מאנגה

מאנגה (בקאנג'י: 漫画; בהיראגאנה: まんが; בקאטאקאנה: マンガ) הוא שם כללי המקובל מחוץ ליפן לקומיקס שמקורו ביפן ומאפייניו ניתנים לזיהוי כקומיקס יפני אותנטי. ביפן עצמה, בדומה למונח "אנימה", המילה "מאנגה" היא שם לכל קומיקס, ללא התייחסות לארץ המוצא.

המאנגה התפתחה במקביל לקומיקס המערבי, אך שונה ממנו הן במאפיינים גרפיים, עלילתיים ומבניים והן בתרבות הסובבת את התעשייה. ביפן אנשים מכל הגילאים קוראים מאנגה. המדיום כולל יצירות במגוון רחב של ז'אנרים – פעולה, הרפתקאות, קומדיה, סיפורים בלשיים, דרמה, היסטוריה, אימה, מסתורין, רומנטיקה, מדע בדיוני, פנטזיה, ארוטיקה, ספורט, מתח, ועוד. חוברות וספרי מאנגה רבים מתורגמים לשפות אחרות. שוק המאנגה של יפן הוא שוק הקומיקס הגדול בעולם. בשנת 1995 הוערך שוק המאנגה ביפן בכ-586.4 מיליארד ין (בסביבות 7 מיליארד דולר), עם מכירות שנתיות של 1.9 מיליארד ספרים ומגזינים של מאנגה ביפן בלבד (שווה ערך ל-15 פריטים לאדם). לאורך השנים סדרות המאנגה זכו גם לקהל קוראים גדול ברחבי עולם. בשנת 2008 שוק המאנגה הוערך ב-175 מיליון דולרים. נכון ל-2019 מאנגה מהווה 38% משוק הקומיקס הצרפתי.^[1] בשנת 2005 שוק המאנגה בצרפת הוערך בכ-460 מיליון אירו (569 מיליון דולרים). בשנת 2012 באירופה ובמזרח התיכון שוק המאנגה הוערך בכ-250 מיליון דולרים.^[2]

סיפורי מאנגה מודפסים בדרך כלל בשחור-לבן, אם כי ישנם גם סיפורי מאנגה שמודפסים בצבע מלא. ביפן יוצאים בדרך כלל מרבית סיפורי מאנגה בהמשכים במגזינים מיוחדים המוקדשים רק למאנגה, ולעיתים קרובות מכילים סיפורי מאנגה רבים. כל מגזין מכיל פרק אחד בכל סיפור מאנגה. מעת לעת יוצאים גם כרכים מיוחדים בהם נמצאים כל הפרקים בסיפורי מאנגה מסוימים שנאספו לכרך אחד. לרוב הכרכים הללו מודפסים בספרים עם כריכה רכה. אמן מאנגה (המכונה ביפנית "מאנגקה") עובד בדרך כלל עם כמה עוזרים בסטודיו קטן ועובד במקביל עם עורך מטעם חברת פרסום מסחרית. אם סדרת מאנגה פופולרית מספיק, היא עשויה להפוך בהמשך לסדרת או סרט אנימה. לפעמים נוצרים סיפורי מאנגה אשר מציגים את העלילה של סרטי אנימציה או סרטי לייב-אקשן פופולריים.

"מאנגה" היא מילה יפנית (漫画 או まんが) המשמשת לציון "קומיקס". המשמעות המילולית של הביטוי: "תמונה מגוחכת". הוא מורכב משתי מילים: "גא" (画) - "תמונה" או "תגליף", ו"מאן" (漫) - "מגוחך". את השם "מאנגה" טבע הצייר קצושיקה הוקוסאי, בהעניקו שם זה לסדרת קריקטורות פופולרית שלו. צייר מאנגה קרוי "מאנגאקה" (Mangaka 漫画家).

בשפה היפנית המילה "מאנגה" מציינת כל קומיקס שהוא, ואילו העולם שמחוץ ליפן אימץ את המילה ככינוי לקומיקס היפני בלבד.

קדמו למאנגה האמאקימונו (emakimono) - מגילות מאוירות המגוללות סיפור בעזרת שילוב של מלל ואיורים. מגילות אלה החלו להופיע בתקופת נארה (Nara) כחיקוי למגילות דומות שהיו מקובלות בסין. החל מאמצע המאה ה-12 החלו המגילות היפניות להיבדל משמעותית בסגנונן ממקבילותיהן הסיניות. המגילות היפניות מתאפיינות במשקל רב שניתן לציורים על חשבון המלל. עליונות הציור על המלל היא גם אחד המאפיינים החשובים ביותר של המאנגה.

מאוחר יותר, בתקופת אדו (Edo) החלו להתפרסם ספרים נטולי מלל ובהם רק תגליפי עץ. ספרים אלו נקראו "ספרי התבוננות" בניגוד ל"ספרי קריאה".

לאחר תקופת רסטורציית מייג'י החל ייבוא של קומיקס מהעולם המערבי ליפן ואמנים יפנים רבים החלו ללמוד רבות מהקומיקסאים בחו"ל. המאנגה המודרנית עוצבה, למעשה, בצלם רצועות אלה. במחצית הראשונה של המאה העשרים החלו להופיע בעיתונות היומית ביפן מגוון סדרות קומיקס המחקות את אחיותיהן מעברו השני של האוקיינוס השקט.

תחת הכיבוש האמריקני שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, היו המאנגאקים נתונים יותר מאי פעם להשפעת רצועות הקומיקס האמריקאיות, שתורגמו והופצו בעיתונות היומית היפנית.

המאנגה המודרנית נוסדה למעשה במהלך תקופת הכיבוש האמריקני (1945 עד 1952) ובשנים שלאחר הכיבוש האמריקני (1952 עד תחילת שנות השישים), בעוד שיפן, אשר בעברה הייתה מדינה מיליטריסטית ואולטרה-לאומית, הקימה מחדש את התשתית הפוליטית והכלכלית שלה וחוותה באותה העת תקופה של צמיחה אומנותית. אחד המאנגאקים הללו, שהושפע רבות מוולט דיסני, חולל מהפכה בסוגה זו, והיה למעשה לאבי המאנגה של ימינו: אוסמו טזוקה (手塚 治虫 Osamu Tezuka). עד בוא טזוקה, היו המאנגות מעוצבות כהצגת תיאטרון: הדמויות היו מתוארות באותו "מרחק" מהקורא בכל המסגרות והיו מוצבות במרכז התמונה כשהן עומדות. טזוקה היה הראשון שתיאר תנועה בקומיקס היפני. עבודותיו היו דומות יותר לסרט קולנוע מאשר להצגת תיאטרון. לשם המחשת התנועה, השתמש טזוקה באמצעים גרפיים כגון עקבות-תנועה או שימוש במילות רעש ("בום", "ווושש", וכדומה) שליוו את כל התנועות. אולם המהפך האמיתי שחולל היה בהשתמשו במסגרת כבעדשת מצלמה. הוא נטל לעצמו את החופש לשנות את מיקום "מצלמה" זאת ממסגרת למסגרת, ולמקם את הדמויות שלו באזורים שונים של המסגרת, לאו דווקא במרכזה.

