פולחן ביזנטי

	ערך ללא מקורות
	בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

	יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.	שכתוב

פולחן ביזנטי או יווני או מנהג קונטנטינופול (בלטינית: Ritus Byzantinus; ברוסית: Византийский обряд; ברומנית: Rit bizantin; באוקראינית: Візантійський обряд) הוא פולחן ליטורגי בשימוש באופן שוטף בנצרות האורתודוקסית ובכמה כנסיות קתוליות מזרחיות. הוא ידוע גם כ"פולחן יווני" או "פולחן קונסטנטינופול", אך אינו משתמש בשפה היוונית מחוץ לקהילות הדתיות היווניות. לעומת זאת המוזיקה הליטורגית היא ביזנטית.

פולחן זה החל להתפתח במהלך המאה הרביעית בקונסטנטינופול ובימינו הוא הפולחן הנפוץ ביותר בעולם אחרי הפולחן הרומי.

הפולחן מורכב מההליטורגיה הקדושה, השעות הקנוניות, סדרי הסקרמנטים, טקסי המעבר, התפילות, הברכות וטקסי גירוש השדים שפותחו בכנסיית קונסטנטינופול.

הפולחן הביזנטי מתאפיין גם בצביון אדריכלי, אמנותי - איקונין, מוזיקלי - המוזיקה הביזנטית הליטורגית, תלבושות כהני הדת ומסורות אחרות שהתפתחו במהלך מאות השנים של קיומו. באופן מסורתי קהל המתפללים עומד לאורך כל עבודת הקודש כשאיקונוסטאזיס מפריד בין ארון הקודש לבין ספינת הכנסייה. הקהל פעיל מאוד בפולחן, מצטלב וכורע ברכיים לעיתים קרובות (מעל מאה פעמים) ומשתחווה תכופות, ומרגיש חופשי להתנועע בתוך הכנסייה במהלך עבודת הקודש. באופן מסורתי הכמרים הבכירים והנזירים אינם מגלחים את שיערם ואת זקניהם.

כתבי הקודש - הביבליה הנוצרית - ממלאים תפקיד חשוב בפולחן, לא רק על ידי קריאה יומית אלא גם באמצעות ציטוטים מתוכם במהלך התפילה. כל שבוע נקרא כל מחזור התהלים הכלול בפסלטר, בעת הצום הגדול פעמיים בשבוע.

הצום הוא מחמיר לעומת המנהגים במערב. בימי הצום המאמין מוותר לא רק על אכילת בשר, אלא גם על דברי חלב ובהרבה מימי צום אינו אוכל אף דגים ואינו שותה יין ואינו משתמש בשמן בבישול. הפולחן הביזנטי מקיים ארבע תקופות של צום: הצום הגדול, צום המולד, צום השליחים וצום הדורמיציון או של הבתולה הקדושה. בנוסף במהלך השנה רוב ימי הרביעי והשישי הם ימי צום ובהרבה מנזרים מוסיפים גם את היום השני.

הפולחן המזרחי (וגם הפולחן הגאליקני במערב) התפתח מתוך שתי מסורות ליטורגיות קדומות:הפולחן האלכסנדריני במצרים והפולחן האנטיוכי בסוריה. באשר לשני פולחנים אלה הם התפתחו מהפרקטיקה של הכנסייה המוקדמת. שורשי הפולחן הקונסטנטינופולי הם בפולחן האנטיוכי.

לפני שבישופות קונסטנטינופול הועלתה למעמד פטריארכיה בוועידה האקומנית השנייה בשנת 381, הייתה מקובלת בקרב נוצרי אסיה הקטנה הבכורה המשפטית של פטריארכיית אנטיוכיה.

עם הכתרתה של קונסטנטינופול על ידי הוועידה כראשונה במזרח, באמצעות ההצהרה כי "בישוף קונסטנטינופול יזכה במעמד הכבוד אחרי בישוף רומא; מכיוון שקונסטנטינופול היא רומא החדשה", הפולחן הקונסטנטינופולי הפך בהדרגה לתקן הזהב בכל מקום שנמצא תחת חסותה.

מכיוון שהפולחן הקונסטנטינופולי התפתח כסינתזה של שני פולחנים נבדלים:הפולחן הקתדרלי של קונסטנטינופול, הקרוי "אסתמטיקי אקולותיה" (סדרי השירה) מחד והטיפיקון המנזרי הארצישראלי של מנזר מר סבא שעל יד ירושלים מאידך, עבודת האל בפולחן זה היא מתוחכמת ומורכבת למדי.

