|
טרסוס
טרסוס (בטורקית: Tarsus; ביוונית: Ταρσός) היא עיר בנפת מרסין במחוז הים התיכון בדרום טורקיה השוכנת על גדות נהר טרסוס צ'אי (Tarsus Çay, בעת העתיקה "קינדוס"). העיר ממוקמת בצומת דרכים חשוב, בקצה המערבי של מישור צ'וקורובה (Çukurova), שהיווה את מרכזה של קיליקיה ההיסטורית. עד למאה ה-19 ניתן היה להגיע אל העיר גם באמצעות יובלי הנהר, אולם אלה הפכו לביצה. כיום לאחר שהביצה יובשה, שוב אין הדבר אפשרי. גאוגרפיהטרסוס ממוקמת 25 ק"מ מזרחית לעיר מרסין וכ-40 ק"מ מערבית לאדנה על הדרך הראשית שלאורך חופי הים התיכון, ובסמוך למקום בו זו נפגשת עם הדרך העולה צפונה לכיוון שערי קיליקיה אשר שימשו והמשמשים גם כיום כמעבר העיקרי דרך הרי הטאורוס. המרחק בין טרסוס לשערי קיליקיה הוא כ-40 ק"מ בלבד. העיר שוכנת כ-25 ק"מ מצפון לחופי הים התיכון והאקלים השורר בה הוא אקלים ים תיכוני אופייני. היסטוריהיכול שמקור שמה של העיר באליל הפגני "טרקו" והיא כונתה גם טרסיסי ואנטיוכיה על נהר קידנוס (יוונית Αντιόχεια του Κύδνου, לטינית Antiochia ad Cydnum) וכן יוליופוליס. לעיר היסטוריה רבת שנים המגיעה עד לתקופת האבן החדשה. יישוב התקיים בתל גזליקולה (Gözlükule) באופן רציף עד לתחילת תקופת הברונזה, אך כיום שוכן התל מתחת למבני העיר המודרנית והמידע אודותיו אינו רב. החתים שלטו בה במהלך האלף השני לפנה"ס, והיא נזכרה בשם "טרסיסי" במקורות אשורים בהקשר למסעות אסרחדון, שלמנאסר הראשון וסנחריב. לפי אגדה יוונית נקשר גם אשורבניפל למבנה בעיר המכונה "קבר אשורבניפל", אף שלא ידוע מה מקורו. סטראבון גרס שהעיר נוסדה על ידי תושבי ארגוס ולפי אגדה נוספת נחת במקום הסוס המעופף פגסוס ופצע את רגלו, ומכאן שמה של העיר "טר-סוס" (יוונית "כף רגל"). בין מייסדיה המיתולוגיים של העיר נזכרו גם פרסאוס וטריפטולמוס, בנה של האלה דמטר. יש שאף הציעו כי העיר היא תרשיש התנ"כית שאליה הפליג הנביא יונה. כך מתרגם "תרגום תהילים" לארמית, את הביטוי "אניות תרשיש" המוזכר בספר תהילים - "אלפיא דטרסיס". חז"ל אף דרשו כי בגתן ותרש ממגילת אסתר באו מהעיר טרסיס וכך כתוב בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג, עמוד ב': ”אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי”. סמוך לשנת 540 לפנה"ס נכבשה טרסוס על ידי הפרסים, וכשקיליקיה הפכה ממדינת חסות למחוז רגיל בשנת 400 לפנה"ס לערך, שימשה העיר כבירתה. בשנת 333 לפנה"ס כבש אלכסנדר הגדול את טרסוס, ולאחר שהאימפריה שהקים התפרקה, נפלה בתחום הממלכה הסלאוקית. סטראבון הילל את העיר כמוקד תרבותי הלניסטי אשר התחרתה באתונה העתיקה ובאלכסנדריה, ובספרייתה היו 200,000 ספרים. בשנת 67 לפנה"ס סיים גנאיוס פומפיוס מגנוס את תפקידו כקונסול ויצא במינוי מיוחד של הסנאט הרומי להילחם בשודדי הים ששרצו בים התיכון. הוא עקב אחריהם עד למעוז כוחם העיקרי בקיליקיה שבמזרח הים התיכון, ושכנע רבים מהם להיכנע לו בהבטחת חנינה. פומפיוס הפך את קיליקיה לפרובינקיה רומית שבירתה בטרסוס (Caput Ciliciae) וארגן מחדש את גבולותיה שכללו את כל החוף הדרומי של אנטוליה. לכבודו של יוליוס קיסר אימצו תושבי העיר את השם "יוליופוליס", וכאן נפגשו קלאופטרה השביעית ומרקוס אנטוניוס בשנת 41 לפנה"ס. בשנת 66 הוענקה לתושבי העיר אזרחות רומית. השליח הנוצרי פאולוס נולד בטרסוס, ומכאן שמו המקורי "שאול התרסי". ייתכן כי כבר במאה ה-1 התקיימה בה קהילה נוצרית, אם כי בישוף ראשון מונה לעיר רק במאה ה-3, והבאים אחריו השתתפו בשנת 325 בועידה האקומנית הראשונה בניקאה (ועידת ניקיאה הראשונה), ובועידת אפסוס ב-431 שהייתה הוועידה האקומנית השלישית. במאה ה-10 ייסדו הארמנים דיוקסיה ארמנית בעיר, וזו עדיין קיימת, לצידו של הבישוף הכפוף לפטריארך אנטיוכיה. הערבים השתלטו על טרסוס במאה ה-7 והחזיקו בה עד שנת 965 עת שבה לחזקת האימפריה הביזנטית. לאחר מכן נכבש האזור על ידי הסלג'וקים, הצלבנים ולבסוף היה לחלק מממלכת קיליקיה הארמנית. השליטה הבא בתור הייתה הנסיכות הבייליקית של רמזנאואולו (Ramazanoğlu), ולבסוף עברה העיר לשליטת האימפריה העות'מאנית. זו שלטה בה מ-1517 עד נפילתה, למעט למשך מספר שנים במאה ה-19 עת נכבשה על ידי אבראהים פאשא. בתקופה זו החל גידול כותנה במישורים שסביב העיר והיא שגשגה. עם זאת העיר ירדה מגדולתה ודלתת נהר הטרסוס צ'אי הפכה לביצה. לאחר הקמת טורקיה שבה העיר לצמוח. הביצות יובשו, הוקמו דרכים חדשות והעיר חוברה לרשת מסילות הרכבת. העיר כיוםלפי אומדן רשמי משנת 2023 אוכלוסיית העיר מנתה 353,469 תושבים, והיא מהווה מרכז מסחרי למישור בו היא שוכנת. בעיר תעשייה מפותחת הכוללת מיכון חקלאי, טקסטיל, עיבוד פירות, ייצור לבנים וקרמיקה. קישורים חיצוניים
הערות שוליים |
||||||||||||||||||||||||||||||||