טזוקה ביקש להתנסות בסוגים שונים של מאנגה. תוך כדי כך הוא גם המציא כמה סוגים חדשים. בינואר 1963 עלתה לשידור בטלוויזיה היפנית סדרת ההנפשה המקורית הראשונה. טזוקה הפיק אותה, והיא הייתה מבוססת על אחת מעבודותיו הידועה במערב כ"אסטרו, הרובוט הקטן". עד שנות ה-60 היו ילדים קהל היעד העיקרי של המאנגות. בשנות השישים היה טזוקה אחד המאנגאקים שהחלו ליצור מאנגות למבוגרים. מאנגות אלה טיפלו בנושאים "רציניים" יותר ועלילותיהן היו מורכבות יותר.

טזוקה נודע בחוש ההומור שלו, ברגישותו האנושית, בעמדותיו האנטי-צבאיות ובחשש שעלה מעבודותיו מפני השתלטות הטכנולוגיה על החברה. בשנת 1985 הוענק לטזוקה אוסאמו פרס התרבות של טוקיו. ארבע שנים לאחר מכן הלך לעולמו. שנה לאחר מותו הקדיש לו המוזיאון לאמנות מודרנית בטוקיו תערוכה. אירוע זה ציין את הצטרפותה "הרשמית" של המאנגה לקאנון התרבות היפני.

בעוד שלפני כן עיקר הקוראים של מאנגה היו גברים, במהלך שנות ה-70 החלה לגדול כמות הקוראות של המאנגה באופן משמעותי. קבוצת המאנגקות "קבוצה 24" היו מאמני המאנגה הראשונים שיצרו סיפורי מאנגה המיועדים בעיקר לקהל נשי. במגזיני המאנגה אשר קהל היעד העיקר שלהם היו בני נוער מדע בדיוני הפך לז'אנר פופולרי במיוחד בשנות ה-70, כאשר שניים מתתי הז'אנרים הפופולריים שהתפתחו בתקופה זו היו מכה ואופרות חלל. בשנות השמונים הפכו סדרות המדע הבדיוני לעמוקות יותר, ולעיתים קרובות יותר עסקו בשאלות פילוסופיות. דוגמאות בולטות כוללות את "אקירה" ו"הרוח שבמעטפת", אשר יחד עם סרטי האנימה שלהם היו המאנגות הראשונות שזכו להצלחה מהותית בעולם המערבי. המאנגה המצליחה ביותר של העשור, לעומת זאת, הייתה "דרגון בול", אשר הגיע קצת מאוחר יותר לאירופה ואמריקה הצפונית, אך בסופו של דבר תזכה גם להצלחה רבה באירופה ובאמריקה הצפונית.

כתבי העת של מאנגה מיועדים בדרך כלל לקבוצת גיל מוגדרת ולמין מסוים:

• קודומו (Kodomo, 子供): לילדים צעירים (מתחת לגיל 10)
• שונן (Shonen, 少年): לילדים או לנערים מתבגרים (לרוב בגילים 8 עד 18)
• שוג'ו (Shojo, 少女): לילדות או לנערות מתבגרות (לרוב בגילים 8 עד 18)
• סיינן (Seinen, 青年): לגברים צעירים (לרוב בגילים 18 ומעלה)
• ג'וסיי (Josei, 女性): לנשים צעירות (לרוב בגילים 18 ומעלה)^[3]

בדומה לכל מדיית המונים אחרת, לסדרות האנימה יש ז'אנרים רבים ומגוונים אשר חלקם נפוצים גם בספרים ובקומיקס בעולם המערבי. הז'אנרים הללו כוללים בין היתר:

• פעולה/הרפתקאות - ז'אנר אשר מתמקד בעיקר בקרבות, מלחמה, תחרויות פיזיות, אמנויות לחימה ולחימה בכלי נשק.
• דרמה - לרוב בעל פיתוח רב של הדמויות. לרוב העלילה מתרכזת סביב סיבוכים במערכות יחסים ואירועים טרגיים ועצובים שקרו לדמויות.
• מבוסס משחק - לרוב העלילה מתרכזת סביב משחק קלפים או משחק לוח כלשהו. בדרך כלל, לאחר יציאתה של סדרת אנימה מסוג כזה, יוצא במקביל גם משחק המבוסס על סדרה זו הזה ומיועד לילדים קטנים.
• אימה - משתמש באלמנטים חשוכים יותר או באלמנטים על-טבעיים.
• מדע בדיוני - מכיל אלמנטים עתידיים, במיוחד מדע וטכנולוגיות עתידניות. לעיתים רבות סדרות וסרטי אנימה בסוגה המדע בדיונית מציגים גם מפגשים אפשריים של האנושות בעתיד עם חוצנים.
• סייברפאנק - ז'אנר המתאר עתיד דיסטופי קרוב יחסית המאופיין על ידי חברה מנוכרת וטכנולוגיה שועטת קדימה. עלילת הסייברפאנק הקלאסית מציגה אנטי-גיבור שנאלץ להילחם כנגד המערכת ולרוב מנצח אותה בסופו של דבר.
• סטימפאנק - ז'אנר המתאר עולם חלופי בו לא התפתחו טכנולוגיות כגון אלקטרוניקה ספרתית ומנוע הדיזל ובמקומן שגשגו טכנולוגיות שמבוססות על מכניקה ומנועי קיטור, בו נפגשים הישן והמודרני.
• פנטזיה - ז'אנר העוסק בעיקר בעולמות פנטזיה וכמו גם באירועים ומקומות סוריאליסטיים. רוב הזמן, העלילה מתרחשת בעולם קסום בו הדמויות יוצאות להרפתקה. בסיפורים בז'אנר זה לעיתים רבות נכללים לא רק בני אדם אלא גם יצורים מיתולוגיים שונים כמו דרקונים, אנשי זאב, אלים, שדים, וכו'.
• אופרת חלל - סוג של מדע בדיוני המתרכז במלחמות המתרחשות עם השימוש הפעיל בחלליות.
• אפוקליפסה - ז'אנר אשר עוסק בסוף העולם.
• פוסט-אפוקליפסה - ז'אנר אשר עוסק בחיים לאחר סוף העולם.
• רומנטיקה - ז'אנר שעוסק בחוויות אהבה.
• קומדיה - ז'אנר המאופיין בנוכחות של סצנות הומוריסטיות וסאטיריות.
• דרמה - ז'אנר שעוסק בחייו הפרטיים של אדם ובקונפליקטים השונים שיש לו/לה בחייו עם הזולת.
• סיפורים בלשיים - ז'אנר המתאר חקירה של תקרית מסתורית (בדרך כלל פשע) או סדרה של אירועים חריגים.

