|
משפחה  מִשׁפָּחָה היא מוסד חברתי המאגד יחידים בעלי קשרי שארות לקבוצה שיתופית הדוקה. במשמעות הנפוצה של מושג זה משפחה נוצרת על ידי זוג אנשים אשר נישאים זה לזה, וכוללת גם את ילדיהם. בהרבה חברות ותרבויות ובעיקר בעולם המערבי משפחה נוצרת גם ללא קשר רשמי של נישואים, כאשר בני הזוג הופכים לידועים בציבור, אך בחברות מסוימות ובעיקר דתיות לא מכירים בזה. כאשר אחד מבני הזוג נפטר, או שבני הזוג מתגרשים או נפרדים, המשפחה הופכת למשפחה חד-הורית (מונח שהוחלף בשנת 2014 ל"משפחה שבראשה הורה עצמאי"[1]). המשפחה כוללת שני אנשים או יותר הקשורים בקשרי לידה, נישואים או אימוץ, החיים יחד[2]. במקורו, המושג משפחה מייצג קבוצה של בני אדם שיש להם קרבת אבות[3]. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגדירה משפחה גרעינית כשני אנשים או יותר החולקים משק בית אחד וקשורים זה לזה כבעל ואישה, כזוג ללא נישואין או כהורה וילד[4]. במרוצת המאה ה-20 ניתנה למושג "משפחה" משמעות רחבה יותר בחברה המערבית, לפיה יחידה משפחתית היא קבוצה חברתית של שני אנשים או יותר המזהים את עצמם כקשורים זה לזה. לרוב על ידי קשר דם, נישואין או אימוץ וחיים ביחד ביחסי קרבה ואף תלות הדדית. בספרות האנתרופולוגית מצוין כי לא נמצאו עדויות לקיומה של חברה כלשהי בה לא היה קיים מוסד משק הבית. הגדרהלמושג המשפחה הגדרות רבות. האנתרופולוג צ'ארלס וויניק מגדיר משפחה כמוסד מפתח שמכיל אישה אחת או יותר שגרה עם גבר אחד או יותר ועם ילדיהם. מגורים משותפים ושיתוף פעולה כלכלי משויכים בדרך כלל למשפחה. לדבריו המשפחה ממלאת פונקציות כלכליות, חברתיות ופונקציה של רבייה, כאשר פונקציות הרבייה של המשפחה היו לעיתים משניות לפונקציות החברתיות והכלכליות שלה. ג'ורג' מרדוק (אנ'), לעומתו, מציין ארבע פונקציות עיקריות למשפחה שהן: מין, הולדה, חינוך וצבירת נכסים. מדגיש את המשפחה כמוסד המעניק סוציאליזציה והיותה סוכן בהנצחת המסורת החברתית. כיוון שפונקציות החינוך והסוציאליזציה כלולות בתוך ההגדרה הכוללת של פונקציות חברתיות, וצבירת נכסים או חסכנות היא חלק מהפונקציות הכלכליות להגדרתו של וויניק. שתי הגדרות אלו הן פונקציונליסטיות – הן מגדירות את המשפחה על פי התפקידים שהיא ממלאת, ולא עוסקות בשאלת יחסי הכוח במשפחה. כמו כן, הגדרה זו אינה מצליחה להכיל את המגוון המלא של המשפחות הקיימות בחברה. בין השאר היא אינה מכילה משפחות זוגיות, משפחות בהן ההורים הם בני אותו המין, ומשפחות חד הוריות. כמו כן, הגדרות אלו הן מהותניות. באנתרופולוגיה בת ימינו רבים טוענים[דרושה הבהרה] שאין לחפש הגדרה למשפחה. לעיתים רבות