|
לא אד"ו ראשלא אד"ו ראש הוא אחד הכללים בלוח העברי, הקובע שיומו הראשון של ראש השנה לא יחול בימים ראשון, רביעי או שישי בשבוע (א', ד', ו' בהתאמה). על פי כלל זה, כאשר מולד הירח הממוצע חל בימים אלה, א' בתשרי יחול למחרת. הופעה ראשונית של נוסח מעין זה נמצאת בספר הלכות פסוקות מהמאה ה-8, שם כתובː ”לא בד'ו פסח, לא גה'ז עצרת, לא אד'ו ראש השנה וסוכה, לא אג'ו יום כיפורים ולא זב'ד פורים”.[1][2][3] ישנם סימנים שעד המאה ה-7 היו שנים שבהן ראש השנה חל ביום א'.[4][5] מטרת הכללהנימוק המקובללפי המופיע בתלמוד בבלי, דחיות אלו נועדו למנוע מספר מקרים שייצרו בעיות:
יש הסבורים שגם בזמן שנהגו לקדש את החודש על פי הראייה, בית הדין היה משתדל למנוע מצב בו ראש השנה חל בימים רביעי ושישי,[6] וקביעת הכלל בלוח המחושב רק קיבעה נוהג קדום זה[10] ואחר כך[11] הוסיפה עליו את הדחייה מיום ראשון.[12] שיטת הרמב"םלפי הרמב"ם, 'לא אד"ו' נובע משיקולים אסטרונומיים, על מנת לדייק ככל האפשר לפי זמן מולד הלבנה האמיתי (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ז', הלכה ח'). הראב"ד התנגד לדעה זו (הלכות קידוש החודש, פרק ז', הלכה ז'), וחכמים נוספים הביעו הסתייגות ממנה, משום שלא ברור כיצד דחיות אלו תורמות להתאמה האמורה. הלבוש תירץ שעצם הסיבה לדחיות היא כדי לתאם את ראשי החודשים עם ראיית הירח והסיבות לבחירת ימים אלו הן הסיבות שהוזכרו לעיל (לבוש אדר היקר על הרמב"ם, שם). הצעה נוספתהחוקרת רחל אליאור סבורה שבמקור הכוונה של 'לא אד"ו ראש' הייתה להימנע משלושת הימים החשובים לבייתוסים ולצדוקים, אשר הקפידו על שלושה ימים אלו לסירוגין לראשי חודשים, ובפרט על יום ד' ל'ראש השנה' בראש חודש ניסן, ולראש חודש תשרי, וביום א' ליום הנפת העומר (בכ"ו בניסן), לחג השבועות (בט"ו בסיוון) ולראש חודש סיון. על פי לוח השנה במגילות קומראן, המועדים נקבעו ליום קבוע בשבוע שאינו שבת. לדוגמה: יום הזיכרון (הקרוי בפינו כיום 'ראש השנה') וחג הפסח היו תמיד ביום ד', ויום כיפור תמיד ביום ו'.[13] דבריה נדחו על-ידי חוקרי הלוח: יששכר שטרן,[14] שי ואלטר[15] ורחמים שר שלום.[16] אטימולוגיהשם הכלל "לא אד"ו ראש" איננו אקראי לגמרי. הביטוי הוא משחק מילים המבוסס על הפסוק בספר עזרא: ”וַאֲצַוֶּה אוֹתָם עַל אִדּוֹ הָרֹאשׁ” (ספר עזרא, פרק ח', פסוק י"ז), שם נזכר אדם בשם אידו, שהיה ראש הקהילה היהודית הגולה בעיר כספיא.[17] מכיוון שהביטוי שאול מלשונו של הפסוק (אף שאין קשר תוכני ומדובר במליצה בלבד), יש המציינים כי ההגיה הנכונה לכלל היא "לא אִדּוֹ ראש".[דרוש מקור] משחק מילים נוסף לכלל זה לקוח מספר בראשית, פרק ב', פסוק ו': ”וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ”. לא בד"ו פסחכנגזר מכלל זה, מתקבל כלל נוסף – "לא בד"ו פסח"[18] שמשמעו – יום ראשון של פסח לעולם לא יחול בימים שני, רביעי ושישי, שכן מספר הימים מפסח עד ראש השנה הוא קבוע – 163 ימים, שהם 23 שבועות ועוד יומיים. כתוצאה מכך, מופע של חג הפסח ביום ראשון הוא אירוע נדיר יחסית, החל רק ב-11.5% מהשנים. כאשר פסח חל ביום ראשון, ראש השנה הבא יחול ביום שלישי. כאשר ראש השנה אמור לחול (על פי המולד הממוצע) בימים א' ד' או ו', נדחה ראש השנה ליום הבא, מה שגורם לכפל מופעים בימים ב', ה' וז'; לעומת יום ג', שאליו כמעט ואין דחיות. בצירוף שאר הדחיות, תדירות המופעים היא כדלהלן (האות הראשונה