• איסקאי (Isekai) - ז'אנר המתמקד בגיבור נורמלי לחלוטין מכדור הארץ שעובר או נולד מחדש או נלכד ביקום מקביל.
• מאהו שוג'ו (Mahō shōjo) - ז'אנר המתמקד בנערות בעלות יכולות על-אנושיות וכוחות קסם אשר משתמשות בכוחותיהן על מנת להילחם ברוע ולהציל את העולם.
• מאהו שונן (Mahō shōnen) - המקביל הזכרי למאהו שוג'ו, נחשב נדיר ולא פופולרי.
• מֱכה (Mecha) - סגנון מאנגה השם דגש על טכנולוגיה מתקדמת ורובוטים ענקיים.
• אצ'י (Ecchi וביפנית: Ｈ או エッチ) - מאנגה אירוטית לקהל המבוגר יותר, המכיל רמיזות מיניות וסיטואציות מפורשות (בדרך כלל כאמצעי קומי), על אף שרוב הכותרים בז'אנר אינם מציגים עירום באופן מפורש.
• הארם (Harem) - מאנגה בה בן מוקף בבנות.

• הארם הפוך (Reverse Harem) - היפוך מגדרי של הארם.

• שיטיי (Shitei): מאנגה הומוריסטית לכל הגילים.
• יונקומה (Yonkoma, 四コマ): מאנגה בארבע מסגרות (כמו רצועת הקומיקס האמריקנית). בדרך כלל הומוריסטית.
• גקיגה (Gekiga, 劇画): מאנגה דרמטית משנות ה-60 עד שנות ה-70.
• מואה (Moe, 萌え): מאנגה המוקדשת לרגש מסוים כלפי אדם מסוים.
• סווירי (Suiri, 推理): פרשיות רצח ובילוש.
• ג'ידאימונו (時代物): עלילה היסטורית.
• הנטאי (Hentai, 変態): מאנגה פורנוגרפית הטרוסקסואלית.

• יורי (Yuri, 百合): ארוטיקה לסבית לגברים.
• שוג'ו-איי (少女愛): סיפור אהבה לסבי.
• שונן-איי (Shonen-ai, 少年愛): סיפור אהבה בין גברים.
• יאוי (Yaoi, やおい): הומוארוטיקה לנשים.

המאנגות מרבות להשתמש במוסכמות גרפיות לשם תיאור המצב הרגשי או הגופני של הדמויות. אובדן הכרה, למשל, מתואר על ידי זוג צלבים המחליפים את עיגולי העיניים. במאנגה City Hunter, למשל, (המוכרת במערב גם כ"ניקי לארסון"), זעמה של הדמות הראשית מובע באמצעות הופעתו של קרדום עצום שאותו היא מנחיתה כביכול על ראשו של מושא הכעס שלה. המעבר החד מהרציני למשעשע גם הוא מאפיין בולט של המאנגה.

מילות צליל ורעש מלוות תדיר את התנועות, הפעולות והמחשבות של הדמויות. השפה היפנית עשירה מאוד במילים מסוג זה, כמו גם במילים דומות המתארות תופעות שאינן מלוות בהכרח בצליל אופייני. חיוך, למשל, מלווה בדרך כלל בכיתוב "ניקו ניקו", דממה מתוארת על ידי הכיתוב "שין", נצנוץ מלווה בכיתוב "פיקה פיקה", וכדומה.

המבנה הצורני של המאנגה דינאמי: מסגרות משנות את ממדיהן וצורתן בהתאם לאיור שהן מכילות, לפעמים דמויות או קטעי איור יוצאים במכוון מהמסגרת. לא נדיר, שהרכיבים הגרפיים המרכיבים את המאנגה שייכים לעולם שבו פועלות הדמויות. לדוגמה במאנגה Rough הדמויות אוספות מהקרקע בועות-שיח ש"נפלו" ארצה.

באנימה עיצוב הדמויות יכול להשתנות בדרכים מסוימות בהתאם לעידן או קריקטוריסטים. יותר מסוג אחד של סגנון המברשת מושפע לעיתים קרובות יותר מאשר אנימה קליגרפיה. חלק מהתכונות הנראות לעין הן:

• העיניים – אחד המאפיינים החזותיים הבולטים ביותר של המאנגה הוא העיניים הגדולות של הדמויות, גם של אלו האמורות להיות ממוצא אוריינטלי. העיניים הגדולות מקלות אולי על המאנגאקים לבטא את רגשות הדמויות. ואמנם לעיתים קרובות יש לדמויות הבעות מוחצנות באופן מוגזם. זאת בניגוד לקוד ההתנהגות המקובל ביפן, המחייב קור רוח ואיפוק. האנתרופולוגית התרבותית רייצ'ל "מאט" תורן (Rachel Matt Thorn) טוענת שהקהל היפני אינם תופסים את העיניים הגדולות יותר כעיניים של אנשים מערביים. עם זאת, לא בכל סדרות המאנגה יש לדמויות עיניים גדולות.
• השיער – השיער בסדרות מאנגה לעיתים רבות מפוזר וצבעוני באופן לא טבעי או שהוא מעוצב באופן ייחודי. אחת הסיבות לכך שלדמויות צבעי שיער שונים הוא שקל יותר להבדיל בין שתי דמויות כאשר צבע השיער של אחת מהן צהוב וצבע שיער השנייה שחור, מאשר בין שתי דמויות שצבע השיער של שתיהן שחור. התנועה של השיער משמשת לעיתים על מנת להדגיש את רגשות הדמויות.
• הגוף – פרופורציות הגוף של דמויות מאנגה אנושיות לרוב משקפות במדויק את הפרופורציות של גוף האדם במציאות. לעיתים האמנים שמעצבים את דמויות המאנגה מבצעים במכוון שינויים לפרופורציות הגוף של הדמויות כך שלדמויות יהיה גוף קטן באופן לא פרופורציונלי לעומת הראש של הדמות.
• הפנים – בסדרות מאנגה מוצגים לעיתים רבות מגוון רחב של הבעות פנים לציון מצבי רוח שונים ומחשבות שעוברות בראש של הדמויות.

רוב הדמויות בעלות מאפיינים מערביים מובהקים: דמויות ג'ינג'יות, או כאלה בעלות עיניים כחולות או שיער בלונדיני הם מאפיינים שכיחים של דמויות מאנגה, אפילו אם הן אמורות להיות ממוצא אוריינטלי. יש הרואים בתופעה זו ביטוי של כמיהה למערב. חלק מהמאנגאקים בוחרים לשוות לכל דמויותיהם חזות יפנית מובהקת.

