אהרן צ'חנובר

אהרן צ'חנובר

צ'חנובר בנובמבר 2004
לידה	1 באוקטובר 1947 (בן 77) חיפה, פלשתינה (א"י)
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום מגורים	ישראל ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים מרכז רפואי הדסה הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
מוסדות	הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
פרסים והוקרה	מדליית ההנצחה של הסנאט הצ'כי (2012) מדליית יובל המאה (2009) מדליית סיר הנס קרבס (2006) פרס נובל לכימיה (2004) פרס ישראל (2003) פרס א.מ.ת. (2002) פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (2000)
תרומות עיקריות
גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים

אהרן צ'חנובר (Aaron (Aharon) Ciechanover; נולד ב-1 באוקטובר 1947, ה'תש"ח) הוא ביוכימאי ישראלי והמדען הישראלי הראשון, לצד אברהם הרשקו, שזכה בפרס נובל. ביחד עם הרשקו ושותפם האמריקאי אירווין רוז, הוענק לצ'חנובר פרס נובל לכימיה לשנת 2004 "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים". חתן פרס א.מ.ת בקטגוריה מדעי החיים בתחום הרפואה לשנת 2002, וחתן פרס ישראל בחקר הביולוגיה לשנת תשס"ג (2003).

צ'חנובר נולד בחיפה למשפחה דתית ממעמד הביניים. משפחתו דגלה בחינוך, בפרט חינוך ליהדות ואהבת הציונות. אביו, יצחק, היה פקיד במשרד עורכי דין ולאחר מכן הפך לעורך דין, ואמו, בלומה (לבית לובשבסקי), עקרת בית ומורה לאנגלית. הוריו עלו ארצה מפולין מהעיר צ'חנוב (ומכאן שם משפחתו) לפני מלחמת העולם השנייה. גדל בהדר הכרמל ולמד בבית הספר "חוגים". כשהיה בן תשע התייתם מאמו וכעבור כשש שנים מת גם אביו. מאז גדל אצל דודתו מרים ואצל אחיו הבכור, יוסף צ'חנובר, שהיה גדול ממנו ב-14 שנים, שלימים הפך לעו"ד, יועץ משפטי ומנכ"ל משרד החוץ.^[1]

עם סיום לימודיו התיכוניים, הצטרף צ'חנובר לעתודה האקדמית, ולמד רפואה באוניברסיטה העברית. בשנת 1971 קיבל תואר מוסמך למדעי הטבע^[2] ובשנת 1974 קיבל תואר דוקטור לרפואה מטעם בית הספר הדסה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1972 התחיל שיתוף פעולה עם הביוכימאי הישראלי אברהם הרשקו. החל משנת 1973 ועד לשנת 1976 שירת כרופא בצה"ל, תחילה בשייטת ספינות הטילים, ואחר כך ביחידת המחקר והפיתוח של חיל הרפואה.

עם סיום שירותו הצבאי הצטרף למחלקה לביוכימיה של הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, כתלמיד לתואר שלישי. בשנים 1981–1984 שהה בהשתלמות לצורך פוסט-דוקטורט ב-MIT.

בשנת 1982 קיבל תואר דוקטור למדעים בהנחייתו של פרופ' אברהם הרשקו. מחקר זה, שלו היה שותף גם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה, הוא שזיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה כעבור יותר מעשרים שנה. במחקר זה גילו ותיארו את מערכת האוביקוויטין, האחראית לסימון חלבונים לפירוק בתוך התא, והביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.^[3] שני החוקרים הראו כי החלבונים בגופינו רגישים לשינויים סביבתיים ונהרסים בקלות ועל כן יש להחליפם, ובנוסף, בקרה של תהליכים בגוף דורשת סילוק של חלבונים המשמשים בלמים או זרזים לתהליך המדובר. המחקר של צ'חנובר עוסק במנגנון האחראי לסילוק חלבונים אלו שיש להחליפם. הם ראו כי חלבונים המיועדים לפירוק מסומנים על ידי חלבון הנקרא אוביקוויטין, אותו הם מכנים 'תג המוות'. חלבון זה נדבק ומסמן את כל החלבונים המיועדים לפירוק וכך הגוף יודע בצורה מדויקת באילו חלבונים אין צורך. החלבון המסומן מגיע בעזרת האוביקוויטין לאנזים גדול הנקרא פרוטאוזום, הוא מוכנס לחלל הפנימי שלו ושם הוא מתפרק ונהרס. כל המערכת הזאת פועלת בצורה בררנית, ישנם קולטנים המאפשרים רק לחלבונים שעליהם מודבק האוביקווטין לעבור תהליך זה ולהתפרק, כך לא נהרסים גם החלבונים הטובים.^[1][4] תהליך זה חשוב מפני שאם בקרת החלבונים לא תעבוד בצורה נכונה ולא יתפרקו החלבונים שאין בהם צורך, החלבונים הפגומים יצטברו ובסופו של דבר יפגעו בתפקוד. הפרעות כאלה בתפקוד נמצאו במחלות מוח ניווניות ומחלות סרטן שונות. גילוי מערכת האוביקוויטין והבנת תפקודה הוא בעל משמעות רבה לעולם המדע ולפיתוח תרופות ונוגדנים למחלות רבות.^[4]

