|
יום האישה הבין-לאומי.jpg) .JPG) יום האישה הבין־לאומי (גם: יום הנשים הבינלאומי; במקור: "יום הפועלות הבינלאומי") מצוין ב-8 במרץ מדי שנה, משנת 1965 במדינות קומוניסטיות וסוציאליסטיות[2] ומ־1978 בעידוד האו"ם במדינות נוספות[3]. החגיגות מתמקדות בציון כללי של כבוד ואהבה כלפי נשים, או בציון ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים שלהן. יום האישה, שהחל כאירוע פוליטי סוציאליסטי, השתלב בתרבות של מדינות רבות, בעיקר במזרח אירופה, משום שנקבע על ידי ברית המועצות כחג קומוניסטי. באזורים רבים האירוע איבד את גוונו הפוליטי, והפך לאירוע שבו גברים מביעים את אהבתם לנשים באופן הדומה במקצת לשילוב של יום האם עם יום ולנטיין. באזורים אחרים, לעומת זאת, הגוון הפוליטי שקבע האו"ם הוא הנותן את הטון, ומאבקי נשים בעולם נסקרים ונבחנים במטרה להעלות מודעות פוליטית וחברתית לזכויותיהן. ענידת סרט מודעות סגול היא דוגמה לאמצעי העלאת מודעות שכזה. היסטוריה יום האישה הבין־לאומי צוין לראשונה ב-28 בפברואר 1909 בארצות הברית בעקבות הצהרה של המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה, לזכר שביתת איגוד פועלות נשים שהתקיימה ב-1908. בחודש אוגוסט 1910 אורגן כנס האשה הבין־לאומי כדי להקדים את האספה הכללית של האינטרנציונל השני בקופנהגן. בהשראת סוציאליסטים אמריקאיים, בין היתר, הסוציאליסטית הגרמנייה לואיזה זיאץ שהציעה לציין מדי שנה את "יום האשה הבין־לאומי" והצעתה נתמכה על ידי קלרה צטקין, אם כי לא נקבע תאריך בכנס זה[4]. הנציגות (100 נשים מ-17 מדינות) הסכימו עם הרעיון כאסטרטגיה לקידום שוויון זכויות לנשים, כולל זכות הצבעה[5]. בשנה שלאחר מכן, ב--18 במרץ 1911, יום האישה הבין־לאומי צוין לראשונה על ידי יותר ממיליון בני אדם באוסטריה, דנמרק, גרמניה ושווייץ. באימפריה האוסטרו-הונגרית נערכו 300 הפגנות[4]. בווינה הנשים צעדו על הרינגשטראסה ונשאו כרזות לכבוד החללים של הקומונה הפריזאית[4]. המפגינים דרשו שתינתן לנשים זכות ההצבעה והזכות לכהן במשרה ציבורית. הן גם מחו על אפליה מגדרית בתעסוקה[6]. האמריקאים המשיכו לציין את יום האישה הלאומי ביום ראשון האחרון של חודש פברואר[4]. בשנת 1913 נשים רוסיות ציינו את יום האישה ביום ראשון האחרון של חודש פברואר (לפי הלוח היוליאני שהיה אז בשימוש ברוסיה). הפגנות לציון יום האישה הבין־לאומי בסנט פטרסבורג ביום ראשון האחרון של חודש פברואר 1917 (שחל ב-8 במרץ בלוח השנה הגרגוריאני) התחילו את מהפכת פברואר[6].  