• בישוג'ו (הפירוש המילולי של המונח הוא "נערה צעירה ויפה") – סגנון ציור אשר פופולרי למדיי בתתי-ז'אנרים רבים של מאנגה אשר שם דגש על ציור נערות צעירות, על פי האסתטיקה היפנית המודרנית, אשר לרוב הם בגילאי תיכון.
• בישונן (הפירוש המילולי של המונח הוא "נער צעיר ויפה") – סגנון ציור אשר פופולרי למדיי בתתי-ז'אנרים רבים של מאנגה אשר שם דגש על ציור נערים צעירים על פי האסתטיקה היפנית המודרנית - הדמויות גבוהות, רזות, עם סנטר בולט ולפעמים עם שיער רופף או גלי.
• צ'יבי – סגנון ציור בו בדרך כלל נותנים לדמות מבוגרת, המוכרת במיוחד מסדרת מאנגה, מראה של ילד.
• SD (ראשי תיבות של "Super deformed", שפירושו בעברית הוא "מעוות במיוחד") – סגנון ציור של דמויות מאנגה בו לדמויות ראש גדול באופן מוגזם במיוחד בהשוואה ליתר הגוף.

כיוון הקריאה של המאנגה היפנית (גם אם המאנגה באנגלית) מימין לשמאל ומלמעלה למטה. המאנגה מורכבת בדרך כלל ממסגרות שאינן שוות בממדיהן. כשמתרגמים מאנגות לשפות שכיוון הכתיבה שלהן משמאל לימין עולה השאלה: האם להחליף רק את המלל או גם לשנות את סדר המסגרות כך שיתאים לכיוון קריאה שמאל-ימין? יש הוצאות שלא מסתפקות בהחלפת המלל, אלא גם הופכות את כיוון זרימת האיורים. אם הדבר מתבצע על ידי היפוך פשוט של המאנגה, עלולות להיגרם שגיאות חמורות, למשל: אדם ימני שהופך שמאלי, מכה ללב שמאבדת את עוקצה, וכו'. התקורה הכספית הכרוכה בתיקון יסודי יותר של כיוון זרימת המאנגה אינה משתלמת בדרך כלל. לכן עם השנים החלו לאמץ רוב ההוצאות האירופיות של מאנגות מתורגמות את כיוון הקריאה המקורי ללא שינוי. אולם גם למדיניות הזו יש מחיר: אובדן חלק מציבור הקוראים הפוטנציאליים, שכן קוראים מבוגרים יותר מתקשים בדרך כלל להתרגל לכיוון הזרימה המבלבל ומוותרים על קריאת המאנגה.

אנימה, האנימציה היפנית, דומה למאנגה במאפייניה החזותיים, המבניים והרעיוניים. פעמים רבות סרטים וסדרות האנימה החלו כחוברות מאנגה שזכו הצלחה. עם זאת, לעיתים התרחש תהליך הפוך, בו בעקבות הצלחת סרטי או סדרות אנימה נכתבות חוברות של מאנגה. ישנן מאנגות רבות שאין להן כלל מקבילת אנימה, והמאנגה מבוססת על ספר, סרט, אגדה או רעיון מקורי.

מאנגה ואנימה זוכות לפופולריות גם מחוץ ליפן, וסדרות רבות מתורגמות לאנגלית או לשפות אחרות על מנת שניתן יהיה להפיצם גם במקומות אחרים בעולם כגון השוק האמריקני והשוק האירופי.

לאחר שסדרת מאנגה הודפסה במגזיני מאנגה במשך זמן מה, חברות ההוצאה לאור לעיתים רבות מוציאות לשווקים כרכים המאגדים את כל הפרקים של סיפורי מאנגה מסוימים. ספרים אלו מכונים טנקובון. הספרים הללו יכולים לצאת לשווקים בכריכה קשה, אך בדרך כלל הם יוצאים לשווקים בכריכה רכה. כרכים אלה לעיתים רבות משתמשים בנייר באיכות גבוהה יותר.

המגזינים של מאנגה כוללים סדרות רבות עם כ-20 עד 40 עמודים שמוקצים לכל סדרה. מגזינים אחרים כגון מגזין האנימה החודשי Newtype כוללים פרקים בודדים. מגזינים אחרים כמו Nakayoshi מכילים סיפורים רבים שנכתבו על ידי אמנים שונים. מגזינים אלה אשר מכונים ביפן "ספרי טלפונים" משום שהם מודפסים בדרך כלל על נייר באיכות נמוכה ומכילים בסביבות 200 עד 850 עמודים. סדרות מאנגה יכולות לרוץ במשך שנים רבות אם הם עדיין ממשיכות להישאר מספיק פופולריות עם השנים.

דוג'ינשי, המכונים גם "פאנזינים", הם סיפורי מאנגה שצוירו לא למטרות רווח, לרוב על ידי מעריצים. בדרך כלל, הגיבורים הראשיים של הסיפור הן דמויות שקיימות באנימה/מאנגה/משחקים והמעריצים ממציאים עלילה שונה לחלוטין תוך שימוש בדמויות שהם מעריצים. בעוד שלעיתים הם מכילים סיפורים מקוריים, רבים מהם הם פרודיות של סדרות מאנגה או אנימה פופולריות. נכון לשנת 2007 סך הרווחים ממכירת דוג'ינשי היה 27.73 מיליארד ין (245 מיליון דולר). בשנת 2006 המכירות של דוג'ינשי היוו כעשירית מסך המכירות של מאנגה.

הודות לאינטרנט, לאמני המאנגה ביפן צצו דרכים חדשות למכור את יצירותיהם לקהל רחב יותר. במהלך המאה ה-21 חלה עלייה הדרגתית בכמות סיפורי המאנגה שיוצאים לשווקים באופן דיגיטלי. ישנם אתרים שנותנים אפשרות לקרוא מאנגה דיגיטלית בחינם. אמני מאנגה רבים מפרסמים חלק מיצירותיהם בטוויטר מדי שבוע.