בהמשך חלו בו התפתחויות נוספות, הקשורות בעיקר בהשפעות מקונסנטינופול ומהר אתוס. הנזירות מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות הפולחנים. בקונסטנטינופול המסורות הליטורגיות הועשרו במידה רבה על ידי מנזר סטודיון, במיוחד במה שנוגע לשמירת הצום הגדול. בעיר התפתחה איקונוגרפיה וקאנון של דפוסים מסורתיים המשפיעים על האמנות הדתית של הנוצרים המזרחיים עד היום הזה.

התפתחות הליטורגיה הושפעה גם על ידי אירועים היסטוריים. הפולמוסים הכריסטולוגי וה"טריניטרי" (בנוגע להשילוש) שבשלהי העת העתיקה) משתקפים בשירי ההלל לשילוש הקדוש המושמעים באקפוניות במהלך עבודת הקודש. כתגובה להתקפה של נסטוריוס על תואר "יולדת האלהים" שניתנה לבתולה מרים, דווקא הגבירו הביזנטים את השימוש במונח זה בליטורגיה וכיום כמעט כל סדרת המנונים מסתיימת באחד המוקדש לכבודה, הקרוי "תיאוטוקיון".

כל הפולחנים הליטורגיים השתנו והתפתחו לאורך זמן. כשהושלמה הקנוניזציה של הקדושים החדשים, נכתבו המנונים חדשים; כשהתעוררו צרכים חדשים, הומצאו תפילות חדשות. הפולחן ניצל את העובדה שהמזרח הנוצרי אינו ריכוזי כל כך כמו המבנה הכנסייתי המערבי. נותר משום כך יותר מקום לגיוון, וביקורים של מאמיני כנסייה אחת בכנסייה אחרת הביא להפריה הדדית ולהעשרת שני הצדדים. על אף הדגש על המסורת, כולל הפולחן הביזנטי יסוד של צמיחה והתפתחות פולחנית, המשאיר מרחב לפרקטיקות מקומיות.

המסורת של כנסיית קונסטנטינופול מיחסת את הישנה שבליטורגיות שלה לקדוש בסיליוס הגדול (וסיליוס) הקדוש (מת ב-379) שהיה מטרופוליט קיסריה שבקפדוקיה. מסורת זו קיבלה אישור מעדויות כמה מחברים קדומים, מהם אחדים שהיו בני זמנו. מתקבלת כוודאות העובדה שווסיליוס הקדוש ערך רפורמה בליטורגיה של כנסייתו ושעם כל השינויים שעברה מאז, עבודת הקודש הביזנטית הקרויה על שמו היא בפרקיה הראשיים הליטורגיה המחודשת שלו. באסיליוס הקדוש עצמו מדבר בכמה הזדמנויות על השינויים שערך בליטורגיה בקיסריה ועדים בני זמנו מאשרים זאת. מטרתו של באסיליוס הייתה לייעל את השירות הקדוש ולהעניק לו יותר קוהרנטיות ואטרקטיביות בעיני קהל המאמינים. הוא פעל גם לרפורמה של הכמורה ולשיפור החיים המוסריים של הנוצרים. הוא קיצר את העבודה הפולחנית וכתב בעצמו מספר תפילות חדשות. היצירה החשובה ביותר המיוחסת לו היא "הליטורגיה של באסיליוס הקדוש". בבסיסה נמצאת "הליטורגיה של יעקב הקדוש" ששימשה בזמנו את הנוצרים בקפדוקיה, וכן יסודות ליטורגיים מסוימים שנשמרו ב"חוקות השליחים". במשך הזמן נפוצה הליטורגיה של באסיליוס הקדוש ברחבי אסיה הקטנה ובסוריה. פטרוס הדיאקון מזכיר את הליטורגיה של באסיליוס כ"נמצאת בשימוש של המזרח". עם זאת הפולחן הקופטי משתמש בליטורגיה אחרת, שגם היא מיוחסת לבאסיליוס, כך שייתכן שהערתו של פטרוס הדיאקון איננה מתייחסת בדיוק לליטורגיה של באסיליוס הקדוש המשרתת את הפולחן הביזנטי.

מי שהמשיך בעבודה הליטורגית של באסיליוס הקדוש היה יוחנן כריסוסטומוס (מת בסביבות 407) שכיהן בזמנו כפטריארך קונסטנטינופול. הוא כתב תפילות חדשות (וקצרות יותר) במסגרת הליטורגיה ומחוצה לה. הליטורגיה של יוחנן כריסוסטומוס היא צורת הליטורגיה השכיחה ביותר המשמשת את הפולחן הביזנטי בימינו. אולם הליטורגיה של באסיליוס וזו של יוחנן כריסוסטומוס כפי שידועות בימינו אינן משקפות בדיוק את הליטורגיה שהייתה נהוגה בתקופתם. בנוסף בצום הגדול ביום ד וביום ששי מקיימים את "הליטורגיה של "המנחות המקודשות מראש" מיסודו של גרגוריוס הקדוש הגדול ("גרגוריוס התאולוג") בימי הזיכרון לשליח יעקב, אחיו של ישו, משתמשים לפעמים בליטורגיה של השליח יעקב.