קיימת ההתערבות של החברה החיצונית למשפחה במבנה התא המשפחתי, אשר נועדה ברוב המקרים להשפיע על צורתו והיקפו, ולא לבטל את קיומו. התערבות זו, בצורות רבות (דת, מסורת, חינוך, מבנה כלכלי חיצוני, משפט וכך הלאה), הופכת את המשפחה למוסד הנתון לעיצוב היסטורי. התפתחות מוסד המשפחהבעקבות תהליכי המודרניזציה שהתרחשו בתחילה במדינות המערב, ואחר כך בכל רחבי העולם, עבר מוסד המשפחה שינויים גדולים. השינוי המרכזי שניכר היה המעבר ממשפחה בעלת מאפיינים מסורתיים למשפחה בעלת מאפיינים מודרניים. ניתן להבחין בין שלושה סוגי משפחות: משפחה מסורתית, משפחה מודרנית ומשפחה פוסט מודרנית. מדובר בהבדלים על פני רצף ולא בחלוקה דיכוטומית, כלומר בימינו יש ביטוי לדגמים שונים של משפחות בחברות שונות. התאוריה הפונקציונליסטית התאוריה הפונקציונליסטית בוחנת את המשפחה על פי המשימות החיוניות שהיא ממלאת למען החברה הרחבה יותר. על פי תפיסה זו, המשפחה פועלת כ"עמוד השדרה של החברה" וכיחידה הבסיסית של המבנה החברתי. משימות אלה כוללות:
תיאורית הקונפליקט
כמו הגישה הפונקציונלית, אנשי גישת הקונפליקט רואים את המשפחה כגורם מרכזי בפעולתה של החברה. אך הם אינם חוקרים את התועלת שהיא מביאה לחברה אלא את תרומתה של המשפחה להנצחת אי השוויון החברתי בעיקר בין נשים לגברים. מבנה המשפחה יסוד המשפחה הוא בקשר, מיני או רומנטי באופיו, בין שני בני זוג, ובמקרים אחרים אף יותר משניים. לרוב מעוגן קשר זה בהסכם המכונה נישואים. ביטולו של קשר זה מכונה גירושין, והוא נחשב לרוב לפירוק המשפחה. קיימים קשרים דומים שאינם נישואים, כדוגמת פילגש – אשה אשר כפופה לאב המשפחה ומקיימת עמו יחסים מיניים, אך מעמדה פחות משל אשתו הרשמית. היסוד השני עליו בנויה המשפחה הוא קשר דם – כל קשר תורשתי קרוב נחשב לקשר משפחתי. בכלל זה מצויים יחס של צאצאים-הורה, קשר אחים, קשרים בין אנשים בעלי אבות קדמונים מוקדמים משותפים ושילוב של יחסים אלו. משפחה מורחבת – בית אב, הוא המעגל משפחתי הכולל את המשפחה הגרעינית (ההורים וילדיהם הלא-נשואים) וכן את הצאצאים הנשואים עם משפחותיהם, סבים וסבתות וקרובים רחוקים יותר. מלבד אלו, קיימים קשרים משפחתיים משניים, המוגדרים אך ורק על בסיס יחס חברתי (ולא ביולוגי). בכלל זה עשויים להיכלל משרתים, חיות מחמד, רכוש משפחתי ועוד. היחס בין גורמים אלו יוצרים חלוקת תפקידים במשפחה. דפוסי משפחה  קיימים שני סוגים עיקריים של דפוסי משפחה – תא משפחתי ושבט. תא משפחתי במשפחות קטנות, המובדלות באופן ברור יחסית מהסביבה, מתקיים תא משפחתי – תפקוד משפחתי כיחידה חברתית קטנה, אינטימית, ועצמאית באופן יחסי.
