טייס חלל

טייס חלל הוא אדם שטס לחלל, או שהקריירה שלו היא טיסה לחלל. ברחבי העולם קיימים שמות תואר שונים לטייסי חלל ממדינות שונות. כך מתייחסים לטייסי חלל רוסים או סובייטים בתואר קוסמונאוט (ברוסית: Космона́вт); לאמריקאים ולישראלים אסטרונאוט (באנגלית: Astronaut); לסינים טייקונאוט; ולצרפתים בתואר ספאסיונאוט.

הקריטריון לקבוע מי שהה בתחום החלל משתנה. בארצות הברית, מי שטס בגובה של מעל 80 קילומטרים מעל האדמה, נחשב לאסטרונאוט, בעוד הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה מחשיבה רק טיסה מעל לגובה של 100 קילומטרים.

עד סוף נובמבר 2024, הגיעו לחלל 717 אנשים,^[1] זאת אם מגדירים שהחלל מתחיל בגובה 80 ק"מ.

לפי ההגדרה המחמירה והמקובלת יותר של ה-FAI^[2] הסופרת רק את מי שחצה את קו המאה קילומטר מעל פני הים, 672 אנשים הגיעו לחלל מאז ומעולם. מהם 622 הגיעו למסלול הקפה יציב סביב כדור הארץ או מעבר לו – לירח^[3], יתר ה-50 הגיעו אומנם לגובה החלל אך נשארו בגובה זה דקות ספורות בלבד בטרם חזרו.

בשפות שונות טייסי החלל מכונים מנווטי כוכבים או יקום, עם שימוש בסיומת היוונית "נאוט" מהמילה "נאוטיס" (ναύτης) שפירושה "ספן".

• באנגלית: למילה "אסטרונאוט" (Astronaut) התחילית היוונית "אסטרון" (ἄστρον) שפירושה "כוכב". המילה בשימוש גם בעברית.
• ברוסית: למילה "קוסמונאוט" (Космона́вт) התחילית היוונית "קוסמו" מהמילה "קוסמוס" (κόσμος) שפירושה "יקום".
• בסינית: בטקסטים סינים רשמיים, טייס חלל סיני נקרא "האנגטיאן יואן" (航天员) - "כוח-אדם לניווט בחלל". באמצעי תקשורת דוברי אנגלית, טייס חלל סיני נקרא "טייקונאוט", מהמילה "טייקונג" (太空) שפירושה "החלל החיצון".
• בצרפתית: המילה "ספאסיונאוט" נגזרת מהמילה "אספאס" (Espace) שפירושה "חלל".

שיגור אנשים לחלל החל בתקופת המלחמה הקרה וסיבותיו היו מלחמת יוקרה בין המעצמות יותר מאשר צורך מדעי טהור. שיגור אנשים לחלל תרם בעיקר בפיתוח הטכנולוגיות הנלוות הדרושות למסע שכזה.

מאז משוגרים אנשים לחלל על מנת לבצע ניסויים ביולוגיים ופיזיקליים בתנאים של אפס כבידה (חוסר משקל) כמו גם חקר כדור הארץ, האקלים והשפעות הסביבה של האדם ועוד מחקרים רבים התורמים רבות למדע. בארצות הברית השתמשו במעבורות חלל רב-פעמיות ואחרי שני אסונות ועלות גבוהה הוחלט לעצור את שיגור המעבורות. ברוסיה משתמשים בחלליות הסויוז הוותיקות והחד־פעמיות. בטיחות, יעילות ואמינות יחסית תורמת להמשך השימוש בהן עד היום. טייסי חלל אמריקאים החלו לטוס בהן מאז 14 במרץ 1995 כאשר נורמן ת'אגארד היה האמריקאי הראשון שטס לחלל בסויוז וכך היום ממשיכים טייסי חלל אמריקאים להשתמש בסויוז וטסים לתחנת החלל הבינלאומית יחד עם קוסמונאוטים רוסים ואחרים.

שיגור אנשים לחלל היה תמיד תחום מסוכן, וגם כיום אין ערבויות שאנשי צוות החלל ששוגרו יחזרו בשלום.

בארצות הברית ובברית המועצות, נטו טייסי החלל הראשונים להיות בעלי רקע של טייסי ניסוי (טייסי קרב מצטיינים) בצבא. לפני הטיסה לחלל עוברים טייסי החלל הכשרה ממושכת, הנמשכת למעלה משנתיים.

בתנאים של חוסר כבידה נזקקים האסטרונאוטים למכלול של התאמות בהם מזון שהוכן במיוחד.

מראשית עידן החלל ועד היום 18 טייסי חלל נהרגו במהלך משימות בחלל (לפי הפירוט הזה: 1 בהתרסקות סויוז 1 בשנת 1967, 3 כששסתום האוויר של סויוז 11 נפתח בטרם עת בשנת 1971, 7 בהתפוצצות מעבורת החלל צ'לנג'ר בעת המראתה בשנת 1986, 7 כאשר מעבורת החלל קולומביה התפרקה בכניסה לאטמוספירה בשנת 2003), בהם האסטרונאוט הישראלי אילן רמון.

עשרה אסטרונאוטים נוספים נהרגו במהלך אימונים בכדור הארץ.

ברית המועצות שגרה את האישה הראשונה והשנייה לחלל, הקוסמונאוטיות ולנטינה טרשקובה ב-1963 וסבטלנה סביצקאיה ב-1982. האסטרונאוטיות האמריקאיות סאלי רייד ב-1983 וג'ודית רזניק ב-1984 היו הנשים השלישית והרביעית בחלל.

• האדם שמחזיק בשיא השהייה הרצופה הארוכה ביותר בחלל הוא הקוסמונאוט ולארי פוליאקוב ששהה בתחנת החלל מיר 437 ימים רצופים בשנים 5–1994.
• האדם שמחזיק בשיא השהייה הארוכה ביותר בחלל במצטבר הוא הקוסמונאוט אולג קונונקו ששהה 1,111 ימים בחלל במהלך 5 משימות נפרדות, האחרונה שבהן הסתיימה בספטמבר 2024.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: טיס חלל
ציטוטים בוויקיציטוט: אסטרונאוט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טייסי חלל

• המרוץ לחלל

• גליליאו צעיר, ‏כובשות את החלל, באתר "הידען", 17 בפברואר 2015
• סטטיסטיקה מצטברת של טיסות לחלל, אתר spaceflight.com
• מי נמצא כעת בחלל
• טייס חלל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אסטרונאוטים, דף שער בספרייה הלאומית
• חוקרים פיתחו אימון על "קיר מוות" שנועד לשמור על אסטרונאוטים בכושר, באתר הארץ, 7 במאי 2024