המסורת הליטורגית הביזנטית מכירה כמה צורות של ליטורגיה כלומר עבודת האוכריסטיה, כשהשלוש מהן הנמצאות בימינו בשימוש הן:הליטורגיה של באסיליוס הקדוש, הליטורגיה של הקדוש יוחנן כריסוסטומוס והליטורגיה של המנחות המקודשות מראש

• הליטורגיה של יוחנן כריסוסטומוס היא השכיחה ביותר בפולחן לאורך כל השנה
• הליטורגיה של באסיליוס הקדוש היא בשימוש 10 פעמים בשנה:בחמשת ימי ראשון בצום הגדול, בערביות של יום החמישי הקדוש ושל השבת הקדושה, בערבי חג המולד והתאופניה עם ערבית (או בחגים עצמם, בימים כסדרם, בתלוי ביום בשבוע) וב-1 בינואר, שהוא חגו של באסיליוס הקדוש.
• הליטורגיה של המנחות המקודשות מראש [מכיוון שאין בה טקסי קידוש של המנחות אלא טקס שיתוף המאמינים (ה"שיתוף הקדוש" או שיתוף ב"מסתורין הקדושין") מהשה שקודש מראש, תמיד במסגרת "ערבית" (ליטורגיות בימי הצום הצמודות לתפילות הערבית)] נחגגת רק בימי חול מסוימים של הצום הגדול:ימי רביעי, שישי ובכל החגים היותר חשובים הנופלים באותה תקופה (עם זאת, אם החג הגדול של הבשורה נופל ביום חול של הצום הגדול, משתמשים בליטורגיה של יוחנן כריסוסטומוס). היא משמשת שם את שלושת הימים הראשונים של השבוע הקדוש.

הליטורגיה בדרך הרגיל אינה מתקיימת יום יום אלא בקתדרלות ובמנזרים הגדולים יותר. עם זאת רוב הפארוכיות והמנזרים הקטנים מקיימים אותה בימי שבת, יום ראשון ובחגים הגדולים שבמהלך השנה.

כשהתפילה מנוהלת על ידי בישוף, הליטורגיה מקוימת בצורה נרחבת תוך הדר מיוחד. אף שגם טקסים אחרים מושפעים על ידי היותם מנוהלים על ידי בישוף, הליטורגיה היא המושפעת ביותר מכך.

המחזור היומי מתחיל עם הערבית ומתקדם בתוך הלילה והיום בהתאם ללוח הבאה:

מקיימים את ה"טיפיקה" כשהליטורגיה אינה מתנהלת כסדרה, למשל כשהליטורגיה היא בערבית או כשאין ליטורגיה בכלל. בימים שבהם מקיימים ליטורגיה בשעתה הרגילה, מנהלים את הטיפיקה אחרי השעה השישית (או בשחרית, כשמקיימים ליטורגיה שחרית) ואת קריאה היומית של איגרות פאולוס והברית החדשה. .^[1] בימים ללא ליטורגיה או כשמקיימים ליטורגיה בשעת ערבית, מתנהלות הטיפיקה בצורה קצרה בהרבה, וזאת בין השעה התשיעית לערבית.

בנוסף קיימות "שעות ביניים" בשעה הראשונה, השלישית, השישית והתשיעית. מדובר בסדרי תפילות בעלי מבנה דומה ל"שעות" אך קצרים יותר, וניהולם משתנה לפי המנהג המקומי, בדרך כלל רק בימי הצומות של המולד, של השליחים, ושל הירדמות מרים בימים שבהם ה"הללויה" של הצום הגדול מחליף את קריאת "אלהים הוא האדון" בשחריות, לפי רצון מנהל הטקס בהיעדר הליטורגיה.

בנוסף לתפילות הפומביות האלה, קיימות תפילות פרטיות לנזירים ולמאמינים רגילים. במנזרים מסוימים, גם אלה נקראות בכנסייה. הן כוללות תפילות בוקר וערב ותפילות (הנקראות ברוסיה "קאנונים") הנאמרות בהכנה לקבלת האוכריסטיה".

המחזור השלם של התפילות מתנהל בדרך כלל אך ורק במנזרים, בקתדרלות וב "קתוליקונים אחרים (או ברוסית -"סובור"ים).במנזרים ובפארוכיות לפי המסורת הרוסית, שעות השלישית והשישית נקראות בעת ליטורגיית ההכנה - ה"פרותסיס" או "פרוסקומידיה"; במקרים אחרים, הפרותסיס מתנהל בשחרית, סיומם נשמט וה"ליטורגיה של הקטכומנים" מתחילה ישר אחרי הטרופריון שבתום הדוקסולוגיה הגדולה.

