|
יחסי ישראל–שוודיה
  .jpg) .jpg) בין מדינת ישראל וממלכת שוודיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים. לישראל יש שגרירות בסטוקהולם ולשוודיה שגרירות בתל אביב. נוסף על כך, שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה נרחב בנושאים שונים, כגון בתחומי התיירות, המסחר והתרבות. עם זאת, לאורך השנים היחסים ידעו עליות ומורדות רבות, בעקבות הביקורת של שוודיה על מדיניותה של ישראל, במיוחד בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני. שגרירת שוודיה בישראל משנת 2024 היא אלכסנדרה רידמארק ושגריר ישראל בשוודיה משנת 2021 הוא זיו נבו קולמן היסטוריהבניגוד לשאר אירופה, בשבדיה לא התקיימה תשתית של זיקה דתית (טעמים רוחניים, רגשיים, מוסריים או דתיים) לתהליך שיבת ציון או לקשר בין ארץ ישראל לעם היהודי[1]. עוד לפני מלחמת העולם השנייה התקיימו יחסי מסחר בין שוודיה לבין ארץ ישראל – שכללו ייבוא שוודי של פירות הדר בתמורה למוצרי מזון ועץ[2]. המגע הראשון בין אנשי ממשל שוודים ויהודים החל עוד טרם הקמתה של מדינת ישראל, בשנת 1947, אמיל סנדסטרם, נשיא בית המשפט העליון של שוודיה, ויו"ר הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל היה מבין השבעה שתמכו בתוכנית החלוקה לשתי מדינות עצמאיות עם מערכת כלכלית משותפת שהייתה אהודה על המנהיגות הציונית. מדינות סקנדינביה ובראשן שוודיה תמכו בדוח הוועדה ובהצעת תוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947 ובהקמת מדינת ישראל. עם זאת, זמן קצר לאחר תום מלחמת העצמאות, בספטמבר 1948, עוד טרם הכירה שוודיה בישראל הכרה דה-יורה, אירעה ההתנקשות ברוזן ברנדוט, המתווך מטעם האו"ם במלחמת העצמאות, שהצעותיו לסיום המלחמה נתפסו כמקוממות משום שכללו ויתורים רבים ביחס לתוכנית החלוקה. ברנדוט נרצח בידי ארגון הלח"י בירושלים, יום לאחר שהגיש את התוכנית החדשה לאו"ם. אירוע ההתנקשות הטילה את צלה הממושך על יחסי שתי המדינות. באביב 1949 התקבלה ישראל כחברה באו"ם, אך שוודיה נמנעה מהצבעה. רק לאחר מסירת דוח לממשלת שוודיה ב-16 ביוני 1950 ובו בקשת התנצלות וביטויי חרטה הכירה שוודיה בישראל הכרה דה-יורה. ובנובמבר 1950 שוודיה וישראל כוננו יחסים דיפלומטיים בתחילה מונה ציר ושנת 1957 שונה דרג הנציגות הישראלית מצירות לשגרירות. במהלך שנות ה-50 וה-60 התקיימו יחסים חמים בין שתי המדינות, אשר באו לידי ביטוי בביקור ראש הממשלה השוודי טגה ארלנדר ב-1962 ובתמיכתה המוצהרת של שוודיה בישראל לכל אורכה של מלחמת ששת הימים בשנת 1967. היחסים בין המדינות נשענו על הזיקה ההדדית בין תנועות העבודה בשתי הארצות והרעיון הסוציאל-דמוקרטי המשותף להן. ועל רקע היחסים האישיים הטובים שהתפתחו על רקע זה בין דוד בן-גוריון וטאגה ארלנדר ראש ממשלת שוודיה. מסוף שנות השישים: התקררות ביחסיםעם זאת, היחסים בין שתי המדינות התקררו ואף לשינוי חד ביחסים ביניהם בעקבות בחירתו של אולוף פלמה כראש ממשלת שוודיה בשנת 1969[1]. פלמה, כמו קודמו ארלנד, עמד בראש מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שוודיה, וביקש לנקוט עמדה נייטרלית ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי. לקאנצלר