• מאנגאקה (Mangaka) - כותב ומאייר המאנגה.
• אוהקאקי - מהמילה היפנית Oekaki, פירושה זה O = פרפיקס, E = תמונה, Kaki = ציור. אוהקאקי הוא בעצם ביטוי יפני משמש לתיאור קשקוש, או שרבוט של אמן. לרוב אלו שרבוטים שנעשו בעיפרון על דפי מחברות סקיצות, או שרבוטים שנעשו בתוכנת מחשב באופן דיגיטלי.
• דוג'ינשי (Doujinshi) - מאנגה שצוירה לא למטרות רווח, לרוב על ידי מעריצים. בדרך כלל, הגיבורים הראשיים של הסיפור הן דמויות קיימות באנימה/מאנגה/משחקים והמעריצים ממציאים עלילה שונה לחלוטין תוך שימוש בדמויות שהם מעריצים.
• דוג'ינשיקה (Doujinshika) - צייר דוג'ינשי.
• אנימה (Anime) - קיצור של המילה האנגלית Animation והכוונה בכך היא אנימציה יפנית (לא משתמשים במושג אנימה לסדרות אנימציה אמריקאיות, לדוגמה).
• אוטאקו (Otaku) - מעריץ אובססיבי של אנימה. "אוטאקו" ביפנית פירושו "בית", והמילה משמשת לכינוי זה כיוון שמעריצים אובססיביים נוטים למלא את ביתם במאנגות ודברים הקשורים לנושא.

שוק חוברות הקומיקס ביפן עצום ממדים, וגדול במידה רבה מהשווקים המקבילים באירופה או בארצות הברית. לפי הערכות כ-50% מהיפנים קוראים לפחות חוברת מאנגה אחת בשבוע. מחירן הזול של חוברות אלה ביפן תורם לפופולריות שלהן. לשם השוואה, עלות חוברת מאנגה טיפוסית ביפן נמוכה בכמחצית מהעלות של אותה חוברת הקומיקס בצרפת (נכון לשנת 2006). גם מחוץ ליפן זוכה מאנגה לפופולריות עצומה. ברחבי העולם נמכרו למעלה מ-250 מיליון עותקים של סדרת המאנגה "דרגון בול", בהשוואה לכ-200 מיליון עותקים של סדרת הקומיקס הצרפתית "טינטין" (נכון לשנת 2006).

מאנגה הוא אחד מעמודי התווך של ענף הפרסום היפני. במשך שנים רבות מאנגה מהווה כשליש מכלל החומר המודפס ביפן. מאנגה נצרכת ביפן לא רק על ידי קהל קוראים צעיר. ביפן יש מאנגה לקוראים מכל הגילים, ומכל השכבות החברתיות, כולל עקרות בית, פקידים, בני נוער, עובדי צווארון כחול, וכו'. שלא כמו במדינות אחרות, שוק המאנגה/קומיקס ביפן, מורכב כמעט כולו מתוצרת יפנית. בנוסף לשוק המאנגה אשר מודפסת בחברות ההוצאה לאור הגדולות, ישנו גם שוק של סיפורי מאנגה שנוצרים על ידי מעריצים ומודפסים באופן פרטי. שוק אספנים של מאנגה בעל חשיבות פחותה מאשר במדינות אחרות בעולם.

חלק גדול מסיפורי המאנגה שמתפרסמים ביפן נכללים במגזיני המאנגה הדומיננטיים בשוק. לפחות עשרה ממגזיני המאנגה מדפיסים מעל למיליון עותקים בשבוע. מגזין המאנגה Shunnen Jump הוא מגזין המאנגה הנמכר ביותר, אשר מדפיס מעל ל-6 מיליון עותקים מדי שבוע. מגזין המאנגה Shōnen Magazine מדפיס מעל ל-4 מיליון עותקים בשבוע. מגזיני מאנגה בולטים נוספים כוללים את Shōnen Sunday, Big Original Comic, Shonen Gangan, Ribon, Nakayoshi, Margaret, Young Animal, Shojo Beat ו-Lala. קצב יציאת מגזיני המאנגה ומספר העמודים בכל מהדורה משתנים ממגזין אחד למשנהו: חלקם מתפרסמים פעם בשבוע; אחרים פעם במספר חודשים. ישנם מגזיני מאנגה שמתפרסמים פעם בשבוע החובקים בדרך קבע 400 דף. בגיליון אחד מתפרסמות בדרך כלל מספר סדרות מאנגה, כל אחת מהן מתפרסת בדרך כלל על פני עשרים עמודים. לעיתים צבע הרקע של הנייר - לרוב נייר ממוחזר - משתנה על-מנת שניתן יהיה להבדיל בקלות בין הסדרות השונות. רק עמודים ספורים בכל גיליון, אם בכלל, מודפסים בצבע, השאר בשחור-לבן.

בשנת 1978 המכירות של תעשיית המאנגה הגיעו ל-184.1 מיליארד ין. בשיא ההצלחה של מכירות מגזיני המאנגה ב-1995 הרווחים של התעשייה באותה השנה היו 586 מיליארד ין. מבחינה סטטיסטית, כל יפני קנה 15 חוברות מאנגה בשנה. בעוד שבמשך תקופה ארוכה מגזיני המאנגה היו אחראים לעיקר הרווחים ממכירת סיפורי מאנגה - ב-2002 שני שלישים מהמכירות - במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 חלה מגמה חדשה - בעוד שבשנת 2004 סך ההכנסות ממגזיני המאנגה עדיין הייתה בסביבות 255 מיליארד ין וסך ההכנסות ממכירת ספרי מאנגה בכריכה רכה הייתה כ-250 מיליארד ין, ב-2005 ההכנסות ממכירת מגזיני המאנגה ירדו ל-242 מיליארד ין (ירידה של כ-70% מההכנסות ב-1995) בעוד שההכנסות ממכירת ספרי מאנגה בכריכה רכב עלתה ל-262.2 מיליארד ין. בשנת 2016 שההכנסות ממכירת ספרי מאנגה בכריכה רכה היו 194.7 מיליארד ין. במקביל, מגזיני המאנגה, גם המגזינים הנמכרים ביותר, הפסיקו להיות רווחיים במיוחד, אך המשיכו לשמש את התעשייה ככלי לבדיקת הפופולריות הפוטנציאלית של סדרות מאנגה חדשות. הסיבות העיקריות לירידה במכירות מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 הן בעיקר המשבר הכלכלי המתמשך ביפן והתחרות מצד מוצרי בידור חדשים, כגון משחקי מחשב, אינטרנט, וטלפונים חכמים. בנוסף, באופן כללי האוכלוסייה היפנית הופכת זקנה יותר והיא מתכווצת, מה שעל כן קהל היעד העיקרי של מאנגה - ילדים ובני נוער הולכת וקטנה עם השנים באופן הדרגתי. בתחילת המאה ה-21 נקנית יותר מאנגה מחנויות יד שנייה או מושאלת מאנשים אחרים בניגוד למה שהיה מקובל בשנות ה-90, ומשום כך פחות עותקים נמכרים מבעבר.

