אדיס דה פיליפ

אדיס דה פיליפ
Edis de Philippe

לידה	21 במאי 1912 ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	16 ביולי 1978 (בגיל 66) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	יהודית (אדית) שטראוס דה-פיליפ
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול
מוקד פעילות	ישראל, ארצות הברית
עיסוק	זמרת
סוג קול	סופרן
שפה מועדפת	עברית, צרפתית, יידיש, אנגלית, איטלקית
בן או בת זוג	מקס רבינוף (1935–?) שמחה אבן-זהר (1950–?)

אֶדיס דה פיליפ (באנגלית: Edis de Philippe;‏ 21 במאי 1912 – 16 ביולי 1978) הייתה זמרת סופרן ישראלית, מייסדת האופרה הישראלית, המנהלת והבמאית שלה מהקמתה ועד פטירתה.

דה פיליפ נולדה כבת הצעירה בניו יורק בשם יהודית (אדית) שטראוס דה-פיליפ, בת לסוניה-אסתר לבית גרדשטיין ולדוד דפיליפוב, במשפחה בת שתי בנות. שני הוריה היו ילידי אוקראינה (אז חלק מהאימפריה הרוסית) שהיגרו בילדותם לארצות הברית. השם יהודית שטראוס ניתן לה לזכר אידה שטראוס, רעייתו של איש העסקים היהודי-אמריקאי איזידור שטראוס; השניים טבעו שבועות אחדים לפני כן באסון הטיטניק.^[1]

אביה הקים בהארלם בית מרקחת ומאוחר יותר העבירו לברוקלין, העסק פרנס את המשפחה בכבוד. האב היה מתבולל אולם אדיס חוותה מסורת יהודית ולמדה מעט יידיש אצל סבה וסבתה מצד אמה. סבה, לואיס, רכש בית כלבו בהארלם. מגיל צעיר קיבלה חינוך מוזיקלי וכבר בגיל שש ניגנה בכינור, ומאוחר יותר למדה נגינה בפסנתר.

כיוון שהיה לה קול צלול וערב שאפה אמה שאדיס תפתח קריירה כזמרת אופרה. מגיל עשר החלה ללמוד זמרה אצל פרופסור אלברט ז'אנו ובמקביל למדה בלט ושפות זרות - איטלקית, צרפתית, ספרדית וגרמנית.

בגיל 17 החלה לימודי מוזיקה באוניברסיטת ניו יורק. בזכות ז'אנו קיבלה את תפקידה הראשון כוויולטה באופרה ב"לה טראוויאטה" מאת ג'וזפה ורדי בנובמבר 1934. הביקורות על הופעתה היו חיוביות ביותר, ומצנטית ידועה בשם דוריס קרסגי נפגשה עמה. מאז היו השתיים בקשרי ידידות ודה פיליפ התייחסה לקרסגי כאל אם שנייה. בעקבות הביקורות הנלהבות על הופעותיה בניו יורק החליטו אולפני מטרו גולדווין מאייר להחתים אותה על חוזה להפקת סרטים למשך 5 שנים. היא עברה ללוס אנג'לס וקיבלה שכר אך לא הוצעו לה תפקידים. לאחר שנה החליטה לנצל פסקת התרה בחוזה ושבה לניו יורק.

בשנת 1935 הייתה לאשתו השלישית של האמרגן היהודי הנודע מקס רבינוף. בשנת 1937 הופיעה בהצגת בכורה של "לה טרוויאטה" בוושינגטון הבירה בפני הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. קרסגי סברה שעל דה פיליפ לצבור נסיון בזמרה בבתי אופרה באירופה ולשם כך מימנה לה הכנה בניו יורק לאופרות צרפתיות עם מנצח המטרופוליטן וילפריד פלטייה והכנה לאופרות איטלקיות עם המנצח האיטלקי טוליו סראפין. היא למדה למעלה מ-15 תפקידים אופראיים באיטלקית ובצרפתית.

ביולי 1936 יצאה יחד עם דוריס קרסגי למסע הופעות באירופה. דה פיליפ הופיעה עד אוגוסט 1939 בפריז, רומא, לונדון, בריסל, ורשה, ריגה וקובנה. בתקופה זו השתלמה גם בשירה. באירופה פגשה לראשונה אמנים יהודים שנמלטו מגרמניה הנאצית.