אוסטריה לשעבר, ברונו קרייסקי, נודעה ככל הנראה השפעה רבה על פלמה הצעיר ממנו ועל צעירים אחרים בהנהגת המפלגה הסוציאל-דמוקרטי ולשיתוף פעולה אוסטרי-שוודי[דרוש מקור]. השינוי בעמדה השוודית ביחס לישראל בא לידי ביטוי, בין השאר בעקבות מינויו של הדיפלומט השוודי גונאר יארינג, בסופה של שנת 1967, כשליח מיוחד למזרח התיכון מטעם האו"ם, וזאת במטרה לנסות וליישב את הסכסוך הישראלי-ערבי. מדיניות החוץ של שוודיה שהתגבשה בשני העשורים מאז בחירתו של אולף פאלמה השפיעה לא רק על היחסים בין שוודיה לישראל, אלא גם על היחסים עם מדינות אחרות כמו ארצות הברית לגבי סוגיית וייטנאם[דרוש מקור]. עיקרי ההלכה הרשמית של מדיניות החוץ השוודית הם: הציר המרכזי הוא נייטרליות, שפרושה "אי השתתפות בבריתות בזמן שלום מתוך כוונה לשמור על אי-מערובות במקרה של המלחמה". הנייטרליות מבוססת גם על מדיניות הגנה חזקה עצמאית וייצור נשק. ביטחונה של שוודיה תלוי מאוד בהתפתחויות הבינלאומיות ומכאן השילוב עם המאמצים לפעול למען שמירת השלום בעולם. חיזוק סמכות האו"ם ביישוב סכסוכים בין מדינות וסיוע לארגון זה במתן אמצעים לקיום השלום והביטחון הבינלאומיים הם עיקרון חשוב. ומכאן נטילת חלק ביוזמות לפירוק הנשק הגרעיני, הכימי בעולם. הנייטרליות השוודית אין פירושה - הימנעות מנקיטת עמדות וגיוס דעת קהל בינלאומית נגד תופעות של דיכוי וחוסר סובלנות. אין היא רואה בכך, התערבות בעניינים הפנימיים של ארצות אחרות. אדרבא, הם תאמו את ההשקפות הרדיקליות-שמאלניות נוסח "השמאל החדש" של שנות השישים. על רקע דברים אלה ניתן לבחון את מדיניותה של שוודיה כלפי המזרח התיכון וכלפי ישראל בפרט, מאז היבחר פאלמה לרשות הממשלה. כמו כן, יש לבחון את צעדיה של שוודיה על רקע היבטים נוספים אנוכיים כמו, אינטרסים כלכליים ומעשיים (כמו מכירת נשק, לחץ חרם הנפט הערבי לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973, שווקים חדשים במדינות ערב) ופחדה מברית המועצות לשעבר[1]. עם עליית פאלמה לשלטון החלה שוודיה מותחת בקורת גלויה וחריפה יותר על ישראל. בשוודיה השתנתה תדמיתה של ישראל, לא עוד הצטיירה כמדינה קטנה מוקפת אויבים רבים ועצומים, אלא כמדינה גדולה, כובשת, מעצמה צבאית המדכאת את העם הפלסטיני ומונעת ממנו את שאיפותיו הלאומיים. באוקטובר 1973, במהלכה של מלחמת יום הכיפורים, ביקר שר החוץ השוודי בחריפות את מדיניותה האזורית של מדינת ישראל, והבהיר כי הסכסוך הישראלי-ערבי לא יוכל להיפתר באמצעות עליונות צבאית[דרוש מקור]. כמו כן, שוודיה גינתה את המתקפה הישראלית על הכור הגרעיני העיראקי אשר נערכה ביוני 1981, וזאת בתור "הפרה בוטה של החוק הבינלאומי". בשנת 1979, לבקשת שירות הביטחון השוודי, עצר השב"כ בישראל את איש הביטחון השוודי סטיג ברגלינג (אנ') שריגל למען ברית המועצות, והוא הוסגר לשוודיה[3]. גם בשנות שלטון קואליציית המפלגות הלא סוציאליסטיות, בשנים 1976 עד 1982, לא שונתה המדיניות כלפי ישראל, שנשארה דומה מאוד לזו של קודמתה, אם כי הסגנון רוכך וההתעסקות המתמדת פחתה[1]. השבדים הקנו לגיטימציה בינלאומית לאש"ף, במטרה להפוך את אש"ף לגורם פעיל במשא ומתן הדיפלומטי. תחילה בסיוע ליצירת