בעוד שהשוק של המאנגה המודפסת הופך פחות ופחות רלוונטי עם השנים, בנוסף לכך במאה ה-21 המתחרה העיקרי של המאנגה המודפסת הוא השוק הדיגיטלי של סיפורי המאנגה אשר נמצא בצמיחה מהירה וכולל ספרי מאנגה אלקטרוניים. בשנת 2017 הרווחים ממכירת עותקים דיגיטליים של ספרי מאנגה עלתה בפעם הראשונה על הרווחים של ספרי מאנגה בכריכה רכה.

חברות ההוצאה לאור הדומיננטיות ביותר בשוק המאנגה היפני הם - Kodansha, Shogakukan ו-Shueisha אשר תוצרתן מהווה כ-70% מסך המכירות של מאנגה ביפן, יתר המאנגה שנמכרת ביפן מודפסת בעיקר על ידי חברות הוצאה לאור בינוניות וקטנות.

ההצלחה העצומה לה זכו סדרות מאנגה ברחבי העולם במהלך סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 נבעה בעיקר הודות להצלחה לה זכו סדרות וסרטי אנימה רבות קודם לכן ברחבי העולם. גם במקרה של סדרות האנימה, כמו במקרה של המאנגה, אוסמו טזוקה שיחק תפקיד משמעותי בהצלחה של המדיום, שכן סרטי האנימה וסדרות המאנגה אותם הוא הפיק, אשר למעשה הניחו את היסודות לסגנון האומנותי המזוהה במערב עם המאנגה והאנימה, נחלו הצלחה רבה ברחבי העולם בתחילת הדרך. ההצלחה לה זכו סדרות האנימה בפרט בשנות ה-90 של המאה ה-20 הובילה בסופו של דבר לכך שאנימה ומאנגה הפכו פופולריים ומוכרים היטב לקהל הצעיר ברחבי העולם ועל כן הם הקהל הצעיר הפך פתוח יותר למדיום זה. בנוסף לכך, סדרות האנימה והמאנגה בשנות ה-90 היו קשורים באופן ניכר יותר לשיווק של מוצרים נלווים כגון צעצועים, וכו'.

אחת הסיבות העיקריות להצלחה והעניין הרב במאנגה מחוץ ליפן - במיוחד במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90 - היה החדשנות של המאנגה בשווקים שונים ברחבי העולם אשר נבדלה מהקומיקס שהיה פופולרי עד אז. עם זאת, הסגנון האמנותי של המאנגה עדיין הרגיש מוכר לקהל הקוראים שכבר הכיר אותו מסדרות האנימה. בנוסף, הסדרות שזכו לעיקר ההצלחה ברחבי העולם בשנות ה-90, נוצרו עבור קהל צעיר יחסית, הכילו דמויות שהקוראים יכלו להזדהות עימם בקלות רבה יחסית, ועל כן קוראים רבים החלו לייצר פאנארט בהשראת אותן הסדרות. סצנת המעריצים גדלה במהירות ותרמה אף היא לאטרקטיביות של המדיום. האסתטיקה של המאנגה והאנימה, עם הפופולריזציה הבינלאומית של המדיום ותרמה גם רבות ליצירת עניין רב ברחבי העולם בתרבות היפנית.

לתפוצה של המאנגה ברחבי העולם תרם רבות גם האינטרנט, שדרכו מידע על המדיום וכמו גם סדרות מתורגמת הפכו זמינים לקהל גדול בהרבה ממה שהיה ניתן בעבר. בעוד שחלק מהסדרות שהופצו בתחילה דרך האינטרנט הופצו באופן בלתי חוקי, כמו במקרה עותקים דיגיטליים לסדרות עם דיבוב שנוצר על ידי מעריצים, אך בפועל הם סייעו רבות לפופולריזציה של המדיום ברחבי העולם ובסופו של דבר להצלחה המסחרית העצומה של מאנגה מחוץ ליפן. עם זאת, הצמיחה העצומה בהיקף של העותקים הלא חוקיים והנגישות שלהם לקהל הרחב במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 גרמו גם ללא מעט תנודות בשוק המאנגה ברחבי העולם, כגון בארצות הברית בה השיעור של ההורדות הפיראטיות מהווה חלק גדול מסך המוצרים שנצרכו. מאידך, מכיוון שסדרות רבות מתפרסמות בשווקים השונים ברחבי העולם באיחור רב, או שהם אף פעם לא מתפרסמות מחוץ ליפן, ועל לכן במקרים רבים העותקים הלא חוקיים הם הדרך היחידה שבה אנשים שגרים מחוץ ליפן יכולים לקרוא מאנגות מסוימות.

בנוסף לכך, בעוד שבעבר הקומיקס בעולם המערבי, אשר פנה כמעט באופן בלעדי לנערים וגברים, המאנגה אשר לה קיימים ז'אנרים רבים במיוחד שפונים לקהלים שונים, הכילה סדרות רבות מבעבר שפונים גם לקהל נשי ועל כן קהל רחב בהרבה נפתח למדיום.

בהשוואה לשוק המאנגה האמריקני והאירופאי, מאנגה זכתה להצלחה רבה באזור במזרח אסיה עוד קודם לכן במיוחד בדרום קוריאה, טאיוואן והונג קונג. עם זאת, רבים מן מספרי המאנגה שפורסמו בתחילה לא פורסמו באופן חוקי תחת רישיון, ולכן לא שולמו בתחילה תמלוגים לבעלי זכויות היוצרים ביפן. רק עם הירידה במכירות ביפן החלו המו"לים היפנים והממשל היפני להפעיל לחץ על המדינות השכנות להילחם בהוצאות לאור הבלתי חוקיות וללחוץ על כך שהמאנגה תפורסם באופן חוקי תחת רישיון. סדרות המאנגה המשיכו להיות פופולריות ואיפשרה לבעלי זכויות היוצרים לקבל מקורות הכנסה נוספים על יצירותיהם. הסיבות להצלחה המהירה של המאנגה במדינות הנמצאות בשכנות ליפן - בעיקר על אף הצנזורה הכבדה והשמרנות החברתית שקיימת בהם - בעיקר נעוצות בקרבה התרבותית של התרבויות הללו לתרבות יפן וכמו גם באיכות הגבוה יחסית של המוצרים ביחס ליתר הקומיקס שהיו קיימים בשווקים הללו לפני כן.