תפילת החצות מתקיימת נדיר בכנסיות פארוכיות פרט לליל השימורים של הפסחא כשהיא התפילה העיקרית בעת שמביאים את האפיטפיוס מן הקבר אל המזבח.

השעות הקאנוניות השונות, מקובצות, בפרקטיקה הדתית, במקבצים, לפי שלושה זמנים עיקריים לתפילות היום:ערב, בוקר ובצהרים.^[2] רוב המקבצים השכיחים הם כלהלן:

• ערב – שעה תשיעית, ערבית, לילה

^[3]

• אשמורת בוקר –,^[4] שחרית, שעה ראשונה
• בוקר–שעה שלישית, שעה שישית והליטורגיה הקדושה או "טיפיקה"

^[5]

• ערב– האופדיפנון הגדול
• אשמורת בוקר – תפילת חצות, שחרית, שעה ראשונה
• שחרית – שעה שלישית, שעה שישית, שעה תשיעית, טיפיקה, ערבית (לעיתים עם ליטורגיה של המנחות המקודשות מראש או בחג הבשורה, הליטורגיה של יוחנן כריסוסטומוס

בערבי החגים הגדולים ולפי מסורות מסוימות, בכל ימי ראשון, משתמשים בלוח הזמנים הבא. עם זאת ליל השימורים הוא בדרך כלל מקוצר, כך שאינו נמשך בפועל "כל הלילה" ויכול להימשך שעתיים בלבד; מצד שני, על ההר אתוס ובמנזרים מאוד מסורתיים, אחרי שירות זה באות "השעות" והליטורגיה יכולה להימשך לא פחות מ-18 שעות.

• אחר הצהרים – השעה התשיעית - הערבית הקטנה,(זוהי ערבית מקצורת, ערבית גדושה) - התפילה האחרונה (כשאיננה נקראת בהתחלת ליל השימורים).
• לילה מוקדם – התפילה האחרונה (כשאין נוהגים שתבוא אחרי הערבית הקטנה). בימי החגים הגדולים עם צומות מוקפדים - חג במולד, ההתגלות והבשורה בימי חול, ליל השימורים מתחיל ברוב המקרים בתפילה האחרונה הגדולה מאשר בערבית - קריאה שחרית - שעה ראשונה.

• ערב – השעה התשיעית, ערבית, התפילה האחרונה
• אשמורות בוקר – שירות חצות, שחרית
• בוקר – השעה הראשונה, השלישית, השישית והתשיעית ו "טיפיקה"

אם החג נופל ביום חול (או במסורת הרוסית, בכל יום - במקרה חג המולד ותאופניה), מנהלים את הערבית (עם הליטורגיה במרבית המקרים) מוקדם ביום ואז התפילה האחרונה הגדולה פועלת במידה רבה כפי שפועלת הערבית הגדולה בלילות השימורים של ימי הצום האחרים.

• ערב – התפילה האחרונה הגדולה (במסורות מסוימות) ואם חל ליל שימורים של כל הלילה:השעה הראשונה, שחרית, הקריאה,
• אשמורות בוקר –(חוץ מהמקרים שחל בהם ליל שימורים של כל הלילה) שעה ראשונה, שחרית, תפילת חצות

שחרית, תפילת החצות.

• הפולחן הרוסי העתיק משמש את האורתודוקסים לפי האמונה העתיקה
• הפולחן האוקראיני בשימוש בכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית הוא גרסה של הפולחן הביזנטי שעברה לטיניזציה.

הורולוגיון (ביוונית -῾Ωρολόγιον, בסלאבית הכנסייתית הקדומה Часocлoвъ, ברומנית ceaslov) או "ספר השעות",כולל את ה"הקטעים הקבועים" של המחזור היומי של התפילות (אקולותיאס - ἀκολουθίες) כפי שנוהגים בכנסיות המזרחיות האורתודוקסיות ובכנסיות הקתוליות המזרחיות בתוך מסגרת קבועה זו, מוכנסים חלקים משתנים של התפילה. הם לקוחים ממגוון ספרי תפילות:

• הפסלטר -פסלטיריון או פסלטיר (ביוונית - Ψαλτήρ(ιον, בסלאבית כנסייתית קדומה:Ѱалтырь או

