באוקטובר 1905עלה גוטמן עם משפחתו לארץ ישראל.[2] תחילה גרו בשכונת נווה שלום על גבול יפו. חמש שנים למד ב"בית הספר לבנות" בנווה צדק, שאביו שימש בו מורה. משפחו של נחום גוטמן אף התגוררה בבניין בית הספר, בדומה למשפחותיהם של מורים אחרים בו.[3] בהמשך למד בבית הספר של חברת "עזרה", שגם בו לימד אביו. לאחר זמן עברה המשפחה לבית בן ארבעה חדרים ברחוב בוסתנאי שבנווה צדק.[4]
הסופר ש"י עגנון היה מזכירו של אביו באותם ימים. בכתב העם שפרסם אביו, העומר, פרסם לראשונה עגנון את הסיפור עגונות, שלפיו עברת את שם משפחתו מצ'צ'קס לעגנון.[5] ב-1910 נפטרה אמו של גוטמן בטבריה ונטמנה בעיר על ידי עגנון. זאת הסיבה שגוטמן לא צייר את דיוקנה של אמו, בניגוד לכל קרוביו האחרים. המשפחה עברה להתגורר באחוזת בית (ראשיתה של העיר תל אביב). אביו נישא מחדש לרופאת הילדים בת-שבע יוניס. לילדיו לא היה מקום בבית החדש וסבתו של גוטמן הצעיר עלתה לארץ כדי לעזור בגידול המשפחה[6]. גוטמן הילד החל ללמוד בגימנסיה הרצליה, ששכנה בצמוד לבית המשפחה ברחוב הרצל מס' 3. במקביל החל ללמוד ציור אצל הציירת אירה יאן.
מ"בצלאל" לאירופה, 1926-1913
בגיל 16 למד אמנות ב"בצלאל" אצל אבל פן וזאב רבן. במלאת לו 18 חזר לתל אביב ונלווה לתושבים שגורשו ממנה - אך חזר כדי לשמור על העיר הריקה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 1920–1926 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. באותה עת יצר הדפסים רבים כגון "איוב ורעיו". ב-1923 אייר את ספרי אביו "כתבים לבני הנעורים", שיצאו לאור בברלין וכן את ספר שירי הילדים "החליל" של שאול טשרניחובסקי. בכך החל פעילות ארוכה של איורספרי ילדים ונעשה חלוץ המאיירים של ספרי ילדים עבריים[7]. במהלך תקופה זו קשר גוטמן קשר קרוב עם פרידה פליגלמן, אנתרופולוגית יהודיה צעירה, שהיגרה מארצות הברית לאירופה. השנים שעשה בווינה, ברלין ופריז נחשבות לשנים שעיצבו את יצירתו[6]. קשריו הרומנטיים עם פליגלמן הסתיימו באחת כשחזר לתל אביב, באביב 1925.
גוטמן הוסיף לאייר ספרי ילדים. בין השאר אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק ומספר רב של מקראות וספרי לימוד. מאות ספרים אוירו על ידו לאורך השנים, כולל ספריו שלו. בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עיצב גוטמן את סמלה הראשון[8] של העיר תל אביב ועסק גם בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.
ב-1931 השתתף גוטמן בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים" ובמשך 32 שנה היה הצייר הקבוע של השבועון. הוא אייר את שערי העיתון, את אלפי הסיפורים והשירים שפורסמו בו, וכתב ואייר סיפורים ורשימות בהמשכים, שלאחר מכן קובצו לספרים[7].
ב-1934 נשלח על ידי עיריית תל אביב לדרום אפריקה לצייר את דיוקנו של יאן סמאטס. לבקשת עורך "דבר לילדים", יצחק יציב, ניאות לשלוח מן הנסיעה יומן מסע מאויר, כתחליף לאיורים הרגילים שפרסם, מאחר שבמהלך הנסיעה לא יכול היה לאייר חומרים שלא היו לעיניו. יומן המסע, המשלב מציאות ובדיון, פורסם בהמשכים בשבועון ובהמשך כונס לספרו הראשון, "בארץ לובנגולו מלך זולו".
מתעד ראשית תל אביב
במלחמת העצמאות נלווה גוטמן אל הלוחמים כצייר צבאי ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".
מקום מיוחד בעבודתו לאורך השנים מקבלת מלאכת התיעוד והשימור של ראשית תל אביב. אביו ש. בן ציון נמנה עם 66 מייסדי שכונת אחוזת בית, וציוריו של גוטמן, שאותם צייר עשרות שנים לאחר מעשה, מקימים לחיים את מראה השכונה, קורותיה, אנשיה ובתיה. לרגל חגיגות היובל של תל אביב אסף גוטמן את זכרונותיו וציוריו מראשיתה של העיר והוציא לאור את הספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט, סיפורים על ראשיתה של אחוזת בית, היא תל אביב". מועט מאוד התיעוד האותנטי על נושאים אלו, וזכרונותיו המסופרים והמאוירים של גוטמן הם מקור מידע חשוב וזוכים לציטוט ולהתייחסות אצל כל העוסקים בתקופה[9].
דב קמחי, "ספר היובל של הסתדרות המורים תרס"ג-תרפ"ח (1903–1928), הוצאת הסתדרות המורים, שנת חמשת אלפים שש מאות שמונים ותשע ליצירה, 1928, (מהדורה מוגבלת של 2,000 העתקים), עטור ועיצוב כריכה - נחום גוטמן
נורית גוברין, "פחד להחזיק בעט-כותבים" - בין נחום גוטמן לאביו, בתוך: 'דבש מסלע - מחקרים בספרות ארץ-ישראל', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט/1989, עמ' 344 - 354. ועוד שם לפי מפתח השמות.
גדעון עפרת, הפרדס הקסום: הדימוי האירוטי ביצירתו של נחום גוטמן, הוצאת מוזיאון נחום גוטמן, 2001
רותי גוטמן, מרים ברושי (עורכות), נחום גוטמן: 1898–1980: ביבליוגרפיה, 2 כרכים, תל אביב: מוזיאון נחום גוטמן, 2003–2006. (כרך ב: מאמרי ביקורת על האמן ויצירתו)
.jpg)
.svg){kind=logo}