליאם גרנוויל • פורטלנד • פרסיבל • ליברפול • קנינג • גודריץ' • ולינגטון • גריי • מלבורן • ולינגטון • פיל • מלבורן • פיל • ראסל • דרבי • אברדין • פלמרסטון • דרבי • פלמרסטון • ראסל • דרבי • דיזראלי • גלאדסטון • דיזראלי • גלאדסטון • סולסברי • גלאדסטון • סולסברי • גלאדסטון • רוזברי • סולסברי • בלפור • קמפבל-באנרמן • אסקווית' • לויד ג'ורג' • בונאר לואו • בולדווין • מקדונלד • בולדווין • מקדונלד • בולדווין • צ'מברלין • צ'רצ'יל • אטלי • צ'רצ'יל • אידן • מקמילן • דאגלס-יום • וילסון • הית' • וילסון • קלהאן • תאצ'ר • מייג'ור • בלייר • בראון • קמרון • מיי • ג'ונסון • טראס • סונאק • סטארמר

שרי החוץ של בריטניה

פוקס • גרנת'ם • פוקס • טמפל • לידז • גרנוויל • הוקסברי • הרובי • מלגרייב • פוקס • גריי • קנינג • בת'רסט • ולזלי • קאסלריי • קנינג • דאדלי • אברדין • פלמרסטון • ולינגטון • פלמרסטון • אברדין • פלמרסטון • גרנוויל • מלמסברי • ראסל • קלרנדון • מלמסברי • ראסל • קלרנדון • דרבי • קלרנדון • גרנוויל • דרבי • סולזברי • גרנוויל • סולזברי • רוזברי • אידזלי • סולזברי • רוזברי • קימברלי • סולזברי • לנדזדאון • גריי • בלפור • קרזון • מקדונלד • צ'מברלין • הנדרסון • רדינג • סיימון • הור • אידן • הליפקס • אידן • בווין • מוריסון • אידן • מקמילן • לויד • יום • באטלר • ווקר • סטיוארט • בראון • סטיוארט • יום • קלהאן • קרוסלנד • אוון • קרינגטון • פים • האו • מייג'ור • הארד • ריפקינד • קוק • סטרו • בקט • מיליבנד • הייג • האמונד • ג'ונסון • האנט • ראב • טראס • קלברלי • קמרון