Ѱалтирь, ברומנית Psaltirea) הוא ספר המכיל את 150 תהלים. קיים גם תהילים 151 אך הוא איננו כלול בעבודת הקודש. הפסלטיריון מחולק ל-20 חלקים הקרויים קתיזמטה יחד עם 9 המנונים מתוך הביבליה, המושרים בשחריות. על אף שהמנונים אלה הושרו בשלמותם, והוסיפו להם עם הזמן המנוני ביניים (בדומה ל "סטיכרה") כדי ליצור את הקאנון ההימנוגרפי, המנונים אלה מושרים בדרך כלל רק בכמה מנזרים גדולים. יוצא מן הכלל - במסורת הרוסית הם מושרים כל שבוע בימי החול של הצום הגדול. הפסלטיריון כולל גם "תהלים נבחרים" שונים, שכול אחד מהם מורכב מפסוקים מתוך מגוון תהלים, המושרים בשחרית בחגים, וכמו כן לוחות הקובעים אילו קתיזמטה נקראים בכל תפילה. בנוסף לתהלים הנקראים בתפילות היומיות, כל התהלים נקראים כל שבוע ובמשך הצום הגדול פעמיים בשבוע.

• אוקטואכוס (ביוונית: Ὀκτώηχος, בסלאבית הכנסייתית הקדומה:Октоихъ = אוקטויך או Осмогласникъ=אוסמוגלסניק), בתרגום מילולי ספר שמונת הטונים או המודוסים. ספר זה מכיל מחזור של שמונה שבועות, אחד לכל שמונת ה"אכי" (המודוסים הכנסייתיים של המערכת המוזיקלית הביזנטית של שמונה מודוסים). ישנם בו טקסטים לכל יום בשבוע בערבית, שחרית, התפילה האחרונה וב (בימי ראשון) תפילת החצות. מקורות ספר זה בלחנים של יוחנן מדמשק. האוקטואיכוס הגדול קרוי גם "פאראקלטיקה" (פאראקלטיקי). האוקטואכי הכוללים רק המנונים לכבוד מרים הקדושה (המנונים מריאנים) הקרויים "תאוטוקאריון". החל מן המאה ה-17 הופרדו כמה מקבצי אוקטואיכוס בספרים נפרדים שנועדו לתהלים מסוימים

של ערבית (הספרינוס), למשל - "אניקסנטריון" - מקבץ אוקטואיכוס עבור תהלים ק"ג, "קקראגאריון" -עבור תהלים ק"מ, ו"פאסאפנואריון" עבור הפסוק תהלים ק"נ, וגם "דוקסאסטאריון"

• מנאיון (מינאון) (ביוונית: Μηναίον, בסלאבית כנסייתית קדומה:Минеѧ, - מינייה) הוא סדרת תריסר כרכים המספקת טקסטים ליטורגיים לכל יום בלוח השנה, כרך לכל חודש בשנה. כרך נוסף - המינאיון הכללי כולל חלקים מתאימים לכל קבוצת קדושים, המשמשים כשאין בנמצא טקסטים המתאימים לקדוש מסוים.

בנוסף, טקסטים לפולחנם של קדושים מקומיים נערכו בכרכי מילואים, פמפלטים או כתבי יד.

• מנולוגיון הוא קובץ על חיי הקדושים ובאורים על משמעות החגים לכל יום בלוח השנה, והוא מודפס ב-12 כרכים. הוא מועד להיקרא בארוחות במנזרים ובמקרים של ליל שימורים של כל הלילה בימי החגים הגדולים, בין ערביות לשחריות.
• טריודיון (ביוונית: Τριῴδιον, בסלאבית כנסייתית: Постнаѧ Трїωдь, פוסטנאיה טריוד, מכונה גם "טריוד תענית הרבעים, ברומנית Triod או מיודע Triodul) כולל תפילות מוסף ל:
  • עונת טרום-הרבעים או עונת הטריוד.
  • 40 ימי תענית הרבעים
  • יום ראשון הדקלים, השבת של אלעזר
  • השבוע הקדוש
• פנטקוסטריון (ביוונית Πεντηκοστάριον, בהיגוי מודרני - פנדיקוסטריון, בסלאבית כנסייתית: Цвѣтнаѧ Трїωдь - צווטנאיה טיריוד, או הטריודון של הפרחים, ברומנית: Penticostar) הוא ספר הכולל תפילות מוסף לתקופה שבין חג הפסחא ליום הראשון של כל הקדושים.

תקופה זו מתחלקת לחלקים הבאים:

• • משחריות שבוע האור, עד ליום הראשון שלאחר מכן
  • תקופת הפסחא - בין יום הראשון של תומאס לחג העלייה של ישו
  • חג העלייה ויום סיומו
  • פנטקוסט ויום סיומו
  • היום הראשון אחרי הפנטקוסט - יום הראשון של כל הקדושים
• סינאקסריון (ביוונית: Συναξάριον ברומנית:Sinaxar) הכול לכל יום בשנה את הסיפורים הקצרים על חיי הקדושים ומשמעויות החגים הגדולים, והנועד להיקרא אחרי קונטקיון ואויקוס בשחריות.
• הירמולוגיון או אירמולוגיון (ביוונית: Ειρμολόγιον, בסלאבית הכנסייתית: Ирмологий -אירמולוגי) כוללת "אירמוי" או "אירמי" המושרים בקאנון של השחרית ובשעות תפילה אחרות.