בשנת 1984 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, בשנת 1987 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 1992 עלה לדרגת פרופסור מן המניין.

בשנת 1985 היה פרופסור אורח במכון דנה-פרבר לחקר הסרטן בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון.

בשנת 1987 היה פרופסור אורח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס.

בשנים 1994–2000 שימש מנהל המכון למחקר במדעי הרפואה על שם משפחת רפפורט בטכניון בחיפה.

משנת 1996 עד שנת 2007 היה חבר מועצה בארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית.

בשנת 2000 שימש פרופסור אורח באוניברסיטת קיוטו שביפן.

בשנת 2002 התמנה לפרופסור מחקר. עיקר מחקרו עוסק במנגנוני פירוק החלבונים בתא ובמעורבות של הליך זה בגרימת מחלות.

בשנת 2003 עבד כפרופסור-אורח בנושא חלוקה ריאתית וטיפול רפואי קריטי בבית הספר לרפואה באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו.^[3]

צ'חנובר חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004, חבר באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) משנת 2007, חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 2008 וחבר באקדמיה האפיפיורית למדעים משנת 2008.^[5] מאז זכייתו בפרס נובל קיבל כ-46 תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות אקדמאיים ברחבי העולם (נכון לנובמבר 2011).

בשנת 2011 התמנה צ'חנובר לדיקן מכון המחקר למדעי הכימיה וביו-פרמצבטיקה באוניברסיטת נאנג'ינג בעיר נאנג'ינג שבסין.^[6]

צ'חנובר חבר במועצה של הקרן החדשה לישראל.^[7]

כ-11 שנים לאחר זכייתו בפרס נובל, פרסם צ'חנובר מאמר העוסק בגילוי של שני חלבונים שיוצרת מערכת האוביקוויטין המעכבים סרטן. מחקר זה הוא המשך לתגלית האוביקוויטין, והוא בוצע בהובלת ד"ר ילנה קרבצובה איבנצב.^[8]

בשנת 2015 עופר בינה וחברת סאן-פארמה החלו בפיתוח תרופה על בסיס רעיונות של צ'חנובר.^[9]

ב-2016 השתתף במשלחת של חתני נובל לצפון קוריאה, שם ביקרו באוניברסיטאות ומכוני מחקר.

בחודש פברואר 2023 במסגרת ריאיון עם חתני פרס נובל, הביע את דעתו בנושא הרפורמה המשפטית בישראל. הוא כינה אותה כ"משבר החמור ביותר בישראל בכל שנותיה" והתריע כי תרסק את המדע ותגרום לבריחת מוחות מישראל. צ'חנובר והרשקו חתמו, לצד חמישה חתני פרס נובל נוספים, על עצומה שקוראת לנשיא המדינה להשמיע את קולו ולמנוע את חקיקת הרפורמה.^[10]

צ'חנובר מגדיר את עצמו "אדם דתי" אף שאיננו שומר מצוות במובן המקובל: בערב שנערך לכבודו לאחר זכייתו בפרס נובל אמר כי "בעולמו של הקב"ה אני בסך הכול תייר שהזדמן לו להציץ ולהיות שותף לתגלית שהייתה כאן מאז ימי הבריאה. לא המצאתי דבר. התגלית שלנו היא לטובת האנושות כולה ואני מודה לאלוהים על כך".^[11] כאשר נשאל האם הוא מאמין בחיים שלאחר המוות או בתודעה אלוהית – ענה בשלילה מוחלטת, וציין כי בארנקו מצוי כרטיס אדי לתרומת איברים וכן אמר: "אני לא מאמין בשום דבר שהוא מעבר לחיים. אני מאמין שאנחנו נולדים, ואז יש עובדה ודאית אחת: אנחנו הולכים למות. זו העובדה היחידה שאני מאמין בה. עם זאת, אני מאוד יהודי. אולי יהודים דתיים לא יקבלו זאת... אולי הם מרגישים אחרת על אלוהים ועל הטקסים והתפילות והציוויים והחיים. לגבי – לא. זו תרבות".^[12]

צ'חנובר נשוי לד"ר מנוחה צ'חנובר, שניהלה את המחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי כרמל, ולזוג בן.

