|
ד
ד' (שם האות: דָּלֶת) היא האות הרביעית באלפבית העברי. בפי יהודי תימן נקראת האות דָּאל. הגייהבהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ד' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת. ד' היא אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח. בימינו אין הבחנה בקרב דוברי העברית בישראל בין הגייתה של ד' דגושה לרפה – שתיהן נהגות כמו האות d במילה האנגלית Dog. ד' דגושה ייצגה במקור עיצור מכתשי, סותם, קולי ([d] :IPA), כמו d באנגלית. ד' רפה ייצגה במקור עיצור שיני, חוכך, קולי ([ð] :IPA), כמו th שבמילה האנגלית "Then" (לא כמו ה־TH שבמילה "Thin") או כמו האות ד'אל (ذ) בערבית. ישנן עדיין עדות המקפידות על הגייה זו[דרוש מקור]. ייצוגככל הנראה נקראת האות דל"ת משום שצורתה בכתב עברי עתיק הייתה דומה לדֶלֶת.
 בקוד ASCII מיוצגת האות ד' בערך E3, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05D3. בקוד מורס מיוצגת האות ד' באמצעות הרצף (משמאל לימין): ..- (קו נקודה נקודה).  הוא ייצוגה של האות ד' בכתב ברייל.
באיתות בדגלי סמפור ד' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה כלפי מטה, ודגל שני הפונה כלפי מעלה. שימושיםבגימטריה ערכה 4, ובהתאם לכך "יום ד'" הוא יום רביעי וכיתה ד' היא הכתה הרביעית בבית הספר. כאשר האות ד' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 4,000, למשל: שנת ד'תתנ"א היא השנה ה-4851 בלוח העברי. בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ד' היא כ־2.59% מכלל אותיות האלפבית העברי. בקבלה מסמלת האות ד' דלייה וקבלה. בדורות האחרונים החל נוהג אצל יהודים דתיים מסוימים, לציין את שם השם על ידי האות ד' ולא האות ה', כיוון שלדעתם באות ה' יש קדושה המצריכה גניזה. הדבר מתבטא הן בכתבי יד והן בספרים מודפסים. האות ד' מופיעה בביטויים עבריים אחדים:
ראו גם
קישורים חיצוניים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