ההמנונים של ספרי אירמולוגיון ואוקטואכוס נקבצו מוקדם יותר בספר הנקרא טרופּרולוגיון או טרופּולוגיון

• אוכולוגיון או ספר התפילות לשימוש הכמרים או היירטיקון או ייראטיקון (ביוונית: Ἱερατικόν, בסלאבית כנסייתית: Слѹжебникъ סלוז'בניק) כולל פרקי התפילות הנאמרות על ידי הכומר והדיאקון והוא נמסר לכומר יחד עם מדי השרד בעת ההסמכה.

^[6] בתוך ה"מגא-אכולוגיון" מוצאים את פרקי התפילה לכל השנה כפי שנאמרים על ידי הכומר (היירטיקון), הבישוף (ארכיירטיקון) או הדיאקון (היירודיאקוניקון). שני החלקים הגדולים ביותר בספר זה הם "ליטורגיקון" עם הליטרוגיות לכל השנה והגיאזמטריון עם הברכות

• ספר התפילות לשימוש הבישוף (ביוונית: Ἀρχιιερατικόν, בסלאבית כנסייתית: Чиновникъ, צ'ינובניק) כולל את פרקי התפילות הנאמרים על ידי הבישוף, לשעות הקאנוניות. הוא שונה במקצת מתוכן ספר התפילות לשימוש הכומר.
• פרופטולוגיון או פרופיטולוגיון (ביוונית: Προφητολόγιον) כולל הפטרות מהברית הישנה כנהוג בערביות ושעות תפילה אחרות במהלך השנה הכנסייתית.
• האוונגליון או אוונגליסטריון (ביוונית: Ευαγγέλιον או Ευαγγελιστάριον) כולל ארבעת האוונגליונים כפי שנקראים בליטורגיות.

הטקסטים מסודרים לפי מחזור הקריאה בשנה הכנסייתית, עם פרק אחורי המביא את קריאות האוונגליונים בשחריות, בחגים הגדולים ובהזדמנויות מיוחדות. בכנסיות הסלאביות האוונגליסטריון כולל את האוונגליונים לפי הסדר הקאנוני - האוונגליון על פי מתי, האוונגליון על פי מרק, האוונגליון על פי לוקס והאוונגליון על פי יוחנן עם הערות שוליים המציינות את תחילתה ואת סיומה של כל קריאה (ומפתח בסוף). גם ספר "האפוסוטל" ערוך בצורה קומה, כש "האפוסטול הסלאבי" כולל את כל ספרי הברית החדשה, (להוציא האוונגליונים וחזון יוחנן בשלמותם, אך לא לפי סדר כתבי הקודש האנגליים. מעשי השליחים ממוקמים קודם, ואחריהם האגרות?

• ספר השליחים - אפוסטולוס או פרקסאפוסטולוס (ביוונית: Απόστολος או Πραξαπόστολος, בסלאבית כנסייתית: Апостолъ - אפוסטול) כולל את כל הקריאות במעשי השליחים ובאגרות שבשעת הליטורגיה, יחד עם פסוקי פרוקימנון והללויה המושרים עם הקריאות.
• ספרות אבות או פטריסטיתכולל כתבי אבות הכנסייה הנהוגים להיקרא בשחריות ובימי תענית הרבעים ב"שעות" ;בפועל, הקריאה הזאת נעשית רק במנזרים מסוימים ותכופות אב המנזר מציע קריאות אחרות מאלו המודגשים בכתובים.
• קבצים (אנתולוגיון, בסלאבית כנסייתית: Сборникъ סבורניק).