בסוף אוגוסט 1939 הורתה השגרירות האמריקאית לאזרחיה לעזוב את צרפת ודה פיליפ יצאה באוניה לניו יורק. כיוון שחלתה במהלך ההפלגה ולא החלימה לאחר שובה לניו יורק, עברה להתגורר במקסיקו סיטי בעצת רופאה. לאחר זמן קצר חתמה שם עם חברת קוקה קולה על חוזה הופעות לשלוש שנים ברדיו. ההופעות ברדיו היו רווחיות מאוד, דה פיליפ הרוויחה למעלה מ-35 אלף דולר לשנה. בתקופה זו יצאה גם לסיבוב הופעות ברחבי דרום אמריקה והקימה לשם כך להקה אופראית בשם Coca Cola Opera. בהופעותיה שרה גם עם זמרים וזמרות מפורסמים באותה עת, ביניהם טיטו סקיפה, לילי פונס, רמון ויגאי ואחרים. עם תום מלחמת העולם השנייה שבה לניו יורק.

באוקטובר 1945 הופיעה בארוחת ערב חגיגית שארגנה המגבית היהודית ושמעה שם דיווח על יהודי ברית המועצות ועדויות של ניצולי השואה וחיילים אמריקנים. ערב זה השפיע עליה לנסוע לארץ ישראל ולעזור להקמת מדינה יהודית. אדיס סברה שאם כל יהודי מצליח יתרום מכישרונו כמה חודשים בארץ ישראל, יהיה זה רווח גדול גם לו עצמו וגם למדינה היהודית. לכן יצאה לארץ על סיפון אניה שוודית ועמה מטען של 16 מזוודות מלאות בתלבושות. האניה ניזוקה בלב ים ונגררה לנמל פורט סעיד. ביום למחרת עלתה על אוניית דואר מצרית והגיעה לנמל חיפה בנובמבר 1945. ימים אחדים לאחר הגעתה כינסה מסיבת עיתונאים בתל אביב והודיעה:

בואי לארץ איננו מקרי. שנים על שנים חלמתי על נסיעה זו...בדעתי לחזק את "האופרה העממית" ולבנות היכל אופראי מכספים שיצטברו מהופעותי ומתרומות שאגייס. אישית, אינני זקוקה לכסף, יש לי די.

זמן קצר לאחר הגעתה ארצה הכירה דה-פיליפ את שמחה אבן-זהר ששימש אז כגזבר "חוג ידידי האופרה הארצישראלית העממית". השניים התאהבו וסיפור אהבתם הכה גלים בתל אביב עקב היותו של אבן-זוהר נשוי ובעל משפחה. דה-פיליפ הופיעה מדצמבר ועד יוני 1946 ברחבי הארץ באופרה העממית בהצגות לה טרוויאטה ולה בוהם וערכה גם מחזור של רסיטלים. במרץ הגיע גם בעלה, מקס רבינוב, לארץ. ב-10 ביוני הופיעה בקונצרט פרידה בפני כמה אלפי צופים בגן רינה, הבטיחה לעשות למען האופרה העממית ויצאה לארצות הברית לחיסול עסקיה שם. היא שבה לארץ בתחילת אוגוסט אותה שנה. בתחילת 1947 יצאה להופעות באופרה-קומיק במסגרת האופרה הלאומית של פריז, לשם הוזמנה בדחיפות להחליף את הזמרת האמריקאית גרייס מור (Grace Moore), שתכננה להופיע שם, אולם נספתה בתאונה אווירית. בתום עונת ההופעות בקיץ 1947 שבה לארץ.

ההחלטה על הקמת האופרה הייתה משותפת לדה-פיליפ ולבן-זוגה אבן-זהר. הם חילקו ביניהם את התפקידים כך שהיא טיפלה בתחום האמנותי והוא בתחום המנהלי. ב-29 בנובמבר 1947 הקימה את האופרה הארצישראלית, כשמה של האופרה מייסודו של מרדכי גולינקין שפעלה בשנים 1923–1940. במרץ 1948, עם התכברות המתח באיזור, התבקשה על ידי הנציגות האמריאקית, להתפנות מן הארץ, אולם סרבה ונשארה בארץ. במהלך מלחמת העצמאות התנדסה ל-4 הופעות בחודש בפני חיילי צה"ל (ביניהם פצועים). בעקבות הקמת מדינת ישראל הוחלף השם לאופרה הישראלית. דה פיליפ תמכה במוסד מכספה בתחילת דרכו, למשל כאשר נאלצה לשחרר את התפאורות של האופרה העממית (שהפסיקה פעילותה בשל פשיטת רגל) עבור ההצגה תאיס, שהוחזקו כמשכון בידי בעל קולנוע מוגרבי.