לפסח והשנייה לראש השנה): ג'–ה' = 31.9% ה'–ז' = 28.6% (בדיוק שתי שביעיות) ז'–ב' = 28.0% א'–ג' = 11.5% השנה הבאה בה יחול חג הפסח ביום ראשון תהיה ה'תשפ"ה (אפריל 2025). לעומת זאת, ביהדות הקראית לא משתמשים בכללים אלו לקביעת ראשי החודשים, אלא מקיימים את ראשי החודשים בראיית הירח, ואין כל מניעה לקיים את החגים בימים אלו. הכללת כללים אלו לימים נוספים בשנהכפועל יוצא מכך שא' בתשרי לא יחול בימים אד"ו, ובהתחשב בכך שאורכם של מרבית החודשים קבוע, ניתן לחשב באיזה מימות השבוע יכול לחול כל תאריך אחר במרבית ימות השנה. כ"ט באלול החל ביום שלפני ראש השנה לא יוכל לחול בימים גה"ז – שלפני ימי אד"ו, והלאה בהתאם: כ"ח באלול לא יחול בימים בד"ו, כ"ז באלול לא יחול בימי אג"ה, כ"ו באלול בימי בד"ז, כ"ה באלול בימי אג"ו, כ"ד באלול בימי בה"ז, ושוב בכ"ג באלול – 'לא אד"ו'. במחזוריות קבועה זו של שבעה ימים ניתן לחשב עד א' בניסן באופן גורף, ובין א' בניסן לא' טבת ניתן לחשב על ידי יצירת מישורים נפרדים לשנים פשוטות ולשנים מעוברות. חודשי חשוון וכסלו הם היחידים שלפעמים בעלי 30 יום ולפעמים בעלי 29 יום ולכן חישוב אחורנית לא יוכל להמשיך מעבר להם, אך עד כ"ט בחשוון אפשר לחשב באותה דרך מראש השנה וקדימה: ב' בתשרי לא יחול בימים בה"ז, ג' בתשרי לא בימים אג"ו וכן הלאה. יש רק תאריך אחד בלוח השנה, ל' בחשוון, שלא יכול לחול בארבעה מימי השבוע (רוב התאריכים לא יכולים לחול בשלושה מתוך שבעת ימי השבוע, ומיעוטם לא יכולים לחול ביומיים או ביום אחד מימי השבוע). ל' בחשוון לא יכול לחול בימי בדו"ז – ביום שישי הוא לא יכול לחול כיוון שבסוגי השנים בהן כ"ט בחשוון נופל ביום חמישי – אין את התאריך ל' בחשוון. לעומתו, כל חודש כסליו, למעט ל' בכסליו, הם תאריכים שיכולים לצאת בכל יום בשבוע מלבד יום אחד. כך, א' בכסליו לא יכול לחול רק ביום ז', ב' בכסליו ביום א' וכן הלאה, עד כ"ט בכסליו שלא יחול ביום ז'. ל' בכסליו לא יחול בימים אד"ו, כמו ראש השנה – כיוון שבכל סוגי השנים שבהן כ"ט בכסליו חל בימים ג' וה' אין תאריך ל' בכסליו. סוגי השנים הנגזרות מהכללכנגזר מ"לא אד"ו ראש" ומכללי העיבור והדחיות, מתקיימים בלוח העברי 14 סוגי שנים אפשריים: כל סוג מסומן בשלוש אותיות, שהראשונה בהן מייצגת את היום בו חל ראש השנה, והשלישית את היום בו חל היום הראשון של פסח. האות האמצעית מסמלת את מספר הימים באותה שנה (ח=חסרה=353/383 ימים, כ=כסדרה=354/384 ימים, ש=שלמה=355/385 ימים).
סימן אתב"ש למועדי החגיםקביעת הלוח העברי המחושב יצרה מבנה קבוע לחודשי תקופת הקיץ.[19] מבנה זה הוליד יחסים קבועים בין החגים השונים בלוח השנה, כך שחלקם יוצאים תמיד באותו יום. את רשימת היחסים מקובל לציין בתור היחס בין חגים שונים לימי חג הפסח. על מנת להקל על זכירת היחס, נוצר סימן הבנוי על צירופי צופן אתב"ש:[20] א"ת – תשעה באב יחול ביום שחל בו א' של פסח ב"ש – שבועות יחול ביום שחל בו ב' של פסח[21] ג"ר – ראש השנה יחול ביום שחל בו ג' של פסח ד"ק – קריאת / קנין / קילוס התורה או קץ המועדים (שמחת תורה בחו"ל, כ"ג בתשרי) תחול ביום שחל בו ד' של פסח ה"צ – צום כיפור יחול ביום שחל בו ה' של פסח ו"פ – פורים (שלפני פסח) חל ביום שיחול בו ו' של פסח אחרי הקמת מדינת ישראל הוסיפו לסימן את ז"ע – עצמאות יחול ביום שחל בו ז' של פסח.[22][23] ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||