קיימים גם ספרי קובץ אחרים, יותר קטנים, כמו למשל, המנאיון החגיגי הכולל רק את הפרקים הקשורים לחגים הגדולים, המנאיון הכללי, וכו'. אלו היו בשימוש שוטף לפני המצאת הדפוס. הם עדיין בשימוש משום הנפח העצום של כל ערכת הטקסטים הליטורגיים ומכיוון הטקסטים מלאים לא יכלו להיות מתורגמים בשפות השונות. אחד הקבצים האלה נקרא הימנולוגיון

• טיפיקון (ביוונית: Τυπικόν, בסלאבית כנסייתית Тѵпико́нъ,או уста́въ אוסטב) כולל את כל כללי ביצוע הליטורגיה, עם הנחיות על כל התקבצות אפשרית של חמרים מהספרים שצוינו לעיל במעגל היומי של התפילות.
• אנסטסימטריון (ביוונית: Αναστασιματάριον) הוא ספר תפילות הכולל את המנוני "אנסטאסימה" (על התחייה) של הערביות, של שחריות ב והמנונים אחרים
• סטיכראריון (ביוונית: Στιχηράριον) כולל סטיכרה לתפילות בוקר וערב. ניתן למצוא יצירות זמרה במלוס הסטיכרארי גם בספרים ליטורגיים אחרים כמו אוקטואכוס או אנסטסימטריון
• הבדומדריון (ביוונית: Εβδομαδάριον) הוא ספר ליטורגי הגולל את הקאנונים הפרקליטים של השבוע.
• הומיליאס או אומיליאס (ביוונית: Εβδομαδάριον). הומיליות אחדות של אבות הכנסייה הן מדוקלמות באופן סדיר או בהזדמנויות מיוחדות, כמו ההומיליה הפסחאלית של יוחנן כריסוסטומוס הקדוש
• ספרים אחרים להזדמנויות מיוחדות למשל: ספר השבוע הגדול - אי מגאלי אבדומס, "דקפנטאגוסטריון - לחג עליית מרים, "אקלוגדיון וכו'.

אפוסטוליקי דיאקוניה של הכנסייה היוונית ועוד כמה בישופים יווניים משתמשים במהדורות אחדות של ליטורגיות ישנות, כמו הליטורגיה של יעקב הקדוש ואחרות.

החלק הקבוע של השנה הליטורגית הנוצרית אורתודוקסית המזרחית מתחיל ב-1 בספטמבר. קיים גם חלק משתנה - מחזור הפסחא - שנקבע לפי תאריך הפסחא, הנחשב ללא ספק ליום החשוב בכל השנה. משחק הגומלין בין שני מחזורים אלה, ובנוסף כמה מחזורים קטנים יותר משפיעים על קיום עבודת האל ברמה יומיומית לאורך כל השנה.

באופן מסורתי הכנסיות האורתודוקסיות והביזנטיות קתוליות מחשבים את תאריכי חגיהם לפי לוח השנה היוליאני. החל משנת 1924 הפטריארכיה בקונסטנטינופול ערכה התאמה של השנה הליטורגית על ידי תיאום החלק הקבוע שלה אל לוח השנה הגרגוריאני.עם זאת, מחזור הפסחא המשיך להיות מחושב לפי הלוח היוליאני. לוח שנה מרוכב זה מכונה "לוח השנה היוליאני המתוקן". דוגמת הכנסייה של קונסטנטינופול שימשה את כנסיית יוון ועוד כמה כנסיות אוטוקפליות.רק הכנסייה האורתודוקסית של פינלנד אימצה את החשבון המערבי של תאריך חג הפסחא (computus); כל שאר הכנסיות האורתודוקסיות ומספר כנסיות קתוליות מזרחיות חוגגות את הפסחא באותו זמן, לפי הכללים הישנים.

המחזורים השונים של השנה הליטורגית משפיעים על האופן שבו משולבים תוכני הספרים הליטורגיים בעבודת הקודש היומיומית

לכל יום בשבוע יש לו משמעות של אזכרה כלשהי.

• יום ראשון - תחיית ישו
• יום שני - המלאכים
• יום שלישי - יוחנן המטביל
• יום רביעי - הצלב ומרים, אם ישו (תאוטוקוס)
• יום חמישי - השליחים הקדושים וניקולאוס הקדוש
• יום שישי - הצלב
• שבת - יום כל הקדושים - לרבות מרים והקדוש הפטרון של הכנסייה או המנזר המקומי ויום אזכרת המתים.

מרבית הטקסטים באים מה"אוקטואכוס" המכיל קבצים גדולים של המנונים לכל יום בשבוע בכל אחד משמונת הטונים;במשך הצום הגדול ובמידה פחותה בעונת טרום התענית,, מוסיפים מתוך ה"טריודיון" המנונים נוספים לכל יום בשבוע בכל שבוע של התקופה. כך גם מתוך פנטקסוטריון למשך עונת הפסחא. הטקסטים הקבועים עבור כל יום בשבוע קיימים גם ב"הורולוגיון" ו"ספר השירות של הכומר" (למשל ליטורגיות הסיום ו"קתיזמטה" (טקסטים מובחרים מתוך הפסלטיריון)) והם מוכתבים על ידי מחזור השבוע בתאום עם העונה.

