|
ג'סיקה מאיר
ג'סיקה אולריקה מאיר[3] (באנגלית: Jessica Ulrika Meir; נולדה ב־1 ביולי 1977) היא אסטרונאוטית אמריקאית ממוצא יהודי-ישראלי,[4][3][5] דוקטור לביולוגיה ימית, ופיזיולוגית. לפני כן, הייתה אקוונאוטית מטעם נאס"א, ועוזרת מרצה להרדמה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד.[6] לקחה חלק במשלחות 62/61 לתחנת החלל הבינלאומית, בשנים 2019–2020. המגזין האמריקאי "TIME" כלל אותה ברשימה "טיים 100" למאה האנשים המשפיעים ביותר לשנת 2020.[7] קורות חיים מאיר נולדה בקאריבו, ארוסטוק, מיין שבארצות הברית. אמהּ שוודית מרקע נוצרי, ואביה רופא יהודי־ישראלי ממוצא עיראקי[3][4][4] שירד מהארץ לשוודיה בצעירותו, על מנת ללמוד רפואה, אך חזר זמנית כדי להשתתף במלחמת העצמאות של מדינת ישראל, כנהג אמבולנס.[4][5][8] על אף שאמה לא־התגיירה, מאיר עצמה מזדהה תרבותית גם כיהודייה, הלכה לבית כנסת,[4] ואף חגגה בת מצווה.[5] לה קרובי משפחה רבים בישראל, והיא אף ביקרה בארץ פעמיים: פעם ראשונה כנערה עם הוריה ואחיה, ופעם שנייה כאסטרונאוטית כשבאה להרצות בחיפה בסמסטר הקיץ של אוניברסיטת החלל הבינלאומית.[5] בשנת 1999 קיבלה תואר ראשון בביולוגיה מאוניברסיטת בראון, בשנת 2000 קיבלה תואר שני בחקר החלל מאוניברסיטת החלל הבינלאומית ובשנת 2009 קיבלה דוקטורט בביולוגיה ימית ממכון סקריפס לאוקיינוגרפיה. מחקריםמחקר הדוקטורט שלה התמקד בפיזיולוגית הצלילה של הפינגווין הקיסרי ושל פיל הים הצפוני. בין השנים 2000–2003 מאיר עבדה במתקן מחקר טיסה המאוישת של לוקהיד מרטין (הנמצא בתוך מרכז החלל ג'ונסון של נאס"א), וחקרה את ההשפעות של טיסה ממושכת בחלל על גוף האדם.[9] בשנת 2002 השתתפה מאיר כאקוונאוטית במשימה NEEMO 4, משימה משותפת לנאס"א ולמנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי, בה שהתה יחד עם שאר חברי הצוות במעבדת מחקר תת־ימית במשך חמישה ימים. בשנת 2011 חקרה מאיר את האווז ההודי, מסוג אווז אפור, המסוגל לעוף מעל הרי ההימלאיה במצבים של אטמוספירה דלילה.[10] בנאס"אבשנת 2013 נבחרה מאיר לקבוצת האסטרונאוטים ה־21 מטעם נאס"א (סוכנות החלל האמריקנית), והיא השלימה את אימוניה עמם ביולי 2015.[11] בשנת 2016, לקחה גם חלק בתוכנית האימונים ה-ESA CAVES(אנ') של סוכנות החלל האירופית המדמה משימות רחוקות על אסטרואידים, באמצעות חקירת מערות במעמקי האי סרדיניה שבים התיכון.[12] משלחות 61/62 לתחנת החלל הבינלאומית
ב־25 בספטמבר 2019, בזמן 19:42:40 UTC, מאיר שוגרה על גבי סויוז MS-15 ביחד עם עמיתיה לתחנת החלל הבינלאומית, אולג סקריפוצ'קה והזאע אל-מנסורי. מאיר היא מהנדסת הטיסה של משלחות 61 ו־62 לתחנת החלל הבינלאומית.[13] ב־18 באוקטובר 2019, יצאה מתחנת החלל יחד עם האסטרונאוטית כריסטינה קוק למשימת תיקון התקן BCDU, ובכך הן ביצעו את הליכת החלל הראשונה שבוצעה בידי צוות נשי בלבד.[14] ב־17 באפריל 2020, מאיר שבה לכדור הארץ לאחר 205 יום בחלל, יחד עם עמיתיה אולג סקריפוצ'קה ואנדרו מורגן. תוכנית ארטמיס
ב־2020 נבחרה מאיר על־ידי נאס"א לאחת מקבוצת האסטרונאוטים שייקחו חלק בתוכנית ארטמיס, ששמה את יהבה על "להחזיר עטרה ליושנה" בדמות נחיתה מאוישת אמריקנית על הירח, והיא עתידה לממש זאת במהלך שנת 2025. חיים אישיים למאיר בנוסף לאזרחות אמריקאית, גם אזרחות שוודית (דרך אמהּ).[8] היא למדה סמסטר אחד מהתואר הראשון שלה באוניברסיטת סטוקהולם, ומלבד אנגלית ורוסית (חובה כאסטרונאוטית) היא דוברת גם שוודית. אסטרונאוטים רשאים להביא עמם מספר חפצים אישיים לתחנת החלל הבינלאומית, כשחלק מבחירותיה של מאיר היו דגל ישראל, גרביים מעוטרות מגני דוד וחנוכיות,[4][3][15] גלויות של ישראל, מדליה לזכרו של טייס החלל הישראלי אילן רמון, וציור שציירה רעייתו רונה רמון.[8] בין השאר, מאיר צילמה גם את ישראל מהחלל.[15] פרסיםלמאיר הוענקו פרסים רבים, וביניהם:[16]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
