גולת הכותרת של פעילותו ההסברתית בתחום האסטרונומיה הייתה בסדרת הטלוויזיה "קוסמוס". בסדרה זו מוצגת ההיסטוריה של התגבשות תפיסת האסטרונומיה כמו גם תולדות התפתחות התרבות על כדור הארץ. הסדרה, אותה ערך והגיש, הוקרנה בעשרות מדינות וזכתה לפופולריות רבה[1].
ביוגרפיה
קרל סייגן נולד בברוקלין, ניו יורק למשפחה יהודית-רפורמית. אביו, שמואל סייגן, היה מהגר מהעיר קמניץ-פודולסקי באוקראינה, אז באימפריה הרוסית. הוא עבד כפועל במפעל טקסטיל. אימו, רחל (רייצ׳ל) מולי (לבית גרובר), הייתה עקרת בית מניו יורק. קרל נקרא על שם חיה קלרה, סבתו מצד אימו.
ב-1948, עברה משפחתו לעיירה ראהווי, בניו ג'רזי, לצורך עבודתו של אביו, שם סיים את לימודי התיכון ב-1951. סייגן היה תלמיד מצטיין אבל היה משועמם בגלל שיעורים לא מאתגרים ומורים חסרי השראה. המורים שלו הבינו זאת וניסו לשכנע את הוריו לשלוח אותו לבית ספר פרטי, המנהל אמר להם, "הילד הזה צריך ללכת לבית ספר לילדים מחוננים, יש לו משהו באמת מדהים". עם זאת, להוריו לא היו האמצעים הכלכליים לאפשר זאת.
בגיל 16 הוא התקבל ללימודים באוניברסיטת שיקגו. בהיותו סטודנט לתואר ראשון הוא עבד במעבדה של הגנטיקאי הרמן מולר וכתב תזה על מקורות החיים עם הכימאי הפיזיקלי הרולד יורי. הוא קיבל תואר ראשון בפיזיקה בשנת 1955 ותואר שני בפיזיקה בשנת 1956, והשלים דוקטורט בשנת 1960 עם עבודת גמר בשם 'מחקרים פיזיקליים של כוכבי הלכת' שהוגשה למחלקה לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה.
הוא ניצל את חודשי הקיץ של לימודי התואר השני כדי לעבוד עם האסטרונום ג'ררד קויפר, הפיזיקאי ג'ורג' גאמוב והכימאי מלווין קלווין. הכותרת של עבודת הגמר של סאגאן משקפת את תחומי העניין המשותפים שלו עם קויפר, שלאורך שנות ה-50 היה נשיא הוועדה הבינלאומית לאסטרונומיה ל"מחקרים פיזיקליים של כוכבי לכת ולוויינים". ב-1958 עבדו השניים על הפרויקט הצבאי המסווג A119, תוכנית סודית של חיל האוויר האמריקאי לפוצץ ראש נפץ גרעיני על הירח[2].
אחר כך עבר לאוניברסיטת הרווארד, לאחר שהאסטרונומים פרד וויפל ודונלד מנזל הציעו לו משרת מרצה במוסד. סייגן הרצה, ביצע מחקר וייעץ לסטודנטים לתארים מתקדמים בהרווארד בשנים 1963–1968, בנוסף, עבד במצפה הכוכבים האסטרופיזי של סמית'סוניאן, הממוקם אף הוא בקיימברידג', מסצ'וסטס. לאחר שלא קיבל קביעות בהרווארד הוא עבר לאוניברסיטת קורנל, שם התמנה לפרופסור מן המניין בשנת 1971.
סייגן היה בין המדענים הבולטים שהאמינו באפשרות סבירה לקיום חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ, אך יחד עם זה טען בתוקף שעד כה לא נמצאו ראיות מספקות כדי להוכיח זאת, וגילה בספריו ביקורת וספקנות רבה כלפי אלה הטוענים על מציאות חוצנים בכדור הארץ בעבר או בהווה[3]. הוא הביע את עמדתו בפתיח לספרו "מוחו של ברוקה": "באשר לי, קל לי יותר להאמין בקיום של ציוויליזציות ברחבי היקום, מאשר להאמין כי אנו הציוויליזציה היחידה הקיימת", בספרו "עולם רדוף שדים" אמר "אתפלא מאוד אם יתגלה שאין אינטליגנציה חיצונית, אבל כמובן עד כה אין ראיות מספקות לכך"[4].
לסייגן היה חלק רב במשלוחי גשושיות לרחבי מערכת השמש, וכן היה לו חלק בעיצוב המסר של דיסקית פיוניר שהוצמדה ל"פיוניר 10", החללית הראשונה שעזבה את מערכת השמש. הדיסקית אמורה להיות מיועדת ליצורים תבוניים שייתכן ו"יצודו" אותה.