האזכרות של המחזור הקבוע תלויות ביום של לוח השנה וכן לעיתים ימים מסוימים בשבוע שבהם נופלים תאריכים ספציפיים, למשל, יום הראשון שלפני חג הצלב. הטקסטים הנחוצים למחזור הקבוע נמצאים ב"מנאיון".

האזכרות שבמחזור הפסחא - המחזור המשתנה - תלויות בתאריך הפסחא. הטקסטים הנחוצים למחזור זה נמצאים ב"טריודיון של התענית", ב"פנטקוסטריון", ב"אוקטואכוס" וגם כן, מפני שהקריאות באגרות ובאוונגליונים, נקבעים על ידי מחזור זה, גם ספר האוונגליון וספר השליחים.

מחזור "האוקטואכוס" ממשיך לאורך הצום הגדול, וחלקים משתנים של הליטורגיה בעונת הצום נקבעים על ידי תאריכי חג הפסחא של אשתקד ושל השנה הבאה.

מחזור שמונת השבועות "אוקטואכוס" או של שמונת הטונים, נמצא בספר ה"אוקטואכוס" והוא תלוי בתאריך הפסחא ומתחיל ביום ראשון שלאחר היום השמיני של חג הפסחא או יום ראשון של תומאס. באותו שבוע משתמשים בטונוס הראשון, בשבוע הבא - בטונוס השני, וכך הלאה. בכל יום של "שבוע האור" או שבוע הפסחא משתמשים במוספים בטונוסים שונים, ביום א' - הטונוס אחד, ביום שני -הטונוס שניים, תוך דילוג מעל הטונוס הנמוך (שבע)

הטקסטים של האוונגליונים מסיפור התחייה ועד סופם מחולק ל-11 פרשות שנקראות זו אחר זו בשחריות של ימי ראשון. מושרים באותן השחריות מושרים המנונים המתאימים לפרשות הנקראות באוונגליונים.

ברשימה מצוינות רק הכנסיות האוטוקפליות. הכנסיות האוטונומיות נכללות בתוך כנסיות האם שלהן. אותן הכנסיות המשתמשות בלוח השנה היוליאני הישן מסומנות בכוכבית (*), בעוד שאלו המשתמשות בלוח היוליאני המתוקן אינן מסומנות.

• הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול
• הכנסייה היוונית אורתודוקסית של אלכסנדריה
• הכנסייה היוונית אורתודוקסית של אנטיוכיה
• הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים*
• הכנסייה האורתודוקסית הרוסית*
• הכנסייה האורתודוקסית הסרבית*
• הכנסייה האורתודוקסית הרומנית
• הכנסייה האורתודקסית הבולגרית
• הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית*
• הכנסייה האורתודוקסית הקפריסאית
• כנסיית יוון
• הכנסייה האורתודוקסית האלבנית
• הכנסייה האורתודוקסית הפולנית
• הכנסייה האורתודוקסית הצ'כית והסלובקית
• הכנסייה האורתודוקסית באמריקה
• הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית

(כנסיות מיוחדות sui iuris) כנסיות אלה נחשבות sui iuris, כנסיות אוטונומיות בשותפות מלאה עם הכס הקדוש בותיקן:

• הכנסייה היוונית קתולית האלבנית
• הכנסייה היוונית קתולית הבלארוסית
• הכנסייה היוונית קתולית הבולגרית
• הכנסייה הביזנטית קתולית של סרביה וקרואטיה
• הכנסייה הביזנטית הקתולית היוונית
• הכנסייה המלכיתית היוונית קתולית
• הכנסייה היוונית קתולית ההונגרית
• הכנסייה היוונית קתולית האלבנית-איטלקית
• הכנסייה היוונית קתוטלית המקדונית
• הכנסייה היוונית-קתולית הרומנית (הכנסייה הרומנית המאוחדת עם רומא)
• הכנסייה היוונית קתולית הרוסית
• הכנסייה היוונית קתולית הרוטנית
• הכנסייה היוונית קתולית הסלובקית
• הכנסייה היוונית קתולית האוקראינית

הקהילה הקתולית הגאורגית בעלת פולחן ביזנטי אינה מוכרת ככנסייה מיוחדת.

• הכנסייה הלותרנית האוקראינית משתמשת בנוסחאות ליטורגיות מן הפולחן הביזנטי המהוות הטקסט היסודי של סדרי התפילה.

כנסייה זו היא חברה בוועידה הלותרנית האוונגלית הקונפסיונלית, ארגון של 20 כנסיות לותרניות. ישנן עוד כמה קהילות לותרניות המשתמשות בליטורגיה דומה.

• החברה האנגליקנית בעלת הפולחן המזרחי

^[7]

מדיה וקבצים בנושא פולחן ביזנטי בוויקישיתוף

• פולחן ביזנטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• באנציקלופדיה הקתולית