באוגוסט 1950 נישאה לאבן-זהר, לאחר גירושיו מאשתו הראשונה.

החל מן ההצגה השנייה של האופרה, "הספר מסביליה", נטלה דה-פיליפ על עצמה את מלאכת הבימוי. על פעילות הבימוי לא קיבלה שכר נוסף. בית האופרה סבל בשנותיו הראשונות מקשיים, אך דה פיליפ התאמצה לקיים הופעות סדירות בתל אביב, בירושלים ובחיפה (קולנוע ארמון). האופרה יצאה להופעות גם בפתח תקווה, נתניה ורחובות. בעקבות סכסוך ממושך עם תיאטרון "הבימה" על השימוש באולמה ובשל גירעון כספי הפסיקה האופרה את הופעותיה בתחילת מאי 1954. לאחר מכן נסעה דה פיליפ לארצות הברית ושבה לארץ ב-1956.

ביולי 1957 הודיעה דה-פיליפ במסיבת עיתונאים שהאופרה תחזור לפעילות בסתיו ותחל בעריכת חזרות באולם ברחוב מנדלשטם 12. בינואר 1958 רכש חוג ידידי האופרה את בניין קולנוע קסם (כיום מגדל האופרה) עבור האופרה.

למרות פעילותה של אדיס דה-פיליפ, הייתה האופרה הישראלית שרויה במשך שנים רבות בגירעונות כספיים, ולא עלה בידה להגיע למעמד בינלאומי דומה לזה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

אדיס דה-פיליפ נפטרה באופן פתאומי ב-1978 ונטמנה בבית העלמין קריית שאול. האופרה הישראלית שהקימה המשיכה לפעול לאחר מותה תוך קשיים מרובים עד שנסגרה בשנת 1982. אבן-זוהר שימש מנכ"ל האופרה במשך כל פעילותה, 35 שנים, עד לסגירתה.

במשך מספר שנים לאחר פטירתה חילקה קרן על שמה מלגות לזמרים אופראיים.

לאחר מותה נקרא גן ציבורי ברמת חן שברמת גן על שמה, וכן נקבע שלט הנצחה בחזית הבית שבו גרה עד לנישואיה ברחוב ארבע ארצות 2 בתל אביב. עיריית תל אביב קראה רחוב ביפו על שמם של שמחה אבן-זהר ואדיס דה-פיליפ.

• 
  אדיס דה-פיליפ ושמחה אבן-זהר ביום חתונתם, אוגוסט 1950
• 
  סול יורוק ואדיס דה פיליפ במסיבת קוקטיילים בתל אביב, יולי 1953
• 
  לוחית זיכרון על ביתה של אדיס דה פיליפ ברח' ארבע ארצות 2 בתל אביב
• 
  חורשת אדיס דה פיליפ ברמת חן, רמת גן

• יוסף אוליצקי, אדיס: פרקים בתולדות חייה של אדיס דה-פיליפ, תל אביב: הוצאת המחבר, תשמ"ג 1983.
• שבתאי בן-ארויו, "אדיס דה-פיליפ", במה: רבעון לדרמה, 128 (1992), 87-91.
• עקיבא צימרמן, "חלומה של אדיס דה-פיליפ", עת־מול, כ', 3 (1995), 18-19.

מדיה וקבצים בנושא אדיס דה פיליפ בוויקישיתוף

• אדיס דה פיליפ, דף שער בספרייה הלאומית
• נעם בן זאב, זו כבר אופרה אחרת, באתר הארץ, 17 בפברואר 2008
• שבתאי בן-ארויו, אדיס דה פיליפ, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• דוד תדהר (עורך), "אדיס דה-פיליפ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4515
• אמריקאית בפריס, כתבה במגזין "טיים", 1947 (קישור נוסף(הקישור אינו פעיל))