הירידה בגודל המשפחה במדינה המפותחת מורידה את הסבירות שלילד יהיו אחים, תינוקות או אנשים זקנים, אשר חיים איתו באותו משק בית. דבר זה מעלה את הדומיננטיות של התפקיד הרגשי והחברתי של חיות מחמד[5], אשר לעיתים אף נחשבת כחברת משפחה לכל דבר. שבט
שבט הוא מוסד חברתי רחב ממשפחה, המכיל בדרך כלל משפחה יותר מורחבת בתוכו. שבטים נפוצים בעיקר בחברות לא-מודרניות, ועשויים להיות מחולקים או לא-מחולקים לתאים משפחתיים בתוכם. שֵׁבֶט הוא ארגון חברתי-פוליטי, המאורגן על בסיס "קלאנים" (אנגלית: clan) או "ליניאג'ים" (אנגלית: lineage) או קבוצות גיל, או התאגדויות שונות המהוות גורם המאחד את סך פרטי השבט. השבט מהווה קבוצה של קהילות עצמאיות, בעלות תרבות ושפה משותפות, אשר שוכנות באותה יחידה גאוגרפית. דפוסי מגורים
חלוקת תפקידים במשפחה
חלוקת תפקידים במשפחה מתארת את הדיפרנציאציה התפקודית בתוך המשפחה. לרוב היא חלק בלתי נפרד של המסורת, ומהווה חלק מהמבנה החברתי הקיים, המחנך ותומך בחלוקת התפקידים המקובלת. משפחה פטריארכלית היא משפחה בה חלוקת התפקידים נותנת סמכות לאב-המשפחה. סמכות זו נתמכת על ידי הנורמות החברתיות ולעיתים אף על ידי המוסדות הרשמיים. זוהי חלוקת התפקידים הנפוצה, אך מרבית החברות המערביות המודרניות שואפות למתן אותה ולהשיג שוויון מלא ככל האפשר בין המינים. משפחה מטריארכלית היא משפחה בה חלוקת התפקידים נותנת סמכות לאם-המשפחה ותחת משטר של שליטה נשית במוסדות חברתיים כלשהם. המטריארכיה שונה ממצב של שושלת אמהית, שבה שמו של הצאצא נקבע על פי אמו ולא על פי אביו. כמו כן, אין מדובר במשפחות שבהן הסמכות האמהית היא הדומיננטית ביחסים הביתיים, כשבן הזוג עובר לגור עם משפחתה של בת זוגו לאחר נישואיהם.[דרושה הבהרה] המטריארכיה היא שילוב של שני הפקטורים האלו. גם המקרה הפטריאכלי וגם המקרה המטריארכלי, שונים במהותם ממשפחה חד-הורית. שהרי בשני המקרים הראשונים נמשכת הזוגיות לעיני הילדים, וחינוכם זוכה לאיזון וכך גם נטל הפרנסה. בעוד שבמשפחה חד-הורית אין איזון בחינוך ובדוגמה הניתנת לילדים. כמו כן, כל נטל הפרנסה והחינוך מוטל על כתפיה של האישה, כאשר אין בנמצא גבר. דפוסי שארות
משפחות בישראל בשנת 2020 חיו בישראל כ-2.17 מיליון משפחות, לעומת כ-1.83 מיליון לפני כעשור, בשנת 2011[6].[7]. בשנה זו, כללה המשפחה הישראלית בממוצע 3.73 נפשות[6][7]. בשנת 2019 כמחצית מהמשפחות הורכבו מזוג הורים וילד אחד לפחות. אחוז הילדים בישראל שהתגוררו עם שני הורים בשנת 2019 (92%) גבוה מזה הקיים במרבית מדינות ה-OECD[7]. בישראל 2019 היו כ-131,000 משפחות חד הוריות, שהיוו 11% מכלל המשפחות[7]. בראש כ-88% מהן עמדה אישה[7]. בשנת 2008 היו בישראל כ-22,000 משפחות משולבות בהן לפחות ילד אחד אינו משותף לשני בני הזוג[8]. משפחות אלה היוו כ-2.8% מהמשפחות עם ילדים בשנה זו[8]. בשנת 2020 כמחצית מהמשפחות מורכבות מזוג הורים ולפחות ילד אחד עד גיל 17. אחוז הזוגות ללא ילדים במשפחות היהודיות (כ-29%) גבוה מהאחוז במשפחות הערביות (כ-10%). כ-2.87 מיליון ילדים עד גיל 17 מתגוררים במשפחות. מרביתם התגוררו עם שני ההורים (כ-91%), והיתר התגוררו עם הורה אחד בלבד[6]. העדפת המשפחה בישראלבישראל קיימים מקרים של העדפת המשפחה:
ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