הישגים מדעיים
תרומותיו של סייגן היו מרכזיות לגילוי טמפרטורות פני השטח הגבוהות של כוכב הלכת נוגה. בתחילת שנות ה-60 איש לא ידע בוודאות את התנאים הבסיסיים של פני השטח של נוגה, והוא העלה את האפשרויות במאמר שנוגה יבשה וחמה מאוד בניגוד ל"גן העדן הרגוע" שאחרים דמיינו באותה עת. הוא חקר גלי רדיו מנוגה והגיע למסקנה שטמפרטורת פני השטח בה היא 500 מעלות צלזיוס. כמדען אורח במעבדה להנעה סילונית של נאס"א, הוא תרם למשימות הראשונות של תוכנית מארינר לנוגה, ועבד על התכנון והניהול של הפרויקט. הגשושית מרינר 2 אישרה את מסקנותיו על תנאי השטח של נוגה ב-1962.
סייגן היה בין הראשונים שהניחו שירחו של שבתאי, טיטאן, עשוי להחזיק אוקיינוסים של תרכובות נוזליות על פניו וכי ירחו של צדק, אירופה, עשוי להחזיק אוקיינוסים תת-קרקעיים של מים. הדבר אושר מאוחר יותר בעקיפין על ידי הגשושית גלילאו. תעלומת האובך האדמדם של טיטאן נפתרה גם היא בעזרתו של סייגן. האובך האדמדם התגלה כנובע ממולקולות אורגניות מורכבות שיורדות ללא הרף על פני השטח של טיטאן. סייגן ועמיתו בקורנל אדווין ארנסט סלפטר העלו השערות לגבי החיים בענני צדק, בהתחשב בהרכב האטמוספירי הצפוף של כוכב הלכת העשיר במולקולות אורגניות. הוא חקר את וריאציות הצבע שנצפו על פני מאדים והגיע למסקנה שהם לא שינויים עונתיים או צמחיים כפי שהרוב סברו.
סייגן תרם עוד תובנות לגבי האטמוספירות של נוגה וצדק, כמו גם על השינויים עונתיים על מאדים. הוא גם היה בין הראשונים לזהות את ההתחממות הגלובלית כסכנה מתגברת מעשה ידי אדם, והשווה אותה להתפתחות הטבעית של נוגה לכוכב לכת חם ועוין חיים, באמצעות מעין אפקט חממה שיצא מכלל שליטה. הוא העיד בפני הקונגרס האמריקאי ב-1985 שאפקט החממה ישנה את מערכת האקלים של כדור הארץ[5].
ב-1971 הדגים ייצור חומצות אמינו מכימיקלים בסיסיים באמצעות קרינה[6], לאחר שב-1970 תמך בניסויים שהוכיחו את אפשרות יצירתן גם בהלמים הנוצרים תוך כדי מעבר מטאורים ומטאוריטים באטמוספירת כדור הארץ[7].
ספרו לפני האחרון הוא "עולם רדוף שדים", ספר בו הוא מביע קריאה לחברה להתרחק מנושא האמונות הטפלות ולחפש פתרון לשאלות ובעיות במדע. המוטו של הספר הוא: "מוטב להדליק נר מאשר לקלל את החושך".
ספרו האחרון של סייגן הוא "מיליארדים ומיליארדים", והוא מציג בו את הידע הנצבר במדעי הטבע, במתמטיקה ובמדעי החלל ושימושיו בחיי היומיום.
ספריו
Planets (LIFE Science Library), Sagan, Carl, Jonathan Norton Leonard and editors of Life, Time, Inc., 1966
Intelligent Life in the Universe, I.S. Shklovskii coauthor, Random House, 1966, ISBN 1-892803-02-X (republished in 1998 by Emerson-Adams Press)
UFOs: A Scientific Debate, Thornton Page coauthor, Cornell University Press, 1972
Communication with Extraterrestrial Intelligence. MIT Press, 1973
Mars and the Mind of Man, Sagan, Carl, et al., Harper & Row, 1973
Cosmic Connection: An Extraterrestrial Perspective, Jerome Agel coauthor, Anchor Press, 1973, ISBN 0-521-78303-8
Other Worlds. Bantam Books, 1975
Murmurs of Earth: The Voyager Interstellar Record, Sagan, Carl, et al., Random House, 1978, ISBN 0-394-41047-5
The Demon-Haunted World|The Demon-Haunted World: Science as a Candle in the Dark. Ballantine Books, March 1996, ISBN 0-345-40946-9, 480 pgs (note: the book was first published and copyrighted in 1995 with an errata slip inserted)
Billions and Billions: Thoughts on Life and Death at the Brink of the Millennium, Ann Druyan coauthor, Ballantine Books, June 1997, ISBN 0-345-37918-7
The Varieties of Scientific Experience: A Personal View of the Search for God, Carl Sagan (writer) & Ann Druyan (editor), 1985 Gifford lectures, Penguin Press HC, November 2006, ISBN 1-59420-107-2
ספריו שתורגמו לעברית
דרקוני גן עדן: הרהורים על התפתחות אינטליגנציה האנושית (1978) / קרל סגן. תרגמה ליאורה שגב, תל אביב: הוצאת רשפים, תש"ם 1979.