לאחר מהפכת אוקטובר שכנעה הבולשביקית אלכסנדרה קולונטאי את לנין להפוך את יום האישה הבין־לאומי לחג רשמי בברית המועצות, אבל הוא היה יום עבודה עד 1965. ב-8 במאי 1965 הוכרז יום האישה הבין־לאומי, בצו של נשיאות ברית המועצות, כיום חופשה "לזכר התרומות הבולטות של הנשים הסובייטיות בבנייה קומוניסטית, בהגנה על המולדת במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה, על גבורתן ועל חוסר-אנוכיותן בחזית ובעורף, וגם לציון תרומתן הגדולה של נשים לחיזוק הידידות בין העמים, והמאבק למען השלום. אבל בכל זאת, יש לחגוג את יום הנשים כמו חגים אחרים." בגלל האימוץ הרשמי ברוסיה בעקבות המהפכה הסובייטית ב-1917 היום הוזכר בעיקר במדינות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות. הוא צוין על ידי הקומוניסטים בסין מ-1922, ועל ידי הקומוניסטים הספרדיים משנת 1936[7]. מפלגת פועלי ציון שמאל ציינה את היום ביישוב החל משנת 1928[8]. לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין ב-1 באוקטובר 1949 הכריזה מועצת המדינה ב-23 בדצמבר כי ב-8 במרץ יצוין חג רשמי שבו נשים תעבודנה רק חצי יום[9]. לאחר 1977 צוין לראשונה במערב, יום האישה הבין־לאומי כאירוע עממי, כאשר העצרת הכללית של האו"ם הזמינה את המדינות החברות להכריז על 8 במרץ כיום האו"ם לזכויות נשים ולשלום בין־לאומי[10] מיתוס אודות מקור היוםישנה טענה פופולרית אשר צצה בחוגים קומוניסטים צרפתיים[11][12] לפיה נשים במפעלי ביגוד וטקסטיל קיימו מחאה ב-8 במרץ 1857 בניו יורק[13]. על פי הטענה העובדות מחו כביכול נגד תנאי העבודה הגרועים והשכר הנמוך והן הותקפו ופוזרו על ידי המשטרה. עוד נטען כי אירוע זה הוביל בשנת 1907 לעצרת לציון יום השנה ה-50 שלו. ההיסטוריונית טמה קפלן[11] מסבירה כי "אף אחד מהאירועים לא התרחש, אבל אירופאים רבים סבורים שב-8 במרץ 1907 נחנך יום האישה הבין־לאומי"[11]. ההיסטוריוניות ליליאן קנדל ופרנסואז פיק משערות כי הסיבה לאגדה על שנת 1857, היא כי הרגישו שנכון יותר לנתק את יום האישה הבין־לאומי מן הבסיס שלו בהיסטוריה הסובייטית ולנסות לייחס לו מקור יותר "בין־לאומי", אשר יוכל להצטייר כעתיק יותר מהבולשביזם וספונטני יותר מאשר החלטה של הקונגרס הבין־לאומי של נשים סוציאליסטיות[14] או יוזמה של אותן נשים המזוהות עם המפלגה[12]. ביקורת ומחלוקותחלק מהביקורת הנמתחת על יום האישה היא אנטי-פמיניסטית ובכלל זה האשמה שמטרתו של היום היא חתירה לזכויות יתר, או שציונו מעודד תודעה קורבנית בקרב נשים. בנוסף, נמתחת ביקורת על יום האישה גם על רקע מקורותיו הסובייטיים כאירוע אנטי מערבי במהותו, או אירוע שנוסד כחלק מהמדיניות שהופעלה ברוסיה בעידן הקומוניסטי שנועדה לפגוע בליכוד התא המשפחתי[15]. בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית נערכו מדי שנה חגיגות ענק בסגנון סובייטי. לאחר נפילת הקומוניזם, היום, שנחשב לאחד הסמלים הגדולים של המשטר הישן, שקע בתהום הנשייה. יום האישה הבין־לאומי צוין מחדש כ"יום חשוב" רשמי על ידי הפרלמנט של צ'כיה. הדבר קרה רק בשנת 2004, על פי הצעתם של סוציאל-דמוקרטים וקומוניסטים[16]. העניין עורר מחלוקת כאשר חלק גדול מהציבור, כמו גם הימין הפוליטי, ראה בחג זה שריד של העבר הקומוניסטי של המדינה. בשנת 2008, נציגה של "מפלגת העם הצ'כוסלובקי" השמרנית הציעה ללא הצלחה ביטול של החג. יום האישה הבין־לאומי