|
מדורות השבטים
מדורות השבטים היא תוכנית טלוויזיה תיעודית-היסטורית חברתית ששודרה בכאן 11 בין 1-29 במאי 2023. הסדרה סוקרת אירועים מכוננים שעברה החברה הישראלית בשלושים השנים האחרונות מנקודות מבט אישיות של אישים ישראלים, שנבחרו כנציגם של השבטים הישראלים השונים. הפרק הראשון שודר לראשונה בטלוויזיה והועלה לרשת האינטרנט ב-1 במאי 2023. תוכן הסדרהעל פי תוכנית הטלוויזיה, "מדורות השבטים", לאורך חמישים שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, בנתה החברה הישראלית את מוסדותיה, צבאה, תרבותה וכלכלתה. הפכה מאוסף קהילות שונות, לחברת כור היתוך, כשתקופה זו בהיסטוריה של מדינת ישראל מכונה בתור "התקומה". אך עם זאת, החברה הישראלית נשארה עדיין אוסף של "שבטים" שונים, כאשר לכל אחד מהם סיפורים, פחדים, היסטוריה, ואמת שונים. ובעוד בדור התקומה הדבק החברתי היה קיים, והעפיל על השסעים החברתיים, בדור הבא, בתקופה שהחלה בשנות התשעים של המאה העשרים, עם אירועי חתימת הסכמי אוסלו ורצח יצחק רבין בעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל, החל "דבק" זה להיחלש[1][2][3]. על פי היוצרים, ישנם כמה שבטים מובחנים במדינה: חרדים, ציונות דתית, מזרחים, דרוזים, יוצאי ברית המועצות, אתיופים, ערבים וקבוצת השמאל החילוני-אשכנזי, שמכונה גם "השבט המייסד"[4]. הסדרה מתחילה בסקירת אירועי תחילת שנות התשעים; הסכמי אוסלו ורצח יצחק רבין, וממשיכה לעסוק בשורת אירועים מכוננים שקרו מאז: עלייתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, "מותו" של מחנה המרכז-שמאל הישראלי עם כישלון פסגת קמפ דייוויד, אירועי אוקטובר 2000, תוכנית ההתנתקות, המחאה החברתית, לידת המרכז הישראלי מחדש, רצח שלושת הנערים וחתונת השנאה[1][2][3]. פורמט ומשתתפיםהסדרה סוקרת אירועים אלה ואחרים מנקודות מבט אישיות של אישים ישראלים, שנבחרו כנציגם של השבטים הישראלים השונים, כשלצידם סוציולוגים והיסטוריונים, וחומרי ארכיון רשות השידור[1][5], ונפרשת על 5 פרקים[6][7][8]. בסדרה השתתפו אופיר טובול, אורטל בן דיין, אוריין מוריס, אורלי נוי, איל ארד, אלקס ריף, אמיר השכל, אמל אסעד, אסתי שושן, אפרת ירדנאי, אריה קרמפף, אשגר אררן, בת ציון זר, אוון כהן, חיים זיכרמן, מיכה גודמן, ראיף זריק, דב מורל, דגן יראל, דני גוטווין, דפני ליף, הנרייט דהאן כלב, אברהם מנקס, הרב אורי שרקי, אמנון בוארון, יאיר היזמי, יואב אליאסי, יוסי ורדי, ישראל פריי, לינור דויטש, מוריה קור, מייסם ג'לג'ולי, מירב אלוש לברון, מלכה פיוטרקובסקי, מרינה גולן, נדב אבוקסיס, נעה רוטמן, סיגל פעיל, פולי ברונשטיין, אבי בראלי, נסים ליאון, עידן הלפרין, רוני נומה ושיר צדוק[1]. סקירת הסדרה
פרקים
הפקה ועריכההסדרה בוימה בידי דוקי דרור ונפתלי גליקסברג[9], במהלך תהליך יצירתה התראיינו כמאה בני אדם, שרק כמחציתם שולבו בגרסה הסופית של התוכנית. הראיונות צולמו בשנת 2022 והכיוון התסריטאי התקדם לקראת סוף מכיל, שטוען שכל השבטים צריכים להבין זה את זה את זה, אך עם היוודע תוצאות הבחירות לכנסת העשרים וחמש, עלייתו מחדש של בנימין נתניהו, המהפכה המשפטית והמחאה שבאה בעקבותיה, בחרו היוצרים להזמין את המשתתפים ליום צילומים נוסף, על מנת שיועלו להתייחס למאורעות שקרו[3][6]. תאגיד השידור הישראלי דרש מהיוצרים כי הסדרה תהיה מעין המשך ל"עמוד האש" ו"תקומה", נגישה ופונה לקהל הרחב[3]. עלות הפקת כל פרק עמדה על 600 אלף שקל[4][3], בעוד התקציב שהקצה התאגיד עמד רק על חצי מיליון שקל לפרק, ומכיוון שאף קרן ציבורית לא רצתה להשקיע בפרויקט, נאלצו היוצרים לגייס את שארית הכסף בכוחות עצמם[3]. דוקי דרור, מיוצרי הסדרה, תיאר בריאיון את תהליך יצירתה של "מדורת השבטים":