מגע (1985) / קרל סאגאן. תרגמו שלי ומיכאל תמרי, גבעתים: מסדה, 1986. מהדורה נוספת: קונטקט, תל אביב: מודן הוצאה לאור, 1997.
מוחו של ברוקה: הרהורים על הרומאנסה של המדע (1979) / קארל סאגאן. תרגמה נעמי כרמל, תל אביב: ספרית מעריב, 1981.
עקבות מן העבר (1993) / קארל סייגן, אן דרויאן. תרגם יוסף אשכול, אור יהודה: ספרית מעריב, תשנ"ד 1994.
ב-1980 כתב סייגן את סדרת הטלוויזיה "קוסמוס" יחד עם אשתו, אן דרויאן, וסטיבן סוטר. הסדרה, בת 13 חלקים בהגשת ועריכת סייגן, עסקה בנושאים מדעיים, בין השאר במקור החיים ומקומנו ביקום. הסדרה, ששודרה ב-PBS, הפכה לסדרה הנצפית ביותר של הרשת וזכתה בפרס אמי ובפרס פיבודי[1].
חיים אישיים ואמונותיו
סייגן היה נשוי שלוש פעמים. ב-1957 התחתן עם הביולוגית לין מרגוליס. לזוג נולדו שני ילדים, ג'רמי ודוריון; נישואיהם הסתיימו ב-1964. סייגן התחתן עם האמנית לינדה זלצמן ב-1968 והיה להם ילד משותף, ניק סייגן, והתגרשו ב-1981. במהלך נישואים אלו, הוא התמקד מאוד בקריירה שלו, גורם שאולי תרם לגירושיו. בשנת 1981, התחתן עם הסופרת אן דרויאן עימה גם כתב ארבעה מספריו (ראו להלן). נולדו להם שני ילדים, אלכסנדרה (המכונה סשה) וסמואל. קרל סייגן ודרויאן נשארו נשואים עד מותו ב-1996.
סייגן כתב תכופות על דת והקשר בין דת למדע, והביע את הספקנות שלו לגבי התפיסה המקובלת של אלוהים כיצור דמוי בן אנוש. לדוגמה כתב:
יש אנשים שחושבים שאלוהים הוא גבר גדול ובהיר עם זקן לבן ארוך, שיושב על כס המלכות אי שם למעלה בשמיים, עסוק בחישוב נפילתו של כל דרור. אחרים - למשל ברוך שפינוזה ואלברט איינשטיין - ראו שאלוהים הוא בעצם סך כל החוקים הפיזיקליים המתארים את היקום. אני לא מכיר עדות משכנעת לפטריארכים אנתרופומורפיים השולטים בגורל האנושי מנקודת מבט שמימית נסתרת כלשהי, אבל יהיה זה טירוף להכחיש את קיומם של חוקים פיזיקליים.
סייגן כתב רבות על דת ועל יחסיה עם המדע, תוך שהוא מבקר את הקונספט הקונבנציונלי של אלוהים כישות בעלת אינטליגנציה. הוא לא האמין באלוהות פרטית[9][10], החזיק גישה סקפטית לגבי קיומו של אל בורא[11], וביקר את הדת. לעיתים הוא נחשב לאתאיסט, אך הוא עצמו ביקר את המונח, באומרו "אתאיסט צריך לדעת הרבה יותר ממה שאני יודע. אתאיסט הוא אדם שיודע שאלוהים לא קיים. בהגדרות מסוימות אתאיזם הוא נורא טיפשי."[12] דעותיו פורשו לעיתים כצורה של פאנתאיזם, והן הושוו לאלה של איינשטיין ושל שפינוזה[13]. בתשובה לשאלה מ-1996 על דעותיו התאולוגיות ענה "אני אגנוסטי"[14]. סייגן צידד בכך שהרעיון של היוצר של היקום היה קשה להוכחה או לשלילה וכן שהגילוי המדעי היחיד שעשוי לשנות את זה, הוא יקום אין-סופי[15].
פרסים והוקרה
Solstice Award (2013)
מדליית רווחת הכלל (1994)
היכל התהילה הבנילאומי של החלל (2004)
Harold Masursky Award for Meritorious Service to Planetary Science (1991)
^Sagan, Carl (12 בפברואר 1986). "Chapter 23". Broca's Brain: Reflections on the Romance of Science. Ballantine Books. p. 330. ISBN0345336895. {{cite book}}: (עזרה)
^Tracy, David. "Kenosis, Sunyata, and Trinity: A Dialogue with Masao Abe." In The Emptying God: A Buddhist-Jewish-Christian Conversation, eds. John B. Cobb Jr., and Christopher Ives. Maryknoll, N.Y.: Orbis, 1990, pg. 52, ISBN 8170304903
^Head, Tom. "Conversations with Carl". Skeptic. 13 (1): 32–38.
^Sagan, Carl (1997) [Originally published 1995]. The Demon-Haunted World: Science as a Candle in the Dark (1st Ballantine Books ed.). New York: Ballantine Books. p. 278. ISBN978-0-345-40946-1. LCCN95034076.