המאנגה זכתה לעניין ניכר בקוריאה עוד בשלב מוקדם יחסית, שכן בתקופת השלטון היפני בקוריאה מוצרים יפנים רבים הגיעו לקוריאה. לאחר השחרור של קוריאה מהכיבוש היפני ב-1945 הוצאו מחוץ לחוק מוצרים יפנים, ובמשך זמן רב היבוא וההפצה שלהם נאסרו על פי חוק. עם זאת, משנות ה-50 של המאה ה-20, יותר ויותר סדרות מאנגה הגיעו לדרום קוריאה כעותקים בלתי מורשים אשר לא צוין בהם שמדובר ביצירות יפניות. במהלך שנות ה-90 הסתיים האיסור על ייבוא מוצרים יפניים והחלה בעקבות כך להימכר בדרום קוריאה מאנגה באופן חוקי תחת הסכמי רישיון. לראשונה נודע לרבים בקוריאה שחלק גדול מהסדרות הפופולרית הם למעשה יצירות יפניות - מה שהוביל לביקורת לאומית רבה בעקבות חששות מכך שייתכן שיש השפעה רבה מדי לתרבות היפנית בדרום קוריאה ועל כך שייתכן שיש למאנגה השפעה שלילית על האלימות והמיניות של הקהל הצעיר בדרום קוריאה. כתוצאה מהביקורת הנוקבת על המאנגה, הממשל הדרום קוריאני החל לקדם את הקומיקס המקומי - אשר מכונה מאנהאווה (Manhwa). ההשפעות היפניות הניכרות על הסגנון האומנותי של המנהאווה שנויות במחלוקת בקרב הציבור הדרום קוריאני וקוריאנים רבים יסרבו להכיר בהשפעה של המאנגה על ענף הקומיקס המקומי בעיקר בשל הדחייה של התרבות היפנית בקרב חלק ניכר מהציבור הדרום קוריאני.

ההשפעות המוקדמות של המאנגה בסין תרמו לכך שבשנות ה-60 של המאה ה-20 התפתח בסין הקומיקס המקומי - המאנהואה (Manhua). שוק העותקים הבלתי חוקיים של המאנגה אשר ששגשג בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-20 נעלם לבסוף כאשר בשנות התשעים החלה להימכר בסין מאנגה באופן חוקי תחת הסכמי רישיון. במקביל, תעשיית המאנגה ביפן החלה להשתמש בעובדים סינים לביצוע שלבים שונים בתהליך יצירת המאנגה היפנית, וכתוצאה מכך למאנגה הייתה לא מעט השפעה על התרבות המקומית. המו"ל הגדול בשוק המאנגה הסיני הוא Jade Dynasty Group. ספרי המאנגה הראשונים שפורסמו רשמית בסין היו "אסטרו בוי" ו"קימבה האריה הלבן" אשר יצאו לשווקים ב-1981. לאחר שהמאנגה הפכה פופולרית בסין ובטאיוואן היא הפכה פופולרית גם במדינות דרום-מזרח אסיה. מאנגה הפכה לסוג הקומיקס הפופולרי ביותר בסינגפור בסוף שנות ה-90. שם, בתאילנד, בפיליפינים, ובמלזיה, כמו ביפן השכנה, עותקים לא חוקיים התפשטו במידה רבה לפני שהחלו לצאת לשווקים עותקים חוקיים מורשים. בכל אחת מהמדינות במזרח אסיה מאנגה היא סוג הקומיקס הדומיננטי במדינה, נכון לשנת 2007.

בארצות הברית, הייבוא של מאנגה התעכב רבות בשל הדומיננטיות של שוק הקומיקס האמריקני אשר לא בו שלטו דמויות סופר-גיבורים, קהל היעד היה בעיקר נערים מתבגרים, ולאורך זמן רב שתי חברות הוצאה לאור היו החברות הדומיננטיות בשוק הקומיקס האמריקני. משום כך, נעשו לא מעט ניסיונות לפני שנוסדו ערוצי השיווק ונמצאו קבוצות היעד למאנגה בארצות הברית. מאנגה זכתה להכרה בארצות הברית לראשונה במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, ובתחילה היו למאנגה רק קבוצה קטנה של קוראים בארצות הברית - מעריצי סדרות אנימה ממוצא יפני. מאנגה החלה לצבור פופולריות בסצנה הקומיקס האמריקנית במהלך שנות ה-80. במהלך שנות ה-80, Viz Media ודארק הורס קומיקס הפכו לחברות ההוצאה לאור הגדולות ביותר בארצות הברית שמפרסמות מאנגה יפנית.

בשנת 2005 היקף המכירות של שוק המאנגה בצפון אמריקה היה בסביבות 125 עד 145 מיליון דולרים, ומבין 100 ספרי הקומיקס הנמכרים ביותר בארצות הברית היו 80 ספרי מאנגה. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 לעומת זאת, היקף המכירות של מאנגה בארצות הברית החל לדעוך: משנת 2007 ועד 2009 מספר המכירות ירד ב-30% עד 40%, כנראה משום שהשוק היה רווי יתר המידה. מאנגה נותרה פופולרית בארצות הברית וסצנת המעריצים ממשיכה לגדול.

המאנגה מקיימת יחסי גומלין סימביוטיים עם אומנות סרטי ההנפשה ומשחקי וידאו: סרטים\משחקים רבים נוצרים בהשפעת מאנגות (סרטים כאלו נקראים "אנימה קומיקוסו" - כלומר קומיקס מונפש - או בפשטות "אנימה"), ולהפך.

הפופולריות הרבה לה זכו לאורך השנים סדרות המאנגה הפכו אותה לתעשייה המכניסה מיליארדי דולרים ממכירת מוצרים נלווים. הדמויות הראשיות ודמויות המשנה של סדרות המאנגה מופיעות על גבי מוצרים רבים: בובות, מחברות, לוחות-שנה ומחזיקי-מפתחות כמו גם ספרי אמנות וביקורת. כנסים וירידים שונים המוקדשים למאנגה מתקיימים מדי שנה בכל רחבי העולם ונמכרים בהם בין היתר מגוון גדול של מוצרים נלווים.

בעוד שבמהלך שנות ה-60 ושנות ה-70 יוצרי קומיקס בולטים יצרו קומיקס עם השפעות של מאנגה, עם השנים, בעקבות העלייה הניכרת בפופולריות של מאנגה בעולם המערבי יוצרי קומיקס שונים מחוץ ליפן החלו להפיק סיפורי מאנגה על פי הסטנדרטים של המאנגה שמופקת ביפן. בנוסף לכך גם אמנים חובבים רבים מחוץ ליפן החלו עם השנים ליצור כמות גדולה בהרבה של סיפורי מאנגה בהשראת והשפעת המאנגה היפנית - רבים מהם מפרסמים את יצירותיהם באופן פרטי בספרים או באינטרנט. עד היום אף אחד אמנים אלה לא זכו להכרה מהותית כאמני מאנגה.

