|
פריזרן
פְּרִיזְרֶן (באלבנית: Prizreni; בסרבית קירילית: Призрен) היא עיר ורשות מקומית בדרום קוסובו ובירת מחוז פריזרן. החזקה על העיר נתונה במחלוקת בין הרפובליקה של קוסובו, אשר הכריזה על עצמאותה ב-2008 וזכתה להכרה בינלאומית חלקית, לבין סרביה, שלא הכירה בעצמאות קוסובו. היסטוריההעיר מאוזכרת בכתובים מתקופת האימפריה הביזנטית ובהמשך מתקופת הממלכה הבולגרית הראשונה אשר שלטה במקום. בהמשך נשלטה העיר על ידי הביזנטים והסרבים וב-1454 נכבשה על ידי כוחותיו של מהמט השני, סולטאן האימפריה העות'מאנית. פריזרן הפכה לבירתו של סנג'ק עות'מאני אשר נשא את שמה ובהמשך לבירתו של איילט. לאחר רפורמת הווילאייטים נכללה פריזרן בשטחו של וילאייט קוסובה. ב-1877 נוסדה בעיר הליגה של פריזרן, התארגנות פוליטית לקידום האינטרסים האלבניים. במהלך מלחמת הבלקן הראשונה נכבשה פריזרן על ידי צבא סרביה וסופחה לממלכה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי כוחות מעצמות המרכז ועם תבוסתן הוכללה בשטחי ממלכת יוגוסלביה. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה פריזרן על ידי צבא ממלכת איטליה וסופחה רשמית לאלבניה הכבושה. לאחר כניעת האיטלקים השתלטו הגרמנים על פריזרן. בהמשך, לאחר תום המלחמה, נכללה פריזרן בשטחי יוגוסלביה ולאחר התפרקותה, נכללה העיר בשטחי סרביה. במהלך מלחמת קוסובו נפגעה העיר והאוכלוסייה ממוצא אלבני אולצה לעזוב אותה. כמה עשרות מתושבי פריזרן נהרגו בלחימה.[1] ב-2004 התחוללו בעיר מהומות ובמהלכן הועלו באש כנסיות ונפגעו אזורי מגורים בהם התגוררו תושבים ממוצא סרבי. האירועים הובילו לנטישת העיר על ידי האוכלוסייה הסרבית. בפברואר 2008 הכריזה קוסובו על עצמאותה ופריזרן נכללה בשטחה. הקהילה היהודיתבמהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו לפריזרן פליטים יהודים, מרביתם מרחבי יוגוסלביה ומקצתם ממדינות כגון אוסטריה וצ'כוסלובקיה. במרץ 1942 עצרו הגרמנים את יהודי קוסובו באזור הנתון לשליטתם במטרה לגרשם למחנות ההשמדה. האיטלקים כלאו כ-120 פליטים יהודים אשר נמצאו בפריזרן ובפרישטינה וסירבו להסגירם לידי הגרמנים. לאחר לחץ גרמני כבד הוסגרו 50 מהכלואים והם הועברו לבלגרד ובהמשך נרצחו. שאר הכלואים הועברו על ידי האיטלקים לשטחי אלבניה ופוזרו בין יישובים שונים.[2] במהלך מלחמת קוסובו עזבו מרבית יהודי קוסובו את בתיהם מחמת הקרבות, ורק בפריזרן נותרה קהילה קטנה. בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 התגוררו בפריזרן שלוש משפחות יהודיות בנות 50 נפשות. הקהילה נתונה הייתה במצב כלכלי קשה, ונתמכה על ידי ארגון הג'וינט.[3] ערים תאומותקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