בזמן ההפקה הופעלו לחצים שלא להכניס את יואב אליאסי לתוכנית[3]. כמו כן, שדרן רדיו גלי ישראל, גדי טאוב, רואיין גם הוא כחלק מיצירת הסדרה, אך בשלב מאוחר יותר ביקש להסיר מהסדרה את הקטעים בהם הוא מופיע, בטענה כי היא מגמתית ופועלת לשכתוב ההיסטוריה[10][11][8][12]. שידורב-20 באפריל 2023 פורסם לראשונה הפרומו לסדרה[13], ב-21 באפריל התקיימה הקרנת הבכורה בסינמטק תל אביב[14][15], בעוד הפרק הראשון שודר בטלוויזיה והועלה לרשת האינטרנט ב-1 במאי 2023[10][16]. קבלה ביקורתיתביקורת מימיןאלישיב רייכנר ממקור ראשון ציין לשבח את העובדה שיוצרי הסדרה הצליחו לצור גיוון אותנטי של מרואיינים וייצוג השבטים. הוא כתב כי השילוב של סוציולוגים, היסטוריונים, והדמויות המשתתפות, שמביאות לא רק עמדות אלא גם סיפור אישי, מצליח לייצר עניין ומרכיב פסיפס של החברה הישראלית. הוא כתב כי הסדרה מציגה את הרושם המוטעה לשיטתו, שפיגועי הטרור שהחלו בתקופה שלאחר חתימת הסכמי אוסלו באו כתגובה לטבח מערת המכפלה. בנוסף, רייכנר ביקר את העובדה שהסדרה מציגה את חיילי צה"ל כאלו שהרגו את מוחמד א-דורה, בניגוד לתוצאות תחקיר צה"ל[17]. אבישי עברי ממקור ראשון כתב כי הסדרה פועלת להצגת הנרטיב החילוני-שמאלני-אשכנזי-אליטיסטי בישראל, ומציגה את הקלישאות של תקשורת המיינסטרים הישראלית. הוא ציין כי הביקורות מימין על הסדרה התמקדו בתכונותיה הבנאליות ופספסו את הבעיה העמוקה יותר, החלפת "העם היהודי" בתאוריית השבטים, שמהווה חתירה תחת הזהות היהודית הקולקטיבית והציונות ונועד לפורר את החברה הישראלית ואת העם היהודי. הוא השווה את הדבר לזיוף המושג "שלום" שנעשה לטענתו במהלך הסכמי אוסלו[18]. ליאור לביא, כתב במקור ראשון בנוגע לרעיון ה"שבטים". הוא טען כי נקודת המבט שמתוכה מתבוננים על המציאות גוזרת את המסקנות ואת הממצאים של המתבונן, כך שמי שמתבונן על מדינת ישראל ועם ישראל במבט חיצוני, יוכל לתאר חברת מהגרים שהמניע הפנימי שהניע כל קבוצה בתוכה לעזוב את מקום מושבה היה שונה, מה שהוביל לתקוות שונות ודרכי מימוש שונות. אלא שנקודת המבט הזאת מתעלמת מן ה"רז" שהעמיד את ישראל במשך אלפי שנים ושהניע יהודים מכל קצוות תבל להרגיש חיבור עמוק לארץ ישראל, זהו רז מכיוון שאין דרך רציונלית להסביר כיצד שרד העם היהודי כל כך הרבה שנים בגלות מארצו[8]. ספי גלדצהלר ממקור ראשון שיבח את השמעת קולם של קבוצות לא מושמעות ביום יום אך טען שהסדרה איננה ממלכתית כפי שהייתה אמורה להיות, וחורגת ממטרתה כאשר היא מנסה לכונן תודעה חדשה. הוא ביקר את הכינוי שניתן בסדרה לשבט השמאל החילוני בישראל בתור "השבט המייסד" וטען כי השמאל הנוכחי אינו דומה לאותו שמאל שייסד את המדינה, דוד בן-גוריון ומפא"י. כך בעוד שהשבט המייסד של המדינה מסר את נפשו ליישב את הארץ, השמאל החילוני האשכנזי של היום פועל לצמצם את ההתיישבות בארץ. בעוד שהשבט המייסד של המדינה היה בוגר ישיבות, ידע את התורה ומרד בה, השמאל החילוני האשכנזי כיום לא יודע את התורה ואינו מורד בה. השבט המייסד היה סוציאליסט עם נטייה לקומוניזם, עם אוריינטציה רוסית ואידאולוגיה לאומית עברית צרופה. השמאל כיום הוא ליברל, דמוקרט עם אוריינטציה אמריקאית מובהקת ותפיסה רב תרבותית ורב לאומית. השבט המייסד היה מאוד מיליטנטי, דבר שמוכח ממלחמת השחרור, ששת הימים ומלחמת יום כיפור, השמאל כיום