לכבודו נקרא רחוב בשכונת ׳המדע׳ בעיר רחובות, יחד עם רחובות נוספים בשכונה זו שנקראו על שם זוכי פרס ישראל.

• 1997 – פרס הנרי טאוב בטכניון עבור הצטיינות מחקרית.^[3]
• 1999 – פרס וכטר מטעם אוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו)
• 2000 – פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו)
• 2000 – פרס אלקלס
• 2001 – פרס מיכאל לנדאו למדעי החיים (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו)
• 2002 – פרס א.מ.ת (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו ועם פרופ' ליאו זקס)
• 2002 – תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב
• 2003 – (תשס"ג) פרס ישראל בחקר הביולוגיה
• 2004 – פרס נובל בכימיה (יחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז). הייתה זאת הפעם הראשונה בה ישראלים זכו בפרס נובל במדעים.^[3]

• שי חורב, אהרן צ'חנובר, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 304–305, 2018.
• גדי בלום וניר חפץ, חינוך ואקדמיה – אהרן צ'חנובר, ישראל לאן – 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה, ידיעות אחרונות ספרי חמד, תל אביב, 2008, עמ' 235 –267.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אהרן צ'חנובר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אהרן צ'חנובר

• אהרן צ'חנובר, באתר פרס נובל (באנגלית)
• אהרן צ'חנובר, באתר dblp
• פרופ' אהרן צ'חנובר, באתר פרס ישראל
• דף הבית של אהרן צ'חנובר, באתר הפקולטה לרפואה
• אהרן צ'חנובר, באתר פרס א.מ.ת.

• כרטיס אישי, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• דיאנה בחור ניר, אבי הטביע בי את המשפט: "אדם אינו רשאי לעבור את העולם בלי להשאיר חותם", באתר כלכליסט, 29 במרץ 2012
• אהרן צ'חנובר, ‏רפואה מוכוונת אישית – המהפכה כבר לפתחנו, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 2 במאי 2012
• הטכניון, ‏הפרופסורים אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר, חתני פרס נובל מהטכניון, נבחרו לאקדמית האגודה האמריקנית לחקר הסרטן, באתר "הידען", 7 באפריל 2013
• פרופ' אהרן צ'חנובר, על מצוינות, יצירתיות ומה שביניהן, באתר יוטיוב
• הטכניון, ‏צוות בראשות חתן פרס נובל אהרן צ'חנובר גילה שני חלבונים מעכבי סרטן, באתר "הידען", 13 באפריל 2015
• יורם יובל בשיחת נפש עם אהרן צ'חנובר, הטלוויזיה החינוכית, 17 באפריל 2016
• רן פוני, "אני מכור למשחק שח מול אלוהים": אהרן צ'חנובר רוצה להפוך את הסרטן למחלה כרונית, באתר ישראל היום, 2 ביוני 2022
• דפנה מאור, זוכה פרס נובל, אהרן צ'חנובר, מתלהב מחברת ה–AI החדשה שלו — והרבה פחות מהמדינה, באתר TheMarker‏, 9 ביוני 2023
• פרופ' אהרן צ'חנובר | מה מביא לפריצת דרך - יצירתיות או מצוינות, סרטון בערוץ "Campus IL - IL קמפוס", באתר יוטיוב (אורך: 01:01:38)
• אהרן צ'חנובר, פירוק חלבונים תוך תאיים: ממנגנונים בסיסיים דרך מנגנוני מחלות ועד לפיתוח תרופות, הרצאת וידאו באתר אוניברסיטה מצולמת
• ריאיון עם צ'חנובר, מתוך הסדרה הנובליסטים
• מי לחיים ומי למוות - שיחה עם פרופ' אהרן צ'חנובר, באתר "הידען"
• מפגש עם פרופ' אהרון צ'חנובר, 2 במרץ 2000:
  • חלק א', באתר הערוץ האקדמי
  • חלק ב', באתר הערוץ האקדמי
• אהרן צ'חנובר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)