דיאלוג בין ארצות הברית לאש"ף, ולאחר מכן במאמץ להביא לפתיחת דיאלוג דומה בין ישראל לאש"ף, מתוך יומרה שוודיה לא תפשה עד אז מקום בולט בשיקולי מדיניות החוץ של ישראל. יחסה של שוודיה גרם לעימותים, להתרחקות בין המדינות, ולהחלשת הדיאלוג ביניהן. בדצמבר 1988, ראש אש"ף יאסר ערפאת קיים ביקור רשמי בשוודיה, וזאת בעקבות הזמנה רשמית מטעם הממשלה השוודית. לאחר שורת דיונים שנמשכו לאורך יומיים, ערפאת הכריז כי הוא מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים, ודוחה כל סוג של טרור. במהלך אוקטובר 1999, ראש ממשלת שוודיה יירן פרסון קיים ביקור רשמי בישראל, במטרה לסייע בהחייאת המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים. היה זה הביקור הראשון של ראש ממשלה שוודי בישראל מאז שנת 1962. במהלכה של מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, שר החוץ השוודי גינה את הפעולות הצבאיות של ישראל וארגון החזבאללה כאחד. מתיחויות על רקע הסכסוך הישראלי פלסטיניביוני 1982, בעקבות פלישת צה"ל לדרום לבנון, ראש ממשלת שוודיה אולוף פלמה השווה בין יחסו של צה"ל לילדים פלסטינים באזור דרום לבנון, לבין יחסם של הנאצים כלפי ילדים יהודים בגטאות ובמחנות הריכוז במהלכה של מלחמת העולם השנייה. בינואר 2004, שגריר ישראל בשוודיה, צבי מזאל, השחית את יצירתו של האמן הישראלי-שוודי דרור פיילר ושל רעייתו גונילה חולד-פיילר (אזרחית שוודית), "שלגיה ושגעון האמת", אשר הוצגה במוזיאון לאומנות מודרנית בסטוקהולם, והציגה את המחבלת המתאבדת שביצעה את הפיגוע במסעדת מקסים בתור "שלגיה". פעולתו של השגריר חוללה תקרית דיפלומטית בין שתי המדינות[4][5]. במהלכו של מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה בתחילת שנת 2009, שר החוץ השוודי גינה את פעולותיה של ישראל וקרא להחלתה של הפסקת אש מיידית באזור. באוגוסט 2009 נוצרה תקרית דיפלומטית בין שתי המדינות, כאשר היומון השוודי אפטונבלדט פרסם מאמר אשר האשים את צה"ל בקצירה שיטתית של איברי גוף של פלסטינים הרוגים. ממשלת ישראל קראה לממשלת שוודיה להביע עמדה חד משמעית בגנות תוכנו של המאמר, באמרה כי מדובר בעלילת דם בעלת מאפיינים אנטישמיים, אך הממשלה השוודית סירבה לעשות כן, בטענה כי הדבר נכלל במסגרת חופש העיתונות במדינה[6][7][8]. משברים דיפלומטייםלאחר הבחירות בשוודיה באוקטובר 2014, הודיע ראש ממשלת שוודיה החדש סטפן לוון כי ארצו תכיר במדינה פלסטינית, דבר שגרר זימון שגריר שוודיה לשיחה במשרד החוץ הישראלי. בעקבות כך החליט משרד החוץ הישראלי, להורות לשגריר יצחק בחמן לחזור לארץ להתייעצות, מה שהיווה נקודת שפל ביחסים בין המדינות. ב-2014 פורסם מדד האנטישמיות בעולם שבו התוצאות מראות שבשוודיה אחוז האנטישמיות הכי נמוך באירופה (4% בלבד), והשלישי בעולם (אחרי לאוס והפיליפינים). במהלך 2015 ותחילת 2016 המשיכה ההידרדרות ביחסים בין המדינות, זאת בעקבות מספר התבטאויות של שרת החוץ של שוודיה, מרגוט וולסטרם, בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי, שזכו לגינוי ישראלי, כמו גם מספר התבטאויות של שר החוץ הישראלי, אביגדור ליברמן כנגד וולסטרום עצמה. כך זומן גם השגריר השוודי בישראל