הביקורת על המדיום מאנגה קיימת ביפן עוד משנות ה-50 של המאה ה-20. גם בארצות הברית ובאירופה לאורך השנים ההשפעה של מאנגה הפכה לנושא שנוי במחלוקת כאשר יש הטוענים שמאנגה היא סוג של אמנות ירודה אשר מקדמת אכזריות ואנטי-הומניות, מיוחסת לאלימות וארוטיקה, ולצורת "חשיבה שטחית" בקרב אנשים צעירים. ביפן התנועות החברתיות הראשונות שיצאו נגד המאנגה החלו להתגבש במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 וכללו הורים, מורים ואת הרשויות שהביעו דאגה לגבי ההשלכות השליליות האפשריות של מאנגה על הקהל הצעיר שנחשף למדיום. בעוד שעיקר הביקורת במדינות המערב היא שסיפורי המאנגה לא מסייעים לילדים ללמוד לקרוא כראוי, ביפן זו אף פעם לא הייתה הסוגיה המהותית בשל האוריינות הגבוהה במיוחד של כ-99% מתושבי יפן. בשל החלוקה המקובלת של ספרי המאנגה בחנויות ובספריות על פי קהלי יעד, אשר תרמה רבות לכך שילדים לא נחשפו לתכנים שלא מתאימים לגילם, עיקר הביקורת מצד ההורים והמחנכים ביפן שהביעו דאגה לגבי ההשלכות השליליות האפשריות של מאנגה על הקהל הצעיר שנחשף למדיום לא זכתה ליחס רב.

רק לאחר שסדרות מאנגה רבות החלו לעסוק בגלוי או באופן מוסווה במיניות בספרי מאנגה שמיועדים לבני נוער במהלך שנות ה-80 של המאה, החלה להתעצם הביקורת נגד התופעה. הביקורת ביפן הגיעה לשיאה בדיון לאחר שהאוטאקו צוטומו מיאזאקי, אשר היה מעריץ של סדרות אנימה ומאנגה, רצח ארבע נערות ב-1989. כתוצאה מכך התקיים ביפן באותה התקופה דיון ציבורי נרחב על הקשר בין התקשורת לגילויי אלימות.

15 סדרות המאנגה הרווחיות ביותר בכל הזמנים (הרשימה מעודכנת לאפריל 2024)

#	סדרה	מאת	הוצאה לאור	קהל היעד	כרכים	שנים	מכירות משוערות	מכירות ממוצעות לנפח
1	וואן פיס	אייצ'ירו אודה	Shueisha	שונן	107	1997–הווה	523.2 מיליון	4.89 מיליון
2	דרגון בול	אקירה טוריאמה	Shueisha	שונן	42	1984–1995	260–300 מיליון	6.19 מיליון
3	גולגו 13	טאקאו סאיטו	Shogakukan	סאינן	208	1968–הווה	300-250 מיליון	1.45 מיליון
4	הבלש קונאן	גושו אויאמה	Shogakukan	שונן	102	1994–הווה	270 מיליון	2.65 מיליון
5	דורימון	פוג'יקו פוג'יו	Shogakukan	קודומו	45	1969–1996	250 מיליון	4.71 מיליון
6	נארוטו	מסאשי קישימוטו	Shueisha	שונן	72	1999–2014	250 מיליון	3.47 מיליון
7	סלאם דאנק	טאקהיקו אינו	Shueisha	שונן	31	1990–1996	170 מיליון	5.48 מיליון
8	KochiKame: Tokyo Beat Cops	אוסמו אקימוטו	Shueisha	שונן	201	1976–2016	156.5 מיליון	0.78 מיליון
9	קוטל השדים	קויוהארו גוטוג	Shueisha	שונן	23	2016–2020	150 מיליון	6.52 מיליון
10	שין צ'אן	יושיטו אוסואי	Futabasha	סאינן	63	1990–הווה	148 מיליון	2.35 מיליון
11	מתקפת הטיטאנים	האג'ימה איסאימה	Kodansha	שונן	34	2009–2021	140 מיליון	4.12 מיליון
12	Oishinbo (אנ')	טטסו קאריה, אקירה האנאסאקי	Shogakukan	סאינן	111	1983–2014 (בהפסקה)	135 מיליון	1.22 מיליון
13	בליץ'	טייטו קובו	Shueisha	שונן	74	2001–2016	130 מיליון	1.75 מיליון
14	ההרפתקה המוזרה של ג'וג'ו	הירוהיקו אראקי	Shueisha	שונן/סאינן	134	1987–הווה	120 מיליון	0.90 מיליון
15	אסטרו-בוי	אוסמו טזוקה	Kobunsha	שונן	23	1952–1968	100 מיליון	4.35 מיליון

  עדיין רצה

בישראל, קיים גרעין מעריצי ויוצרי מאנגה. מדי שנה מאז שנת 2009 מתקיים "כנס אנימה ומאנגה ישראל", העוסק בתחום האנימציה והקומיקס היפניים, תרבות יפן פופולרית וגיימינג (קונסולות ומשחקי לוח יפנים).

החל משנת 2011, מתקיים בישראל "פרויקט הספרייה"- פרויקט שמטרתו להנגיש את המאנגה לתושבי ישראל על ידי הקמת מדורי קומיקס יפני בספריות ציבוריות ברחבי ישראל, ושיפור הנגישות לתחום למעריצים קיימים ולציבור הכללי. בינתיים הפרויקט פועל בתל אביב, ירושלים, באר-שבע, אשדוד, ראשון לציון, כרמיאל, הוד השרון ונהריה.^[4]

	ספר: אנימה ומאנגה (מושגי יסוד)
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• קומיקס
• אנימה
• מואה (סלנג)

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מאנגה

• קומיקס ומאנגה, באתר אנציקלופדיה של הרעיונות

אנימה ומאנגה
מיקוד לפי קהל יעד	קודומו • שונן • שוג'ו • סיינן • ג'וסיי
סוגות ייחודיות	מכה • איסקאי • מאהו שוג'ו • מאהו שונן • ג'ידאימונו • הארם • אצ'י • הנטאי
אמני מאנגה בולטים	אמן מאנגה • אוסמו טזוקה • אייצ'ירו אודה • ביסקו הטורי • מגומי איגראשי • הייאו מיאזאקי • טאיטו קובו • מסאשי קישימוטו • קלאמפ • רומיקו טקהאשי • אקירה טוריאמה • פוג'יקו פוג'יו • לייג'י מאטסומוטו
אנימטורים יפנים בולטים	אוסמו טזוקה • הידאקי אנו • מאמורו הוסודה • מאקוטו שינקאי • הייאו מיאזאקי • טאיטו קובו • יושיאקי קוואג'ירי • רומיקו טקהאשי
חברות אנימה בולטות	טאצונוקו הפקות • טואי אנימציה • ניפון אולפני אנימציה • סטודיו ג'יבלי • סטודיו פיירו
סגנונות ציור	בישוג'ו • בישונן • צ'יבי • SD
תרבות קהילות המעריצים	אוטאקו • קוספליי • כנסי אנימה