עורר אלימות בטהראן, עיר הבירה של איראן, ב-4 במרץ 2007, כאשר השוטרים הכו מאות גברים ונשים שתכננו עצרת. המשטרה עצרה עשרות נשים וחלקן שוחררו לאחר כמה ימים של ריתוק וחקירה[17]. הפעילה האיראנית שאדי סאדר וכמה פעילים קהילתיים נוספים שוחררו ב-19 במרץ 2007, לאחר שביתת רעב בת 15 יום[18]. יום האישה הבין־לאומי בישראל יום האישה הבין־לאומי מצוין ברחבי ישראל, כמו גם במדינות רבות ברחבי העולם, ב-8 במרץ, כאשר לטובת הנשים פועלת בכנסת ישראל הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי וועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות[19]. היום צוין לראשונה בשנת 1928 בידי מפלגת פועלי ציון שמאל[8], ובשנת 1935 בידי מועצת הפועלות[20], בשני המקרים תחת השם "יום הפועלת". בשנות השלושים הוחג היום בחול המועד פסח[21]. לחג היה צביון סוציאליסטי מובהק, והוא היה מקושר לחגים אחרים של תנועת הפועלים[22]. בשנת 1978, כאשר החג הוכר על ידי האו"ם, נערכה הפגנה של מאות נשים למען הפלה חוקית[1]. סוגיית שם היום בישראלבניגוד לציון האירוע בעולם כיום המיוחד לנשים - International Women's Day בישראל מציינים את היום בהתייחסות ליחיד: "יום האישה" ולא "יום הנשים". בעקבות כך, בשנת 2022, קמה קריאה לשנות את שם היום ולהתייחס לנשים בלשון רבות. זאת, משני טעמים: ראשית, באופן הנוכחי היום מציין את הפרט ולא את הכלל – ומתייחס לאישה באופן המבודד אותה מנשים נוספות. משל, הסוגיה של שוויון זכויות היא עניין פרטי של אישה כלשהי, כאשר השימוש בלשון יחיד מפחית מהמשמעות החברתית והפוליטית של היום. אלא שהיום נועד לציין זכויות של נשים כקבוצה חברתית מובחנת ואת הסולידריות בין נשים. שנית, ההתמקדות באישה יחידה מהדהדת תפיסות שמוחקות את השונות בין נשים, את ההכרה במגוון חוויות החיים של נשים, וכך גם את הבסיס לשיתופי פעולה משמעותיים ביניהן. על הקריאה חתומות ד"ר טל ניצן, ד"ר שלומית אהרוני ליר ופרופסור אורלי בנימין לצד שורה של פעילות חברתיות ונשים העומדות בראש ארגונים[23][24]. בעקבות הקריאה, ופעילותה של יו”ר מועצת הנשים העירונית, עדי סקופ, הכריזה עיריית כפר סבא על עצמה כעיר הראשונה שמאמצת באופן רשמי את השם "יום הנשים הבין־לאומי" במקום "יום האישה הבין־לאומי"[25]. אירועים בישראל.jpg) לאורך השנים מצוין היום באירועים שונים: במושב הכנסת[26], בטורי כתיבה ובכתבות בעיתונות[27], בהרצאות, בקיום ועידת "הנשים של המדינה"[28] ביוזמת ידיעות אחרונות, במופעים, בפרויקטים מיוחדים על ידי ארגוני הנשים בישראל, חברת המתנ"סים וגופים שונים, במערכת החינוך[29] ועוד. ב-2022 אורגנה תערוכת צילומים של עידו איז'ק על אומניות ידועות, ומכירת תמונתן יועדה לתרומה ל"הפורום של מיכל סלה"[30]. ב-2024,הוקם פרויקט "אחריה" בו נפגשות נשים מובילות ומעוררות השראה בחברה הישראלית ודרכו גויסו תרומות לפורום מיכל סלה[31]. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