לשיחת הבהרה נוספת. בינואר 2016 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בקבלת פנים לכתבים הזרים בישראל כי דברי שרת החוץ של שוודיה, שקראה לחקור אם ישראל ביצעה הרג בלתי חוקי של פלסטינים שתקפו יהודים, היו "מקוממים ומטופשים"[9]. ב-2 במאי 2017 אישר ארגון אונסק"ו החלטה הקובעת שישראל היא כוח כובש בירושלים. שוודיה היא המדינה האירופית היחידה שתמכה בהחלטה זו[10]. בספטמבר אותה שנה, על רקע ההתבטאויות נגד ישראל, סירב ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבקשת ראש ממשלת שוודיה סטפן לוון להיפגש עמו[11]. בספטמבר 2021, בתקופת כהונתה של מגדלנה אנדשון כראש ממשלת שוודיה, שר החוץ הישראלי יאיר לפיד ושרת החוץ השוודית אן לינדה נפגשו, הודיעו על סיום המשבר ביחסים ועל חידוש הקשר בין משרדי החוץ, וכי ישובו לשתף פעולה בפורומים הבינלאומיים[12] כעבור חודש לינדה הגיעה לביקור בישראל[13]. כמה ימים לאחר מכן, אן לינדה הודיעה ששוודיה תחרים את ועידת דרבן[14]. ביולי 2023 אושר על ידי משטרת שוודיה אירוע של שריפת ספר התנ"ך מול שגרירות ישראל בסטוקהולם, אירוע שתוכנן להתרחש ביום שבת, 15 ביולי 2023[15]. לאחר שנודע על אישור האירוע, פורסמו גינויים מצד נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים מסוימים בממשלת ישראל, ומשרד החוץ הישראלי, שגם ערך שיחת הבהרה עם שגריר שוודיה בישראל. בנוסף, לפי דברי שר החוץ של שוודיה, טוביאס בילסטרום (אנ'), האירוע המתוכנן הוא סוג של חופש ביטוי ומוגן באופן חוקי, לאחר שצוטט כי: "בשוודיה קיימת זכות חוקתית לחופש ביטוי, חופש התכנסות וחופש הפגנה", וגם כי: "ממשלת שוודיה מתחרטת מאוד כאשר קיצונים ופרובוקטורים מנסים לזרוע פילוג בחברה שלנו, גם כאשר הם מפעילים מעשים מוגנים חוקתית." יש לציין, כי האירוע המתוכנן אושר כשבועיים לאחר שריפת ספר הקוראן מול מסגד בסטוקהולם, אירוע שאושר על ידי משטרת שוודיה[16]. אולם, ב-15 ביולי, המועד המתוכנן של האירוע, האדם שתכנן את האירוע הודיע, כי לא התכוון לשרוף את ספר התנ"ך, ורצה למשוך את תשומת לב הציבור לאירוע המוקדם יותר של שריפת ספר הקוראן[17]. בינואר 2024, משטרת שוודיה מנעה פיגוע בשגרירות ישראל בשוודיה, לאחר שרימון נמצא בסמוך לשגרירות. יחסי מסחרבראשית שנת 2005 הגיעה משלחת של אנשי עסקים משוודיה לביקור בישראל, במטרה להרחיב את קשרי המסחר שבין שתי המדינות[18]. למספר חברות מוצרי צריכה שוודיות נוכחות בולטת בישראל. באפריל 2001 נפתח סניף ראשון של חברת הרהיטים איקאה בישראל. במהלך שנת 2010 רשת האופנה השוודית H&M פתחה סניף ראשון בישראל. בהמשך הוקמו חנויות נוספות ברחבי ישראל, כאשר קיימות עוד השקות עתידיות בתכנון. לחברת סודה סטרים הישראלית הצלחה בשוודיה. קשרים תרבותייםאגודת הידידות שוודיה-ישראל היא ארגון שוודי אשר מטרתו היא חיזוק הקשרים התרבותיים בין שתי המדינות. הארגון הוקם בשנת 1953 בסטוקהולם, כאשר במרוצת השנים ייסד הארגון סניפים בערים נוספות בשוודיה. נכון לשנת 2013, הארגון כולל 26 סניפים, המפוזרים ברחבי שוודיה, וחברים בו למעלה מ-3,000 אזרחים שוודים.[דרוש מקור] ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||