קרוב יותר לפציפיזם מאשר למיליטנטיות הזו. ובנוסף להכל טוען גלדצהלר, השבט המייסד לא קרא לעצמו "השבט המייסד"[4]. עירית לינור מישראל היום תיארה את הסדרה בתור המערך הנפשי של השמאל. היא ביקרה את חלוקת השבטים והציגה חלוקה אלטרנטיבית: מדינה יהודית עם מיעוט ערבי, וכי האיום הקיומי על ישראל הוא לא הקרע הפנימי אלא האויב החמוש מבחוץ. בנוסף, לינור האשימה את היוצרים בהאשמת מחנה הימין ובנימין נתניהו ברצח רבין[19]. ניר וולף מישראל היום כתב כי זו סדרה מעמיקה, מחכימה וחשובה, אשר לוקחת לידיה את האחריות להרכיב נרטיב ולעצב את ההיסטוריה כראייתה. הוא הוסיף כי על ההיסטוריה ניתן להסתכל מכמה זוויות, ולכן צפוי שסדרה שכזו תעורר מחלוקת[12]. גדי טאוב מרדיו גלי ישראל טען כי זוהי סדרה פוסט ציונית, אשר מתארת בצורה מגמתית כיצד רצח רבין התבצע בגלל ההסתה של בנימין נתניהו. הוא הוסיף כי הסדרה עושה דמוניזציה לא מוצדקת ולא מבוססת של הימין ומסלפת את ההיסטוריה[10][11][8][12]. ביקורת משמאל
רותה קופפר מעיתון כלכליסט תיארה את הסדרה כמעמיקה, מצוינת, מרובדת ומעניינת[3], וזוהר אורבך מאתר מאקו כתב כי זוהי סדרה דוקומנטרית שעוסקת ברפורמה המשפטית בישראל[16]. מורן שריר מעיתון הארץ כתב כי הסדרה מפרקת את עם ישראל לגורמים, ומהווה מעין המשך לסדרה "תקומה". הוא תיארה ככזו שמעוררת מחשבות חדשות גם על אירועים שנדמה שכבר נטחנו בתודעה, וציין כי הקריינות של השחקן אורי גבריאל שונה מהקריינות הישראלית הרגילה, ושהבחירה בו מעידה על כוונת היוצרים, שלא חיפשו קריין סמכותי ונייטרלי, אלא אחד כמו גבריאל, שבתפקידיו בקולנוע שימש לרוב דמויות משנה מרתיעות, שתפקידן לאיים על הפרוטגוניסט, כך שהסדרה לקחה אותו מהשוליים ושמה אותו במרכז, דבר שמסמל את העובדה שהסדרה מאירה גוונים שונים בחברה הישראלית, גם כאלה שבמשך שנים הועלמו או הוצגו כקוריוז בשולי החברה[2]. שריר מתאר את הסדרה כמתאימה לעידן הנוכחי. בו הכוכבים הגדולים הם האזרחים הקטנים, וכתב כי הסדרה "משכיבה כל 'שבט' על ספת הפסיכולוג" ומתעניינת בתחושות של כל אחד מהשבטים לאור האירועים שהסעירו את המדינה[2]. מנגד עידו דוד כהן מהארץ ציין כי הסדרה מוטה לטובת הימין הפוליטי[20]. על פי נדב מנוחין מאתר וואלה!, זהו ניסיון בהיסטוריה לעומתית, שמגוללת את הסיפור הישראלי בעשורים האחרונים ככרוניקה של התנגשויות בין קבוצות בדלניות שלכל אחת מהן סיפור אחר שהיא מספרת לעצמה וכל אחד מהן משוכנעת שקבוצות אחרות מאיימות על חייה, אך בפועל, הסיפור שהסדרה מציגה רצוף בעיות בפני עצמו ונופל לכמה בורות שהוא עצמו חפר[21]. מנוחין הטיל ספק בכנות של הדוברים לייצג את הקבוצות המיוחסות להם, וביקר את חלוקת הסיקור בין השבטים, כאשר לטענתו מחנה המתנחלים הוא הדומיננטי ביותר, בעוד המזרחים, החרדים, הערבים, יוצאי ברית המועצות והאתיופים נדחקים לקצה הסיפור[21]. לירון רודיק מ-TimeOut כתב כי הסיקור עצמו של הסדרה עשוי היטב, אך ריבוי המשתתפים בפרק הראשון היה מוגזם, וכי היה עדיף לקיים ראיונות עומק עם 12 משתתפים קבועים שמייצגים את האוכלוסיות השונות בארץ. הוא ציין שהקריינות של גבריאל הייתה שינוי מרענן מהקריינות האופיינית בז'אנר הדוקו הישראלי[22]. דורון ברוש ממעריב אונליין תיאר כי הצפייה בסדרה היא לא דבר נעים או קל וביקר את העובדה שהסדרה מציגה יותר מדי קטעים של היסטוריה קרובה, נדושה ומוכרת לצופים, כגון מראות פיגועים ורצח רבין[7]. ראו גםקישורים חיצוניים
ביאוריםהערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
